מחקרים מראים שרגשות שליליים נצרבים בזיכרון שלנו, לעיתים למשך תקופות ממושכות, ועשויים להשפיע בלא-מודע על ההחלטות העתידיות שנקבל. האם ניתן לפרק את המטענים הללו באופן מכוון ומודע?
בפיזיקה גרעינית, המונח 'זמן מחצית חיים' (Half-life) מגדיר את התקופה הנדרשת למחצית מהאטומים של חומר רדיואקטיבי להתפרק ולהפוך לחומר אחר בתהליך של התייצבות. הדעיכה הרדיואקטיבית הזו, שמשכה נע בין מאית השנייה למיליוני שנים ויותר, מלווה בפליטת קרינה מייננת ומסוכנת המתרחשת זמן רב אחרי שהאירוע המקורי הסתיים, והאטום הראשוני כבר התייצב.
בהשאלה לתחום הפסיכולוגיה, מתגלה תמונה דומה. הנטייה האנושית היא לסחוב "שאריות רגשיות" – רעילות, כעס, אכזבה, סטרס – מהעבר אל ההווה, ואלו עלולות ללוות אותנו שנים.
בין אם מדובר בהשלכותיה של זוגיות שהסתיימה, במשקעי עבר במשפחה, במתחים במקום העבודה ואפילו בהחלטות ישנות שנשאו עימן השלכות מהותיות – המטען הישן והלא-מעובד ממשיך לפלוט "קרינה" שקטה שמשפיעה על מצבנו הנפשי, מעצבת את הבחירות הנוכחיות שלנו וצובעת את תפיסת עולמנו. חלק מהשאריות הללו עלולות להזיק לנו גם כשאנו סבורים שתהליך העיבוד כבר הסתיים.
כמה זמן נשאר איתנו הרגש?
מהו 'זמן מחצית החיים' של הרגשות השליליים שלנו וכמה זמן באמת לוקח להם להתפוגג? מחקרים מראים שרגשות שליליים נצרבים בזיכרון האנושי הרבה יותר מאלו החיוביים, ומותירים רושם מתמשך בצורה חיה וברורה בתודעה לאורך תקופות ממושכות. לזמן מחצית החיים 'הרגשי' הזה יש משמעות מהותית לחיינו, כפי שמראים חוקרים לאורך השנים.
אחד המחקרים חשף שהמהירות שבה אנו מתאוששים מאירועים מלחיצים בחיי היומיום – בבית הספר, בבית ובמערכות היחסים – עשויה להיות בעלת השלכות בריאותיות ארוכות טווח. החוקרים מצאו כי נבדקים שהמשיכו לחוות רגשות שליליים ביום שאחרי אירוע מלחיץ (גם בימים שבהם לא התרחש אירוע מלחיץ), סבלו מיותר מצבים בריאותיים כרוניים וממגבלות בפעילויות היומיומיות שלהם גם עשור לאחר האירוע.
כדי להבין את מפת הרגשות הזו לעומק, התגייסו שני חוקרים הולנדים: פרופסור לפסיכולוגיה פיליפ ורדון מאוניברסיטת מאסטריכט ופרופסור לרגולציה וממשל ססקיה לפרייסן מאוניברסיטת טילבורג בהולנד בחנו במחקרם 27 רגשות שונים, ומיפו את הרגשות שנצרבים בנו למשך הזמן הארוך ביותר, וכן את הסיבות המנגנוניות לכך. ממצאיהם העלו כי עצב הוא הרגש שמשכו הוא הארוך ביותר.
"חשיבה שלילית חוזרת ונשנית מאריכה את משכם של הרגשות השליליים, ויש לכך השלכות ישירות על הרווחה הנפשית, על מערכות היחסים ועל ההסתגלות הפסיכולוגית של הפרט".
עוד הם מצאו שלתחושות כעס, טינה ומרירות לוקח זמן רב יותר להתפוגג מאשר בושה, הפתעה, פחד, גועל ושעמום – שהתגלו כרגשות הקצרים ביותר בלוח הזמנים הנפשי. שנאה, כך מצאו, לעיתים אינה מתפוגגת לחלוטין אלא הופכת לנטייה סמויה, מעין דפוס קבוע שנטמע בנו.
את הסיבה לכך שרגשות מסוימים נותרים בנו לאורך שנים תולים החוקרים ההולנדים בכך שאלו לרוב תוצר של אירועים בעלי חשיבות גבוהה לחיינו. עוד הם מצאו שרגשות מתמשכים אלו נמצאים בקשר הדוק לרמות גבוהות של 'רומינציה': ככל שהאדם נוטה להרהר ולדוש באירוע או בחוויה, כך הרגשות יימשכו אצלו לאורך זמן רב יותר. החוקרים מציינים כי חשיבה שלילית חוזרת ונשנית מאריכה את משכם של הרגשות השליליים, ויש לכך השלכות ישירות על הרווחה הנפשית, על מערכות היחסים ועל ההסתגלות הפסיכולוגית של הפרט. זהו גם ההסבר שלהם לכך ששני אנשים בעלי רמת רגש ממוצעת זהה עשויים להציג דפוסים שונים לחלוטין של שינוי והתפתחות רגשית לאורך זמן, כתלות באופן שבו הם מעבדים את החוויות השליליות שלהם.
האם המשמעות היא שניתן לקצר את משך החיים של רגשות שליליים על ידי חשיבה חיובית?
ככל שאנו נוברים פחות באירועים שליליים, כך מתקצרת ההשפעה הרגשית שלהם. צילום: Debabrata Hazra on Unsplash
להיפטר מ'רדיואקטיביות רגשית'
במאמר באוניברסיטת קולומביה מוצעות דרכים אופרטיביות 'לשחרר רגשות שליליים' ולהתקדם הלאה. לפי המאמר, היכולת לזהות רגשות במדויק היא חלק גדול מהלמידה כיצד להתמודד איתם: "האם זה כעס? קנאה? טינה? לפעמים, כאשר הרגשות חזקים, קל לחשוב שאתם כועסים, כאשר אם תסתכלו מקרוב, אתם למעשה מתוסכלים או מאוכזבים יותר מכל דבר אחר".
הכותבים מחדדים שאין רגשות 'טובים' או 'רעים', כיוון שלכולם יש תפקיד: "רגשות שליליים עשויים להיות קשים או לא נוחים, אך הם עדיין חשובים. לדוגמה, פחד נתפס לעיתים קרובות כרגש שלילי. אך פחד יכול גם לעזור להגן עליכם מפני סכנה. וכעס יכול להתריע בפניכם על משהו שצריך להשתנות".
"כשאתם חשים רגש חזק, נסו לחשוב מה הרגש מנסה לומר לכם", הם ממליצים, ומסבירים שאם נצליח למצוא את ה'מסר' החבוי מאחורי הרגש, נוכל להבין אותו בצורה עמוקה וטובה בהרבה.
הצעד הבא במודל הוא לחוות את התחושה לזמן מה, באופן נקי וללא שיפוטיות עצמית. הכותבים מציעים להתבונן מקרוב בתחושה, אך להימנע מלפעול על פיה באופן אוטומטי: "בדקו אם תוכלו לקחת צעד אחורה מהתחושה כדי לראות אותה בצורה ברורה יותר. תשומת לב לאופן שבו אתם מרגישים יכולה לעזור לכם לקבל את הרגש, ואז לתת לעצמכם רשות לשחרר אותו".
"האם זה כעס? קנאה? טינה? לפעמים, כאשר הרגשות חזקים, קל לחשוב שאתם כועסים, כאשר אם תסתכלו מקרוב, אתם למעשה מתוסכלים או מאוכזבים יותר מכל דבר אחר".
"הציעו לעצמכם פרספקטיבה", הם ממשיכים, "חשבו האם תרגישו אותו הדבר בעתיד כמו שאתם מרגישים עכשיו. האם תרגישו אותו הדבר בעוד שבוע? בעוד חודש? בעוד שנה? או שתוכלו לאמן את עצמכם להתמודד עם רגש על ידי אמירת דברים כמו 'זה קשה, אבל להאכיל את הכעס שלי לא ישנה את המצב' או 'הרגשתי ככה בעבר'. רגשות באים והולכים, וגם זה יעבור".
השלב הבא במאמר הוא תרגול אקטיבי של שחרור הרגש ושחרור עצמנו מאחיזתו החונקת. הכותבים מדגישים כי שחרור מרגש אינו זהה להתעלמות ממנו או לניסיון מודחק לברוח מפניו: "משמעות הדבר היא שאחרי שאתם מכירים ומקבלים רגש, אינכם צריכים להמשיך לשאת אותו עמכם". כדי לסייע בהרגעת רגשות עזים ובפריקת השליליות, הם מציגים מספר טכניקות, ומציעים לנסותן כדי לראות מהי השיטה הנוחה והמתאימה ביותר עבור כל אחד: תרגילי נשימה מבוקרים, טכניקת דמיון מודרך ומשימת כתיבה.
זיהוי ופירוק שאריות הרגשות השליליים המקננים בנו עשויים לסייע לנו לחיות חיים בריאים וטובים יותר. דומה כי המשקעים הללו פועלים בתוכנו כ'חומר רדיואקטיבי' ומפיצים 'קרינה מזיקה' שמשפיעה על ההווה שלנו ומחבלת בעתידנו. ייתכן ששחרור מבוקר שלהם הוא הצעד הראשון לקראת ריפוי וחוסן נפשי אמיתי. הידיעה כי יש בכוחנו אפשרות להאיץ את קצב הטיפול במטענים המכבידים, ובכך לקבל החלטות טובות ובריאות עבורנו יותר, היא בגדר בשורה מרגיעה ומשמחת. אחרי הכול, החיים, התודעה והנפש הם הרבה יותר מפיזיקה, וטומנים בחובם פתרונות ביניים יצירתיים ואפקטיביים.
תמונת כותרת: Subhro Vision on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
תעלומת המוזיקה העצובה – מדוע צלילים נוגים עוזרים דווקא לעודד אותנו במצב רוח ירוד
האם העיניים הן באמת חלון אל הנפש? מחקרים מדעיים בדקו מה הן מגלות
יש מקרה שבו דווקא כן כדאי להרהר בדאגות העבר – מתי וכיצד לעשות זאת?
עוד מרדיו מהות החיים:
