מוחמד עלי היה מתאגרף אולימפי ופעיל חברתי, ברוס לי היה אומן לחימה, שחקן ופילוסוף. כל אחד מהם הפך את גופו לשדה מחקר שעסק בחיים. שני לוחמים, שתי תפיסות שונות לגבי כוח, ושיחה דמיונית על גבולות – ועל מה שקורה כשאנחנו מפסיקים להיאחז בהם.

מוחמד עלי וברוס לי פעלו בעולמות תנועה שונים מאוד, אך שניהם היוו סמל לעוצמה ולמיומנות יוצאת דופן, כל אחד בתחומו. שניהם גם עסקו בשאלות שחורגות בהרבה מזירת האגרוף או מאולם הדוג'ו: מה הופך אדם לחזק ומה מחליש אותו, כיצד לשמור על מערכות היחסים הקרובות שלנו ומהו מהלכם הטבעי של החיים? התשובות שמצאו לאורך הדרך מעידות על נקודות מבט שונות אך מעניינות ומעוררות מחשבה באותה המידה.

בשיחה דמיונית שיצרנו – דיאלוג שמורכב מציטוטים מקוריים של השניים – מתגלים הגיגים שעוסקים נקודתית בכוחו הפיזי והמנטלי של הפרט ומתרחבים להסתכלות פילוסופית על הטבע ומקומנו בתוכו, על שחרור מחומריות ועל חיבור לזולת ולאמונה.

מפגש פסגה – מוחמד עלי וברוס לי משוחחים על כוח, שינוי והיכולת להיות מי שאנחנו

מראיינת: שלום ברוס, שלום מוחמד. תודה שהסכמתם להתארח אצלנו. שניכם ידועים כמי שהקדישו חלק גדול מחייהם למשטר אימונים קפדני. בתוך השילוב האינטנסיבי בין סוגי כושר שונים, תזונה וחוסן מנטלי – מהן התובנות הכי משמעותיות שאספתם?

עלי: "אלופים לא נוצרים בחדרי כושר. אלופים נוצרים ממשהו שיש להם עמוק בתוכם – תשוקה, חלום, חזון. הם צריכים את המיומנות והרצון. אבל הרצון חייב להיות חזק מהמיומנות". אני, למשל, "שנאתי כל דקה של אימון, אבל אמרתי, 'אל תוותר. תסבול עכשיו ותחיה את שארית חייך כאלוף".

לי: "בעיניי, ההיבט יוצא הדופן של אומנויות לחימה טמון בפשטותן. הדרך הקלה היא גם הדרך הנכונה". ולכן, "ככל שתתאמץ פחות, כך תהיה מהיר וחזק יותר".

מראיינת: תוכל להסביר?

לי: "מאמץ בתוך התודעה מגביל עוד יותר את התודעה, משום שמאמץ מרמז על מאבק לקראת מטרה, וכאשר יש לך מטרה לנגד עיניך, אתה מציב גבול לתודעה". במקום זה, עליך "לא להיות מתוח, אבל להיות מוכן. לא לחשוב אבל גם לא לחלום. לא להיות מקובע אלא גמיש. מודע וערני, מוכן לכל מה שיבוא".

עלי: אצלי מאמץ הוא חלק בלתי נפרד מהאימון. "אני לא סופר את כפיפות הבטן שלי; אני מתחיל לספור רק כשזה מתחיל לכאוב, כי הן היחידות שנחשבות".

מראיינת: יש משהו באימון שלך, מוחמד, שכל הזמן שואף לפרוץ את הגבולות, לקחת את הגוף והתודעה עוד צעד או שניים קדימה מעבר לקצה.

עלי: כן. "אם מוחי יכול להעלות זאת על הדעת, וליבי יכול להאמין בכך – אז אוכל להשיג זאת". "לעיתים קרובות לא ההרים שלפניך הם אלה שמתישים אותך, אלא האבן הקטנה שבנעל שלך".

מראיינת: אם כך, הגישה שלך סוברת שהדרך מתרחשת בראש, ושלא אחת, המכשול שלנו הוא לא היעד הגדול אלא מגבלות מעכבות בדרך. אולי כמו דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים. מה דעתך על כך, ברוס?

לפעמים התנאים שבהם אנו צועדים הופכים את הדרך לקשה ממה שהיא. צילום: Nelson Ndongala / Unsplash

לי: "מטרה לא תמיד נועדה להיות מושגת, לעיתים קרובות היא פשוט משמשת משהו לשאוף אליו". לדוגמה, "הטעות הכי הגדולה היא לצפות את תוצאת הקרב; אסור לך לחשוב האם הוא יסתיים בניצחון או בתבוסה. תן לטבע לעשות את שלו, והכלים שלך יפגעו ברגע הנכון".

מראיינת: זו בעצם לחימה ברוח הזן, לא? מדובר בשילוב מונחים שעשוי להפתיע אנשים – לחימה וזן. דימית פעם את הלך הרוח של הלוחם המיומן למים, אתה יכול לחזור על זה בבקשה?

לי: אכן. "היה כמו מים שעושים את דרכם דרך הסדקים. אל תהיה אסרטיבי, אלא התאם את עצמך לאובייקט, ותמצא דרך לעקוף אותו או לעבור דרכו. אם שום דבר בתוכך לא נשאר נוקשה, דברים חיצוניים יחשפו את עצמם".

מראיינת: מוחמד, בעצם גם לך הייתה פעם התבטאות שיש בה מן הזן.

עלי: "זו רק עבודה. דשא צומח, ציפורים עפות, גלים מכים בחול, אני מכה אנשים".

מראיינת (בחיוך): יש שקוראים לזה קארמה.

עלי: "נהרות, בריכות, אגמים ונחלים – לכולם שמות שונים, אך כולם מכילים מים. אותו הדבר נכון לגבי דתות – כולן מכילות אמיתות".

מראיינת: אנחנו נכנסים לרבדים רוחניים יותר של החיים. מהי ההסתכלות הרוחנית שמובילה אתכם, בקרב ומחוץ לו?

עלי: בעיניי, "הניצחון הגדול ביותר בחיים הוא להתעלות מעל הדברים החומריים שפעם הערכנו יותר מכל".

לי: אני מסכים לגבי הגדרת דברים כבעלי ערך ומלכודת ההיקשרות שלנו אליהם. "ככל שאנו מעריכים דברים יותר, כך אנו מעריכים את עצמנו פחות". הגישה הרוחנית שלי לחיים כוללת לתפוס מרחק מהכול. "אל תחשוב מי צודק ומי טועה או מי טוב יותר. אל תהיה בעד או נגד". ועם זאת, גם על עיקרון זה אוסיף: "צייתו לעקרונות מבלי להיות כפופים להם".

מראיינת: האם התפיסה הרוחנית שלכם באה לידי ביטוי בקשרים הקרובים שלכם? עם בני משפחה, חברים ואפילו עם תלמידים?

לי: "מורה טוב מגן על תלמידיו מהשפעתו האישית". וכשהוא מפספס, "טעויות תמיד ניתנות לסליחה אם יש לאדם האומץ להודות בהן".

עלי: אני מאמין ש"האופן שבו אתה גורם לאחרים להרגיש כלפי עצמם אומר הרבה עליך".

מראיינת: כלומר, להשתדל שההשקפה הפילוסופית, שהיא חשובה כמובן, לא תבוא על חשבון הקשר הבינאישי הנעים?

עלי (מהנהן): משהו כזה.

מראיינת (מחייכת): אם הייתם יכולים להעניק משפט אחד במתנה לקהל שלנו, מה הייתם בוחרים לומר לסיום?

עלי: "התבוננות על החיים מנקודת מבט שונה גורמת לך להבין שלא הצבי הוא שחוצה את הכביש, אלא הדרך היא שחוצה את היער".

מראיינת: נפלא. הלוואי ותמיד יהיה לנו אורך הרוח להתבונן ככה על השכבות של החיים.

לי: אמן. ואם כבר מדברים על רוח, זכרי, "לעולם אינך יכולה להזמין את הרוח, אך עלייך תמיד להשאיר את החלון פתוח".

מראיינת: תודה לך ברוס, תודה מוחמד, על שיחה מרתקת ועל נוכחות שיש בה גם עוצמה וכוח רב וגם רכות ועומק.

תמונת כותרת: Yaopey Yong on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ההבדל בין כוח לחוזק, והאם האחד בא על חשבון השני

השיחה שמעולם לא התקיימה בין דיוויד בואי ללאונרד כהן

השיחה שמעולם לא התקיימה בין איינשטיין ואפלטון