היום שלנו אינו בליל מתמשך של אירועים כמו שאולי נדמה לנו, אלא מורכב מעשרות מעברים מסוגים שונים. התבוננות בהם מאפשרת לנו לבחור בצורה מושכלת כיצד לנהל כל אחד מהם ואף מדגישה את העושר בחיינו.
הימים שלנו מלאים ברגעי מעבר, חלקם שכיחים כל כך עד שאנחנו בקושי מבחינים בהם. בין שמדובר במעבר ממקום למקום, מחוויה אחת לאחרת או אפילו בין החלטה לפעולה, בכל מעבר אנחנו נפרדים ממשהו – ממצב, ממחשבה או מתחושה – ונפגשים עם משהו אחר. אלו נקודות קטנות בזמן שבהן מגולמת הדינמיקה הגדולה של החיים.
המעברים "הבלתי נראים" בחיינו מדגימים כיצד סגנונות שונים של שינוי מייצרים אפקטים מגוונים. מעברים איטיים ורכים יכולים לעורר תחושה נעימה של הרפיה הדרגתית, מעברים מהירים הם כמו תזכורת מעוררת ומרעננת לכך שהחיים נעים קדימה, ומעברים ארוכים וסטטיים מאפשרים עיבוד ולמידה, כמו רגע לפני שלוחצים 'שלח' או אחרי סיום של ספר טוב.
הבחנה מכוונת בפרידות ובמפגשים היומיומיים שלנו עשויה להאט את הזמן. כשאנחנו מודעים לכל המעברים הללו היום הופך בנוי פרקים-פרקים, והזמן מרגיש עשיר ומובחן יותר. הכרה ברגעי המעבר יכולה גם להגביר את תחושת השליטה שלנו בחיים. בתקופות של חוסר ודאות, חלוקה של היום לפרקים קטנים וברורים יכולה להפחית את תחושת הכאוס. המעברים הופכים לסימני דרך, כמו תחנות במסע.
1. רגע לפני שלוחצים 'שלח'
ברוב הפלטפורמות הדיגיטליות כבר קיימת פונקציית החרטה, גם אם היא קצובה בזמן או בפתיחת המסר. ועם זאת, השהייה בין סיום כתיבת הודעה או מייל ובין שליחתם מאפשרת לנו זמן מבורך של עיבוד ובחינה. מדובר בסיטואציה יומיומית וכה רווחת עד שאנחנו בקושי מבחינים בה, אך אם ממצים את מהותה מדובר במעבר בין שליטה לחוסר שליטה.
"כשסטודנטים ועיתונאים מקצועיים שאני מאמן שואלים מה הם יכולים להראות למקורות המידע שלהם", כותב ג'קי בנשינסקי ב- Nieman storyboard, "כחלק מבדיקת דיוק או משום שהמקור התעקש, אני מציע אזהרה גדולה: ברגע שאתם שולחים משהו, גם אם יש לכם הסכם בעל פה שהטיוטה שלכם היא רק טיוטה ואין לשתף אותה, איבדתם שליטה". המעבר עצמו הוא מהיר וקצר, הקלקה אחת או נגיעה חפוזה במסך, אבל את ההשהיה המקדימה לו אנחנו יכולים לבחור – וביכולתה לאפשר לנו לדייק את מילותינו או לשנות את דעתנו. רגע לפני שהמילים והרעיונות שלנו מקבלים תנופה משל עצמם בעולם.
2. גוף חם במיטה קרירה
העפעפיים כבר כבדים ושרירי הגוף רפויים. שקע מושבנו בספה כבר חמים לאחר ישיבה ממושכת ואנחנו מרגישים שהגיע הזמן ללכת לישון. בדרך כלל מדובר במעבר איטי אך קצר. המיטה מחכה לנו נקייה ורעננה, המצעים קרירים והשכיבה המרווחת מייד מעוררת בנו את עונג סיום הפעילות ותחילת המנוחה. ברוב המקרים יהיה זה עונג של הגעה לנחלה, אך בחלק מהמקרים הוא עשוי לעורר ולעכב את ההירדמות שנדמתה כה קרובה.
"עוררות מותנית", מסבירה אביגיל אברהמס בכתבה ב-Time, מתרחשת "כשמשהו בסביבת השינה שלכם אומר למוח שהכניסה למיטה צריכה להעיר אתכם, במקום להרדים". שיטוט ברשתות מהמיטה או כל הרגל אחר של פעילות יכול לייצר ציפייה לא מודעת ולהבריח את השינה. ואולם, ייתכן שזה המעבר בין חום לקור שמעורר או עצם השינוי ברגע של נמנום.
3. שלום שמש, להתראות שמש
בשבחי האסתטיקה של הזריחה והשקיעה לא צריך לשכנע איש. קשת הגוונים הרכים מעניקה לכל מרחב ונוף מראה מרגיע. השחר מעורר תקווה כיוון שיום חדש מתחיל ואילו הדמדומים, הידועים גם בשם "השעה הכחולה", משרים עלינו את הקלת סוף היום שהיה. לא יהיה זה מופרך להניח כי התחושה הנעימה נובעת מהמעבר ההדרגתי בתאורה. כהוכחה על דרך הניגוד ניקח את האופן שבו מעבר חד מעלטה לאור מלא מותיר אותנו הלומים, ואת התחושה האבודה שממלאת אותנו כשאנחנו נקלעים במפתיע לחושך מוחלט, לפחות עד שהעין מסתגלת.
הצלם מייקל ברייטונג יצא "ללכוד" את יופייה של השעה הכחולה בעיר רגנסבורג שבגרמניה. בסרטון שפרסם ב-Youtube הוא מתמקד בתהליך הצילום ומחפש את נקודת האמצע בין אור לחושך. ניסיונותיו המקצועיים מדגישים את עדינות המעבר ההדרגתי הזה ומבליטים את השפעתו מניחת הדעת.
4. האנגאובר של ספרים
'הנגאובר של ספרים' הוא מונח המתאר קורא שסיים ספר ואינו יכול להפסיק לחשוב על העולם הבדיוני שעד כה היווה חלק מחייו. "הדפים נגמרו אבל הקורא מתגעגע לדמויות או לאווירה של הרומן", כותבת קלייר בארנט ב-BookRiot. מדוע אנחנו מרגישים לעיתים צורך להשהות את המעבר לספר הבא? מדוע המעבר בין ספר למציאות או בין מציאות בליווי ספר טוב למציאות בלעדיו עשוי להשפיע עלינו במידה רבה?
"דמויות יכולות להרגיש כמו חברות קרובות משום שהמוח שלנו מעבד רגשות כלפיהן באופן דומה לזה שבו הוא מעבד רגשות של קשרים אמיתיים", מסבירה בארנט, ולכן הפרידה מהן אף היא מורגשת. אך כל פרידה היא גם מפגש עם משהו חדש, ואנחנו זוכים במי שהפכנו להיות אחרי המפגש עם הספר: מודעים יותר לכוח שלנו, סלחניים יותר כלפי אירועים שקרו בעבר, מלאי מוטיבציה לשנות משהו בחיינו או כל התפתחות אחרת בעלילת חיינו.
5. סגירת כל הלשוניות בדפדפן
להבדיל משליחת הודעה (ראו סעיף 1), סגירת כל הלשוניות בדפדפן היא פעולה הניתנת לשחזור. גם בעוד יום או יומיים וגם בעוד חודש, תלוי בזמן שנקדיש לנבירה בהיסטוריית השיטוטים שלנו. אבל המשמעות שלה היא אחרת. "לסגור לשונית פירושו לחגוג משימה שהושלמה, להיפרד מתשוקה שעליה התגברתי או מהזדמנות שלה נתתי לפוג", כותב עלי ג'אפה ראמיס ב-New York Times לאחר שהעיד על עצמו כסרבן פרידות מטאבים. "יש לי כרגע 72 לשוניות פתוחות בדפדפן", הוא מספר. מאימייל ויומן ועד לתפריט המסעדה שבה יבקר בערב, הוראות ההגעה, אישור הזמנה של מברשת השיניים החדשה ולוח הזמנים של סטודיו היוגה המקומי. "הכרטיסיות האלה משקפות את מה שעובר לי בראש".
בהתאם לסגנון ההתנהלות שלנו, סגירת הלשוניות יכולה להיות הדרגתית או חדה וחותכת. היא נתונה לשליטתנו ויכולה להעניק לנו סוגים שונים של רווחה. לעיתים, כמו שראמיס מתאר, דווקא הימנעות מהפרידה מהמרחב האינטרנטי שייצרנו היא שמשמרת רווחה – מעין תחושה של מקום מוכר ומותאם לנו באופן אישי.
6. כשכל האורחים עוזבים
הגיע הערב, ותוך נפנוף אוהב לשלום וסגירת דלת אחת – המולת החברים שאירחנו מתרוקנת מהבית. מעבר חד מרעש לשקט הוא כה מורגש עד כי לעיתים נדמה שיש לו נוכחות גשמית במרחב. מעין דממה שממלאת את הבית. זה קורה גם כשהרעש הוא חיובי וגם כשהנביחות של הכלב נעצרות סוף סוף, כשהמנוע של האוטו שעומד בחנייה נכבה או כשהרעש השגרתי שמכשירי החשמל במטבח מייצרים פתאום פוסק. זה לא סתם שקט, זה שקט שמגלה למי או למה הקשבנו עד כה.
מחקר שמציגה סם פירה ב-The Guardian הראה כי שקט שמגיע לאחר גירוי שמיעתי רציף (סגנונות מוזיקה שונים במקרה הזה) מייצר אפקט הרפיה גדול יותר מאשר השקט של לפני ההקשבה לגירוי. בנוסף, היא מסבירה שהמוח שלנו בהחלט תופס 'דממה' כנוכחות ולא כהיעדר רעש. מחקר אחר שהיא מציגה הראה כי המוח מעבד דממה כאירוע חישתי, ממש כשם שהוא מעבד צלילים. ובכן, גם למעבר הדרגתי בין קול לדממה יש אפקט מרגיע, כמו בהתרחקות מרמקול מסיבי באזור ציבורי צפוף, אבל הסיפוק שבכיבוי המיידי הוא אחר.
תמונת כותרת: Nick de Partee on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כך שינוי סיסמא במחשב יכול לשנות חיים שלמים
8 משלים ואלגוריות על שינוי, הסתגלות וטיפוח הרגלים בריאים
ההחלטות שלנו מוכרעות ב-5 השניות הראשונות – כך ניתן לנצל זאת נגד דחיינות
עוד מרדיו מהות החיים:
