הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: כך טכנולוגיה חדשנית תחזק את האנושיות שבנו



בועז מזרחי | 7 במאי, 2015

אנחנו חברה של מספרי סיפורים - בכולנו טבוע הצורך להעביר לעולם מסר על עצמנו ועל החיים. אנחנו עושים את זה בעל פה, באמצעות הבגדים שלנו, ברשתות החברתיות ובשלל אמצעים נוספים, חלקם אף סמויים ותת-הכרתיים. ישנם אינדיבידואלים שהתברכו בכישרון יוצא דופן לספר סיפורים: סופרים, ציירים, במאים ושאר אמנים, מביאים את היכולת לספר סיפורים לכדי מומחיות אסתטית, בשלל אמצעים שונים ומשונים.

כריס מילק הוא יוצר סרטים שהציב לעצמו מטרה, להפוך את הסיפור לדבר הכי קרוב למציאות. הסיפור הוא דרכם של בני האדם לתקשר אחד עם השני, ומילק מאמין שככל שהחוויה של הסיפור יותר אישית, כך היא מעבירה את המסר בצורה חדה יותר. אך בנוסף, ואולי אף חשוב מכך – חוויה של סיפור בגוף ראשון עוזרת לחבר אותנו, לקרב בינינו ולעורר בנו אמפתיה. כך טכנולגיה של מציאות מדומה יכולה להפוך אותנו לאנושיים יותר.


סרטים הם אמצעי מעולה לספר סיפור

בתור ילד כריס מילק שאף בכלל להיות פעלולן, בהשראתו של "איוול קניוול", אולם בבגרותו הלך לבית ספר לאמנות והפך ליוצר וידאו עבור קליפים של מוזיקאים. הוא הפיק את הקליפים של יוצרים כמו ג'וני קאש וקניה ווסט, וניסה להפוך אותם לסיפורים כמה שיותר מרתקים. "סרטים הם מדיום יוצא דופן שמאפשר לנו להרגיש אמפתיה לאנשים שמאוד שונים מאיתנו ועולמות זרים לגמרי משלנו", הוא אומר.

במהלך המאה האחרונה התפתחה טכנולוגיית הצילום בצורה ניכרת והיא הניבה כלים חדשים ליצירת סיפורים. מילק ניסה להשתמש בצעקה האחרונה של טכנולוגיית הצילום – מציאות מדומה – כדי ליצור סיפור שיהיה קרוב לקהל מאי פעם. למעשה, זהו סיפור שהקהל חווה בגוף ראשון. מילק מאמין שזוהי "מכונת האמפתיה המושלמת".


להפוך את הצופה לשותף אינטגרלי בסיפור

אחד הפרויקטים שהלכו צעד אחד קדימה בקירוב הסיפור לחוויה אישית נקרא "The Wilderness Downtown" (מומלץ לנסות).  זהו אתר אינטראקטיבי בו נראית דמות רצה ברחוב לא מוכר על רקע שיר. עם התקדמות הדמות אל המטרה נפתחים חלונות נוספים המציגים קטעי וידאו מרגשים ולבסוף עולה צילום של הרחוב והבית שבו גר המשתתמש (שהזין את כתובתו בתחילת הסרטון). הצופה חווה תחושה חזקה של שיבה הביתה שמתעצמת תודות לשיר הרקע. "באופן עקרוני אני לוקח פיסה מההסטוריה שלכם ושם אותה בתוך מסגרת הסיפור" אומר מילק, "אבל אז התחלתי לחשוב, אוקיי, ובכן זה חלק מכם, אבל איך אני שם את כולכם בתוך המסגרת?"

השאלה הזו הובילו אותו לשלב הבא - יצירת התקני אמנות שמגיבים לקהל המביט בהם. למשל ילד שצופה במסך ומולו משתקפת בבואתו, רק עם תוספת של כנפיים. כשהוא מניע ידיו מעלה-מטה, כמו ציפור, הדמות שעל המסך מגיבה – ככל שהתנועה נמרצת יותר, הדמות מתחילה להתרומם ולעוף באוויר.

כל זה לא הספיק למילק. הוא טוען שהסיפורים הללו, עד כמה שהם מקרבים את הצופה, הם מציגים לו את המסר בתוך מסגרת. המסגרת היא מדיום מתווך וכדי להפוך את החוויה לאישית באמת, צריך לפרוץ אותה, לצאת מחוצה לה ולהעמיד את הצופה בתוך הסיפור עצמו, להפוך אותו לחלק אינטגרלי מהחוויה. כאן נכנסת לעלילה המציאות המדומה.

מתקני מציאות מדומה קיימים בשוק כבר זמן רב, אבל הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מואץ הופכת את החוויות למציאותיות יותר וזמינות יותר. משקפי מציאות מדומה יכולים לקחת אתכם מהספה בסלון למפגש עם דינוזאורים בג'ונגל קדום, לזירת גלדיאטורים ברומא העתיקה או לעיר עתידנית מחוץ למערכת השמש שלנו. זוהי התנסות מאוד חוויתית ולכן קשה להסביר אותה במילים, מילק אומר ש"לדבר על מציאות מדומה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה". התחושה שעולה מאינטראקציה עם טכנולוגיה של מציאות מדומה מרגישה אמיתית, היא עובדת על מכלול של חושים ומביאה את המוח לפרש דמיון – כמציאות.


עתיד אופטימי לאדם ולמכונה

מילק מסביר כי הדימוי האותנטי של המציאות הוא המפתח ליצירת אמפתיה: "אתה מרגיש נוכח בתוך העולם שבו אתה נמצא, ואתה מרגיש נוכח עם האנשים שאיתם אתה נמצא בפנים". הדוגמה הבולטת שלו היא סיפורה של נערה סורית שנמלטה יחד עם משפחת לירדן. מילק ליווה אותה ותיעד את חייה בוידאו שצולם ב-360 מעלות והוקלט בעזרת מיקרופונים משוכללים שקולטים סאונד כמו האוזן האנושית. הצופה חווה את סיפורה של הילדה כאילו הוא נמצא שם איתה במחנה הפליטים הירדני.

התחושה המתקבלת היא של הזדהות והבנה עמוקה יותר של נסיבות חייה של הילדה, הן ברמה החושית והן ברמה הרגשית. מילק אומר: "כשאתם יושבים שם בחדר שלה, צופים בה, אתם לא צופים בזה דרך מסך טלוויזיה... כשאתם מביטים למטה, אתם יושבים על אותה אדמה שהיא יושבת עליה. ובגלל זה, אתם מרגישים את האנושיות שלה בצורה עמוקה יותר".

במוחם של הרבה אנשי קולנוע ותסריטאים העתיד של המין האנושי מצטייר כעולם אפוקליפטי שבו המכונות שולטות בבני האדם. לכריס מילק יש רעיון שונה לגבי מערכת היחסים של האדם עם הטכנולוגיה. הוא רואה עתיד אופטימי בו מציאות מדומה מסייעת לקרב בין אנשים, "זו מכונה, אבל דרך המכונה הזו יש לנו יותר חמלה, אנחנו נהפכים ליותר אמפתיים, ואנחנו הופכים ליותר מחוברים. ובסופו של דבר, אנחנו הופכים ליותר אנושיים". הנתיב שאליו הטכנולוגיה תיקח אותנו תלוי בבחירות ובמעשים שלנו ומילק הוא אחד מיני רבים שמבצעים צעדים בפועל כדי לקבוע את העתיד הזה.

 

כתבות נוספות שעושיות לעניין אותך:

פרויקט צלילי-העיר מאפשר לכם לחוות את העולם גם דרך האוזניים

האם נוצרה השפה שתאפשר למחשבים להבין רגשות?

מפגש מסקרן עם עצמכם בעתיד הלא רחוק...