הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: ההרגלים שמפריעים לנו לשמור את עתיד ילדינו פתוח


הרשת שזורה עמוק בכל תחומי החיים שלנו והתנהלות בלעדיה כבר קרובה לבלתי אפשרית עבור אדם ממוצע. ואם אנחנו עדיין לומדים את השפעותיה, לילדינו בכלל אין מושג. כל זה לא מונע מהרגלי האינטרנט שלנו היום לעצב את עתידם. בכל קליק נאסף מידע שחברות נעזרות בו כדי ליצור פרופיל של ילדינו, ועלינו להיות מודעים להשלכות האפשריות של כך.


בועז מזרחי | 12 בנובמבר, 2020

מי מאיתנו היה רוצה שיקטלגו את ילדיו תחת קטיגוריות ויתייחסו אליהם כאוסף נתונים, במקום כאינדיבידואלים? מבלי שנהיה מודעים לכך, חלק מהפעולות שלנו ברשת תורמות בדיוק לתופעה הזו. אנחנו יודעים שסחר בנתונים עלינו הוא עסק משגשג, אבל האם ידענו שמידע נאסף גם על פעוטות בני שנה, על עוברים ברחם אימם, או על ילדים שעדיין רק בשלב התכנון?

האינטרנט מציע שפע כלי עזר להורים בכל שלב ומכל סוג, מאפליקציות התפתחות ועד פורומים להתמודדות עם גיל ההתבגרות. רבים מהם בחינם, לכאורה. אבל על מה שלא משלמים בכסף – ואולי גם על מה שכן – משלמים במידע. בכל שימוש שלנו ברשת נאסף מידע ומצטבר בבסיסי נתונים, שבהמשך נסחרים בידי גורמים שונים.

האנתרופולוגית פרופסור ורוניקה בראסי, שעבודתה מוקדשת לנושא, מסבירה בהרצאת TED כי חברות משתמשות בבינה מלאכותית כדי ליצור פרופילים מכל המידע שנאסף, במטרה ליצור שיווק ממוקד בפינצטה. המשמעות היא, מבחינת ילדינו, שבתור מבוגרים הם עלולים לקבל יחס על סמך המידע שנאסף היום, ובמקום לצמוח להיות האינדיבידואלים שהם רוצים, האפשרויות וההזדמנויות שלהם עלולות להיות מוגבלות לפרופיל הנתונים שלהם.

חברות פרסום מחזיקות נתונים על ילדינו מגיל אפס

חשוב להקדים ולומר שהרצאתה של בראסי אינה הטפה הורית או קריאה להפסיק את השימוש באינטרנט. היא באה להציף תופעה שעלולות להיות לה השפעות ארוכות טווח על ילדינו, שלמעשה מתחילה עוד כשהם רק ניצוץ בעיניים של ההורים. "לראשונה בהיסטוריה אנו עוקבים אחר הנתונים האישיים של ילדים הרבה לפני שהם נולדים, לפעמים מרגע ההתעברות, ואז לאורך חייהם". גוגל הוא המדריך הצמוד והיועץ האישי שלנו. אם אנחנו נעזרים בו בדברים פשוטים כמו מתכון לפשטידה, קל וחומר כשאנו הולכים לקראת אירוע מכונן כלידה. מהשאלות שאנו שואלים אותו מסיק מנוע החיפוש מסקנות ומתעד הכול, בין אם חיפשנו חדר לבנים, ובין אם ניסינו לברר בעניין מחלות תורשתיות.

המדריך האישי שלנו, שאין עוררין על תרומתו, ממשיך איתנו בכל שלב, ובמקביל מצטרפות הרשתות החברתיות, שבהן אנו מפרסמים נתונים מרצון, אפליקציות שבהן אנו מתעדים בפרטי פרטים ומבצעים חיתוכי חיתוכים סטטיסטיים. אפילו מכשירים רפואיים לוקחים חלק באיסוף הנתונים כשהם מחוברים לאפליקציות. חשבו על מוניטור נשימה – הוא מתעד כל שאיפה ונשיפה של הילדה או הילד שלנו. "כל הטכנולוגיות האלה הופכות את נתוני ההתנהגות והבריאות הכי אינטימיים של התינוק לרווח בכך שהן משתפות אותם עם אחרים", אומרת בראסי.

טוב, אבל מה כבר אפשר לעשות עם נתוני נשימות של תינוק? למה שמישהו יתעניין בזה? אך העובדה היא שמתעניינים. זה שאנחנו לא חושבים על מודל עסקי עכשיו, לא אומר שאי אפשר לתרגם אותו לכסף, כוח או השפעה. הראיות לכך ברורות. בראסי מציגה מחקר שבדק לאן מתגלגלים הנתונים הרפואיים הנאספים על ילדינו ברשת. "מתוך 24 אפליקציות בריאות לנייד, 19 שיתפו את המידע עם צד שלישי. ואלה שבצד שלישי שיתפו מידע עם 216 ארגונים אחרים. מבין 216 אלה שהיוו צד רביעי, רק שלושה היו שייכים לענף הבריאות".

מי היו יתר החברות שרכשו את המידע? ענקיות טכנולוגיה כמו פייסבוק וגוגל, סוכנויות פרסום וחברות פיננסיות. "אתם מבינים את זה נכון: חברות פרסום וסוכנויות אשראי כבר עשויות להחזיק בחלקי נתונים על תינוקות קטנים". וזה רק מאפליקציות רפואיות. מה לגבי טכנולוגיות חינוך? אמצעי בידור? צעצועים ומשחקים המחוברים לאינטרנט? מכשירים חכמים בבית? רשתות ואפליקציות חברתיות? ולדברי בראסי אלו רק הדברים הברורים והמוכרים.

אבל מה עושים עם כל הנתונים האלה? אז גוגל יתאים לי פרסומת בצורה אישית. לא סוף העולם. לטענה זו אפשר לענות בשתי דרכים. ראשית, שיקול דעת של מבוגר ושל ילד אינו זהה. המניפולציות שעושים לנו כה מתוחכמות, שלמרות שאנו מודעים רבים מאיתנו מושפעים מהן. קל וחומר ילדים. שנית, וזה עיקר הנקודה של בראסי, הנתונים הללו לא סתם נאגרים לצורך פרסום אישי, אלא משמשים ליצור פרופיל וירטואלי לילדים שלנו. "בינה מלאכותית וניתוח תחזיות משמשים לרתום כמה שיותר נתונים מתוך חייו הפרטיים של אדם ממקורות שונים: היסטוריה משפחתית, הרגלי קנייה, הערות ברשתות החברתיות. ואז הם מחברים את הנתונים האלה במטרה לקבל החלטות מונחות נתונים על הפרט".

"עקבות נתונים אינן השתקפות של מי שאנחנו. בני אדם חושבים דבר אחד ואומרים את ההיפך, מרגישים באופן מסוים ופועלים אחרת. התחזיות האלגוריתמיות או הפרקטיקות הדיגיטליות שלנו אינן מסוגלות לחזות את החוויה האנושית המורכבת והבלתי צפויה".

אם נתח גדול מחיינו מתנהל היום באינטרנט, העולם של ילדינו יהיה עוד יותר מחובר. הפרופיל שמתחיל להיווצר עכשיו עלול להפוך למייצג שלהם, מעין אווטאר שבנו בשבילם, ודרכו יתייחסו אליהם. קיימת אפשרות סבירה מאוד שמקומות עבודה, חברות אשראי, מוסדות לימוד, הרשויות וגופים רבים נוספים, יסתכלו על הילדים שלנו כאוסף נתונים ויקבלו החלטות על פיו.

למעשה, הסנוניות הראשונות כבר כאן. בראסי מספרת על תחקיר עיתונאי שגילה כי נתונים של ילדי תיכון אשר החלו לתכנן מסלול אקדמי ברשת נמכרו לחברות הסוחרות בנתונים חינוכיים. בתחקיר נמצא כי "חברות אלה ערכו פרופיל של ילדים מגיל שנתיים על-פי קטגוריות שונות: אתניות, דת, מצב כלכלי, אי-נוחות חברתית ועוד קטגוריות אקראיות רבות אחרות. לאחר מכן הן מכרו את הפרופילים האלה יחד עם שם הילד, כתובת הבית ופרטי ההתקשרות שלו לחברות שונות, כולל מוסדות סחר וקריירה, הלוואות סטודנטים וחברות כרטיסי אשראי לסטודנטים". מגמה כזו עלולה לכרסם משמעותית בשוויון ההזדמנויות בחברה נתונה. בראסי מוסיפה כי התחקירנים ניסו לחלץ מהחברות פרטים של נערות שהתעניינו בתכנון משפחה, כלומר נכנסו להריון בגיל צעיר, כדי לבדוק כמה רחוק הם ילכו. החברות סיפקו את הנתונים.

מדי פעם להחליף את הטכנולוגיה בשיטות הישנות והטובות

בואו נקשה עוד קצת. בינה מלאכותית היום היא לא מה שהייתה פעם. זה דף אקסל, עם כל הכבוד לתוכנה המרשימה הזו, שיודע לאכול את הנתונים שמזינים אליו. בינה מלאכותית היא טכנולוגיה שלומדת דברים חדשים ויכולה ליצור פרופילים מורכבים עם ניואנסים. אבל לדברי בראסי זה רחוק מלהיות מספיק. "עקבות נתונים אינן השתקפות של מי שאנחנו. בני אדם חושבים דבר אחד ואומרים את ההיפך, מרגישים באופן מסוים ופועלים אחרת. התחזיות האלגוריתמיות או הפרקטיקות הדיגיטליות שלנו אינן מסוגלות לחזות את החוויה האנושית המורכבת והבלתי צפויה".

יתר על כך, מי שכותב את הקודים של התוכנה הם בני אדם. מי שמתכנן את הפרופיל הם בני אדם. מי שדורש סט מסוים של נתונים הם בני אדם. ומכיוון שהם מלאים בהטיות – כמו כולנו – גם הפרופילים הווירטואליים שהם יוצרים נגועים באותן הטיות. ואם מול אדם יש לך לפחות הזדמנות להראות לו אחרת, נסה להתווכח עם האלגוריתם שבנה את הפרופיל שלך.

בראסי טוענת כי יש פה בעיה בקנה מידה מערכתי, ובקנה מידה מערכתי צריך להיות גם הפתרון. לדבריה, כללי השמירה על הזכות לפרטיות צריכים לעבור עדכון יסודי, ומי שדואג לעתיד ילדיו צריך לדעת זאת. אבל יש לנו דרך לפעול גם ברמה המעשית. אנחנו צריכים להיות כנים – כנראה שלא נפסיק להשתמש באינטרנט. אבל אנחנו יכולים להתחיל לסגל הרגלים מושכלים יותר. אולי לא כל דבר צריך לשאול את גוגל, אולי אפשר להסתדר עם פחות אפליקציות. מדי פעם אפשר להרים טלפון לאמא ואבא ולהתייעץ איתם, ואפילו – רחמנא ליצלן – לסמוך על כושר השיפוט של עצמנו.

תמונת כותרת: HQuality / shutterstock