גיבורים ספרותיים תמיד הרשימו את כולנו. הם יוצאים בשליחות בעלת ערך, נלחמים בחירוף נפש על מה שחשוב בעיניהם ומשנים בצורה כזו או אחרת את העולם – או לפחות חלק ממנו. האם מדי פעם גם אנחנו מתפקדים כגיבורים של הסיפור הפשוט של חיינו? דרך התמה "מסע הגיבור" ניתן לזהות ביתר רגישות את הדרקונים והמפלצות שאיתם אנחנו מתמודדים בגבורה.

מי לא התחפש לגיבור כשהיה ילד? ליום חג אחד לפחות או אולי על בסיס שבועי, כמעט כולם מכירים את התחושה המרוממת שמגיעה כשאנו מדמיינים לנו כוחות מיוחדים. כוחות שמאפשרים לנו להביס דרקונים ומפלצות, שנותנים לנו את האומץ לצאת לקרבות ואת האנרגיה להילחם על מה שחשוב לנו. בין אם מדובר בסופרמן המרשים, ובין אם בספיידרמן הפשוט והחייתי, באנה – אחותה האמיצה והמסורה של אלזה או במואנה הפראית שפורצת את גבולות הנורמה, כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו גיבור כלשהו היווה מודל לחיקוי.

כילדים כל גיבור או גיבורה איגדו אותנו למחנות: מחנה אלאדין מול מחנה פוקהונטס, כל קבוצה חשבה שהגיבור שלה הוא המוצלח ביותר. מה אם היו מספרים לנו אז שהם כולם בעצם וריאציה של אותו הגיבור? לא בטוח שזו הייתה החשיפה הנכונה, אבל היום בהחלט אפשר לתהות על קנקנם. בסרטון מבית TED-Ed מספר מת'יו וינקלר על ספרו של ג'וזף קמפבל, הגיבור בעל אלף הפרצופים. קמפבל חקר והשווה עשרות אגדות מרחבי העולם ומצא ייצוג אחד שתואם לכל הגיבורים כולם. הוא קרא לו "מסע הגיבור" ומסתבר שלא רק אותן דמויות מצוירות עומדות בסטנדרטים. כמעט כולנו עברנו, עוברים או נעבור את אותו המסע.

מסע הגיבור בן 12 השלבים

לפי הסבריו של וינקלר, למסע הגיבור 12 שלבים: הוא מתחיל בסטטוס קוו, מצב שגרה. הגיבור מתעסק בענייני היומיום. הצעד הבא נקרא "קריאה להרפתקה" ומגולם בדמות מסר שמגיע מכיוון לא צפוי, אתגר שצף בפני הגיבור, חוסר צדק משווע שיש לפתור או הזמנה לא שגרתית. השלב השלישי הוא עזרה או תמיכה ממקור חיצוני. בדרך כלל יפגוש הגיבור דמות אחרת – כנראה מבוגרת וחכמה ממנו, מוסיף וינקלר – שתיתן לו חרב קסומה, סוד בעל ערך או עידוד ואומץ לצאת למסע.

השלב הרביעי הוא היציאה לדרך. "הגיבור חוצה את הסף מהבית הנורמלי, הבטוח שלו, ונכנס לעולם מיוחד של הרפתקה", מתאר וינקלר. מה שנקרא, המשחק מתחיל. בשלב הבא מתחילים המבחנים. "להיות גיבור זו עבודה קשה", הוא ממשיך, "הגיבור שלנו פותר חידה, הורג מפלצת או בורח ממלכודת". ואז מגיע שלב ההתקדמות. המבחנים עד כה היו חימום בלבד. עכשיו מגיע רגע האמת. בדרך כלל, מדובר בהתמודדות עם הפחד הגדול ביותר שלו. השלב השביעי הוא שלב המשבר. "זו השעה האפלה ביותר של הגיבור", מספר וינקלר. "הוא עומד בפני מוות או אולי אפילו מת – רק כדי להיוולד מחדש". זה הרגע שבו כולנו כוססים ציפורניים אל מול המסך. אולי אפילו יתנו לנו כמה רגעים מטעים שבהם נזיל דמעה מרה, ואז יחזור הגיבור שלנו לזירה.

המשבר משחק תפקיד משמעותי. הוא שם כדי להזכיר לכולנו, הצופים, שגם כשהכול נראה אבוד דברים עוד עשויים להשתנות. בשלב השמיני הגיבור מוצא את האוצר. זו יכולה להיות תשובה לשאלה, אדם קרוב שאבד, כוח חדש או הכרה מיוחדת. בשלב התשיעי, שלב התוצאה, אולי תתרחש נשיקה, אולי קידה של רב המכשפים מלך האופל ואולי הקיפאון יעצור לפני שישתלט על כל כדור הארץ.

מהי המערה שאליה אנחנו פוחדים להיכנס ומה מחכה לנו בתוכה?

עכשיו כשהכול נרגע ויש אהבה בלב, הסופה חדלה ומשפחות התאחדו, מגיעה החזרה הביתה. בשלב ה-11 הגיבור מגיע כביכול לחייו הקודמים רק בשביל שבשלב ה-12 הוא, ואיתו אנחנו, בעצם מגלים שהחיים כבר לא ישובו לקדמותם. הגיבור שלנו ממשיך להתעסק בעיסוקי היומיום אבל משהו בו השתנה. משהו גדל, התבגר או התחדד. המסע נחרט על לוח ליבו.

אתם מוזמנים לשחזר את ההרפתקה הקולנועית האהובה עליכם ולהיווכח שהיא עוקבת אחר אותו תסריט בעל 12 השלבים. מה שיותר מעניין, לדבריו של וינקלר, הוא שכל אחת ואחד מאיתנו חווה מדי פעם מסעות שכאלו, ואולם רוב הזמן אנחנו שוכחים לתת לעצמנו את אותה טפיחה על השכם ששמורה לגיבורים שלנו.

נסו להיזכר בפעם האחרונה שקיבלתם קריאה לפעולה ויצאתם לדרך. אולי היה זה חבר קרוב שזקוק לעזרה, אולי שיחה ממש קשה ומרתיעה שהייתם צריכים לנהל ואולי קפיצת מדרגה מקצועית. כל אירוע נחשב. ובכל קפיצה כזו שאנו עושים אל תוך מים שמרגישים עמוקים עבורנו אנחנו בעצם נקראים להתעלות מעל לפחדים שלנו, לאסוף את הכוחות שקיימים בנו ולא להתפשר – להתאמץ בעבור מה שחשוב בעינינו. כל מסע שכזה מותיר בנו את חותמו ומעצב אותנו לקראת ה'אני' העתידי שלנו. בתקווה שהוא תמיד ילך ויהפוך אמיץ ובטוח יותר. "אתם עוזבים את אזור הנוחות שלכם", אומר וינקלר, "וחווים עוד חוויה שמשנה אתכם, ואז אתם מתאוששים ועושים את זה שוב. אתם לא קוטלים דרקונים או נלחמים בוולדמורט מילולית, אבל אתם מתמודדים עם בעיות מפחידות כמעט באותה המידה".

מהם הדרקונים שאיתם אנחנו נלחמים? חרדה חברתית? הורות? חוסר הנוחות שבלהיות לבד עם עצמנו או שמירה על כושר גופני? שלל אמונות ותפיסות שמכשילות את רגלינו עשויות לשחק בתפקיד המפלצת. "במערה שאליה אתם מפחדים להיכנס שוכן האוצר שאתם מחפשים", מצטט וינקלר את קמפבל ומפנה את השאלה אלינו: מה היא המערה הסימבולית שהכניסה אליה מרתיעה אותנו? מיהי המפלצת הגדולה שלנו, שאחרי ההתמודדות איתה נצייר סימן קטן על לוח ליבנו שיזכיר לנו שגם אנחנו גיבורים?

תמונת כותרת:  Javier García / Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

קסמה של עלילה טובה – לחזק את התדמית העצמית באמצעות טכניקות סיפור סיפורים

לכודים בדפדוף אינסופי בין אפשרויות? לפעמים כדאי פשוט 'לבחור סרט' ולצפות בו עד הסוף

מקום אליו הולכים או מקום שהולך איתנו? – 3 סיפורים קצרים על גן עדן וגיהינום

עוד מרדיו מהות החיים:

זום אאוט: שרי אריסון מתארחת לשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השע