כשידוענים חווים את משבר אמצע החיים זה כמעט עושה חשק. כסף נשפך על מוצרים, ריגוש ואסתטיקה. אך עבור הרוב מדובר בשלב מאתגר, מדכדך ומבלבל. היזם צ'יפ קונלי מציע נקודת מבט אלטרנטיבית שעשויה להפוך את החלק הזה של החיים לפחות מאיים ואולי אף מסקרן.
כשלסטר ברנהם (קווין ספייסי) רואה את החברה הכי טובה של בתו המתבגרת, הוא חש שהרצפה נשמטת תחת רגליו. ליבו הולם בחוזקה ומערבולת של רגשות מורכבים מציפה אותו. כוכב הקלאסיקה אמריקן ביוטי הוא גבר אמריקאי בשנות הארבעים לחייו שמחזיק במשרה טובה וגר עם משפחתו בבית נאה בפרברים. על פניו יש לו הכול, אבל התחושה היא שאין לו כלום. ככל שהוא מתבונן בחייו כך הוא סולד ממערכות היחסים הרעועות והביקורתיות, ומהשגרה הבנאלית. ההתאהבות של ברנהם בצעירה מטלטלת את חייו ומובילה אותו למסע התפקחות שבו הוא מגלה כמה יופי יש בעצם בעולם.
עבור תעשיית הסרטים והסדרות, 'משבר אמצע החיים' הוא נרטיב מושלם. הוא מוכר ברוב התרבויות, אמין ומעורר הזדהות אפילו בקרב צעירים שעוד לא חוו אותו. כמו בחיים, גם על המסך, מדובר בצומת שאחריה דברים לא נותרים כשהיו. בין שמדובר בטרגדיה או בקומדיה, ובין שבמיאוס במה שיש, בערעור הזהות האישית ובתהיות בנוגע לנקודת השיא של חיינו ובמה שמצפה לנו אחריה – כל אלו בדרך כלל מניעים את הדמויות הראשיות לפצוח במסע התפתחות או לדרך אפלה שסופה מוות. ולעיתים, לשילוב של השתיים.
בזמן שהתעשייה משמרת את הנרטיב הזה של משבר אמצע החיים – סך הכול הוא מהווה בסיס לתסריטים נהדרים – במציאות יש מקום לתהות על קנקנו של המונח. מדוע מדובר במשבר ומתי הוא הפך לחלק מהתרבות האנושית? מהן השלכותיו והאם נתוני מדד האושר העדכניים עשויים לגרום לנו לשנות את דעתנו בנוגע אליו? בהרצאה שהעניק על בימת TED מתייחס היזם צ'יפ קונלי לשלושת שלבי החיים ולאופן שבו הם יכולים למנף זה את זה.
כיצד נולדו הגמלאים?
רוב משברי אמצע החיים מסתכמים במכונית ספורט אדומה, בהסבה מקצועית מפתיעה או בסטטוס זוגי – או בגרסאות הצנועות יותר – אבל חלקם גם מובילים לתוצאות קשות בהרבה. שלושה מחבריו של קונלי נכנסו לסחרחרה ושמו קץ לחייהם. האובדן שחווה ותחושת חוסר האונים הובילו אותו להתעמק בסוגיה: מה קורה לנו בשנות ה-40 וה-50 לחיינו שכמעט כולנו מתחילים להטיל ספק בעצמנו, בקרובים אלינו ובבחירות שלנו? מדוע אנשים בכל העולם חוששים מטווח הגילאים הזה – והאם זה בצדק?
את החיים, לטענתו, אפשר לחלק בגסות לשלושה חלקים עיקריים: בקצה אחד, ילדות ונעורים שבשבחם נשפכו אינספור מילים, ובקצה השני – גמלאות, שמעוררת רגשות מעורבים. ומה באמצע? אמצע החיים. בלי אג'נדה מובהקת, מיתוג או קונוטציות מיוחדת. מעין תוצר לוואי של שני השלבים האחרים.
אין כמו הילדות כדי להמחיש חופש. לעיתים היא מוצלחת יותר ולעיתים פחות, אבל בדרך כלל היא נטולת אחריות, מלאה במשחקיות, תנועה ודמיון, וכל למידה בה היא חדשה ומסעירה. בסמוך לה, הנעורים הם אחד ממושאי הגעגוע המוכרים ביותר, מתוארים במונחים כמו Sweet Sixteen ובשירים שמהללים את עוצמת החוויה. לא נדרשים מאמרים מדעיים כדי לאשש את אהדת בני האדם לשלב הראשון בחייהם. לא בכדי, אחת השאלות שחוזרות ועולות בגיל 40 היא: האם השיא מאחורינו? ואם כן, מה הטעם להמשיך ולסחוב?
"לעומת הילדות, כגמלאים אנחנו ברשות עצמנו וכבר יודעים מה מסב לנו הנאה, מתי ועם מי. אנחנו לא מחויבים לדבר שלא בחרנו ורוב חברינו נמצאים בסטטוס דומה. יכול להיות שהשיא אינו מאחורינו אלא דווקא מלפנים?"
לדברי קונלי, שלב הגמלאות עבר תהליך מעניין במאה השנים האחרונות וקיים בסיס לטענה שהוא עשוי להיות מהנה לא פחות משני העשורים הראשונים. עד סוף המאה ה-19 אנשים פחות או יותר עבדו כל עוד נפשם בם. מטעמים פוליטיים, ב-1881 נולד בגרמניה רעיון לתמיכה כלכלית במבוגרים. באמצע המאה ה-19 התפשט הרעיון לרחבי ארה"ב והפך לתמריץ לגיוס עובדים. יש לציין שגיל הפרישה הרשמי היה 65 ורוב האנשים החזיקו מעמד עד גיל 58. אבל השנים חלפו, הרפואה התפתחה ותוחלת החיים עלתה. חתך אוכלוסייה חדש נוצר – מבוגרים בריאים, שמקבלים שכר מספיק בכדי להפסיק לעבוד וליהנות מפנאי, נרשמים ללימודי גולף ומבלים על שולחנות השחמט הציבוריים עם כוס קפה ביד.
נכון שהיום המצב קצת שונה ומדינות נאבקות להמשיך לתקצב את זקני השבט במשך תקופת זמן שמגיעה גם לשלושים וארבעים שנה. נוסף על כך, הבריאות יכולה להיות איתנה עד גיל 75 אבל גם זה לא מובטח לכולם. לא נצייר מצג שווא זוהר. יחד עם זאת, לעומת הילדות, כגמלאים אנחנו ברשות עצמנו וכבר יודעים מה מסב לנו הנאה, מתי ועם מי. אנחנו לא מחויבים לדבר שלא בחרנו ורוב חברינו נמצאים בסטטוס דומה. יכול להיות שהשיא אינו מאחורינו אלא דווקא מלפנים?
קונלי מחזק את האמירה בעזרת עקומת ה-U של האושר. בניתוח גס שלה, עד גיל 25 חלה עלייה ברמת האושר, אז מתחילה ירידה שתחתיתה ב-45 ומשם שוב עלייה הדרגתית ששיאה סביב 70. דבריו מספקים תשובה לשאלה המכרסמת לגבי השיא, אבל האם זה מספיק בכדי לקחת אוויר, להכניס את הראש מתחת לגל ולחכות שהוא יעבור וננשום שוב? ההבנה הזו אומנם נותנת מוטיבציה להחזיק מעמד אך היא מותירה את השלב האמצעי בחיינו כמשבר.
עשו לכם גולם
"מה אם היינו חושבים על אמצע החיים כעל תחילתו של עידן חדש?" תוהה קונלי ומציע את גלגולי חייו של פרפר כמטפורה אלטרנטיבית. "כשם שזחל אוכל ללא הרף ממש לפני שהוא עומד להפוך לגולם, כך גם אנחנו, כמבוגרים צעירים, צורכים ומייצרים באינטנסיביות. אז מחליט הזחל לקחת את הפסקת אמצע החיים שלו בתוך הגולם, שהוא חשוך וקצת דביק ובודד, אבל הוא גם המקום שבו מתרחש השינוי". שם הוא מתפתח ולומד כישורים חדשים, מגדל זוג כנפיים צבעוניות ושימושיות שייקחו אותו למקומות רחוקים ומרגשים. אילולא התקופה שהוא מעביר בגולם הוא לעולם לא היה הופך לפרפר.
שנות ה-30, ה-40 וה-50 לחיינו הן לא קלות. אבל בדרך כלל, כגודל האתגר גודל ההצלחה. אנחנו קופצים ראש אל המים העמוקים והסוערים של החיים בידיעה ששם ניתן ליהנות מחתירה במרץ למרחקים או מפגישה עם חיות אוקיינוס פראיות. בשלב אמצע החיים אפשר לטפס בהיררכיה המקצועית ולקצור את הפירות של כל עליית מדרגה. בשלב אמצע החיים מערכות היחסים מורכבות דיין כדי להיות תומכות ומענגות, משוחררות מכבלי הנעורים וה'מה יגידו'. הגולם הוא לא שלב זוהר אבל הוא גם לא שנת חורף אחת ארוכה. הזחל נע בתוכו, מתנסה ומתחזק. בונה את עצמו בצורה הטובה ביותר לקראת השלב הבא.
כמו שחלקנו למדו ליהנות מהאתגר שבאימוני כושר או בלימודים אינטנסיביים, כך אפשר גם להסתכל על אמצע החיים כמרכז אימונים, שבו אנו מלטשים את הכישורים שלנו ובונים את עצמנו לקראת השלב הבא. בדיוק כפי שהילדות הייתה הכנה לנעורים, ואלה היו הכנה לשנות ה-20 בחיינו. אולי כשאומרים שהחיים הם משחק, לזו הכוונה – שצריך להתאמן קצת לקראת כל שלב.
תמונת כותרת: Krists Luhaers on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
Sweet Sixty – האיזון העדין בין מה שאנו מאבדים ובין הצורך שלנו לשמור עליו
האם מציאת תכלית חיינו היא מיתוס?
מחבקים את חכמי השבט – 3 מאתגרי התקופה וכיצד להיערך לקראתם כבר מגיל צעיר?
עוד מרדיו מהות החיים:
פתאום באמצע החיים – איזון ובריאות בגילאי 40-60 לפי הרפואה הסינית והיפנית
