הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

עד כמה חשוב להיפגש עם אנשים? למרטין בובר יש תשובה


המציאות החיצונית נמצאת סביבנו ומעצבת אותנו בכל רגע נתון, אבל דווקא המפגשים יוצאי הדופן שלנו עמה הם אלה שעוזרים לנו להבין את האישיות שלנו באמת. מרטין בובר, הפילוסוף היהודי ממוצא אוסטרי שחי בין 1878 ל-1965, האמין כי המפגשים המשמעותיים ביותר בחיינו הם השביל המרכזי שדרכו אנו יכולים לצמוח. הוא פיתח תורה שלמה סביב הרעיון הפשוט הזה, אשר נדון בסדרה בת חמישה פרקים ברדיו מהות החיים על ידי אסי זיגדון ואילניה קור, חוקרת ומטפלת על פי הפילוסופיה הבובראינית.


כל מפגש עם הטבע הוא משמעותי

בובר הגיע לתורת המפגש באמצעות התנסות ישירה עם החיים. במשך השנים חווה כמה מפגשים ששינו את התודעה שלו, ועם הזמן החל להבין שהמפגשים האלה משנים את התפיסה שלו באופן מהותי. כך למשל, בתקופה שבה עסק בובר בתרגולים מדיטטיביים, פגש סטודנט צעיר שבא לשמוע מהפילוסוף הגדול. הפגישה שעברה לכאורה בהצלחה הביאה את בובר לזנוח את העיסוק בשקיעה פנימה אל הנפש, ולעבור לחקור את המפגש עם העולם החיצוני. זה קרה לאחר שגילה כי אותו סטודנט הגיע למפגש בשעה של התלבטות בין חיים למוות. דבריו של בובר, למרות החוויה החיובית, הטו את הכף - והסטודנט שם קץ לחייו.

זוהי דוגמה למפגש עוצמתי במיוחד, אבל בובר טוען שלא רק אנשים ואירועים חריגים יוצרים בתוכנו שינוי, אלא גם מפגשים עם הטבע – בעל חיים, עץ ואפילו אבן. כל מפגש יכול להיות טעון ומשמעותי, הכול נובע ממצב התודעה שלנו – ולכך בובר מכוון. למעשה, משנתו באה לא רק לומר שאפשר להתפתח ממפגשים משמעותיים, אלא שצריך לשאוף תמיד להיות במצב תודעתי שמאפשר להפוך את המפגשים למשמעותיים.


חיבור מנטלי עם האחר

מהו אותו מצב תודעתי? בובר מדבר על 'הקפה' ועל 'זיקה'. שני המושגים הללו, מבלי להיכנס להתפלפלות אקדמית, מנסים להביא את האינדיבידואל להיות פתוח לתודעה של האדם שהוא פוגש, או בעצם ליצור תודעה משותפת. במקרה שהמפגש הוא עם משהו דומם או רוחני (לבעלי החיים גם יש תודעה), המפגש צריך להיות מתוך פתיחות להוויה של אותו עצם או ישות. כך למשל, מפגש עם צוק אדיר צריך להיות מתוך מחשבה עמוקה ככל הניתן על הדרך שבה נוצר הצוק, מדוע הוא שם? איך הוא משפיע על הסביבה שלו ואיך הוא משפיע עליי? וכדומה.

הפתיחות המחשבתית שבובר מבקש מאתנו ליישם היא לא דיבורים בעלמא, אלא כלי פרקטי ויומיומי שהוא ניסה להנחיל. המקום שבו הכלי הזה היה הכי חשוב בעיניו הוא בתחום החינוך. כמבוגרים, אחד התפקידים שהחברה האנושית ייעדה לנו הוא להכין את הצעירים לחיים בעולם. לכן המפגשים עמם חייבים להיות משמעותיים ככל הניתן.

לעתים רבות אנו נמצאים בתוך עצמנו גם במפגש עם אחרים: אנו מאזינים להם ומעבדים את דבריהם, אך עושים זאת מתוך פרספקטיבה אישית. הגדילה האמיתית לא מתרחשת משקיעה בתוך עצמנו, אלא מתוך ניסיון לחוות את המפגש בצורה משותפת. את העיבוד האישי צריך להשאיר לאחרי המפגש.

בסופו של דבר, מרטין בובר ניסה להסביר כיצד פתיחת הראש לעולם החיצוני מסייעת לנו לחיות חיים מלאים. כשאנו ערניים לסובב אותנו - יהא זה אדם, הכלב של השכן או ענני הגשם - אנו פתוחים לאותות ולקליטה שלהם, וזה המקום שבו הרוחניות שלנו מקבלת את הדחיפה המשמעותית.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

 לו היה ניתן לתמצת את עמנואל קאנט לשורה אחת - איזו עצה הוא היה נותן?

5 קלאסיקות ספרות פילוסופית שמומלץ להכניס לספרייה הביתית

4 טריקים פסיכולוגיים עתיקים להכנסת אושר לחיים