לפעמים אנו מדמיינים את עצמנו מבצעים פעולות נוראיות כל כך עד שאנו נמלאים הלקאה עצמית על כך שכלל עברו במוחנו. ואולם, על אף שהן עשויות להיות מערערות, לרוב המחשבות האלו נורמליות, ולפעמים עשויות להיות אף מועילות. מה ניתן לגלות על עצמנו כשמקדישים מחשבה למחשבות הפחות נעימות שלנו?

בכל יום חולפות במוחנו רבבות מחשבות. שטף בלתי פוסק של מילים, זיכרונות, רעיונות, תמונות ותרחישים. הזרם הזה מוכר לנו היטב והוא מלווה אותנו כמו מוזיקת הרקע של חיינו. אך מדי פעם מתגנב לראשנו צליל צורם ולא מוכר: מחשבה כה מאיימת ומטרידה שאפילו בדמיון היא לא רצויה, קל וחומר שלא היינו רוצים לממש אותה במציאות בשום אופן. בדרך כלל יהיה זה תרחיש של פגיעה עצמית או במישהו אחר. למשל,  כשאנו צופים מגשר גבוה על נוף עוצר נשימה, ולפתע מוצאים את עצמנו תוהים איך זה ירגיש לצנוח מטה, או שאדם שמאוד הרגיז אותנו  מככב לפתע בתסריט נקם שמתפרץ למוחנו כמו האקר.

האינסטינקט הראשוני הוא להתנער במהירות מן המחשבה ולהמשיך בשגרת יומנו, אך לא פעם קשה לנו שלא להמשיך ולתהות מדוע צצה בראשנו מחשבה מבהילה כל כך? האם זוהי משאלת לב כמוסה? האם יש סיכוי שתממש במציאות? ומה היא מעידה עלינו?

מכיוון שמדובר במעשים שיש עליהם טאבו חברתי חריף, קיים קשר של שתיקה סביב מחשבות כאלה, והן עלולות לגרום לנו לחשוב שמשהו לא בסדר איתנו. ואולם, "מחשבות פולשניות הן רק מחשבות", מרגיע ד"ר דר ג'ייסון קווינטל, עובד סוציאלי קליני. במאמר בבלוג שלו הוא מסביר כי מחשבות פולשניות הן מחשבות מטרידות ומלחיצות שנדמה שצצות בראשנו בלי סיבה ועלולות לערער אותנו ולעורר בנו חרדה. לדבריו, זוהי תופעה נורמלית על פי רוב, שגוברת בזמני לחץ: "כל עוד אנחנו לא כפייתיים לגביהן ומרגישים אשמים על כך שעלו במוחנו – רוב הסיכויים שנהיה בסדר גמור".

יחד עם זאת, רבות מהמחשבות האלו מסקרנות ומערערות כל-כך, שהן שוות בחינה לעומק.

קריאתה של התהום

נסו להיזכר האם אי פעם עמדתם במרפסת גבוהה, או אולי צפיתם בנוף מראשו של צוק, ולפתע מצאתם את עצמכם שואלים 'מה אם אקפוץ?' או תוהים כמה קל זה יהיה זה פשוט לקחת צעד אחד קדימה מעבר לסף? אולי היה זה פשוט חיזיון המגולל את הסיטואציה הזו בדמיון? עד כמה שהוא עשוי להיות מבהיל, הקול הזה מוכר מאוד בחוויה האנושית. על פי ג'ו פלן ב- Live Science, הוא כה נפוץ עד שהצרפתים אף העניקו לו שם: "קריאת התהום".

על פי פלן, הדאגה הרווחת בקרב החווים אותו היא שהוא עשוי להעיד על נטיות אובדניות. עם זאת, מחקר שהוא מציג מ-2012 לא רק שלא מצא קשר בין הבזקי מחשבות לא מתוכננים על פגיעה עצמית ובין נטיות אובדניות ממשיות, אלא גם קבע שיש הבדל מובהק בין המחשבה על האפשרות לקפוץ ממקום גבוה לבין הרצון לפעול על פיה. אז מה בכל זאת "קול התהום" מנסה לומר לנו?

אחת התיאוריות שהעלה צוות המחקר היא שהקול הזה עשוי להוות איתות אזהרה מהמוח שמעודד אותנו להתרחק מסכנה. יתרה מזו, פלן אף מציג מחקר נוסף שבו הוסק כי "באופן מעט פרדוקסלי, 'קריאת התהום' עשוי להיות יותר ניסיונו של תת-המודע שלנו לעודד הערכה גדולה יותר לחיים, מאשר ניסיון שלו לפתות אותנו אל סופנו". בכל מקרה, המחקר מצביע על כך שמי שחווה את התופעה הוא בעל רגישות מוגברת לאיתותים ולקולות פנימיים.

התהום קוראת לכם? זכרו שכפי שעל פי שלום עליכם "לביבות בחלום הן חלום ולא לביבות", כך גם מחשבות. צילום: David Solce on Unsplash

בקבוק חלב אחד יותר מדי ועלול לצאת מתוכו שד

תופעה נפוצה נוספת שעשיה להיות מערערת היא מחשבות שליליות שחווים הורים טריים, ובכללן מחשבות על פגיעה מכוונת בילדיהם, בעיקר בשבועות הראשונים שאחרי הלידה. מטרידה כל שתהא, החוויה הזו שכיחה בקרב עד כ-50% מההורים. אך האם יש סיבה אמיתית לדאגה לשלומם של ילדיהם עקב כך? ד"ר אליזבת גילברט, פסיכולוגית וחוקרת ראשית בחברת ייעוץ, מציגה במגזין Big Think מחקר קנדי שרצה לבדוק האם אימהות טריות שמתארות מחשבות פולשניות על פגיעה בילדיהם נוטות גם לאגרסיביות בפועל. לא נמצא קשר שכזה. "המסקנות תאמו את מה שפסיכולוגים קליניים יודעים זה מכבר", כותבת גילברט, "בכל הנוגע למקרים הקשורים בחרדה – מחשבות אינן מעשים".

אך מעבר למסקנות המרגיעות שעולות מן המחקרים, הם גם מספקים זווית ראייה נוספת על תופעת רקע שלא תמיד מדוברת: המתח הרב שהורים טריים מצויים בו. גילברט מסבירה שמחשבות פולשניות שכיחות בזמנים של לחץ. הן נוטות להופיע בסיטואציות שמעוררות פחד או תסכול, ופעמים רבות קשורות לדאגות שמלוות אותנו באותו הזמן.

"למרות שהתרבות שלנו מתייחסת לתקופת הניו-בורן כקסומה, האמת הכואבת היא שהיא פעמים רבות מלחיצה מאוד", כותבת גילברט. "הורים דואגים האם הם מטפלים בתינוקם כראוי, בזמן שהם גם מתמודדים עם בכי, חיתולים מתפוצצים, וחסך שינה קיצוני. זה אך טבעי שנסיבות כאלו יעוררו מחשבות פולשניות בנוגע להורות". 

להכיר בקול במקום להילחם בו

באופן דומה, מחשבות פולשניות עשויות להטריד אותנו בזמני לחץ אחרים. על פי קרן וייזי במגזין הבריאות GoodRX, מחשבות שכיחות נוספות כאלו עשויות להיות לגבי ביצוע מעשה בלתי חוקי, פקפוק בנושאים מהותיים בחיים כמו זהות או מערכות יחסים, אקטים מיניים שאנחנו מחשיבים טאבו ועוד. כאמור, מטלטלות ככל שיהיו, הן נחשבות נורמליות כל עוד אנחנו מתנערים מהן וחוזרים לשגרת חיינו.

"המפתח לניהול מחשבות פולשניות הוא קודם כל ללמוד שהן רק מחשבות – הן לא הופכות לנכונות רק משום שאנו הוגים אותן. גם המחשבה המטרידה ביותר אינה מגבירה את הסיכוי שמשהו רע יתרחש במציאות".

על פי וייזי הבעיה מתחילה כשאנו 'נתקעים' עליהן, מה שעלול להוביל לתחושות אשמה או חרדה שבטווח הארוך עלולות להזיק לנו. אז מה ניתן לעשות כדי להקל על עצמנו את השחרור מאחיזתן? וייזי מסבירה ש"המפתח לניהול מחשבות פולשניות הוא קודם כל ללמוד שהן רק מחשבות – הן לא הופכות לנכונות רק משום שאנו הוגים אותן. גם המחשבה המטרידה ביותר אינה מגבירה את הסיכוי שמשהו רע יתרחש במציאות. מחשבות פולשניות גם אינן מעידות על האופי שלנו".

היא ממליצה על מספר דרכים מועילות לניהול מחשבות פולשניות:

• נירמול המחשבות על ידי התזכורת לעצמנו שאנו רק חווים מחשבה אחת מבין שטף של רבבות מחשבות בכל יום.
• להימנע מצלילה לפרשנויות ומתן משמעויות למחשבות הפולשניות.
• להזכיר לעצמנו שאנחנו לא המחשבות שלנו.
• לתרגל כלי מיינדפולנס, למשל אם אנו מרגישים לא בנוח עם מחשבה מסוימת, נוכל להכיר בתחושות ואז לתת להן לחלוף. או לדמיין שמחשבותינו הן עננים ששטים בשמיים, והן יכולות להמשיך הלאה מבלי שניצמד אליהן או נייחס להן משמעות מיוחדת.

כולנו בני אדם שמתמודדים עם מתחים, פחדים וחששות, ולכולנו מדי פעם צצים כל מיני קולות פנימיים שאנו ממהרים להשקיט. נראה שבמקרה הזה, ככל שנמעיט להילחם בהם ונכיר בהם כמות שהם – קולות בודדים מתוך זרם המחשבות השוטף שלנו ותו לא – כך נצליח להשתחרר מאחיזתם ואולי אף נזכה בהערכה מחודשת דווקא לאספקטים החיוביים בחיינו.

תמונת כותרת: Noah Silliman on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

למה אנחנו אוכלים לעצמנו את הראש? על חשיבה מועילה ומחשבות יתר

מדוע דווקא ב-3:00 בלילה מגיחות המחשבות הטורדניות ביותר?

האם לאופן החשיבה על מחשבות "שליליות" השפעה גדולה יותר מאשר למחשבות עצמן?

עוד מרדיו מהות החיים:

קצר ולעניין: ממה אתם מפחדים?