שהות ליד הים יכולה להכניס אותנו לשלווה; ריצה וקפה עשויים להגביר יצירתיות. אפילו שיעמום. עיבוד המידע במוח מושפע מאינספור גורמים ועל חלקם יש לנו שליטה. מחקרים שגילו קשר בין תנאים מסוימים לצורות פעולה של המוח מסייעים לרתום את המנגנונים הקוגניטיביים לצרכים שלנו בהתאמה אישית.

לאנשי אחזקה רבים יש מפתח מאסטר, כזה המסוגל לפתוח את כל הדלתות. המוח שלנו פועל דומה, רק הפוך: נדמה שקיימים אינספור מפתחות שיכולים להפעיל אותו בדרכים שונות. החוויות והמידע שמגיעים מבחוץ לא רק מאוחסנים ומעובדים במוח, אלא משפיעים ומשנים את הדרך שבה הוא מעבד ומפרש אותם.

אנתוני ווינג קוסנר, עורך הבלוג של Dropbox, ראיין את פרופסור קארל פריסטון, חוקר מוח מהקולג' האוניברסיטאי בלונדון, כדי להבין את עיקרון הפעולה היסודי של המוח. הוא כותב כי "בניגוד לחוויה האינטואיטיבית שלנו, המוח אינו רסיבר פאסיבי של גירויים מסביבתו, אלא מעורב בפעולת פרשנות בלתי פוסקת". למשל, מסביר פרופסור פריסטון, הראייה שלנו אינה אחידה כמו שאנו חווים אותה. מתוך כל מה שנמצא בטווח שלנו אנו מסוגלים להתמקד בחלקיק זעיר. את התמונה הרחבה שאנו תופסים בעיני רוחנו יוצר המוח מתפירה של חלקיקי מידע כאלה.

לא כל הדימויים המנטליים נולדו שווים, הפרשנות משתנה ביחס לנסיבות. אותה סצנה תיחרט אחרת במוחנו במצב של מתח גבוה לעומת מצב של שלווה: אם נצעד על שביל צר בקצה צוק תלול וגבוה, המוח ככל הנראה יתפור תמונה שממוקדת במטר הקרוב אלינו ובמצוק  כדי שלא נחליק וניפול. לעומת זאת, אם יהיה שם מעקה שיעניק לנו ביטחון, התמונה לבטח תכלול את הנוף הרחב והמרהיב הנפרש לרגלינו. "בסופו של דבר, זהו מצבנו הפנימי – קרי כיצד אנו מרגישים – שקובע איך נפרש את הראיות מחושינו", כותב ווינג. והמצב הפנימי יכול להיות מושפע ממגוון אינסופי של גורמים, או מפתחות.

התגלויות מדעיות של מתמטיקאים – מקפה ועד להזיות בהקיץ

במקרים רבים אין לנו מושג כיצד המפתחות – דהיינו גורמים שונים המתרחשים מחוץ למוח – משפיעים על פעולתו. אבל חלק מהמקרים נחקרו ותועדו היטב. בטור ב-New Yorker עורך המתמטיקאי פרופסור דניאל רוקמור סקירה של גורמים מעוררי יצירתיות בניסיון להבין את רגעי ההארה שהביאו אותו ומדענים נוספים לכדי תגליות מתמטיות.

לאורך השנים גילה רוקמור כי הגורם שיכול להוביל אותו למצב המנטלי האולטימטיבי עבור פתרון בעיות הוא ריצה. "המפתח כאן אינו כושר", הוא מסביר, "זו רק הרגשה של חופש, לשכוח לרגע שאנו סרים למרותם של כוח הכבידה, ההיגיון והמוסכמות, של לתת לקסם להתרחש". המכניזם הקושר פעילות גופנית ליצירתיות נחקר לא מעט בשנים האחרונות. בקצרה, בזמן שהוא טרוד בפעילות הישרדותית בשעת ריצה, המוח מניח לבעיות שהעסיקו אותנו קודם לכן. אבל הוא ממשיך לעבוד עליהן ברקע ומאפשר לחלקים שונים במוח לתקשר מבלי להיאחז בצד המוכר של הבעיה. כך עשויות לעלות אפשרויות שכמעט אין לנו סיכוי להגיע אליהן במחשבה ראשונה. המצב המנטלי הזה מכונה רשת ברירת המחדל של המוח, והכוונה להגדרות שמיושמות כאשר הקשב שלנו אינו ממוקד בנושא ספציפי.

מתמטיקאים אחרים מצאו שבילים משלהם ל'התגלויות' מדעיות. רוקמור מספר על המתמטיקאי ההונגרי אלפרד רניי שאמר פעם כי "מתמטיקאי הוא מכונה של הפיכת קפה למשפטים מתמטיים". הקפה, וככל הנראה הקפאין, המריצו את מוחו בצורה שפתחה דלתות נעולות. ריצה וקפה הם הדברים המובנים מאליהם פחות או יותר, אבל מפתיע לגלות אילו סוגים נוספים של מפתחות מנטליים עוזרים לאנשים. "מתמטיקאים בולטים אחרים מצאו כי נמנום מעורפל הוא המצב המנטלי הפורה ביותר". אפשר לתאר מצב זה כהזיה בהקיץ, כשנדידת המחשבות מתרחשת תחת הכרה מעוננת למדי. דרך נוספת שבה עמיתיו מגיעים לתובנות מדעיות היא תוך מעבר למציאות חלופית. רוקמור מסביר כי בעיקר טופולוגים, מתמטיקאים שחוקרים את תכונות המרחב, "נראים כחיים בעולם אלטרנטיבי, מדומיין. ידיהם תמיד בתנועה כשהם מרצים או מדברים על רעיונות, כמו היו מסובבים ובוחנים כדור בדולח קסום בחלל".

בכל אחת מהדרכים הללו המתמטיקאים למדו כיצד גירוי פיזי, חושי או תודעתי מסוים משפיע על צורת עיבוד המידע שמתרחשת במוחם. והיעדר גירויים אף הוא, מסתבר, יכול לשמש מפתח להבאת המוח אל מצב פעולה רצוי. או, במילים של ד"ר לפסיכולוגיה סנדי מאן בסרטון של ה-BBC, "שיעמום הוא רגש חשוב מאוד".

כבזמן ריצה, גם בזמן שיעמום המוח אינו ממוקד בבעיה ספציפית, מה שכזכור דוחף אותו אל רשת ברירת המחדל. זה מה שאנו חווים בפועל, מסבירה מאן: "כשאתה משועמם אתה נוטה לחלום בהקיץ ומחשבותיך נודדות וזה חלק חשוב מאוד בתהליך היצירתי". מחשבות שהמוח המודע שלנו לא מקטלג כקשורות זו לזו עשויות למצוא דרך להיפגש כאשר המוח לא מפעיל את מחיצות הקשב. מאן, אם כן, מציעה להכניס עצמנו למצב שיעמום בכל פעם שאנו נתקלים בבעיה או צריכים לעלות עם פתרון יצירתי.

אלא שהיום, לדבריה, מדובר באתגר לא קטן. אם בעבר שיעמום היה מצב של מחסור בגירויים, היום הוא תוצר של מחסור בסוללה. ומכיוון שרבים מאיתנו מקפידים היטב שלא להיקלע חלילה למצוקת סוללה, שיעמום הוא מצב שצריך ליצור באופן יזום, כמעט כמו לשתות קפה או לצאת לריצה. מאן מסבירה כי עלינו "להפסיק להעביר ולגלול הלאה את השיעמום שלנו". זה כרוך בסמי-גמילה, אם לא בתהליך מלא, שכן, היא מסבירה, האינטראקציה עם הטלפון משחררת במוחנו דופמין כתוצאה מגילוי דברים חדשים (כך בנוי הפיד). ואולם, התועלת היא זמן איכות של פתרונות יצירתיים, ואולי לא פחות חשוב, לקיחת שליטה על מצב הפעולה של המוח.

די להציב עצמנו בקרבת הגלים כדי לשנות את מצב המוח

אבל יצירתיות או רשת ברירת המחדל אינן המצבים היחידים שאליהם אנו יכולים לתעל את המוח. אפשר, למשל, להעמיד עצמנו בסטינג שיוביל את המוח לשלווה ורווחה נפשית. אלי האנט כותבת ב-Guardian כי אחת השיטות הפשוטות והיעילות ביותר לעשות זאת היא להיות בקרבת ים. למעשה, קרבה לכל מקור מים תורמת לאפקט ההרגעה, אבל נראה כי הים מביא את התוצאות הדרמטיות ביותר. היא מתבססת בעיקר על דבריו של ד"ר מת'יו ווייט, פסיכולוג סביבתי בכיר מאוניברסיטת אקסטר בדרום אנגליה.

"למים יש אפקט שיקום פסיכולוגי", כותבת האנט, חזק יותר משל סביבות טבעיות אחרות. "בילוי זמן בקרבת מקורות מים נמצא באופן עקבי כמוביל לתועלות של הגברת מצב רוח חיובי והפחת מצב רוח שלילי ומתח, גבוהות במובהק מאשר מרחבים ירוקים". חוקרים שבדקו את התחום מאמינים כי אחת הסיבות לכך היא החוויה הרב-חושית של שהייה בקרבת ים בפרט ובקרבת מקורות מים בכלל. צליל המים ואפקט האור הנשבר על פניהם ככל הנראה מסייע משמעותית לאפקט השיקום. ד"ר ווייט מוסיף כי לתנועת הגלים גם יש יד בדבר. הדפוס הרפטטיבי של הגלים לוכד את הקשב ומסית את תשומת הלב שלנו מהתבוססות במחשבות טורדניות. הגלים החוזרים ונשנים כמו מהפנטים אותנו ומאפשרים למוח לשחרר אחיזה בבעיות.

במקביל, בים אפשר לקבל את אותה תועלת של ריצה, כיוון שפעילות גופנית מכניסה אותנו לאותה מנטליות הישרדותית. שהייה במים, מסביר ווייט, דורשת תשומת לב לטמפרטורה שלהם, לעוצמת וכיוון הרוח, לזרמים וכן הלאה. "הצורך להתרכז בתכונות של הסביבה פותח לנו גישה אל מצב קוגניטיבי שלוטש במהלך אלפי שנים", מסבירה האנט.

המצב הקוגניטיבי הזה מכונה זרימה. הוא נובע ממידה גבוהה מאוד של ריכוז בפעילות שאנו די מיומנים בה. כך, המצב ההישרדותי לא משתלט ודוחף את החלקים הפרימיטיביים במוח לחרדה ומתח, אלא מעסיק בעיקר את המשאבים הקוגניטיביים שאחראיים על פעילות מנהלתית. זה רק ממחיש לאילו ניואנסים של שליטה אנו יכולים להגיע אם אנו לומדים להכיר את עצמנו ואת המוח שלנו. יכול להיות ששחייה תעורר באחד בהלה ולאחר תרגיש כמו גן עדן. ייתכן שקפה יהיה השער להמצאות עבור אדם מסוים, ועבור אחר – שער לנדודי שינה. הזיה בהקיץ עבור אחד תוביל את המוח ליקום חדש של מידע, ואת האחר היא תפיל למשך יום שלם. זה היופי עם המוח, יש אינספור מפתחות שבעזרתם אנו יכולים להוביל אותו לעשות את מה שאנו רוצים. לא דרושות אפילו טכניקות מיוחדות, די בפעולות שגרתיות. התפקיד שלנו הוא כל הזמן לנסות מפתחות חדשים.

תמונת כותרת:  David Clode on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי

כיצד גירוי אקראי גורר עונג ושלווה עילאיים, או: מהי התגובה המרידיאנית?

הגאון שחווה התגלויות מתמטיות ועד היום איש לא יודע להסביר כיצד

עוד מרדיו מהות החיים:

זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה