פסיכולוגים ופילוסופים מנסים לחשוף את טיב הקשרים הסוציאליים שלנו

לאדם דרושה עשירית שנייה כדי לקבל החלטה לגבי אדם חדש שהוא פוגש. זוהי אינה צורת דיבור, אלא נתון מספרי שהתגלה במחקר של שני פסיכולוגים מאוניברסיטת פרינסטון. פרופסור אלכסנדר טודורוב וג'ני וויליס ניסו לגלות מה פרק הזמן הקצר ביותר הנדרש כדי ליצור רושם ראשוני. הם חשפו בפני הנבדקים פנים של אנשים בלתי מוכרים למשך פרקי זמן של עשירית שנייה, חצי שנייה ושנייה, ובחנו את הרושם הראשוני שנוצר. לאחר מכן הם בדקו האם חלו שינויים ברושם כאשר משך הזמן היה ארוך יותר. "מה שגילינו היה שגם כשניתן לאנשים יותר זמן, השיפוט הבסיסי שלהם לגבי פנים לא משתנה", מסביר טודורוב בפרסום של פרינסטון, ומוסיף: "הנבדקים פשוט נהיו יותר בטוחים בשיפוט שלהם כשהזמן התארך".

אנו מכירים את המושג אהבה ממבט ראשון, ועל פי המחקר הזה מבט ראשון יכול לגבש כל סוג של מערכת יחסים, כולל חברות. אנחנו מכנים זאת לעתים אינטואיציה או כימיה, ואפשר לכנות זאת גם חברות ממבט ראשון. נקרא לזה איך שנקרא, רבים מאתנו חוו את התחושה הזו במפגש עם אדם חדש. משהו גרם לנו להבין שהאדם שמולנו הוא פוטנציאל מושלם לחברות אמת יפה.

האם שאלנו את עצמנו ברצינות מהי חברות?

אז מה בדיוק קורה במוח שלנו בזמן שאנו מתחברים במבט ראשון – האם זה הרגש שמפעיל אותנו? חוקרים מאוניברסיטת ניו יורק, הרווארד ואוניברסיטת טאפטס השתמשו בדימות מוחי כדי לברר אילו מנגנונים נמצאים בפעולה ביצירת רושם ראשוני וגילו שני אזורים שפעילים במיוחד, האמיגדלה ופיתול החגורה האחורי. פעילות האמיגדלה מעידה כי רגש הוא שחקן חזק מאוד ביצירת רושם ראשוני, ואילו מעורבותו של פיתול החגורה מצביעה על שיתוף של הזיכרון האוטוביוגרפי בתהליך. המשמעות היא שבעת פגישה עם אדם חדש אנחנו מפעילים את הרגש ואת הזיכרונות הקשורים למשפחה ולחברים כדי להעריך את חשיבותו לעולם הסוציאלי שלנו. ואם לנסח זאת יותר בבירור, בשבריר השנייה הראשון שאנו פוגשים אדם אנו משתמשים בקלט חושי כדי לבדוק את נחיצותו וחשיבותו האפשריות עבורנו.

רושם ראשוני, אם כן, מתרחש במהירות כזו שאינה מאפשרת לנו להבין בזמן אמת שאנו מבצעים שיקול דעת מעשי, יש לומר אפילו תועלתני במידה מסוימת. רובנו חשים חוסר נוחות מעצם המחשבה על מערכת יחסים תועלתנית. חיפוש אחר מטרה למערכת יחסים ידידותית – לבטח חברות ממבט ראשון – נתפס אצלנו כציניות. ואולם, הפילוסוף אלן דה בוטון טוען בווידיאו של The School of Life כי תועלתנות של מערכת יחסים חברית אינה בהכרח דבר שלילי.

מהירות התגובה של המוח מונעת מאתנו לתפוס מה מתרחש מאחורי הקלעים, ואיכשהו התפתחה ההסכמה שעיסוק בתועלת של מערכת יחסים הוא דבר מאוד, ובכן, לא חברי. קיימת סתירה בין האופן שבו המוח שלנו תופס קשרים חברתיים ובין האופן שבו אנו חושבים על ידידות. לתפיסתו של דה בוטון, גישור על הפער הזה יכול לנקות סימני שאלה רבים מחיינו. "אנו מתנגדים קולקטיבית למשימה של פיתוח תמונה בהירה לגבי השאלה למה באמת נועדו מערכות יחסים", הוא מסביר, "אך מטרה לא צריכה להרוס חברות, ולמעשה, ככל שאנו מגדירים לשם מה עשויה לשמש מערכת היחסים, כך אנו יכולים להתמקד במה שעלינו לעשות עם כל דמות בחיינו".

דה בוטון מונה ארבעה דברים שאנו מנסים להשיג דרך מערכת יחסים, ולמרות שאנו לא מגדירים אותם בצורה הזו באופן מודע, מדובר במטרות לכל דבר ועניין. ההיבט התועלתני הראשון של מערכות יחסים הוא נטוורקינג. אנו יוצרים קשרים עם אנשים שיכולים להתאים לשאיפות שלנו. זה לא חייב להיות מובהק בהקשר של קריירה. חברות מוכוונת נטוורקינג יכולה להיווצר עם הורים מהגן לצורך הסעות, או עם קבוצה של אנשים מאזור המגורים שיש להם עניין משותף בפעילות ספורטיבית קבוצתית כלשהי. דה בוטון מסביר כי נטוורקינג הוא למעשה התקבצות של מספר אינדיבידואלים סביב מטרה משותפת, ולא בהכרח פיתוח קשרים מזויפים לצורך ניצול הדדי. אגב, אין כל רע גם בזה, כל עוד שני הצדדים מכירים בטיב הקשר. אך כאשר אנו עוסקים בידידות אמת, נטוורקינג יכול להיות בסיס מוצק ואותנטי לקשרים.

תועלת נוספת של חברות נוגעת לנחמה ולביטחון שבאים עם קשר אנושי. דה בוטון מסביר כי בני האדם הם יצורים שחייהם כוללים גם אכזבות, כישלונות, השפלה, בושה וכן הלאה. הבעיה היא ש"כללי ההתנהלות הנימוסית מעמידים אותנו בסכנה תמידית לדמיין שאנו המשוגעים היחידים". אחת המטרות של חברים טובים היא להפריך את ההנחה הזו. בעוד שבהיכרות שטחית אנשים יסתירו את החולשות ואת המוזרויות שלהם, אנשים שקרובים אלינו יסייעו לנו להבין שאנחנו כלל לא חריגים. לדברי דה בוטון, "הם מעניקים לנו תובנות שבעזרתן אנו יכולים לשפוט את עצמנו בחמלה". בקיצור, אחת מאבני היסוד של קשרים היא שיקוף האנושיות שלנו.

אולי יהיה זה מובן מאליו לומר שהנאה גם היא מטרה שלשמה נועדו קשרים חברתיים, אך דה בוטון מאמין כי בהצהרה השטחית הזו יש יותר עומק משנדמה. ההנאה שהוא מתייחס אליה היא בגדר שחרור קיטור. "החיים מעניקים לנו שיעורים קבועים בצורך להיות רציניים. עלינו לשמור על כבודנו, להימנע מלהיראות טיפשיים ולהיתפס כבוגרים", מסביר דה בוטון. "הנטל עלול להכביד ובסוף אפילו מסוכן". תפקידם של החברים בחיינו הוא בין היתר לאפשר לילד או ללץ שבתוכנו לבוא לידי ביטוי בחופשיות. מערכות יחסים אמיתיות מעניקות מרחב בטוח לכל צדדי האישיות שלנו.

לבסוף, חברים עוזרים לנו לחדד את מחשבותינו. פעמים רבות אנו דנים עם חברים בנושאים שאין להם מושג יותר מאתנו, ועדיין אנו מפיקים מכך תועלת רבה. הסיבה היא שבעזרת הפידבק שבשיחה הם מסייעים לנו לנסח את הרגשות ואת המחשבות ולפזר את הערפל שאופף את תהליך החשיבה הגולמי. זה דומה לאופן שבו עובד תהליך הכתיבה, רק שכאן מעורב מוח נוסף או יותר, מה שמוסיף פיקסלים לרזולוציה של המחשבה. חברים, מסביר דה בוטון, "שואלים שאלות עדינות אך חקרניות שמשמשות כמראה המסייעת לנו במשימה של היכרות עם עצמנו".

אנו יוצרים את טיב הקשר תוך כדי תנועה

נטוורקינג, נחמה, פורקן והיכרות עצמית הם רק חלק מהפונקציות שחברות ממלאת, וכל אדם שיקדיש מעט מחשבה לחבריו ימצא בוודאי מטרות נוספות. לדעת דה בוטון זוהי מחשבה ששווה להשקיע בה, מכיוון שהגדרות מוצקות של מהות החברות עבורנו מסייעות להבין מה טיב מערכת היחסים שלנו עם אנשים שונים בחיינו. לעתים קיימים סביבנו 'חברים' שהכינוי דבק בהם שלא בצדק. העובדה שהם לא ממלאים אף מטרה שלדעתנו כלולה במושג חברות מעידה כי מערכת היחסים שלנו עונה על קטגוריה אחרת. אבל לשם כך צריך להתחיל עם הבנה מה זה חבר עבורנו. מהסיבה הזו, מציאת תועלת לחברות אינה ציניות אלא מנגנון הגדרה פנימי שמסייע לסווג את מערכות היחסים בחיינו.

התיאוריה של דה בוטון מקבלת תמיכה מעניינת ממחקר שנערך במחלקה לתקשורת של אוניברסיטת מינסוטה דולות'. פרופסור מייקל סנאפרנק מאמין כי חברות נבנית עם התפתחות הקשר, מתוך מודעות ליתרונות שבקרבה אל אדם מסוים. או – אם לנסח בשפה של דה בוטון – מתוך מודעות למטרות של מערכות היחסים. סנפארנק טוען כי אנשים נוטים להאמין שיש להם יכולת מדויקת לאבחן אנשים בפגישה ראשונה. כלומר, אנו חושבים שהתחברות ממבט ראשון היא אמצעי ניבוי יעיל לטיב מערכת יחסים. ואולם, לדעתו, מערכת יחסים המבוססת על קליק כבר ברושם הראשוני פועלת יותר כנבואה המגשימה את עצמה.

מרגע ש'נדלקנו' על אדם מסוים, אנו עושים מאמצים רבים לדאוג שמערכת היחסים תישמר. "אם אתם מצפים שמערכת היחסים תהיה חיובית, סיכוי טוב יותר שתתנהגו בצורה חיובית ותגרמו לה לפנות לכיוון הזה", מסביר סנאפרנק, "אנשים יוצרים מערכות יחסים בהתבסס על הציפיות שלהם מגמול עתידי". לוקח לנו עשירית שנייה להבין אם אנו מעוניינים בקשר עם אדם, ואנחנו עושים זאת ביחס לתועלת האפשרית ממערכת היחסים לפי מיטב שיקול דעתנו. אחרי שנפלה ההחלטה אנו נוטים ללכת אחריה בעקביות ולהשקיע מאמץ כדי לתמוך בקיומה.

על הרקע הזה מתחדדת עוד יותר קריאתו של דה בוטון להגדרה פנימית של מערכות יחסים. ככל שתפיסת הקשרים החברתיים שלנו תהיה יותר ברורה, מדויקת ומובהקת, כך נוכל לסמוך יותר על הרושם הראשוני ולהיות בטוחים שההשקעה שתבוא בעקבותיו תניב קשרי חברות יציבים ומועילים. אחרי הכול, האין זה האינטרס של שני הצדדים?

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

3 סוגי חברים על-פי אריסטו: חכמה עתיקה להבנת קשרים מודרניים

חברות היא ערך נשגב - אבל מסתבר שלעתים אנו רואים אותה באופן שונה מחברינו

התפריט הרומנטי שלנו – כיצד משפיע תת-המודע על בחירת בני זוג?

עוד מרדיו מהות החיים:

יוסי בבליקי והרב אסף עזריה שואלים – האם נכון להעביר ביקורת?