ההרצאה השבועית של TED: מדוע חוכמת הזרימה העתיקה של לאו-דזה רלוונטית גם היום


שיר קצר על פילוסופיית המים מספר הדאו דה ג'ינג מלמד אותנו כיצד ניתן לחיות בשלווה גם במציאות סוערת


בועז מזרחי | 24 מאי, 2018

התפיסה המודרנית בנויה על חשיבה קדימה. אנחנו מתפתחים, ההתפתחות מביאה לנו אתגרים חדשים, ואז אנו מנסים לייצר פתרונות חדשים לאתגרים הללו, שמובילים שוב להתפתחות, וחוזר חלילה. המעגל הזה שומר אותנו עם הראש תמיד בעתיד ומפרה את היצירתיות. את כל ההישגים הגדולים של המין האנושי אפשר לזקוף לזכותו. ועדיין, אתגרים תמיד ממשיכים להגיע, ואיתם המון מתח, שלמעשה לא נעלם עם הפתרונות. אך מה אם הפתרון למתח, ולאו דווקא לאתגרים כשלעצמם, אינו טמון כלל בעתיד?

מכיוון שמחשבה קדימה סיפקה לנו תוצאות דמיוניות ברמה הטכנית, אנו מתפתים להסיק שהיא רלוונטית גם לכל סוג של שאלות. אבל מתח נפשי הוא לא בעיה טכנית חדשה כלל ועיקר, ולכן לא בטוח שצריך לחפש לו פתרון באותה שיטה. מאחר שהוא ליווה את האדם מאז ומעולם, סביר להניח שהושקעה בו מחשבה לא מעטה לאורך ההיסטוריה. כך אכן גילה ריימונד טאנג, מנהל מערך המחשוב של רשת בנקים מהגדולות באוסטרליה, כאשר שגרת חייו החלה לגרום לו להרגיש כי הוא לכוד ועוררה בו מתח וחרדה. בצר לו, פנה טאנג למגוון מדריכי עזרה עצמית, אך תוצאות – אין.

טאנג המשיך לחפש, עד שיום אחד הגיעה הישועה ממקום לא כך כך צפוי – שיר קצר על מים מספר עתיק בן 2,600 שנה, שכתיבתו מיוחסת ללאו-דזה, אחד מהאבות המכוננים של הפילוסופיה והתרבות הסיניות. בכמה שורות בלבד, בניסוח מינימליסטי ותמציתי, ללא מחקרים וללא חפירות בתת-מודע, שיר אחד קצר שינה את כל ראיית העולם שלו. כמו ברגע של הארה, פתאום הבין טאנג כי כל מה שיש ללמוד על דרך החיים אפשר ללמוד מזרימת המים. בהרצאת TED הוא משתף שלושה שיעורים שלמד מהמים ויישם בחייו, ולדבריו זה עובד כמו קסם.

השיר הסיני העתיק שפתר את המשבר הקיומי

במוקדם או במאוחר רובנו נגיע לשלב בחיים שבו נחווה משבר אקזיסטנציאלי. על פי רוב זו אינה תחושה שנובעת ממצוקה חומרית. היא מרגישה כמו מצב סופי שאין שינוי בעולם שנוכל לעשות כדי לצאת ממנו, דווקא משום שהיא לא נובעת ממקור קונקרטי. כך מתאר טאנג את החוויה שלו: "אתם קמים בבוקר להודעות חדשות רבות בנייד שלכם. היומן שלכם עמוס בפגישות, לעיתים כפולות ומשולשות. אתם מרגישים כבולים, מרגישים עסוקים. למעשה אתם מרגישים פרודוקטיביים. אבל עדיין, ישנה הרגשה שמשהו עדיין חסר. אתם מנסים להבין מהו. אבל לפני שאתם עושים זאת, למחרת מתחיל הכול מחדש". מהר מאוד הלופ הזה מתחיל להרגיש אינסופי, ויכול לעקר תחושה של משמעות מהחיים. כאילו כל הקיום שלנו נועד לשרת מטרה אחת ויחידה: השלמת הסיבוב, בוקר אחר בוקר.

התנועה במעגל מסיחה את הדעת מעצם הסיבוב, אבל כשעוצרים רגע לחשוב על צורת החיים הזו – מה שקורה במשבר קיומי – מגלים כי הכול ממשיך לנוע במהירות גבוהה. כולם ממשיכים להאיץ כדי להשלים עוד סיבוב, ואנחנו, המשקיפים מהצד, עלולים להסתחרר. האם כל השאר עיוורים? כיצד הם לא מבינים שאין לזה משמעות? תחושה המצוקה הובילה את טאנג לתהות "איך אנחנו מוצאים הגשמה עצמית בעולם שמשתנה במהירות המחשבה שלנו, או אולי אפילו מהר יותר?"

למרות תחושת הסופיות של המצב, המציאות היא שאנשים מנסים ככל יכולתם להתגבר על המשבר הקיומי. תעיד על כך תעשיית ספרי העזרה העצמית, המגלגלת ככל הנראה מיליארדי דולרים. עבור טאנג, אחרי חברים ומשפחה היה זה המקום ההגיוני הבא לחפש בו תשובות. "אבל לא מצאתי שום דבר משביע רצון. למעשה, ככל שקראתי יותר ספרים לעזרה עצמית, יותר הפכתי להיות לחוץ וטרוד". וכשהתרופה גורמת לך להרגיש יותר חולה, אתה עלול להרים ידיים. מתוסכל, טאנג כמעט ויתר, אבל בסופו של דבר פגש בדאו דה ג'ינג, ספר שירים דקיק המכיל לדעת רבים את התשתית לפילוסופיה הסינית כולה. הספר נכתב בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס, על ידי אחד מגדולי ההוגים הסינים, לאו-דזה. במיוחד תפס את תשומת ליבו של טאנג שיר אחד, המתאר את תפיסת העולם על פי זרימת המים:

"הטוב העליון כמוהו כמים. שמעניק חסדו לכל ולא יתלונן. כשהוא שוכן, הוא מקורקע. בהווייתו, הוא זורם למעמקים. בהתבטאות הוא ישר. בעימות, הוא נשאר מתון. כשהוא מושל, הוא אינו שולט. בזמן פעולה הוא מיישר קו. הוא מרוצה עם טבעו ולכן לא ניתן למצוא בו פגם".

שלוש התכונות של המים

את רגע הקריאה מתאר טאנג כהתגלות. הוא חש בצמרמורת "והחרדה והמתח לפתע נעלמו", הוא אומר. מתוך הטקסט בן שלוש השורות חילץ טאנג שלושה עקרונות מנחים לחיות על פיהם, שלדבריו מציעים מוצא מהלופ של המשבר הקיומי ובכך מאפשרים לו חיי הגשמה. המים, כך לימד אותו השיר, מראים לנו כיצד לאמץ ענווה, הרמוניה ופתיחות.

המים, מסביר טאנג, תמיד זורמים במורד, תמיד שואפים מטה. הם מחלחלים אל התהום ושוכנים מתחת לקרקע. ויחד עם זאת, תרומתם בלתי נתפסת. הם אחד ממקורות החיים החשובים ביותר ולמרות זאת אין בהם דרישה להכרה – הם פשוט מתפזרים להיכן שהם יכולים להגיע, ומציעים לכולם לרוות. "הענווה של המים לימדה אותי כמה דברים חשובים", אומר טאנג. "במקום להעמיד פנים שאני יודע מה אני עושה או שיש לי את כל התשובות, זה בסדר גמור לומר: איני יודע. אני רוצה ללמוד עוד, ואני זקוק לעזרתכם". הענווה הזו נוגעת גם באופן ישיר במקור של המשבר הקיומי, ההגשמה העצמית. השיר על חוכמת המים ודרכם הענווה גרם לטאנג להבין כי "במקום לקדם את התהילה וההצלחה שלי, הרבה יותר מספק לקדם את הצלחתם ותהילתם של אחרים". המים מספרים לנו שלא תמיד אנחנו המרכז, ומדי פעם עלינו להסיט את הפוקוס לסביבה. הגישה הזו שיפרה משמעותית את קשריו עם אנשים, העניקה להם עומק. כתוצאה הוא הצליח להפיק מהם יותר, להגיע לרעיונות חדשים.

הדבר הבא שלמד מהמים היה שיעור על הרמוניה. כל מי שראה כוס מים נשפכת יודע כיצד מים מגיעים בסופו של דבר לכל מקום, בלי מאמץ ובלי דרמה. הם פשוט זורמים וממלאים. יש מכשול? הם יעברו סביבו מבלי להזיז אותו ממקומו – ייגעו בו, אך ימשיכו הלאה. "כשחשבתי על כך, התחלתי להבין למה קודם לכן הרגשתי לחוץ. במקום לעבוד בהרמוניה עם הסביבה שלי, עבדתי נגדה". בעקבות השיר החל טאנג לשנות את אופן החשיבה שלו ממונחה-תוצאות למונחה הרמוניה: "האם פעולה זו תביא לי ולסביבה שלי יותר הרמוניה? האם זה מתאים לטבע שלי? הרגשתי יותר נוח להיות פשוט מי שאני, מאשר מי שאני אמור, או שמצופה ממני להיות". כשאנו ממוקדים במכשולים, אנו למעשה מנסים לשנות את הסביבה. כשאנו לא עסוקים בסביבה יותר מדי, אנו יכולים להפנות את הקשב אל עצמנו, ומכאן להגיע להיכרות עצמית, ובעקבותיה להגשמה ולמשמעות.

השיעור השלישי של חוכמת הזרימה הוא חיי פתיחות. למים אין צורה אחידה, הם גמישים, משתנים ומסגלים את הפורמט של כלי הקיבול. הם יכולים להיות בזרימה קבועה בנהר, לנוע בגלים ההולכים ושבים אל הים, או לעמוד דוממים לחלוטין בבאר. הם יכולים להיות קפואים ויציבים או נדיפים כמו הרוח. "אנחנו חיים היום בעולם של שינוי מתמיד. איננו יכולים יותר לצפות לעבוד בעבודה סטטית או בנתיב קריירה בלתי משתנה. גם מאיתנו מצפים להמציא מחדש ולרענן את הכישורים שלנו כדי להישאר רלוונטיים". הפתיחות לשינויים והגמישות בנסיבות מגוונות הן מאבני היסוד של צמיחה אישית ומקצועית. כך אנו רוכשים ידע וכישורים חדשים, כך אנו סופגים רעיונות ממקורות מפתיעים, כך אנו מוצאים פתרונות יצירתיים לבעיות מורכבות. הפתיחות של המים להשתנות מגלה כי כאשר אנו מסירים את המחסומים הקשיחים, קל לנו להתאים להרבה יותר צורות ומסגרות.

שלושת התכונות של המים באנגלית, אומר טאנג, הן: Humility, Harmony, Openness, ובראשי תיבות: HHO, או בקיצור מתמטי – H2O, הסימון הכימי של מים. לא ברור אם זה נולד במקרה או תוכנן במחשבה תחילה לצורכי פירוטכניקה, אבל בכל אופן זה עוזר לארוז את השיעורים בקופסה קומפקטית וחכמה, כך שיהיו זמינים לשליפה מהירה. בכל פעם שאנו עומדים חסרי אונים ללא תשובות, מציע טאנג לעשות כמותו ופשוט לשאול, "מה היו המים עושים?"

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.