למה אנחנו מגיבים כמו ילד בן 12 בגוף של מבוגר?

הורה פרפקציוניסט גורם לילד להפנים את ההנחה שהוא חייב להיות מושלם בכל רגע נתון. צילום: Nicoleta Ionescu / shutterstock

השומרים שלנו – מי הם ואיך הם נולדו

את אותם מנגנוני הגנה מתוחכמים שהמוח שלנו פיתח בילדות מקובל בגישות שונות לכנות "השומרים". שומר הוא מערכת הגנה מלאה שנבנתה לפי מידה. בדיוק כמו חליפת שריון מותאמת אישית – הוא מגן עלינו מלחוות שוב את אותו כאב ישן. עם הזמן השומרים הופכים לדפוסים.

השומר של ילד שחווה ביקורת חוזרת, הופך לפרפקציוניזם כפייתי. השומר של ילד שחווה חוסר יציבות, הופך לצורך בשליטה מוחלטת. השומר של ילד שקיבל אהבה מותנית, הופך לריצוי כפייתי.

והשומר עבד. הוא באמת עבד. הוא הציל אותנו מכאבים נוספים ואפשר לנו להגיע עד לכאן. הבעיה היא שהשומר לא יודע מתי להפסיק לעבוד. מה שהציל אותנו בילדות משיג היום תוצאה הפוכה. במקום להגן עלינו, הוא פוגע בנו. בכל פעם שהשומר פועל הוא שולח מסר לילד הפנימי שלנו: "הפחדים שלך מוצדקים. אתה באמת בסכנה שלא תהיה רצוי."

זהו הפרדוקס ההרסני של המוח הישרדותי: הוא מנסה למלא בור פנימי עם פעולה חיצונית. השומר חושב שאם הוא יילחם מספיק חזק, יוכיח מספיק, ישלוט מספיק, הילד הפנימי באמת יהיה בטוח.

אבל זה כמו לנסות לרווות צמא עם מים מלוחים – ככל שנשתה יותר, כך נהיה צמאים יותר. כל פעולה של השומר מחזקת את התחושה שאנחנו באמת זקוקים להגנה. במקום למלא את הבור, השומר רק מעמיק אותו.

לכן, כשיולי מתחזקת את הצורך בשליטה, היא בעצם מחזקת את האמונה הפנימית שלה שבלי שליטה היא לא ראויה. מכאן, שבכדי לתת מענה לכאב הרגשי שנוצר בילדות עלינו לפעול אחרת.

המודל שחושף את האמת

מודל נקודת השבר הוא פרי עבודה של שנים עם אלפי אנשים – המודל מכיל ארבעה שלבים שמאפשרים לחשוף את המבנה הפנימי של הלופ הרגשי שלנו ובכך לתת לו מענה עמוק. אפשר להסתכל עליו כעל GPS  פנימי שמסייע להוביל אותנו לשורש הכאב.

שלב 1: זיהוי השומרים

השומרים הם התגובות האוטומטיות שקופצות כשאנו מרגישים מאוימים. אלה הם כמה מהשומרים הנפוצים:

• התפוצצות כעס – מגינה מפני תחושת חוסר ערך
• ריצוי כפייתי – מגן מפני חרדת נטישה
• פרפקציוניזם – מגן מפני תחושת "לא מספיק טוב"
• הימנעות – מגינה מפני התעמתות או כישלון
• שליטה כפייתית – מגינה מפני חוסר ודאות

בשלב זה השאלה המכוונת היא: איך אני פועל באוטומט כשאני מרגיש מאוים?

שלב 2: חשיפת הסכנה הזהותית

מתחת לכל שומר מסתתר פחד עמוק המהווה איום על השלמות של זהותנו. אפשר לנסח אותו כך: "אם לא אעשה את מה שהשומר דורש – יתגלה עליי משהו קשה מלהכיל". למשל, אם לא אהיה בשליטה – אז אני אדם חסר אונים; אם לא ארצה את כולם – אז אני אדם שאינו ראוי לאהבה; אם לא אהיה מושלם – אז אני לא אדם מספיק טוב.

שלב 3: מציאת נקודת השבר

נקודת השבר היא הזמן בילדות שבו הכול התחיל. זה הרגע שבו הילד שהיינו חווה אירוע או התנהגות שיצרו בו תחושת חוסר שייכות וכאב עמוק. זו לא חייבת להיות טראומה גדולה, לעיתים זה דפוס חוזר, כמו הורה ביקורתי שתמיד מצא מה לתקן, אי יציבות בבית, הורה שהיה זמין רגשית רק כשהייתם 'טובים', וכן הלאה.

זהו הרגע שבו הילד שהיינו החליט "אני לא בטוח כמו שאני".

שלב 4: פגישה עם הרגש הנסתר

מתחת לכל השומרים מסתתר הרגש הכי עוצמתי שהילד חווה בנקודת השבר: בושה, פחד, בדידות, חוסר ערך, כעס. זהו רגש שהיה כל כך כואב, עד כי הילד לא הצליח להכיל אותו.

כאמור, מכאן נולד השומר, כדי לוודא שהילד לא יחזור לחוות את הרגש הנורא הזה. אבל בכך שהשומר מגן מפני הרגש המכונן, הוא גם שומר אותו קפוא בפנים, ואף מעמיק אותו.

אם לחזור ליולי, כשהיא עשתה את המסע שלה דרך המודל, התמונה התבהרה כמו שמש אחרי סופה:

1. השומר – כעס מגונן ופרפקציוניזם כפייתי.
2. הסכנה הזהותית – "אם לא אהיה מושלמת, אז אני לא מספיק טובה".
3. נקודת השבר – אבא שתמיד מצא מה לתקן, גם כשהיא הביאה הישגים.
4. הרגש הנסתר – בושה עמוקה וחוסר ערך.

יולי הבינה שהכעס שלה לא היה על הדו"ח. הוא היה זעקת הכאב של הילדה הקטנה שחוותה בושה כל פעם שלא הייתה מספיק טובה בעיני אבא.

השתחררות מהשומרים – אהבה מרפאת

כשאנחנו עוברים דרך המודל הזה לראשונה, משהו יסודי עשוי להשתנות. אנחנו מתחילים להבין שההפעלה הרגשית היא לא כישלון, אלא מידע יקר ערך. היא אומרת לנו: יש כאן משהו שהילד שבך זקוק לו. למעשה, הפעלה רגשית היא כמו נורת אזהרה בלוח המחוונים. כשהיא נדלקת, אנחנו לא נוסעים למוסך ומבקשים לאפס את הנורה. אנחנו מבינים שהיא מאותתת על בעיה עמוקה יותר שדורשת תשומת לב. כך גם הרגש – הוא לא הבעיה, הוא האיתות.

מודל נקודת השבר הופך כל רגש קשה להזדמנות לצמיחה. האמיגדלה שלנו מדויקת כמו סכין מנתחים – היכן שהיא מאותתת, שם בדיוק נמצא המקום שבו אנחנו יכולים לגדול.

הילד הפנימי שלנו עדיין שם, עדיין מחכה לקבל את מה שהיה חסר לו אז. בקונטקסט של ההפעלה הרגשית הוא נותר קפוא באותו גיל, עם אותו כאב, כי אף אחד לא לימד אותו איך להתמודד. הרגש שהשומר הקפיא בילדות נחסם כי סוג מסוים של אהבה לא היה זמין. למשל אהבה שרואה אותך, "אני מעריך מה שאתה עושה"; אהבה ללא תנאי, "את מושלמת בדיוק כמות שאת"; אהבה מגינה ומכילה, "אני אדאג לך, אתה בטוח איתי". הדרך לשנות את הלופ, אם כן, היא ללמד את הלב שלנו שפה חדשה – שפה של קבלה ללא תנאי לילד שבתוכנו.

"הפעלה רגשית היא כמו נורת אזהרה בלוח המחוונים. כשהיא נדלקת, אנחנו לא נוסעים למוסך ומבקשים לאפס את הנורה. אנחנו מבינים שהיא מאותתת על בעיה עמוקה יותר שדורשת תשומת לב. כך גם הרגש – הוא לא הבעיה, הוא האיתות".

במקרה של יולי, הילדה בת ה-12 הקפואה בתוכה צריכה לשמוע: "אני רואה כמה השקעת. אני מעריכה את המאמץ שלך. את לא צריכה להיות מושלמת כדי שאני אוהב אותך."

כשיולי התחילה לחזור בכל בוקר ולאורך היום לילדה הקטנה שהייתה, 'לשבת לידה' ולהגיד לעצמה את המילים האלו, משהו עמוק החל להשתנות בתפיסתה. בהתחלה זה הרגיש זר, כמעט מביך. אבל עם הזמן, הילדה הפנימית שבה התחילה לפרוח, הכאב התחיל להשתחרר. הדבר המדהים הוא שכל הסביבה הרגישה את השינוי – יולי הפכה רכה יותר, נוכחת יותר, פחות ממוקדת בלהוכיח משהו. תוך שבועות, הצורך הכפייתי שלה להיות מושלמת התחיל להרפות. היא התמקדה במצוינות, קבלה ואהבה ללא תנאי.

זמן לפגוש את הילד הקפוא בתוכנו

בפעם הבאה שמשהו יפעיל אתכם רגשית בעוצמות חריגות, במקום להתייסר על התגובה שלכם זכרו שיש פה הזדמנות לצמיחה ושחרור. בהתאם למודל תוכלו לשאול: איזה סוג מסוים של אהבה 'הילד שבי' צריך עכשיו?

אם תרצו ללכת צעד אחד קדימה, הנה תרגיל להתנסות:

בחרו סיטואציה אחת שהפעילה אתכם לאחרונה ועברו על ארבעת השלבים:

1. איזה שומר קפץ לפעולה?
2. מה הפחד הכי עמוק שמתחת לתגובה?
3. מתי בילדות נוצר הכל? איזו חוויה יצרה את הכאב?
4. מה הילד שבכם חווה אז ומה הוא צריך לשמוע עכשיו?

זה כנראה לא יהיה קל. השומרים לא נעלמים בן לילה. אבל ברגע שאתם פוגשים את הילד הפנימי שלכם בחמלה אמיתית, במקום לתת לשומרים לפגוש אותו עבורכם, שם מתחילה החירות לחיות מתוך בחירה ולא מתוך פחד. להיות מי שאתם באמת, ולא מי שהשומרים הכשירו אתכם להיות.

כי מתחת לכל הכעס והפחד, מתחת לכל השומרים שיצרנו, יש ילד שזוכר איך זה להיות אהוב ללא תנאי, להרגיש שייך, להיות מושלם כמו שהוא.

הוא שם, מחכה שתחזרו אליו.

ואם הילד שבתוכם כבר לוחש לכם, זה הזמן לעצור ולהקשיב. אולי זו תהיה הפעם הראשונה שמישהו באמת שומע אותו.

*

עומר שריר הוא הבעלים של המרכז לפירוק סטרס וחרדה בשיטת "להיות היוצר", יוצר ומגיש משותף (יחד עם ד"ר ליאת יקיר) של הפודקאסט Brain Story. מפתח מודל הבינה המלאכותית – "הלופר", שמוביל צעד אחר צעד דרך ארבעת השלבים של מודל נקודת השבר.