כיצד יחידת העלית ספצנאז סייעה לסבתא מרוסיה למצוא אהבה


הכוחות הבלתי נראים שמעצבים את ההתנהגות האנושית


בועז מזרחי | 30 יוני, 2015

פחד מדחייה יכול למנוע מאתנו להתקדם בחיים, לצמוח ולהתפתח. במקרים חמורים הוא יכול גם לשתק את חיי היומיום שלנו. האם אפשר להתגבר על כוח תת-מודע שפועל על היצרים הבסיסיים ביותר שלנו? ג'ייסון קומלי, איש מחשבים מאונטריו בקנדה, התמודד עם הפחד מפני דחייה, וכתוצאה מכך פיתח שיטה מקורית ומשעשעת שמסייעת לאנשים בכל רחבי העולם. הוא שוטח את סיפורו בתכנית Invisibilia של רדיו NPR, העוסקת בכוחות הבלתי נראים שמעצבים את ההתנהגות האנושית.

כשהבנתי שזו דחייה, חשבתי על הספצנאז

סיפורו של קומלי מתחיל – ואולי נכון יהיה יותר לומר נגמר – באשתו. לשעבר. הוא מספר כי היא עזבה אותו לטובת מישהו שנראה טוב יותר ועשיר יותר, מה שהותיר אותו מצולק. הפרידה והעלבון הותירו חותם בכל תחומי חייו: ג'ייסון הפסיק לצאת ולהתערות בעולם, הפסיק ליצור מגע עם בני אדם, ובמיוחד עם נשים.

הוא מתאר ערב שישי אחד שהוא חש כל כך בודד, עד שפרץ בבכי. האירוע גרם לו לחשוב – הוא מבין שהוא פוחד, אבל לא ידע ממה. לפתע, כמו משום מקום, זה הכה בו –  הפחד שלו הוא מדחייה.

כשהבין שזו הסיבה שבגינה נעצרו חייו, הוא נזכר בספצנאז, הכוחות המיוחדים של הצבא הרוסי (מקבילים ליחידות כמו סיירת מטכ"ל, הימ"מ ושייטת 13). מה הקשר בין הקומנדו של צבא רוסיה לפחד שלו מדחייה? תהליך ההכשרה בספצנאז הוא אינטנסיבי מאוד, מהקשוחים ביותר בעולם, וג'ייסון נזכר באחת משיטות האימון שלהם, שבה מוצבים הלוחמים בסיטואציה מפחידה ונאלצים להתמודד עמה בעל כורחם. אולי, כך חשב, יהיה אפשר ליישם את גישת החישול ומתודולוגיית האימונים של הכוחות המיוחדים של צבא רוסיה גם בחיי היומיום.

אז איך לוקחים סיטואציה כה קיצונית – כמו אימוני הכוחות המיוחדים הרוסיים – ומתרגמים אותה לחיים של אדם נורמטיבי? על ידי התייצבות מודעת בפני הפחד, או במקרה שלפנינו, תרגול מכוון של דחייה, ולדבריו, "הייתי חייב לחוות דחייה לפחות פעם אחת בכל יום".

בקשה לשם הדחייה

קומלי התחיל לדבר עם זרים ברחוב ולבקש מהם בקשות מגוחכות. הוא עשה כל מה שהיה יכול כדי לקבל סירוב מאנשים אקראיים שפגש. פעם אחת, למשל, ניגש קומלי לאדם בחנייה של הסופרמרקט וביקש ממנו טרמפ לצד השני של העיר. התשובה שקיבל הייתה "אני לא נוסע בכיוון, חבר", והפלא ופלא, היא גרמה לו להרגיש טוב. דוגמאות נוספות לדברים השונים והמשונים שהחל קומלי לבקש מאנשים? הנחה על משהו סתמי שקונים, סוכריית מנטה ממישהו ברחוב, הזמנה של אדם אקראי למשחק גולף ועוד.

תרפיה בדחייה – לבקש טרמפ מאדם זר רק כדי להיתקל בסירוב.

באותו הרגע ג'ייסון קומלי הפך עבור עצמו את חוקי החיים – הוא גרם לדחייה, שעד עתה שיתקה אותו, להרגיש כמו משהו מבוקש, כך שהוא ירגיש טוב כשהוא חווה אותה. "זה היה כמו לחיות מתחת למים", הוא אומר, "זו הייתה פשוט מציאות אחרת, חוקי החיים השתנו". מבלי לדעת, הוא יישם עיקרון בפסיכולוגיה שנקרא תרפיה בחשיפה, ולפיו אם אנו נחשפים במכוון לדבר שממנו אנו פוחדים, בסופו של דבר אנו מבינים כי הוא לא פוגע בנו ואנו מתחסנים בפניו. קומלי ראה תוצאות בשטח: הוא גילה כי הוא מסוגל לגשת לאנשים, והרגיש שיותר מכבדים אותו.

השיטה זוכה להד בינלאומי

למשחק הפרטי שיצר לעצמו הוא קרא תרפיה בדחייה. בשלב מסוים הגיע למסקנה שאם השיטה הזו עובדת כל כך טוב עבורו, היא יכולה לעזור גם לאחרים.  אז הוא החל לכתוב את ניסיונות הדחייה האמיתיים שעבר וערך אותם לסדרת קלפים שמכר באינטרנט. והשיטה החלה להתפשט – לאט לאט, אבל בכל העולם.

התהודה של משחק התרפיה בדחייה החל לחזור אליו מכל רחבי הגלובוס: החל מארה"ב, דרך הונגריה ועד יפן. אחד הסיפורים המעניינים שהגיעו אליו הוא על אלמנה רוסייה כבת 80 שמשתמשת במשחק הקלפים שלו כדי למצוא אהבה. זוהי אולי אנקדוטה משעשעת, אבל היא מבטאת בצורה מרתקת את נפתולי העלילה – כיצד שיטה קשוחה ולוחמנית שיצאה מרוסיה חזרה לאותה מדינה כדי לסייע לאהבה.

מעניין לראות שרק כאשר הפחד יצא מתחום התת-מודע ועבר להכרה, הצליח קומלי להתחיל לטפל בעצמו ובהמשך גם באחרים. הוא למד שרוב הפחדים אינם מציאות אובייקטיבית, אלא סיפור שאנו מספרים לעצמנו. החוכמה היא להבין שאפשר לבחור להפסיק להקשיב להם, ובמילותיו: "אל תטרחו להיות מגניבים, צאו לשם ותחוו דחייה. לפעמים זה יהיה קשה אבל זה בסדר, כי אתם תרגישו מעולה אחר כך. אתם תרגישו 'וואו, העזתי אל מול פחד שלי'".

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.