דמיינו לעצמכם משחק כדורסל בלי הטבעות

פירס מספר על ילדותו רבת הכישרון ועל הקונפליקט מול האימון המסורתי הנוקשה. "הייתי ילד יצירתי שאהב אומנות", הוא אומר, ומתאר את עצמו כמי שתמיד נהג לחשוב מחוץ לקופסה. אך באותה המידה הוא גם היה אתלט מחונן ונמשך אל משחקי הקבוצה של בני גילו. שם פגש רצינות שהתנגשה באופיו בעל המעוף. "בין שזה היה כדורסל, פוטבול, בייסבול או כל ספורט חוץ אחר, כל המאמנים שלי הדגישו את כיבוד המהות של הספורט שלהם, ומשמעות הדבר הייתה להתייחס ברצינות לכל תרגיל ולא לעשות שום דבר שיאתגר את הדרך המסורתית לעשות דברים". במקום שהיצירתיות שלו תוביל, בתוך המסגרת המקצועית היא הפכה למשהו שיש לרסן. "למרבה האירוניה", הוא אומר, "למרות ששיחקנו ספורט, אימנו אותנו לא להיות משחקיים במיוחד".

אלא שפירס לא הותיר לקונפליקט הזה להמשיך ללוות אותו בחייו.

בשנה האחרונה לתואר הראשון שלו נערכה תחרות הטבעות ארצית. צייד כישרונות של הגלובטרוטרס זיהה את פירס ומשך אותו מליגת המכללות שבה שיחק אל עבר חוויה אחרת של משחק: המאמנים נהנים וצוחקים, מעודדים את השחקנים להשתעשע ולהתנסות ומשפרים את הביצועים שלהם דרך הנאה. לדבריו, בגלובטרוטרס התעורר הילד היצירתי והמקורי שפירס למד להצניע לאורך השנים.

"ככל שהמשחקיות עולה, כך מפלס הטעויות יורד. לא כי דברים אינם משתבשים, אלא כי הם אינם נחשבים לטעויות".

לראיה מציג פירס כמה סרטונים משעשעים ומעוררי השראה הכוללים קליעה לסל מגג בניין בגובה 230 מטרים, שיתוף פעולה עם כלב שנוגח בכדור כהכנה להטבעה, הטבעה תוך שימוש בכפפת בייסבול או מסירות בעיניים עצומות. "בכל פעם שניגשתי למשהו בחשיבה שובבה קיבלתי תגמול", הוא משחזר ומציף תהייה: "כל כך הרבה ממה שאנחנו אוהבים במשחק של היום היה נחשב לא מהותי או מסורתי בשלב מסוים".

מה מתוך השעשועים של היום יהפוך לחלק אינטגרלי מהמשחק של המחר?

מתי רעיונות שנולדים כחריגה מהכללים מצליחים להפוך לחלק מהם? האם היכולת הזו – לנוע בין השוליים למרכז – היא תופעת לוואי של יצירתיות או אחד המנגנונים העמוקים ביותר של חדשנות? ואיפה עובר הגבול בין משהו שנתפס כחריגה לבין משהו שהופך לשפה חדשה?

כשפירס מדבר על תגמול הוא מתייחס לסוג שאליו כמה מאז ילדותו – על יצירתיות וחשיבה פתוחה. התגמול שקיבל בשנות הכדורסל התחרותיות שלו – על עבודה קשה, על שיפור בלמידת מהלכים קיימים ועל חתירה לניצחון – לא העניק לו כנראה את תחושת המיצוי העצמי שלה ייחל. היעדים של  הגלובטרוטרס ייצרו אצלם גישה שונה, אשר התאימה לו כמו כפפה ליד, אך מסיפורם עולה כי עבור נתיב תחרותי הייתה מתאימה גישה אחרת. כלומר, לא תמיד משחקיות היא הנתיב המתאים, אבל כשיש לה מקום להשתלב במינון הנכון ובזמן הנכון היא יכולה להעניק לנו מתנות כמו שרק היא יודעת.

ככל שהמשחקיות עולה, הסיכוי לטעות יורד

העיקרון הבסיסי באימונים של קבוצת הבידור קשור לטעויות. "כשגלובטרוטר עושה טעות […] הוא מכיר בכך שמשהו השתבש, אבל הוא למעשה מברך על חוסר ההיכרות שמגיע עם העמדה החדשה הזו". כשהכדור נשמט ברגע "הלא נכון" זו עשויה להיות הזדמנות לייצר מהלך חדש. אבל כדי לעשות זאת, "אתה צריך להיות מסוגל להתגלגל עם זה. אחרת, אתה תעצור לפני שתצליח לגלות משהו חדש".

במילים אחרות, הטעות משנה את התנאים הקיימים. השאלה היא האם אנחנו עוצרים כדי לחזור לתוכנית המקורית או מהמרים וממשיכים לשחק בתנאים החדשים. ככל שהמשחקיות עולה, כך מפלס הטעויות יורד. לא כי דברים אינם משתבשים אלא כי הם לא נחשבים לטעויות. וזה עשוי להתרחש בכל רובד בחיינו. למשל, שיחה שתוכננה להימשך כמה דקות מתארכת ולוקחת כיוון בלתי צפוי. המהלך הבטוח והחסכוני יהיה לחתוך אותה ולעמוד בזמן שהקצבנו. אבל אם נחליט "להתגלגל עם זה", יש שתי אפשרויות סבירות על הפרק: האחת, שהיא תסתיים בהתשה חסרת טעם ונצטער על הבחירה, והשנייה, שהיא תוליד רעיון שלא היה עולה בצורה אחרת, ושני הצדדים לשיחה ירוויחו מכך. בסיטואציות מסוימות שווה להמר על זה.

"רבים מהרעיונות הגדולים והמשפיעים ביותר לא נראו בהתחלה טובים במיוחד. הם נראו מסורבלים, ילדותיים או מיותרים. רק בדיעבד התברר שהם היו הניסיון הראשון לדבר בשפה חדשה. משחקיות אינה מבטיחה שכל ניסיון כזה יצליח, אבל היא מגדילה את הסיכוי שלא נוותר עליו מוקדם מדי".

פירס החליט להתגלגל עם מה שמזדמן לפתחו ברבדים נוספים של חייו. בערך באותה תקופה שבה השתלב בגלובטרוטרס הוא החל לעסוק באומנות. הוא יצר דיוקנאות מדויקים להפליא שמורכבים משרוכי נעלי הספורט שבהן השתמש לאורך השנים ומחומרים נוספים בעלי ערך סנטימנטלי, כמו שאריות כדור שאיתו ניצח במשחקי ליגת המכללות. "המשחק [בגלובטרוטרס] נתן לי את הגמישות ואת היכולת לראות בחומרים האלה יותר מאשר חומרים שבהם משתמשים במגרש", הוא אומר. "משחק הוא המרכיב החשוב ביותר באבולוציה של כל אדם ובכל תעשייה […] אני אתלט ואומן וראיתי איך משחק יכול לשבור חוקים ובכך לשפר את שני העולמות הללו".

בזמן שמשחק לא רשמי יכול להרשות לעצמו לשבור את הכללים, כדי להביא רעיון חדש שישתלב בזרם המרכזי עליו למתוח את ההגדרות, אבל מבלי לאבד את המהות – מבלי שזה כבר לא ייחשב לכדורסל. שהרי אם המצאנו מהלך חדש אבל הוא מתקיים בתוך מערכת כללים אחרת לגמרי, האם חידשנו בתחום או ייצרנו תחום חדש?

אולי אחת התרומות הגדולות של המשחקיות היא אפילו לא בכך שהיא מולידה רעיונות חדשניים, אלא בכך שהיא משנה את היחס שלנו אל הרגע שבו עדיין אין רעיון. לרוב אנחנו ממהרים לסווג: עובד או לא עובד, הצלחה או כישלון, נכון או שגוי. ואילו המשחק, לעומת זאת, משהה לרגע את הצורך להכריע. הוא מאפשר להמשיך לנסות גם כשעדיין לא ברור לאן הדברים הולכים.

רבים מהרעיונות הגדולים והמשפיעים ביותר לא נראו בהתחלה טובים במיוחד. הם נראו מסורבלים, ילדותיים או מיותרים. רק בדיעבד התברר שהם היו הניסיון הראשון לדבר בשפה חדשה. משחקיות לא מבטיחה שכל ניסיון כזה יצליח, אבל היא מגדילה את הסיכוי שלא נוותר עליו מוקדם מדי. ומתוך כל הדברים שיתגלגלו, אין זה מופרך להאמין שמשהו אחד יהפוך לקונצנזוס.