הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: ניצול השואה שלימד אותי לחיות בתשוקה


12 באפריל, 2018

בועז מזרחי

סיפור חייו של שנדור טסלר יכול לשמש תסריט לסרט של שפילברג - כך מעיד בן דאנלופ, נשיא מכללת וופורד שבדרום קרוליינה. טסלר, יהודי יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית של ראשית המאה ה-20, היה מנהל רשת מפעלי טקסטיל מצליחה. באחד הלילות נשמעה אזעקה ממפעל הלבנים - ושומר הלילה תפס פועל גונב גרביים באמצעות משאית. טסלר הוזעק למקום וניגש לרציף ההעמסה כדי לדבר עם הגנב. "אבל מדוע אתה גונב ממני?" שאל אותו, "אם אתה זקוק לכסף עליך רק לבקש". בניגוד לדעתו של שומר הלילה, החליט טסלר לא להזמין משטרה וטען שהפועל שוב לא יגנוב מהמפעל.

זמן מה לאחר פלישת הצבא הנאצי - הוורמאכט - לאזור הונגריה, החלו הפעולות נגד היהודים. טסלר ומשפחתו לא ברחו. במקום זאת הוא הכין עבור כולם כמוסות ציאניד והם ענדו אותן על צווארם, לשימוש ברגע האמת. בטרם החל השימוש המאסיבי במחנות ההשמדה, נהגו המקומיים לרכז את היהודים ב"בתי מוות", להכות אותם למוות ולהשליך את גופותיהם לדנובה. והם הגיעו גם אל שנדור טסלר ואל משפחתו: הוא, אשתו ושני בניו נעצרו ונלקחו לבית המוות על גדות הנהר. בעיצומה של ההכאה, כשדרכם למי הדנובה כבר הייתה מובטחת, הביט בנו של טסלר מעלה ושאל "האם עכשיו הזמן לקחת את הכמוסה, אבא?"

מפקד ההכאה שמע את השאלה של הילד והתכופף ללחוש באוזנו של טסלר האב: "לא, אל תיקח את הכמוסה. העזרה בדרך". היה זה אותו גנב שטסלר שיחרר זמן מה קודם לכן על הרציף במפעלו. העזרה אכן הגיעה וכל המשפחה נחלצה. בן דאנלופ פגש את שנדור טסלר כשהאחרון כבר היה בן 90. סיפור בריחתו מהנאצים הוא רק אחד ממעללי חייו, אשר לימדו את דאנלופ כיצד לחיות את החיים בצורה המלאה ביותר.


אל מול הקו קלוקס קלאן

מכונית שהגיעה מהשגרירות השוויצרית הבריחה את משפחת טסלר למקום מבטחים והם הצליחו לשרוד את המלחמה תחת זהות בדויה. לאחר המלחמה התגלגלו לבריטניה ובהמשך לדרום קרוליינה, שם היה מרכז הטקסטיל של ארה"ב באותה תקופה. היו אלה שנות ה-50 והמאבק בגזענות נגד שחורים היה בעיצומו. טסלר, שהדיבורים על הפרדה גזעית מהסוג שהשמיעו הקו קלוקס קלאן נשמעו לו מוכרים מהעבר הלא רחוק, החליט לרתום את הניסיון ואת ההצלחה שלו בתעשיית הטקסטיל לצורך קירוב בין לבנים לשחורים.

הוא חיפש את האזור המוכה ביותר בגזענות בדרום קרוליינה ובנה בו מפעל טקסטיל. כדי להתחיל את העבודה במפעל החדש היו דרושים לו שישה-עשר מנהלי עבודה. טסלר בחר לשכור שמונה לבנים ושמונה שחורים שילמדו ביחד את העבודה לפני הפתיחה ויוכלו לפקח בהמשך על הפועלים בבית החרושת. לשם כך הם נדרשו לחיות במפעל במשך חודשיים.

מהפכה מהסוג של מהטמה גנדי

לאחר הסיור הראשוני במקום, התחוור למנהלי העבודה החדשים כי כל המתקנים במפעל הם משותפים - מהמגורים ועד ברזיית המים. אחד הלבנים שאל: "המפעל הזה הולך להיות מעורב, או מה?" בתגובה השיב לו טסלר "משלמים לכם משכורת כפולה מזו של עובדי טקסטיל כלשהם באזור הזה, וכך אנו עושים עסקים. יש לך שאלות אחרות?" לא היו לו.

אחרי חודשיים סיימו מנהלי העבודה את ההתמחות והמפעל היה מוכן לפתיחה. מאות הפועלים החדשים שהגיעו ליום העבודה הראשון פגשו את שישה-עשר המנהלים החדשים שלהם ויצאו עמם לסיור. בתום הסיור שאל אחד הפועלים החדשים: "המפעל הזה הולך להיות מעורב, או מה?" אחד המנהלים הלבנים צעד קדימה וענה לו בדיוק את אותה תשובה ששמע משנדור טסלר חודשיים קודם לכן: "משלמים לכם משכורת כפולה מזו של עובדי טקסטיל כלשהם באזור הזה, וכך אנו עושים עסקים. יש לך שאלות אחרות?" גם הפעם לא היו שאלות. במשפט אחד הצליח טסלר להפיל את חומות הגזענות באחד האזורים הקשים ביותר בארה"ב.

ולמרות הכול

באותו אזור של דרום קרוליינה נמצאת מכללת וופורד. בשנות השמונים לחייו, לאחר שפרש שנדור טסלר, אימץ את המכללה והפך לאורח נלהב בקורסים השונים. באחד השיעורים שאליהם הגיע, הרצה בן דאנלופ . טסלר היה אז כבר בן 90 והוענק לו תואר פרופסור מטעם המכללה, לשם כבוד והוקרה.

דאנלופ, שברבות הימים הפך לנשיא המכללה, התיידד עם טסלר ולמד להכיר את סיפור חייו של אדם מיוחד זה - שהסתכל לרוע בעיניים והישיר כלפיו מבט אופטימי. דאנלופ נזכר בהרצאה שנתן על הרוע האנושי ובה תיאר את ההיסטוריה כרצף של אכזריות מתמשכת. לאחר ההרצאה ניגש אליו טסלר ואמר בעדינות: "אתה יודע, דוקטור, בני אנוש הם טובים מיסודם." למרות שיש לכך הוכחות מדעיות, כשאמירה כזו מגיעה מאדם ששרד את מלחמת העולם השנייה כיהודי, האפקט שלה הרבה יותר חזק.

דאנלופ מתאר את טסלר כאדם סקרן, שאפתן ובעל ערכים, שעורר בו השראה לחיות חיים מלאי התלהבות. למרות ההיסטוריה המצערת שלו, הצליח שנדור טסלר לבנות את עצמו מחדש - ואולי זו המורשת שלו לכולנו: העריכו את החיים וחיו אותם באהבה ובאופטימיות.

האם צדק הוא תכונה טבעית לאדם? מחקרים פסיכולוגיים מסבירים

ההרצאה השבועית של TED: כיצד חשיבה חיובית מונעת בורות ביחס לעולם

האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?

עוד ממהות החיים

13.12.18
ההרצאה השבועית של TED: מדוע מבט בוחן גורם לירידה בביצועינו, ואיך מתמודדים?
12.12.18
טנגו עם הנורמות – מה אפשר ללמוד על עצמנו דרך נקודת המבט של קווין?
11.12.18
הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי
10.12.18
עושים שלום עם השיער – כיצד לגרום לו לשתף פעולה עם השאיפות שלנו?
06.12.18
ההרצאה השבועית של TED: כדי להבין את עצמנו צריך לשאול איך תיראה המציאות בהיעדרנו
05.12.18
ואן גוך עוזר להכשיר סטודנטים לרפואה, והתרגיל הזה יכול לאמן אותנו בצורה חדשה של חשיבה
03.12.18
הילכו השניים יחדיו? הפרדוקסליות שבניסיון למדוד רוחניות בכלים מדעיים
29.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כמה מחשבה אנו משקיעים ב'למה' שלנו?
28.11.18
מדוע אנו כה נמשכים לריכולים – וכיצד הם משפיעים על מבנה החברה שלנו
26.11.18
המקרים המוזרים שבהם המוח נמצא בכמה מצבי הכרה בו זמנית – ומה זה אומר על התודעה
22.11.18
ההרצאה השבועית של TED: לא צריך תירוצים מיוחדים כדי להיות יצירתיים
21.11.18
ירידה לצורך עלייה – ככול שנוח לנו יותר, כך נדרש מאמץ גדול יותר בכדי לחוש נוחות
20.11.18
מחבקים את חכמי השבט – 3 מאתגרי התקופה וכיצד להיערך לקראתם כבר מגיל צעיר?
19.11.18
שני פנים לפרפקציוניזם – היתרונות והחסרונות של חתירה לטוב ביותר
15.11.18
ההרצאה השבועית של TED: שימו קץ להתלבטויות באמצעות מודלים מדעיים פשוטים
14.11.18
מדוע להתנהג כמישהו אחר זה דווקא כן אותנטי, ואיך אפשר להשתמש בכך לשיפור עצמי?
13.11.18
גבולותיה המטושטשים של ההשראה – האם ניתן בכלל לדעת מתי הרעיון באמת שלנו?
12.11.18
אין דבר כזה אנשים משעממים - כיצד לטפח את נקודת המבט הייחודית שלנו?
08.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד אנו מודדים עצמנו בתור הורים – ומה זה גורם לנו
07.11.18
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו