הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

האפקט המשחרר של אקראיות – וכיצד היא יכולה לעזור לנו לקבל החלטות נקיות יותר


25 ביולי, 2018

בועז מזרחי

מומחים מתחומים שונים שניסו להבין מה מניע את האדם פיתחו תיאוריה שלפיה כל פעולה שלנו, כל איבר או יכולת מנטלית שפיתחנו, כל אטום בגופנו – נועדו בסופו של דבר להתמודד עם חוסר ודאות. התיאוריה הזו אולי לא מושלמת, אבל היא בהחלט יכולה להסביר הרבה היבטים בחיינו. אחרי הכול, ודאות גבוהה משמעה סיכויי הישרדות גבוהים. על פי נקודת מבט זו, יד המקרה ואקראיות הם האויב הגדול ביותר שלנו, ועלינו לשאוף לצמצם אותם למינימום האפשרי.

מדוע, אם כן, אנחנו עדים למקרים שבהם אנו מכניסים רנדומליות לחיים באופן יזום, מהגרלת מועמדים ועד בחירת שירים באפליקציה? כפי שאמרנו, התיאוריה לא מושלמת וכושר ההמצאה האנושי מצא דרך להפיק תועלת גם מחוסר ודאות יזום. למעשה אפשר לומר כי מדובר ביצירת אקראיות מלאכותית בתחום אחד כדי להגביר ודאות בתחום אחר, מה שיכול דווקא לחזק את התיאוריה, אך בזאת נקנח את הדיון הפילוסופי. שכן מה שדחוף יותר לענייננו הפעם הוא כיצד אקראיות יכולה לשרת אותנו, ובאופן יותר ספציפי - אילו יתרונות היא מביאה אל הבחירות שאנו עושים ואל תהליכי קבלת ההחלטות שלנו.

כמה ציפורים צריך כדי לזרוע שדה אחד?

מייקל שאלסון מביא ב-Aeon את סיפורו של שבט מבורנאו שאנתרופולוגים לא הצליחו לפענח את מנהגו המוזר – לבחור שדות לגידול על סמך קומבינציה ספציפית של ציפורים שהופיעו באזור. האנתרופולוג שבא עם עיניים מערביות, מסביר שאלסון, "הסיק שהציפורים כנראה משמשות סמן אקולוגי כלשהו. אולי הן נמשכות לקרקע איכותית, לעצים נמוכים או למאפיין יעיל אחר". הוא עקב אחר הציפורים והחקלאים, ערך בדיקות, מדידות ורישומים וניסה למצוא לוגיקה פנימית במנהג הצפרות המקומי, או קורלציה בין השתיים, אבל העלה חרס בידו. אותו חוקר סיפר שככל שהעמיק להתבונן בבני השבט כך "הם נראו יותר ויותר כמי שמטילים קוביות".

בהיעדר תשובות לתעלומה זנח את המחקר, אך החידה המשיכה להטריד אותו במשך שנים. כמו שקורה לבעיות כשמניחים להן, יום אחד, עשור או שניים מאוחר יותר, צצה במוחו מחשבה. עד כה ניסה להבין כיצד הציפורים מספקות מידע חיוני מבחינה חקלאית לבני השבט. לאור מורכבות השיטה – נוכחות של מספר מיני ציפורים בסדר מסוים – לא העלה בדעתו שיש פה אפקט אקראי. "אבל", כותב שאלסון, "מה אם החיזוי היה יעיל דווקא [הדגשה במקור] בגלל שהיה אקראי?"

לאט לאט החלו הנקודות להתחבר. התברר כי כאשר בני השבט בוחרים אתר חדש עבור שדה גידולים עליהם להתחשב בשלל פרמטרים כמו אקלים, הצפות, התפרצות מזיקים וכדומה. שני מכנים משותפים היו לכל הפרמטרים: הם הזיקו מאוד לשדות ולא היה ניתן לחזות אותם מראש. לכן כל ניסיון לחשב מראש על סמך מידע קודם היה חסר תועלת. וכאשר אנחנו לא יודעים דברים, אנו עלולים לעשות רציונליזציה לשיקולים לא נכונים ולפגוע בעצמנו. למשל, החקלאים היו יכולים להסתכל על האתר שבחרו בשנה שעברה על גדת הנהר, ולאור ההצפה שהשמידה את הגידולים להסיק שאין לגדל יותר סמוך לנהר. במקום זה עדיף לגדל בטרסות על צלע ההר. אלא שהשנה מפולת בוץ תשמיד את היבולים, ודווקא הנהר לא יעלה על גדותיו ויקל עליהם מאוד בהשקיה. חקלאי בורנאו אפוא התמודדו עם כל כך הרבה אלמנטים של חוסר ודאות, שהיה עליהם לתכן שיטה שתנטרל של השפעתם של שיקולים גרועים בבחירת השדות. הדרך לעשות זאת הייתה להכניס קצת רנדומליות לתהליך הבחירה. הקומבינציה של הציפורים הייתה, כך הסתבר, מקרית לגמרי.

העברת השרביט ליד הגורל מסירה מאיתנו את עול האחריות.

השלך יהבך על הקובייה

"כאנשים מודרניים אנו לוקחים כמובן מאליו את ההנחה שההחלטות הטובות ביותר נובעות מתהליך של ניתוח אמפירי ושל בחירה מושכלת", טוען שאלסון, "אבל כפי שחקלאי בורנאו ממחישים, יש שפע מצבים שבהם אקראיות היא האופציה הטובה ביותר שלנו. והסיטואציות האלה עשויות להיות נפוצות יותר בחיינו המודרניים משאנו מודים בכלליות". ליד הגורל יש מספר יתרונות מעניינים, הוא מסביר. היא, למשל, אמצעי זול ומהיר לקבלת החלטות. אבל המאפיין החשוב ביותר שלה הוא יכולת הזיכוך. בקונסטלציה מסוימת, אקראיות יכולה לבטל את השפעתם של הטיות קוגניטיביות, שיקולים זרים ואפילו שחיתות. היא מוציאה מהמשוואה את כל מה שעלול להכריע את הבחירות שלנו לכיוונים שליליים או חיוביים. כאשר הנזק של השלילי עולה על יתרונות החיובי, אקראיות היא כלי שימושי מאין כמותו. מהסיבה הזו מערכת המשפט האמריקאית מבוססת על חבר מושבעים – אזרחים שנבחרים באקראי מתוך מאגר כדי לקבוע גורלות של נאשמים. כך משיגים האמריקאים משפט צדק ללא משוא פנים. האם כל אחד מהאנשים הללו מוכשר דיו כדי להחליט? סביר להניח שלא. אבל ערך הצדק, במקרה הזה, חשוב יותר מערך המומחיות. מה גם שהמערכת מפצה על כך בבחירה מרובה של אנשים, אשר אמורה לדחוף את הסטטיסטיקה לכיוון הממוצע.

כך, למעשה, אקראיות מגבירה את חוסר הוודאות לגבי התוצאה, אך במקביל מחזקת את הוודאות של ניקיון התהליך. ויש לה גם אפקט משחרר. הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר טען כי האדם אינו נולד טעון במשמעות קוסמית, אלא מגיע לעולם כלוח חלק ויוצר את משמעות חייו באמצעות הבחירות שהוא עושה. בסרטון של BBC Radio 4 אומר סטיבן פריי כי "לשיטתו של סארטר, כל בחירה שאנו עושים מגלה מה אנו חושבים שהאדם צריך להיות". אנחנו יוצרים את דמות האדם תוך כדי תנועה באמצעות החלטה ועוד החלטה. אין דרך טבעית שמגדירה מראש כיצד עלינו לחיות. אני שווה הבחירות שלי. בראי הגישה הזו רנדומליות יכולה להיות קצת מרתיעה, שכן היא מותירה את גבולות הזהות שלנו ליד המקרה, ואם הזהות שלנו אינה נשלטת ממרכז הבקרה של ההכרה, הדבר יכול לערער את תחושת העצמי.

זה הסיפור של לוק ריינהרט, הפסיכיאטר גיבור הספר איש הקובייה. ריינהרט מחליט שעל האדם לחיות באקראיות והוא מעביר את כוח השיפוט שלו לידי הקוביות. תחילה בשאלות פשוטות כמו בחירה בין מנות, ובהדרגה הוא עובר להכרעות גורליות בחיים, עד שהוא מאבד את זהותו. בעוד שריינהרט מונע בין היתר מהריגוש, רנדומליות מדודה שמונעת מטיהור תהליך קבלת ההחלטות ככל הנראה לא תטלטל את היציבות המנטלית שלנו. תחת זאת, היא יכולה להרפות קצת את גבולות ההגדרה העצמית שלנו ולפתוח אותנו להתנסויות חדשות. כפי שסארטר טוען, העובדה שההחלטות בונות אותנו ולא אנחנו אותן מעידה כי "על האדם נגזר להיות חופשי".

טיעון משכנע בעד שחרור הגבולות הוא שבסיטואציות רבות אנחנו לא יכולים לדעת מה נכון ברגע קבלת ההחלטה. דייוויד קיין מציג בבלוג שלו Raptitude הסבר רהוט לטענה. הוא מתחיל בסיפור אישי על מדפסת שרצה לרכוש והתחבט חודש תמים בשאלת הדגם. לבסוף החליט לשאול חברים וזו אחת העצות שקיבל: "הנה הדרך לקנות מדפסת – אתה נכנס לחנות, וקונה מדפסת". זו לא הייתה בדיחה או זלזול, אלא הצהרה שההחלטה הזו לא קריטית ואין טעם לשבור עליה את הראש יותר מדי. "עשיתי כך, ועליי להודות שהאסטרטגיה שלו עבדה טוב לפחות כמו שלושת חודשי ההרהור הרגילים שלי. בחרתי אחת מהמדפסות שהייתה להם. היא מדפיסה". ולמרות זאת, הוא מודה שיש במקרים כאלה התערבות של מזל, כיוון שאמנם הרכישה הייתה מוצלחת בסופו של דבר, אבל ברגע הרכישה הוא לא ידע אם המדפסת טובה או לא.

הפער בין הפעולה לתוצאה משפיע עלינו, מסביר קיין, "הרבה מהמתח והקושי בחיים מגיע מהצורך לקבל החלטות, קטנות כגדולות, והן לא מפסיקות להגיע". אנחנו מאוד חושקים בתוצאות נכונות ובאותה מידה נרתעים מתוצאות גרועות. אבל קיין מטיל ספק בעצם האפשרות להגדיר את התוצאות. "אנחנו בהחלט עושים בחירות ואכן יש להן השלכות. אבל הרעיון שיש תוצאה 'נכונה' הוא רק סיפור שאנו מספרים לעצמנו". לדבריו, החלטות יכולות להתבסס על היגיון או לנבוע משיקולים לא טובים, והתוצאות יכולות להיות מועילות או מזיקות. זה לא אומר שיש דרך פעולה אפשרית אחת שנכונה באופן טבעי ומוחלט ושכל מאמצינו צריכים להתרכז בלמצוא אותה. היא פשוט לא שם. כשאנו לא מרוצים מתוצאה מסוימת אנחנו עושים לסיפור הצרה וטוענים כי זו הייתה החלטה לא נכונה, וכשאנו מרוצים - אז פגענו בול. אבל יכול להיות שההחלטה שקיבלנו הייתה הרע במיעוטו, או שיכולנו לקבל תוצאות טובות בהרבה. פשוט אין לנו דרך לדעת, כי לכל בחירה יש את הנסיבות החד-פעמיות שלה.

להשאיר קצת מקום ללא-נודע בהתפתחות שלנו

ההבדל בין החלטה נכונה להחלטה טובה אינו סמנטי, לדבריו. "יש הבדל גדול בין ניסיון לקבל החלטה מושכלת ונבונה ובין ניסיון לקבל החלטה נכונה". כשאנו מדברים על החלטה נכונה, אנו יוצאים מנקודת הנחה שיש קשר ישיר ובלעדי בין הבחירה שעשינו ובין התוצאה שקיבלנו. במקרים פשוטים, כמו האם לגעת באש או לא, הקשר באמת ברור. אבל כפי שמלמדים אותנו תושבי בורנאו, בהחלטות חשובות ומורכבות יש שפע גורמים משפיעים שאת רובם אנחנו לא יכולים לנבא ולחלקם אנחנו כלל לא מודעים. "כל החלטה מייצרת אדוות אינסופיות של תוצאות, מפל השלכות שלעיתים קרובות הן מועילות ומזיקות כאחד, מתרחשות בטווח הקרוב והרחוק, מכוונות ובלתי מכוונות, ידועות ונעלמות".

המחשבות הללו מחזירות אותנו שוב לנושא האקראיות. כי אם אנחנו לא יכולים לשלוט בתוצאה, עדיף פשוט להתמקד בתהליך. קיין מאמין שכדי לווסת את ההחלטות עלינו להניח לתוצאות. "ויתור על הרעיון של הבחירה הנכונה לא אומר שעלינו לוותר על שימוש במיטב שיקול הדעת שלנו. אבל יש רווחה עצומה בהכרה שלבחור 'נכון' זו משימה בלתי אפשרית באיזשהו מובן משמעותי". במקום זה, הוא טוען, עלינו לחשוב איזה סט של ערכים מוביל אותנו. "לערכים המיושמים לאורך זמן יש נתיב עקבי שניתן להתחקות אחריו". אבל אם אנחנו באמת רוצים חופש ושחרור מההחלטות, ועל הדרך להשיג גם אפקט טיהור, אפשר לתבל את הבחירות שלנו במעט אקראיות. היא עשויה להעניק חופש מנטל ההכרעה, אבל גם, אם לקחת את קו המחשבה של סארטר, חופש לעצב את עצמנו בדרכים מפתיעות.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הצד המדעי של המזל – נראה כי יש לנו שליטה מסוימת על יד הגורל

אל תהססו להסס – זה מנגנון קוגניטיבי שנועד לדייק את הבחירות שאנו עושים בחיים

פרישה בשיא או הרמת ידיים? כיצד נדע האם להמשיך או לעזוב את מה שהתחלנו

עוד ממהות החיים

11.12.18
הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי
10.12.18
עושים שלום עם השיער – כיצד לגרום לו לשתף פעולה עם השאיפות שלנו?
06.12.18
ההרצאה השבועית של TED: כדי להבין את עצמנו צריך לשאול איך תיראה המציאות בהיעדרנו
05.12.18
ואן גוך עוזר להכשיר סטודנטים לרפואה, והתרגיל הזה יכול לאמן אותנו בצורה חדשה של חשיבה
03.12.18
הילכו השניים יחדיו? הפרדוקסליות שבניסיון למדוד רוחניות בכלים מדעיים
29.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כמה מחשבה אנו משקיעים ב'למה' שלנו?
28.11.18
מדוע אנו כה נמשכים לריכולים – וכיצד הם משפיעים על מבנה החברה שלנו
26.11.18
המקרים המוזרים שבהם המוח נמצא בכמה מצבי הכרה בו זמנית – ומה זה אומר על התודעה
22.11.18
ההרצאה השבועית של TED: לא צריך תירוצים מיוחדים כדי להיות יצירתיים
21.11.18
ירידה לצורך עלייה – ככול שנוח לנו יותר, כך נדרש מאמץ גדול יותר בכדי לחוש נוחות
20.11.18
מחבקים את חכמי השבט – 3 מאתגרי התקופה וכיצד להיערך לקראתם כבר מגיל צעיר?
19.11.18
שני פנים לפרפקציוניזם – היתרונות והחסרונות של חתירה לטוב ביותר
15.11.18
ההרצאה השבועית של TED: שימו קץ להתלבטויות באמצעות מודלים מדעיים פשוטים
14.11.18
מדוע להתנהג כמישהו אחר זה דווקא כן אותנטי, ואיך אפשר להשתמש בכך לשיפור עצמי?
13.11.18
גבולותיה המטושטשים של ההשראה – האם ניתן בכלל לדעת מתי הרעיון באמת שלנו?
12.11.18
אין דבר כזה אנשים משעממים - כיצד לטפח את נקודת המבט הייחודית שלנו?
08.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד אנו מודדים עצמנו בתור הורים – ומה זה גורם לנו
07.11.18
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו
06.11.18
אשליית הנוסטלגיה – מדוע החיים בהווה נראים מאתגרים יותר לעומת העבר?
05.11.18
היקום מדבר אלינו במוזיקה - פיזיקאים מסבירים מהם גלי כבידה ומה חשיבותם