ההרצאה השבועית של TED: על FOMO אולי כבר שמעתם, אבל מה זה FOBO?

מארק צוקרברג מזוהה עם חולצת הטי האפורה הנצחית וסטיב ג'ובס עם חולצת הגולף השחורה שלו. השניים מספרים כי האנרגיה שהם חוסכים בנטרול השאלה: 'מה אלבש היום?' לא תסולא בפז. אבל אפילו אם אתם פאשניסטים בנפשכם, ודאי תמצאו דרך לנצל כמה רעיונות מעניינים לייעול זמן ואנרגיה סביב קבלת החלטות.

תום לב-ארי בייז | 21 יולי, 2022

שלושה מקומות עבודה החזירו תשובה חיובית? הגיע הזמן לפאזל חדש לילד ובמנוע החיפוש של אליאקספרס עולים 46 עמודים? ניצבים מול עגלת קפה ותוהים מה בא לכם לשתות עכשיו? רק מקריאת השורות הללו אפשר להתעייף. אך הן בהחלט יכולות להתכנס ליום אחד בחיינו, וזו רק טעימה. החיים המערביים המודרניים שופעים בחירות. חלקן בין כמה אפשרויות טובות ומתאימות וחלקן פשוט עמוסות לעייפה באופציות: מרביתן לא רלוונטיות אפילו, אבל הן שם, גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה רק בשל הצורך לסנן אותן החוצה.

לעיתים קרובות, יותר משקשה לנו לבחור באופציה אחת, בעצם קשה לנו לוותר על אופציות אחרות. פטריק מקגיניס, יועץ ההשקעות שטבע את המונח המוכר FOMO (Fear of Missing Out), מכנה את התופעה FOBO .(Fear of Better Option) "זה הפחד מלהחמיץ בחירה באפשרות מוצלחת יותר", הוא מסביר בהרצאה מבית TED, וזה "פחד הרבה יותר מסוכן [מבן דודו, ה-FOMO]".

אנחנו חיים ב"תרבות שמעריכה איסוף ושימור של כמה שיותר אפשרויות", הוא אומר. דבר שהוא לא בהכרח שלילי, כפי שאולי משתמע, אבל הוא בהחלט מייצר מורכבויות חדשות. החלטות שהיו בעבר פשוטות, כמו לבחור מסעדה או אפילו קופסת דגני בוקר בסופר – הפכו לתהליך מסובך. עשרות תתי זנים של קורנפלקס במגוון טעמים, גדלים, מחירים וערכים תזונתיים. וזה עוד במרחב הפיזי. לדבריו, הטכנולוגיה הקצינה את המצב בכך שהתירה לריבוי האפשרויות לשאוף לאינסוף.

"כדי לקנות זוג שרוכים לבנים באינטרנט", הוא מדגים, "צריך למיין אלפי פריטים ולקרוא מאות ביקורות. זו כמות מטורפת של מידע שצריך לעבד רק בשביל לקנות שתי חתיכות חוט שעולות פחות מהקפה של הבוקר". ועל אף שאנחנו יודעים זאת, כל כך קשה הרי להימנע מלשקול את כל האפשרויות. האם קיימת דרך לפשט את התהליך, ולשמור על יחסי עלות-תועלת הגיוניים?

תקועים דווקא במקומות הכי פוריים

FOBO הוא בעייתי מכיוון שהוא עלול לשתק אותנו מלבחור. אנחנו עלולים לא להזמין פאזל חדש לילד במשך חודש רק כי כל מפגש שלנו עם המלאי מותיר אותנו מבולבלים ולא מסוגלים להחליט. או במקרים יותר משמעותיים, להימנע מתחילת עבודה חדשה, מיציאה לחופש או מהתמסרות לקשר זוגי אחד. העניין המתעתע עם FOBO, לדברי מקגיניס, הוא שהתחושה המשתקת הזו בעצם מתקיימת רק כשאנחנו נאלצים לבחור מתוך סט של אפשרויות טובות. כלומר, בבסיסה יושבת ההנחה שכל מה שנבחר, כנראה שיהיה בסדר. ודווקא שם – אנחנו נתקעים.

בנוסף לתקיעות, "כשאתם לא מצליחים לקבל החלטות בביטחון, אתם מבזבזים זמן ואנרגיה", הוא טוען, אבל הוא לא משאיר אותנו לבד עם הבשורות. למקגיניס יש מספר הצעות ייעול, שמתחילות בסיווג נכון. "ישנם שלושה סוגי החלטות בחיים: החלטות בסיכון גבוה, נמוך או ללא סיכון", הוא מסביר ומפרט כיצד כדאי להתמודד עם כל אחת מהן.

1. נתחיל מהקל – החלטות ללא סיכון:

אלו ההחלטות שקשורות לפרטים שוליים בחיים: "מצבים שבהם כמעט כל דרך פעולה מקובלת, ובעוד כמה שעות תשכחו שנעשתה בחירה כלשהי", הוא מסביר. לדוגמה, מה לראות בטלוויזיה הערב, איזה סוג קפה לשתות הבוקר, איפה לקנות את הירקות או מה ללבוש. בכל המצבים האלו ישנן הרבה אפשרויות וקל ללכת ביניהן לאיבוד, אבל הבחירה בין אפשרות אחת לאחרת בקושי משפיעה על חיינו. לכן, "עצם ההתלבטות היא בזבוז מטורף של אנרגיה".

במקרים כאלו, צריך לבחור ולהמשיך הלאה, גם מתוך ההבנה שזה באמת לא כזה משנה וגם מתוך ההבנה של המחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו מתלבטים. אפשר אפילו לומר שזו הזדמנות טובה לתבל את חיינו במעט אקראיות. מקגיניס מציע לתת לעולם להחליט בשבילנו. "לדוגמה, אפשר לצמצם את המאגר לשתי אפשרויות ופשוט להטיל מטבע או (למי שעוד עונד שעון מחוגים) לחלק את השעון לשניים כשכל חצי מייצג אפשרות, ולתת למחוג השניות להחליט בשבילכם".

2. מרימים את המתח – סיכון נמוך

הקפיצה הבאה היא אל החלטות שיש להן השלכות אבל הן לא מהותיות בחיינו ויש עבורן הרבה תוצאות לגיטימיות וטובות. "כל מיני החלטות שגרתיות במקום העבודה כמו קניית מדפסת, הזמנת מלון או בחירת מקום לפגישה מחוץ למשרד", מדגים מקגיניס. ואם לצרף תחומים אחרים, אפשר להכניס אל הקטגוריה הזו בחירה בפעילות אחר הצהריים עם הילדים או קניית מתנת יום הולדת לאדם קרוב. "נכון שצריך להשקיע קצת מחשבה אבל אלו לא החלטות של חיים ומוות וסביר להניח שתשכחו מהן עוד כמה שבועות", הוא אומר.

בהתאמה להיקף ההשפעה, בהחלטות מסוג זה נשקיע זמן מסוים בחשיבה אבל גם אותו כדאי להגביל ולייעל. מקגיניס מציע להיעזר באדם נוסף, אבל באופן שקול: "קבעו מספר קריטריונים בסיסיים, בחרו מישהו שיציג לכם המלצות וקבלו את ההצעה שלו". בבחירת מתנה, למשל, נגדיר שהמתנה צריכה להגיד 'אני מכירה אותך', עד 150 שקלים, ושאפשר להשיג בטווח זמן של ארבעה ימים. לאחר מכן נבחר באדם שאנחנו סומכים על שיקול דעתו ויצירתיות מחשבתו ו – הנה הקטץ' – נקבל את הצעתו. בקשת עזרה שרק מוסיפה אפשרויות ומעוררת התנגדויות היא תרחיש מאוד מוכר. עלינו לזכור ש"המטרה היא לקבל סיוע בקבלת החלטה, ולא לדחות את ההחלטה". לא בגלל שאין רעיון יותר טוב ממה שהציעו לנו, אלא מכיוון שהרעיון טוב דיו ועונה על הקריטריונים שהצבנו. וזהו. יותר מזה יהיה בזבוז משאבים מנטליים. אולי לא מרגיש כך ביחס לבחירה אחת, אבל במצטבר אנו עלולים לשרוף בדרך הזו כמויות אנרגיה וזמן שיגרמו לנו להחוויר.

3. סיכון גבוה – איפה שהכרישים שוחים

עכשיו, משצמצמנו את הזמן והאנרגיה שמושקעים בהחלטות ללא סיכון או בסיכון נמוך, יש לנו יותר משאבים להתמודד עם החלטות בעלות סיכון גבוה כמו איזה בית לקנות, היכן לעבוד או לאיזה גן ובית ספר לרשום את הילדים. ודאי לא תופתעו לגלות שגם כאן מתחילים באקסל: קודם כל, מציע מקגיניס, עלינו לקבוע קריטריונים ומשקלים. לא חייבים להגדיר אחוזים ולחשב, אבל אם נקבנו בחמישה מדדים כדאי לסדר אותם מהחשוב ביותר לפחות. אחר כך, "אספו את העובדות הרלוונטיות. ודאו שיש לכם מספיק מידע על כל האפשרויות כי רק אז תוכלו להיות בטוחים שתבצעו החלטה מודעת ומושכלת".

או אז מתחיל הריקוד. "בוחרים אינטואיטיבית אפשרות אחת מובילה, ואז משווים אותה לכל אחת מהאפשרויות האחרות, ראש בראש". בכל השוואה, כמובן בהתבסס על הקריטריונים שקבענו מבעוד מועד, נבחר באפשרות הטובה יותר ונמחק מהדף את זו שנפלה. כן, באומץ לב. אין צורך להשוות אותה לאחרות אם זו שנשארה מאפילה עליה. אם נותרנו עם שתי אפשרויות מצוינות שקשה להכריע ביניהן (וגם אם נתקענו בשלב מוקדם יותר של התהליך), מקגיניס ממליץ על חבר מושבעים קטן.

"ארגנו קבוצה קטנה של אנשים", לא יותר מחמישה, "שעליהם אתם סומכים ושיש להם את הכלים והידע לעזור לכם בתחום הספציפי". לדבריו, מספר אי זוגי עדיף למקרה שיש צורך בשובר שוויון. ויחד איתם, ניתן למתמודדות במה – ראש בראש. מי שנפסלת יוצאת מהטורניר.

"זכרו שהפחד מהחמצת בחירה טובה יותר בדרך כלל מגיע כשאתם צריכים לבחור אפשרות אחת טובה מתוך מאגר של אפשרויות טובות", הוא מעודד. כך שלא משנה במה נבחר, סביר להניח שמידת ההתאמה לשאיפותינו היא גבוהה ושלא נסבול מיותר מדי חסרונות. אחרי שקיבלנו את ההחלטה, ניאלץ להתגבר על האתגר האחרון – להתחייב לה. לא להטיל בה ספק שוב ושוב. "סביר להניח שלעולם לא תדעו באופן חד משמעי אם עשיתם את הבחירה המושלמת", אבל אנחנו בהחלט יכולים לדעת שעשינו בחירה טובה מספיק.