אנחנו באמת כל כך עסוקים, או שמשהו אחר מונע מאיתנו לפגוש חברים?


תחזוקת מערכות יחסים חבריות יכולה להיות יותר פשוטה כשאנו כנים עם עצמנו ועם חברינו.


בועז מזרחי | 13 אוגוסט, 2018

חשבו על שלושה אנשים שהייתם רוצים לצדכם בטקס קבלת פרס על מפעל חיים בתחום שבו אתם עוסקים. הכלל היחיד – שלא יהיו משפחה מדרגה ראשונה. עכשיו שאלו את עצמכם אם אתם רואים את האנשים הללו מספיק, או אפילו מתקשרים אליהם מספיק פעמים. אם אתם שלמים עם התשובה, בתחתית העמוד ממתין לכם שפע כתבות בנושאים שונים ומשונים. אם אתם כמו רוב בני האדם, אתם כנראה חושבים שאפשר יותר.

אז למה לא, בעצם? מה מעכב את הפגישה שאנו מדברים עליה זה שבועות? מדוע בכל פעם שיש לנו חמש דקות פנויות אנו מצליחים לחשוב על המון דברים לעשות שבגללם אנו לא יכולים להתקשר עכשיו? שתי הסיבות הנפוצות, אם נהיה כנים עם עצמנו, הן שאנחנו מנהלים את הזמן בצורה בלתי יעילה, או שהחברות קהתה מעט עם השנים.

עם שני התרחישים הללו לא פשוט להתמודד. האפשרות הראשונה היא שאנחנו בכנות מעוניינים לשמור על החברות והיא חשובה לנו, אבל לוח הזמנים והשגרה שלנו בנויים בצורה שחוסמת את מרבית ההזדמנויות לאינטראקציה. ואל לנו לשכוח שגם לצד השני יש בדיוק את אותה בעיה. ומכיוון שמלכתחילה הבעיה שלנו היא מחסור באינטראקציה, אין לנו את ההזדמנות להבחין אפשרות זו מהמצב השני, שבו שאנחנו כבר לא באותו דף. דיאנה פאי מביאה ב- The Cut את דבריה של פרופסור לפסיכולוגיה אנדריאה בונייר: "די נדיר שלשני אנשים במערכת יחסים יהיו אותן ציפיות, הקצאות זמן וגבולות, קל וחומר שאלה יהיו מתואמים באופן עקבי". וזה יכול לגרום לאי הבנות ולמתח בחברות. אנחנו מנסים לקבוע עם חבר ופעם אחר פעם הפגישה לא יוצאת לפועל. אם מצדנו יש אותנטיות, אנו עלולים להתחיל להאמין שהמחויבות לקשר היא חד-צדדית.

גישת הכירורג – פעולות איכותיות יכולות לפצות על מיעוט פגישות

השלב הראשון בפתירת הפלונטר, אם כן, הוא תיאום ציפיות, קודם כל עם עצמנו ולאחר מכן עם החבר או החברה. "האם אחד מכם מזניח את חברו, או שהוא אדם הגיוני שיש לו הרבה על סדר היום?", שואלת פאי, "האם האחר תובעני מדי או פשוט מראה שאכפת לו?" קיים שפע רעיונות יצירתיים לתחזוקת הקשר בהיבט הטכני, אבל אלה לא שווים הרבה אם אחד הצדדים 'ירד במחלף'. ולכן, לפני הכול, היא מאמינה שכדאי לנסות לקרוא את הסיטואציה מנקודת המבט של החבר. איך אנחנו היינו פועלים במצב הפוך? איך החבר היה מפרש התנהגות כזאת מצדנו? חשוב לעשות זאת בצורה אובייקטיבית ככל הניתן, שכן המסקנות שאליהן אנו שואפים עשויות להיות גורליות עבור הקשר. מצד אחד יש אפשרות שאנחנו יכולים לשנות את המצב די בקלות ולעלות על הגל. מצד שני, כדברי פאי, ייתכן שהחבר "מנסה להעביר לכם את המסר שהוא כבר לא מושקע במערכת היחסים". התבוננות כזו תעזור לכם להבין גם איפה אתם עומדים. ייתכן שטרם הודיתם בפני עצמכם שאתם אלה שירדו במחלף.

ההבנה שלשניכם חשוב לשמור על הקשר לא מספיקה. לקשרים יש ניואנסים רבים נוספים. אם זו מערכת יחסים ארוכת שנים, למשל, ייתכן מאוד שחלו שינויים בנסיבות החיים אך הציפיות מצד אחד או משני הצדדים נותרו כשהיו. תוסיפו למרקחה גם הבדלים באישיות ובסוגי קשרים: "לכל אחד יש את החבר הזה שהם רואים לעיתים רחוקות מאוד, אבל כשכבר נפגשים זה מרגיש כאילו דבר לא השתנה". יכול להיות שמה שעובד לנו במערכת יחסים אחת לא תקף לשנייה. במקביל, ייתכן שאנו מדרגים אחד את השני במקומות שונים – עבורנו הוא החבר הקרוב ביותר, ואנחנו בשבילו רק חלק מחבורה רחבה, או להיפך. אלה הן שאלות שכדאי לקחת בחשבון כשאנו עושים הערכת מצב לקשר.

החבר הזה שאפשר לראות פעם בשנה וזה לא ישפיע על הקשר כהוא זה.

אם המסקנה שלנו היא שהיעדר הפגישות נובע מבעיות טכניות, יש מגוון פעולות שאפשר לנקוט. אנה גולדפרב כותבת ב-New York Times כי "אם אתם מוצאים את עצמכם אומרים לחבר משכבר הימים שאתם עסוקים מכדי להיפגש, זה הזמן לבחון כיצד אתם באמת מנצלים את הזמן". לדבריה, הטיעון הכללי על עומס חסר כל משמעות. "ייתכן שהלו"ז שלכם תפוס מזריחה עד שקיעה, אך מבלי לתת לחבר שלכם הקשר, הביטוי 'אני עסוק מדי' יכול להרגיש כמו נפנוף". אמירה כזו, היא מסבירה, מעבירה מסר מעורפל שמשתמע לשתי פנים. ייתכן שאנחנו באמת עסוקים, וייתכן שאנחנו מנסים להתחמק. מסר חד יותר יכלול תמונה מפורטת יותר של הלו"ז שלנו. מה מעסיק אותנו? מתי נתפנה? המסר העוקב הוא "הצעה נגדית", דהיינו, אם אנחנו לא יכולים בזמן שהוצע לנו, הדבר ההוגן יהיה לקיחת יוזמה על קביעת מועד חלופי.

גולדפרב מציעה להתגבר על מכשול הזמן בצורת 'פעולות קומנדו' כירורגיות ואיכותיות. אם אינכם זמינים מספיק למפגשים תדירים, השקיעו יותר בהודעות הטקסט שלכם, הפכו אותן למיני-מכתבים, לא באורך, אלא בתוכן. שתפו ובקשו לקבל מידע אישי, כזה ש"אי אפשר ללקט מפיד האינסגטרם או מהסטורי בסנאפצ'אט". אפשרות נוספת היא ליצור מסורות של מפגשים. למשל, ארוחה חודשית או טיול שנתי. מפגשים כאלה נטענים עם הזמן במשמעות עמוקה, הם הופכים לנרטיב של הקשר. בכך יכולים לחפות במידה מסוימת על הגירעון בתדירות. באותה נשימה היא מציעה להקפיד להופיע בתזמונים החשובים. אירועים חשובים בחיי החבר הם נקודות מפגש שאנו לא רוצים לפספס. אמנם לא נפגשנו בחצי השנה האחרונה, אבל כשהוא קיבל את פרס מפעל החיים היינו שם, או כשהוא היה צריך להעביר דירה ונתקע בשדה התעופה.

ארבעה סימנים (לפחות) לשקול מחדש את נחיצות הקשר

אבל – אם עברנו את תהליך הערכת הקשר מתוך כוונה רצינית לשפר את תדירות ואיכות הפגישות, ועדיין אנו לא מצליחים להביא את עצמנו לכדי מפגש, "או שזה מרגיש כמו עוד מטלה ברשימת המשימות שלכם", כדברי פאי, זה זמן טוב לחקור את האפשרות שקשיים טכניים הם הסוואה לעניין מהותי יותר. "חלק מהאנשים נותרים חברים מתוך אשמה", היא כותבת, "בגלל שהם חושבים שזה הדבר הנכון לעשות". אך לדבריה זו לא סיבה מספיק מוצקה כדי להחזיק קשר, ואפשר להוסיף גם לא אתית במיוחד.

איך מזהים קשרים שנשמרים על אש קטנה מסיבות שאינן טכניות וקשורות לעומס? המגזין Vina נתן בהם ארבעה סימנים: תלות גיאוגרפית, השוואות לאחרים, העמדת פנים והבדלים מהותיים. מערכת יחסים שנשענת על תלות גיאוגרפית היא דבר טבעי. אנחנו מתחברים לאנשים שזמינים לנו – בשכונה, בעבודה או בחדר הכושר. אבל כפי שהמיקום מחבר בינינו, כך הוא יכול להפריד. אם החברות לא הצליחה לעבור סף מסוים של עומק הדדי, ונשמרה מטעמי נוחות, הגיוני מאוד שאם עברתם עבודה, דירה או חדר כושר, השאיפה שלכם לשימור הקשר תצנח. הדבר הבא הוא השוואות – כאשר אנו מוצאים את עצמנו כל הזמן אומדים את התנהגותו של חבר מסוים ביחס לחברים אחרים, או לסטנדרטים שלנו עצמנו, ייתכן שזה מצביע על קשר לא הדדי, ששווה לשקול אם אנו רוצים את השפעתו בחיינו. נקודה עקרונית וחשובה מאוד היא מידת הנוחות שלנו בקשר. אם התחושה היא שאנו צריכים להעמיד פנים, לאמץ גינונים זרים לנו, לזייף תחושות או להצניע חלקים מהאישיות שלנו, זו נורת התרעה קריטית. ולבסוף, חשוב שלא נחוש בודדים בקרבת חברים, דבר שעלול לקרות אם קיימים בינינו הבדלים תהומיים. זה ממש לא אומר שעלינו לחפש שכפולים של עצמנו. אבל כן חשוב לשים לב אם החברות מספקת לנו את הצורך הבסיסי שלשמו נוצרים קשרים בין אנשים. תחושת בדידות יכולה לנבוע מפערים כה גדולים שאין לנו נושאי שיחה, תחומי עניין משותפים. הקשר מרגיש כמו פלקט. קיימים כמובן סימנים נוספים, שתוכלו לקבל באמצעות אחד משני מקורות: האינטואיציה, או חבר קרוב שמעליו לא מרחפים סימני השאלה הנ"ל.

חברות יכולה להישחק. זו לא בהכרח עדות למשהו חיובי או שלילי, ולא כך צריך לבחון קשרים. מערכות יחסים בין חברים הן לא מלאי שצריך לנהל, אלא ממד שמעניק לחיינו עומק ומשמעות, שלא לדבר על החשיבות לבריאות הנפשית והפיזית. כמות החברים לא משפיעה כמו איכות הקשר, ולכן כדאי לבדוק עם עצמנו מדי פעם היכן מושקעים המשאבים שלנו, ולא פחות חשוב, היכן לא.

תמונת כותרת: Anna Averianova / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.