על פי מחקר חדש אין הבדל בין בילוי בקבוצה לבילוי עצמאי

אם אתם משתייכים לנבחרת של האנשים שיכולים להיכנס לאולם קולנוע ולצפות בסרט לבדם, המחקר הבא יחזק אתכם. אם לא, אתם עשויים להיות מופתעים מהתוצאות ואולי אף להתחיל תהליך של התגברות על פחד חברתי שמשותף להרבה מאוד אנשים.

בילוי זמן לבד עם עצמנו יכול להיות חוויה מאוד מרתיעה עבור חלק רחב מאוד באוכלוסייה. מאמר שפורסם ב-Science of Us עוסק במחקר חדש שבוחן את החשש לצאת לבלות לבד ובודק האם יש לו בסיס. החוקרות ד"ר רבקה רטנר מאוניברסיטת מרילנד וד"ר רבקה המילטון מאוניברסיטת ג'ורג'טאון יזמו ניסוי שנועד לבחון מה קורה לאנשים עם רתיעה מבילוי ביחידות כשהם מוצאים את עצמם לבד.

מדוע אנו נרתעים מלאכול לבד במסעדה?

אחת הנקודות החשובות להבנת החשש על פי המאמר היא ש "לכל אחד יש קווים מנחים פנימיים בנוגע לבילויי סולו, ולעתים קרובות הקווים הללו נקבעים במידה רבה של אי-רציונליות". הקווים המנחים מחלקים אצל רובנו את הבילוי ביחידות לשני סוגים עיקריים: בילוי נהנתני ובילוי תועלתני. ישנו הבדל מהותי בין שני סוגי הבילויים הללו. בילוי נהנתני מוגדר כפעילות שנועדה לזמן כיף: סרט קולנוע, ארוחה במסעדה, מופע סטנד-אפ וכיוצא באלה. בילוי תועלתני כרוך בפעילות פרקטית: עבודה על המחשב, קריאת ספר, צילום וכל פעילות אחרת שמצדיקה את נוכחותכם במקום.

מההבדל הזה נגזר היחס שלנו לפעילות בדד בציבור. בעוד ישיבה לבד במופע סטנד-אפ אינה לגיטימית, רבים מאתנו תופסים צילום של פסטיבל בגפנו כנורמטיבי. לפעמים פעילות יכולה להפוך מלא לגיטימית ללגיטימית בזכות תוספת – ארוחת בדד במסעדה יכולה להיות מביכה, אך ישיבה לעבוד על הלפטופ לבד בזמן האוכל היא בגדר פעילות ראויה.

מחשב או עיתון יכולים להיות ההבדל בין מבוכה לפעילות לגיטימית.

מה חווים אנשים שמבלים לבד?

ההבדל הזה מגלה משהו על המקור שממנו נובע הפחד להיות לבד בחברה – שיפוט של הסביבה. לצורך המחקר של רטנר והמילטון זה כלל לא היה משנה אם אכן קיים שיפוט סביבתי או לא. מה שחשוב הוא שאנו חוששים מכך שבילוי לבד במקום או באירוע שנחשב לחברתי יגרום לסביבה להסיק שאנחנו בודדים.

צמד החוקרות ערכו ניסוי בן חמישה שלבים: ארבעת הראשונים היו סקר שבמסגרתו נשאלו הנבדקים אילו פעילויות הם מעדיפים לעשות בקבוצה ואילו לבד – ומדוע. הסקר שבו השתתפו אמריקאים, סינים והודים העלה כי אכן אנשים חוששים משיפוט וסביבתי, והרכב הנבדקים מעיד כי מדובר בתופעה אנושית חוצת תרבויות.

החלק החמישי היה ניסוי שטח שבו העמידו החוקרות את הנבדקים בשתי סיטואציות: האחת של בילוי זמן לבד בציבור, והשנייה הייתה בילוי זהה – אבל בקבוצה. לצורך הניסוי נבחר ביקור בגלריה לאמנות. החוקרות ביקשו מהנבדקים לספר מה הציפיות שלהם לפני הפעילות, ולאחריה התבקשו לדרג את מידת ההנאה מהחוויה. התוצאות הראו כי הנבדקים שביקרו בגלריה ביחידות ציפו לחוויה בלתי נעימה בעליל, לעומת הנבדקים שבילו בקבוצה וציפו לבילוי נחמד. ואולם בפועל, לא היה כל שוני בין דירוג החוויה לאחר מעשה: הן הבודדים וחברי הקבוצה דירגו את הבילוי כחוויה מהנה באותה מידה.

היתרונות של בילוי יחידני

חשיבותן הגדולה של תוצאות הניסוי היא בהפרכת החששות שלנו על ידי שרטוט תמונת מציאות אחרת. כשאנו נמנעים מבילוי נהנתני עם עצמנו במקומות ציבוריים, רק מהחשש שהסביבה תשפוט אותנו, אנו מפסידים זמן איכות יקר ערך.

אמנם לבילוי זמן בקבוצה חברתית או עם בן זוג יש יתרונות רבים עבור הנפש, אך מסתבר שלא מזיק להיות גם לבד מדי פעם. כשנשאלה ד"ר רטנרט האם היא עצמה מסוגלת להתמודד עם הרתיעה מבילוי ביחידות, היא טענה שזו לא משימה פשוטה כלל אך יש לה יתרון בולט על פני בילוי בקבוצה או בזוג. באופן פרדוקסלי, בילוי ביחד עשוי לבודד אותנו מהסביבה כיוון שאנו מרוכזים במסגרת המוכרת. רטנר מספרת שגילתה את היתרון של בילוי ביחידות בציבור בנסיעת עבודה שבמסגרתה שהתה פרקי זמן ממושכים לבדה: "מצאתי את עצמי משוחחת עם אנשים יותר כשהייתי לבד, מאשר בדרך כלל כשאני נוסעת עם אנשים".

המחקר של רטנר והמילטון הוציא אנשים מאזור הנוחות שלהם, עימת אותם עם פחד חברתי וגרם להם – וגם לנו – לגלות שאחרי הכול, השד לא  כל-כך נורא. למעשה, ייתכן שבמקום שד מצפה לנו עולם שלם של חוויות עם עצמנו, שטרם העזנו לחקור.

 

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

עד כמה חשוב להיפגש עם אנשים? למרטין בובר יש תשובה

נוירולוגים מאשרים: אהובינו הופכים לחלק מאתנו

2 דקות של מדיטציה באגם - קחו פסק זמן להשתחרר באווירה טבעית

עוד מרדיו מהות החיים:

חידושים טכנולוגיים ותהיות על השפעתם עלינו כבני אדם