האם הגענו לגרסה האחרונה שלנו? הייתכן שדברים לא ישתנו עוד לעולם? בתקופות מסוימות בחיים אנו חווים את מה שמכונה 'תקיעות', הרגשה שאנחנו לא רק עומדים במקום, אלא גם שאין לנו לאן ואיך להתקדם. מכיוון שכל זה מתרחש רק במחשבה שלנו, כמה תרגילים מחשבתיים יכולים לעזור.

אנחנו הישראלים חיים בליגה אחרת של סטרס. תחושת המתח מוכרת לנו מקרוב, כי המציאות מצריכה מאיתנו פעמים רבות להתמודד עם מצבים חדשים ומאתגרים. מה לעשות, אף פעם לא משעמם פה. ומכיוון שמצבים דינמיים אינם זרים לנו, בלשון המעטה, יצאו לנו מוניטין של אנשים מלאי תושייה, מעולים בהסתגלות ובאלתור.

אבל באותה נשימה, די ברור שסטטיות, סבלנות ואורך רוח הם לא הפורטה של הישראלי הממוצע. ואם יש דבר שמאתגר אותנו במיוחד זה כשאנחנו מרגישים תקיעות ברמה האישית בחיים. שם ה"ישראליות" כבר לא כל כך משחקת תפקיד.

תקיעות היא חוויה קשה ומתסכלת. היא מובילה אותנו לתחושה אמיתית שאין כרגע מה לעשות ושלא ניתן לראות את האופק בבהירות. למרבה האירוניה, היא נמצאת בשיא ההשפעה עלינו דווקא במצבי שגרה, שכן כאמור בחירום אנחנו די מתורגלים. מה המנגנון שמייצר את תחושת התקיעות? מה קורה כשאין לנו תשובות לצומת מכריע בחיים? איך אפשר לצאת מתקיעות? או במילים אחרות, מה לעשות כשאנחנו הופכים אובדי עצות?

כשנוחות הופכת לתקיעות

קחו את טל, אישה בשנות ה-40 לחייה, נשואה פלוס 2, שהגיעה לקליניקה למצוא תשובות לשאלות קשות. טל עובדת בחטיבת הון סיכון בבנק גדול, ולאורך השנים הרגישה יותר ויותר שמתעוררת אצלה תחושת ריקנות ורצון בשינוי. עם הזמן חוותה תסכול קשה, דיווחה על מידה נמוכה של שביעות רצון מחייה והחלה לתהות לגבי המשמעות שלה בחיים.

לאחר לבטים רבים, העזה טל להחזיר חלום ישן שתמיד היה לה: היא הבינה שמה שמעניין אותה זה לעסוק ביצירה, ובפרט בעיצוב פנים. למעשה, במשך שנים קינן בה הרצון לפתוח חברת בוטיק לעיצוב פנים. המחשבה ששם נמצאת התשוקה שלה לא נתנה לה מנוח, למרות חוסר הניסיון שהיה לה בתחום. ערבול התחושות גבר לאורך השנים והיא הגיעה לנקודת הבנה שזהו, עיסוק בפיננסים והשקעות לא יוביל אותה להגשמה העצמית שהיא מייחלת לה.

"טל עמדה בפני דילמה מאתגרת. מצד אחד יש לה יש לה עבודה טובה, היא מרוויחה מספיק כסף בשביל לכלכל את הבית שלה בכבוד, מה שמאפשר לה את רמת החיים שהיא רוצה. מצד שני, העבודה הנוכחית גורמת לה לתחושת ריק וריחוק מעצמה".

טל עמדה בפני דילמה מאתגרת. היא לא ידעה מה עושים מכאן ואיך יוצאים מתחושת התקיעות שהיא חווה. מצד אחד יש לה יש לה עבודה טובה, היא מרוויחה מספיק כסף בשביל לכלכל את הבית שלה בכבוד, מה שמאפשר לה את רמת החיים שהיא רוצה. מצד שני, העבודה הנוכחית גורמת לה לתחושת ריק וריחוק מעצמה.

"החלום שלי זה לעצב", היא אמרה. אולי אתם מרגישים שיש לכם כבר את התשובה, ברור לכם מה הייתם ממליצים לטל לעשות. אבל הדילמה שלה מלווה בהמון לבטים. כרגע היא נהנית ממשרה טובה, תחושת ביטחון, תחושת שייכות לארגון גדול ואפילו סטאטוס חברתי. ואולם, היא טוענת שזה תחום אפור שכבר מזמן לא מרגש אותה. מה שכן מרגש אותה זה העולם של עיצוב פנים. יחד עם זאת, היא לא מספיק מכירה אותו, לא בטוח שהיא מספיק מוכשרת בשביל להצליח ולדבריה זה מסוג הדברים שאי אפשר לעשות באופן חלקי. עד שהיא לא תהיה כולה בזה, היא לא תדע.

מה עושים? איך אפשר לקחת צעד כזה קשה כשיש לה אחריות על המשפחה? מי מבטיח לה הצלחה במקצוע החדש? מי מבטיח שאם לא תצליח יהיה לה לאן לחזור? מנגד, עולות שאלות מפחידות כמו מה יהיה אם עוד 10 שנים היא תחוש חרטה שלא עשתה את הצעד הזה? ייתכן שכבר עלתה לכם דמות מוכרת שהייתה במצב דומה, או שזה אפילו מוכר לכם ברמה האישית. איך מתמודדים עם תחושת התקיעות הזאת? איך מוצאים פתרון לדילמה?

אחרי שהבנו מה גרם לתחושת התקיעות, מגיע השלב המשמעותי ביותר – לבחור. קרדיט: Pixelvario / shutterstock

חלק מהתשובות נמצא אצל האנשים שסביבנו, וחלק אצלנו

יש כמה משאבים זמינים שעומדים לרשותנו בתור התחלה. אנחנו אולי לא רגילים לחשוב עליה בהקשר של תקיעות, אבל צריך לזכור את התמיכה החברתית שלנו. לשיתוף יש כוח אדיר בכל הקשור לפריקת מתח ראשונית. כלומר, לפחות להקלה על המועקה שהצטברה עם הזמן. לא תמיד זה צריך להיות תהליך מסודר עם אנשי מקצוע – לפעמים די בשיחה טלפונית עם חבר, חברה, אמא או אבא שיכולים לזרוק לנו את המשפט שבדיוק היינו זקוקים לו לשיפור התחושה. במקביל, יש ערך מוסף לשיתוף כיוון שאין לדעת מהיכן תצוץ ההזדמנות שיכולה לחלץ אותנו מהתקיעות.

נקודה חשובה נוספת היא חמלה עצמית, היכולת שלנו להיות אמפתיים כלפי עצמנו. טל יכולה בקלות להרגיש אשמה על כך שהיא עדיין לא קיבלה החלטה, שהתמסרה למקצוע שאינו מרגש, שהיא עלולה להעמיד את משפחתה בסיכון וכן הלאה. היא אפילו יכולה לבנות לעצמה ציפייה שלא משנה מה היא תחליט, עדיין תחוש קושי ואשמה. במצבים כאלה חמלה עצמית היא כלי נהדר: אפשר לדמיין את עצמכם בתור החבר הכי טוב שלכם – מה הוא היה מייעץ לכם? איך היה מעודד אתכם? המהלך המחשבתי הפשוט הזה יכול לעזור לנו לראות את המצב שלנו באור אחר ולתת מקום מתאים לתחושת התקיעות, אפילו קצת להפחית אותה.

מעבר לשינויים החברתיים והמחשבתיים, קיימות מספר פעולות פיזיות שיכולות להשפיע על המצב המנטלי. המטרה שלהן היא לנסות לאוורר את המוח ולהפסיק לעסוק בתחושה ובמחשבה שבה אנחנו נמצאים. כמובן שלא לנסות לברוח מהמחשבות לגמרי כי זאת כנראה מלחמה מיותרת, אבל בהחלט ליזום פעולות באופן מאולץ, גם כאלה שלא ממש בא לנו לעשות. למשל פעילות גופנית כמו לצאת לשחייה או הליכה, או להירשם לסדנת נגרות. מה שכן, עדיף שזה יהיה חדש, משהו שאנחנו לא עושים בשגרה. זה פשוט ניסיון לנער מאיתנו קצת מהתחושה שעוטפת אותנו. במקרה הכי גרוע, נחזור לנקודת ההתחלה. המצב האופטימלי הוא שהמוח שלנו יקבל קצת אוויר, או מה שנקרה בשפה המקצועית "ונטילציה". להתנער מעט מהתחושה ומהקיבוע שבהם אנו שרויים, ובמצב האידיאלי, משהו בנו ישתחרר ונוכל להסתכל על הסיטואציה בפרופורציות אחרות ואף לתפוס את המצב כהזדמנות.

5 פעולות פשוטות שניתן 'לעשות על הספה'

חלק מההתמודדות עם תחושת התקיעות כולל ניתוח מנטלי של הסיטואציה. אלה הם כמה תרגילים מחשבתיים שיכולים ליצור לנו יותר בהירות.

1. הצפת המטרות שלנו בחיים, בעיקר הגדולות. לחשוב עד כמה הן עדיין תקפות, כמה אנחנו עדיין באמת רוצים בהן, והאם הן באמת ישרתו אותנו לעבר ההגשמה העצמית.
2. אם כן, ייתכן שיש לבצע הצבת יעדים מחדש. כשאנחנו רודפים אחרי המטרות שלנו אנחנו לא פעם משנים את הכיוון ודרכי הפעולה. ההתקדמות שלנו דורשת הרבה פעמים התאמות כיוון שהחיים דינמיים והמציאות משתנה. אין בזה פסול, להיפך, זה רק מראה את יכולת ההתמודדות עם מצבים חדשים בדרך אל המטרה ועל גמישות מחשבתית. כאמור, אלה התכונות שהתברכנו בהם כישראלים. צריך רק למסגר מחדש את התקיעות לצורך חישוב מסלול מחדש.
3. זיהוי הגורמים שמעכבים אותנו בדרך למטרה. נוכל לשאול את עצמנו מה מונע מאיתנו להתקדם? האם זה תלוי בנו? למי יש שליטה על מה שמעכב אותנו? מה בכוחנו לעשות כדי לפתור את זה? מה המחיר שניאלץ לשלם? לטל, למשל, יש את רוב התשובות לשאלות הללו, אבל הקושי העיקרי שלה כנראה נבע מהמחירים שהיא תשית על משפחתה ועל עצמה כתוצאה מההחלטה שתקבל. מצד אחד יש עלות כלכלית שהיא יכולה לעמוד בה, מצד שני – ייגבו מחירים אישיים.
4. הערכת הסיטואציה מחדש. הרעיון הוא לנסות להסתכל על המצב שלנו מהצד. כמו צופה זר. זה יכול לגרום לנו לתפוס את המצב בפרופורציות אחרות, לתת לו משמעות אחרת ולהבין שאולי אנחנו לא כל כך תקועים עכשיו, או שיש עוד אלטרנטיבות שלא שמנו לב אליהן. אולי טל יכולה לבקש להקטין את המשרה לתקופה, ובזמן הפנוי להיכנס למשרד עיצוב פנים כמתמחה? רק בשביל להתחיל לחוות איך החלום שלה יכול להיראות במציאות. מלבד פעולות אקטיביות כמו אלו, יש בכוחנו את היכולת להסתכל על התחושות שלנו ועל המצב בגוון אחר. אם מצליחים לעשות את זה נחוש הקלה ונוכל לפחות לטפל בסימפטומים של תחושת התקיעות.
5. קבלת המצב כפי שהוא. זה בסדר להרגיש תקיעות, זה חלק מהחיים והרבה פעמים דווקא מעיד על הרצון להתפתחות, ועל המוטיבציה שלנו להגשמה עצמית. עם כל הקושי, תחושת תקיעות היא לגיטימית ומתרחשת לא פעם במהלך החיים. מה שיעשה את ההבדל הוא דרך ההתמודדות שלנו איתה.

*

אלעד מיכאלביץ'-סוקר, קואצ'ר ופסיכולוג חברתי. כיום דוקטורנט לפסיכולוגיה. עוסק בעיקר בתחומי המחקר של קבלת החלטות והתפתחות אישית. מלווה אנשים בתהליכי קואצ'ינג בשיטה הקלאסית תוך התמקדות בשיפור מוטיבציה, ביטחון עצמי, תפיסת מסוגלות ושיפור קבלת החלטות.

תמונת כותרת: Peter Orsel on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אבסורד ככל שזה יישמע, האבסורדיות שבקיום עוזרת לנו להגיע למשמעות

הפולינזים הקדמונים ומדעני נאסא חולקים סוד משותף – מה ניתן ללמוד ממנו על גישה לחיים?

לפעמים מה שנראה לנו ככוח המניע בעצם מסתיר מוטיבציה אחרת

עוד מרדיו מהות החיים:

מה עושים כשה"פקק" הוא בפנים?