על אף הקונוטציה הרווחת, אנתרופוסופיה היא לא רק גישה חינוכית אלא תורה פילוסופית שמיושמת במגוון תחומים: מאדריכלות ועד אסטרונומיה ומוזיקה. בבסיסה כלים פרקטיים וישימים לחקר העצמי, העולם והרוח. "חשיבה היא אמנות", אמר רודולף שטיינר מייסד השיטה, "וכמו כל אמנות, גם לה יש טכניקה".

אוסטריה, שנות השישים של המאה ה-19, רודולף שטיינר הילד כבר משוטט באזור מגוריו, סמוך למסילות הרכבת שבהן היה עובד אביו, ומתבונן. הוא היה צופה בטבע שעות על גבי שעות ומתעמק במה שמבדיל בין אדמה לפרח ובין פרח לאדם. "היתה לו יכולת החוויה הרוחנית המיוחדת שבהמשך הפכה להיות לדרך חיים עבורו, ובתמימותו הילדותית חשב שכך כולם חווים את העולם", מספר אריה בן דוד בפודקאסט מבית רדיו מהות החיים. מאוחר יותר גילה את הפער וביקש למסד את דרך חייו הייחודית כפילוסופית חיים.

לדבריו של בן דוד – אמן, יזם ואיש חינוך המכשיר מורים בגישה האנתרופוסופית – שטיינר התחנך כביולוג אך התעניין בדתות ובפילוסופיות רבות. הוא היה פרקטי בגישתו אך גם האמין בקארמה ובגלגול נשמות. הדיכוטומיה הזו היא שהניעה אותו לחפש וליצור טכניקה שתאפשר לאנשים להתחבר לעולם הרוח. שטיינר אמר פעם ש"חשיבה היא אמנות וכמו כל אמנות, גם לה יש טכניקה שאותה אפשר ללמוד". ובן דוד מרחיב: "למעשה, שטיינר החזיק בגישה כי כל אדם הוא אמן שחייו היא יצירת אמנותו".

כאדם מעשי הותיר אחריו ידע פרקטי שמאפשר ליישם את הפילוסופיה במטרה לחוות את החיים בצורה הוליסטית. לפני שנצלול לפרקטיקה, נתחיל בתמונה הכללית שתעזור לנו להבין למה שטיינר מתכוון כשהוא מדבר על הוליסטיות. בבסיסה של האנתרופוסופיה עומדת ההנחה כי האדם מורכב מארבעה ממדים: הגוף הפיזי, האתרי, האסטרלי והרוחי. הגוף הפיזי הוא החומר. הוא משותף לאדמה, לשולחן, לשיח ההיביסקוס, לארנב ולאדם. הגוף האתרי הוא מה שמבדיל בין אדמה ושולחן ליתר. הוא נקרא גם גוף החיים והוא "אותו מרכיב שהופך חומר קיים נעדר-חיים לחומר קיים בעל-חיים". הוא הכוח שמניע גדילה, בנייה ופירוק. "הגוף האסטרלי הוא אותו מרכיב שיוצר חוויה פנימית. הוא משותף לחיות ולבני האדם אך לא לצמחים". הוא מאפשר חשיבה, רגשות ורצונות. והגוף הרביעי, הרוחי, נקרא גם ה'אני' לפי האנתרופוסופיה. הוא היסוד האינדיבידואלי באדם אשר מייחד אותו. הוא אותו המשהו "שכל אדם מביא איתו אשר לאף אחד אחר אין".

בזמן הנכון ביחס לגיל האדם, ועל ידי טכניקות שונות שכוללות משחק, מוזיקה, עבודת יד ותרגילי חשיבה והתבוננות, מזמין שטיינר את כולם להכיר את ארבעת הממדים האנושיים. בספרו בית המדרש האזוטרי 1904 הוא מציג שישה תרגילים שנועדו למבוגרים. קצת פחות משחק וקצת יותר עבודת התבוננות. מטרתם היא לעודד חקר עצמי וראייה הוליסטית של עצמנו. זו "סדרה של תרגילים שהייתי קורא להם היגיינה נפשית", אומר בן דוד. כשם שאנחנו מתחזקים את הגוף הפיזי ושומרים עליו היגייני, בריא, מקולח ומוזן – כשיר לפעילות גופנית – באותה המידה "יש לתחזק את הנפש ברמה גבוהה, כדי שתוכל להיות כלי הולם לפעילות רוחנית". יש פרשנויות שמציעות לפרוש את התרגול על גבי חצי שנה ולהקדיש לכל תרגיל חודש. אחרות מסתכלות על התרגול כהזמנה להעמקה שכל אחד יכול לעשות בקצב שלו ובמידה שנכונה לו.

1. סמינריון על אטב כביסה

בחרו חפץ פשוט ונגיש כלשהו (עיפרון, קליפס לשיער, פותחן, אטב כביסה) ובמשך חמש דקות ביום התעמקו בו. ביום הראשון תארו אותו בקול לעצמכם בפרטי פרטים. "אתם יכולים לדמיין שהינכם מתארים את החפץ לאדם עיוור", מציע תום ואן גלדר, שסוקר את הספר באתרו. ביום השני חזרו על הפעולה, "קרוב לוודאי שתבחינו בפרטים נוספים". למחרת, שאלו את עצמכם שאלות לגבי החפץ: "מה אפשר לעשות איתו? ממה הוא עשוי? מדוע זו הצורה שלו? אילו צורות נוספות יכלו להיות לו? איפה הוא נוצר? כיצד הוא הגיע לידי?" לחלק מהשאלות יהיו לנו תשובות ולחלקן לא – לפי ואן גלדר, אפשר לגשת לברר מול אדם אחר או באינטרנט, העיקר שבמשך חמש הדקות היומיות שלנו הריכוז באובייקט יהיה מודע ואקטיבי. מבלי שהמחשבות יתפזרו למקומות אחרים. לאחר כמה פעמים כנראה שנרגיש שמיצינו את האובייקט. "בצעו את התרגיל פעם אחת או פעמיים נוספות עד שבאמת לא תמצאו יותר נקודות למחשבה ואז בצעו את אותו התהליך עם אובייקט אחר".

2. לפעול ביוזמת עצמנו

חשבו על פעולה חסרת משמעות כלשהי ובצעו אותה אחת ליום באותה השעה. זו צריכה להיות פעולה שאינה הכרחית בחייכם. אתם יכולים להתיר ולקשור מחדש את שרוכי הנעליים, למשוך שלוש פעמים בתנוך האוזן או אפילו להעביר עדשים כתומות מצנצנת אחת לאחרת. חשוב שתהיה זו משימה שביכולתכם לבצע בזמן שקבעתם לעצמכם. "הקושי של התרגיל הזה הוא לא לחשוב על מעשה חסר היגיון, אלא לעשות אותו כל יום בזמן שנקבע על ידי עצמך", מסביר ואן גלדר. לדבריו, באופן טבעי בהתחלה נצליח להתמיד ואז יחלו הזיופים בשעה – חצי שעה קודם, חמש דקות לפני, שעה אחרי – "ואז הטלפון מצלצל או שמישהו אומר לכם משהו ובפעם הבאה שאתם חושבים על התרגיל עברו שעתיים". או יומיים. ואפילו שבאמת רצינו לבצע את התרגיל, הראש שלנו נסחף. מטרת התרגיל היא לאמן את כוח הרצון. לאמן את עצמנו להיות מסוגלים לבחור, לכוון את עצמנו אל מטרה מסוימת ולבצעה. "רוב הפעולות ביום נעשות כי הן חייבות להיעשות או שהן נעשות עבור אנשים אחרים. אין הרבה מעשים שאנחנו באמת עושים לעצמנו". בתרגיל הזה אנחנו מתרגלים מחויבות כלפי עצמנו.

3. יישוב הדעת

תרגיל זה נועד להעמיק את ההיכרות שלנו עם רגשותינו והוא נפרש על כל שעות היממה. "בכל פעם שמשהו קורה – נסו למנות את הרגשות שלכם. באותו רגע או בדיעבד". בהתחלה אנחנו עשויים לחוש שאנחנו די חוזרים על עצמנו. כעס, שמחה, שעמום. אבל עם התרגול, אנחנו צפויים לגלות שהרכב הרגשות שלנו בכל רגע נתון מורכב משחשבנו. אולי כעס מתפרק לתתי רגשות כמו עלבון או אכזבה, שמחה עשויה להיות בנויה מהתרגשות ופורקן ושעמום לעיתים מכיל בתוכו אשמה. עם ההתבוננות, פירוק הרגשות והבנת הגורמים להם, אנחנו צפויים לראות כמה השפעה יש לאחרים על חוויית החיים שלנו. "בהדרגה, הבנה הזו עשויה לחלחל והתגובות הרגשיות שלנו למצבים יומיומיים עשויות להשתנות. אולי הן יהיו פחות אינטנסיביות ואולי פשוט יימשכו זמן קצר יותר", מסביר ואן גלדר. כך או אחרת, התרגיל נועד ליצור מרחק קל בינינו ובין רגשותינו ולעזור לנו לחוש קצת פחות מטולטלים.

4. אימון בחשיבה הוליסטית

גם התרגיל הרביעי אינו מוגדר לזמן מסוים אלא נועד להימשך לאורך היום. הפעם, ננסה לשים לב לצדדים החיוביים של דברים שמתרחשים בחיינו. שוב, בזמן אמת או בדיעבד. הנטייה הטבעית, לדברי ואן גלדר, היא לראות את ההיבטים השליליים. המאמץ, אם כן, נדרש בכדי לזהות גם את הערך שאנו מרוויחים מאירוע שלילי. "התרגיל לא אמור להוביל לגישה לא ביקורתית, להלך רוח מעורפל שבו הכול טוב ויפה או להכחשת השלילי", הוא מסביר, אלא לאזן את הפוקוס השלילי בתשומת לב לחיובי ועל ידי כך לסגל ראייה הוליסטית של החיים. אין אנו נדרשים לסלק את הרע, אלא להצליח להחזיק בעת ובעונה אחת ברע ובטוב. "כשאנו שואלים את עצמנו שאלות כמו: מה האירוע הזה מספר לי? מה אני יכולה ללמוד ממנו? או בדיעבד, לאן הוא הוביל אותי? הנסיבות מקבלות פתאום משקל רב יותר". אולי בתור התחלה ואולי במצבים מסוימים, ההסתכלות ההוליסטית יכולה להגיע רק שנים לאחר האירוע שהתרחש. עדיין, ההתמדה באימון החשיבה הזה צפויה להקל עלינו בהדרגה לראות את היומיום במלוא גווניו.

5. להתנהל בעולם עם ראש פתוח

"תרגיל זה הוא שילוב של חשיבה ורצון", מסביר ואן גלדר, ומטרתו להזכיר לנו כמה פלא יש בעולם. לרוב, הוא טוען, אנחנו מבצעים פעולות יומיומיות על טייס אוטומטי: רוכבים על האופניים לעבודה, צועדים ברחוב חדורי מטרה או מתקינים ארוחת ערב משפחתית. נכון, כבר דיברנו בעבר בשבחי הטייס האוטומטי, אבל הפעם נסתכל על הצד ההפוך. באופן דומה לדרך שבה התבוננו באובייקט פשוט ומוכר בתרגיל הראשון, עכשיו ננסה להתבונן בעולם כולו. בגוון הירוק של העצים שבצידי השדרה, במפגש של אור השמש והחלון או בציור האבסטרקטי שיצרו המלח והפלפל שבזקנו למרק הכתום. המשימה הפעם היא לשאול שאלות ולחקור בעזרת המחשבה והחושים – כל דבר. לא בכדי, התבוננות פלאית בעולם תוך שימוש בכל התרחשות כהזדמנות לחוויה מיוחדת היא הלך רוח שמאפיין ילדים. "ככל שיש לנו יותר ידע ומיומנויות, כך קשה יותר להיות חסרי הטיות ופתוחים לתופעות חדשות וגילויים מפתיעים". אבל זו בדיוק המשימה של התרגיל החמישי. ואן גלדר מציע לנסות בכל בוקר לצאת מנקודת הנחה שנהיה שונים. שגם היום יש משהו חדש – קטן או גדול ככל שיהיה – שנוכל לגלות על עצמנו או על העולם. בשביל הפרקטיקה, אפשר לנסות לכתוב בכל יום משהו קטן ויוצא דופן שאליו שמנו לב.

6. תרגיל מסכם בהרמוניה

חמשת התרגילים הראשונים עסקו בהיבטים שונים של הגוף האסטרלי – חשיבה, רגשות, רצונות והפעולות שנובעות מכל אחד מהם או מובילות אליהם. סביר שעבור כל אחד ואחת מאיתנו חלקם יהיו קלים יותר וחלקם פחות. מטרת התרגיל השישי היא ליצור מעין סנכרון בין כל ההיבטים שתרגלנו בנפרד. "אפשר לתרגל את כולם במקביל, לבחור את האחד שמצריך עוד התנסות בשלב זה בחיינו או לייצר לעצמנו שילוב, להתאמן עליו לזמן מה ולהחליף", כותב ואן גלדר. באופן מסוים, התרגיל השישי הוא התמזגות התרגול להמשך חיינו. כמו עברנו מחנה אימונים ועכשיו נותר לתת לכל המיומנויות שרכשנו למצוא את מקומן בשגרה.

תמונת כותרת: Curology on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

השלווה מגיעה כשאנו אוזרים את האומץ לוותר על כמה אמונות מבוססות היטב

צעד אחד בכל פעם – מחקרים מגלים מהי השיטה היעילה ביותר ליצירת שינוי בחיים

נשימה בשביל הנשמה – נרגעים ומבריאים בעזרת 5 תרגילי נשימה פשוטים

עוד מרדיו מהות החיים:

מחשבות על חינוך – סדרת פרקים בנוגע לאבולוציה של החינוך ומקומו בעידן הנוכחי