הייתכן שהלב שלנו הוא זה שאחראי לרגשות?

הקשב שלנו פנימה והחוצה משתנה עם פעילות הלב. בזמן כיווץ המוח מרוכז יותר בגוף, ובהרפיה הוא פונה החוצה. Stephen Andrews on Unsplash

אבל, כאמור, מחקרים בני זמננו מראים כי גם הלב משפיע בתורו על המוח. אתרNature Neuroscience פרסם בשנת 2014 ממצא פורץ דרך שהתגלה במחקר בבית הספר למדעי המוח אקול נורמל סופרייר בפריז. חוקרת הקוגניציה קתרין טאלון-בודרי ועמיתיה הוכיחו כי אותות רבי עוצמה עוברים מהלב אל המוח, ומשפיעים על התפיסות שלנו ועל ההחלטות שאנו מקבלים.

17 הנבדקים שהשתתפו במחקר התבקשו לאתר עיגול אפור שקשה לראותו, בזמן שהמדענים ניטרו את הדופק שלהם ואת הפעילות המוחית. כל פעימת לב למעשה משמשת אות עבור המוח ומעוררת אצלו תגובה עצבית מדידה, המכונה "תגובה מעוררת לב" (HER). המדענים גילו שכאשר ה-HER היה חזק יותר, אנשים נטו לראות יותר טוב את האובייקט. המשמעות היא שפעימות לב מעצבות את החוויה החזותית במוחנו.

אותות מהלב משחקים תפקיד גם בזיכרון, כפי שהתגלה בניסוי שערכו חוקרת המוח שרה גרפינקל ועמיתיה, ובו הוצגו למשתתפים הברות קצרות של מילים על המסך בזמן שהחוקרים ניטרו את קצב ליבם. כאשר הופיעה מילה בזמן שהלב התכווץ (סיסטולה), אנשים נטו יותר לשכוח את המילה במבחני זיכרון מאוחרים יותר. לעומת זאת, מילים שהופיעו בזמן הרפיית שריר הלב (דיאסטולה), נחרטו טוב יותר בזיכרון. פירושו של דבר הוא שפעולות הלב לכשעצמן משחקות תפקיד פעיל בפעילות הקוגניטיבית שלנו. ההשלכות של כך נראות אולי זניחות, אבל טרם נבדק מה עשויה להיות ההשפעה המצטברת של תזמון חשיפה למידע חשוב בהתאם לפעילות הלב.

אז מי באמת אחראי לקבלת החלטות?

מחקרים אחרים מצאו רמזים לכך שהלב יכול להשפיע על אינטואיציות, על רגשות ואפילו על קבלת החלטות. הדבר הומחש היטב במחקרם פורץ הדרך של ביגנה לנגנהאגר ועמיתיה, שביקשו לבחון האם אינטרוספציה, דהיינו תהליך חישת אותות מהגוף, כגון קצב לב, נשימות ועוד, תשפיע על ההחלטות שאנשים מקבלים.

הנבדקים במחקר שיחקו ב"משחק האולטימטום", שבו משתתף אחד, "המציע", מקבל סכום כסף שעליו לחלוק עם משתתף אחר. אם המשתתף השני מקבל את ההצעה – שניהם מרוויחים. אם הוא דוחה אותה – שניהם לא מקבלים דבר. בזמן שמשתתפי המחקר שיחקו, הושמעו להם קולות גופניים שונים: צעדים, פעימות ליבם ופעימות לב של אדם אחר.

החוקרים גילו שכאשר אנשים האזינו לדופק שלהם (בניגוד לקולות גופניים אחרים), התרחשו שני דברים: הראשון, הם חוו תחושת חוסר הוגנות חזקה יותר כאשר קיבלו הצעות לא הוגנות – אך הם לא שינו את ההתנהגות שלהם (לא דחו יותר הצעות). השני הוא שכאשר הם שיחקו בתפקיד "המציע", הם הציעו הצעות פחות הוגנות (כלומר ניסו לקחת לעצמם יותר כסף).

"אם הלב, באקראיות של פעולות מונוטוניות, מזרים למוח אותות אשר מטים את ההחלטות שאנו מקבלים עוד לפני בוא התודעה, עד כמה הבחירות שלנו הן באמת 'שלנו'?"

ממצאים אלו מצביעים על כך שמודעות מוגברת לתחושות הפנימיות של הגוף כמו קצב הלב, עשויה לגרום לאדם להיות ממוקד יותר בעצמו – מה שיכול להשפיע על התנהלותו באינטראקציות חברתיות וכלכליות. המחקר מציע שיטה שימושית שמאפשרת לשלוט בזמן אמת בגישה של אנשים לאותות הפנימיים מהגוף ,(Interoceptive signals) ובכך לחקור את הקשר שבין תחושות גוף פנימיות לחשיבה והתנהגות.

חקר הקשרים בין הלב, איברים אחרים והמוח אינו מתכנס רק לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. הבנה מעמיקה יותר של ההקשרים הדואליים בין הלב (ואיברים נוספים) והמוח יכולה לייצר מהפכה של ממש בטיפולים במצבים כמו חרדה, דיכאון, שיברון לב וכן הלאה, כאשר פיתוחים עתידיים יתמקדו בפעילות הלב ובאותות שהוא מעביר למוח במצבי מצוקה שונים.

אם הלב, באקראיות של פעולות מונוטוניות, מזרים למוח אותות אשר מטים את ההחלטות שאנו מקבלים עוד לפני בוא התודעה, עד כמה הבחירות שלנו הן באמת "שלנו"? האם "השליטה" בקבלת החלטות היא בחלקה משחק של פעימות הלב?

התבוננות בפעולת השכל, מטה-קוגניציה, ידועה כבר אלפי שנים ככישור אנושי ראשון במעלה, שמסייע בין היתר לתהליך קבלת ההחלטות שלנו. הייתכן שקיים אפקט דומה לא רק לקולות בראשנו, אלא גם לאלו המגיעים מבית החזה? נראה כי פיתוח מודעות לאותות הפנימיים – לפעימות, למקצבים, לשינויים הקטנים של הלב – עשוי להגביר את מידת האוטונומיות שלנו, של מה שאנו תופסים כ'עצמי'. אותו עצמי שייתכן ונמצא בדיוק במפגש הזה, בין פעימה אחת למחשבה הבאה.