יש מערכות שלא רק שורדות משברים – אלא נעזרות בהם כדי להתחזק. אילו גורמים משפיעים על היכולת שלנו להתנהל באופן 'אנטי-שברירי' ומה תנוחת היוגה שמשמשת להרפיה יכולה להוסיף לידע שלנו בנושא?
דניאל מתרגל יוגה כבר כמה שנים. והנה הוא על המזרן, בפינה השמאלית של הסטודיו המלא, מתחמם לקראת שיעור שיעביר מורה הודי בעל שם עולמי. ההנחיות מתחילות, המתרגלים עוברים ממנח למנח, שוהים לאורך ספירות במבטא זר, שואפים ונושפים דרך האף. אבל כמו קולו של המורה, גם הרצף אינו מוכר וגופו של דניאל מאותת לו לעצור.
באלאסאנה (באנגלית Child Pose ובעברית 'תנוחת העובר') היא תנוחת יוגה שמאפשרת הפוגה מהמאמץ הפיזי והרפיה. מעמידת שש מעבירים את הישבנים אל העקבים ונותנים לגוף לנוח על הירכיים. 'בכל רגע שאתם צריכים מנוחה רדו לבאלאסאנה', ינחה המורה ודניאל יתקפל מטה.
בעוד שתנוחת העובר מעניקה למתרגלים הפוגה פיזית, ברמה הרגשית והמנטלית היא דווקא עשויה להוות זירה של מאמץ. מחשבות כישלון עלולות למלא את התודעה, לעורר בנו השוואה ליתר המתרגלים או למי שהיינו לפני כמה שנים.
ואולם, בעזרת מידת מה של ענווה אנחנו עשויים להצליח לומר לעצמנו: עד כאן כוחותיי, וזה בסדר. אני צריך להסדיר דופק, להרגיע את השרירים הרועדים, ותכף אתאושש ואחזור. הידיעה מתי לעצור ומה לעשות עם העצירה הזו, מתברר, עשויה להיות מפתח חמקמק לאחד מכישורי החיים שלא מדובר בהם מספיק – כושר ההתאוששות.
מנגנוני ויסות – במיקרו ובמאקרו
בביולוגיה המונח הומאוסטזיס מתאר מצב שבו התנאים השוררים בגופו של אורגניזם – למשל טמפרטורה, חומציות, נפח נוזלים וכן הלאה – נשמרים בטווח האופטימלי מבחינתו. בגוף האדם קיימים אינספור מנגנוני הגנה שתפקידם לשמור על המאזן הטבעי הזה. הם מזהים חריגה ומווסתים אותה. בזמן שעצירה מקושרת תדירות לתקיעות, נסיגה או חידלון, ישנן עצירות שנועדו לאושש את המערכת ולהשיב אותה לתנועה בריאה. באלאסאנה, בדומה למנגנון הומאוסטזיס, היא עצירה שמטרתה איפוס. היא מציעה הזדמנות להשיב לעצמנו את הנשימה ולהשתקם.
אם להתייחס אל המזרן כאל מיקרוקוסמוס של חיינו, תנוחת העובר היא אימון של חוסן. כמו במבוק שמתכופף ברוח ומתיישר חזרה כשהיא שוככת, חוסן הוא היכולת שלנו לספוג זעזועים, לחצים או משברים ולחזור למצב ההתחלתי שלנו.
אבל חזרה לנקודת ההתחלה היא רק ההתחלה. ייתכן כי עצירה להתאוששות טומנת בחובה אפשרות נוספת, גדולה מכך.
בסרטון מבית Big Think מסביר ד"ר להתנהגות ארגונית טל בן שחר על מושג שטבע הפילוסוף נאסים טאלב: אנטי שביר. "אנטי שבריריות זה בעצם חוסן 2.0", הוא אומר. "חוסן 1.0 זה כאשר אנו מפעילים לחץ על מערכת, ולאחר שהלחץ מוסר המערכת חוזרת לצורתה המקורית. אנטי שבריריות לוקח את הרעיון הזה צעד נוסף קדימה. זה מצב שבו אנחנו מפעילים לחץ על מערכת והיא למעשה גדלה, מתחזקת".
כשמערכת החינוך שורדת מגפה כמו הקורונה, מייצרת פתרונות זמניים ולבסוף כשהסערה נרגעת – חוזרת למתכונת הקבועה, היא שומרת על חוסן. לעומת זאת, כשחברי ההנהלה של ארגון מסתכלים על השינויים החברתיים שמעוררת המגפה, מייצרים דרכי עבודה אלטרנטיביות לעובדים, משנים את סדרי העדיפויות ושואלים את עצמם מי הם רוצים להיות לאחר הכאוס – הם הופכים עצמם לאנטי שבריריים. הלך הרוח שלהם שואף להשתפר ולצמוח מתוך המשבר ולא רק להשתקם.
באותה מידה שבאלאסאנה מהווה פעולה של חוסן היא יכולה להיות גם פעולה של אנטי שבריריות. באלאסאנה היא נקודה שבה אנחנו יכולים לבחור בין נסיגה, חזרה לשגרה או צמיחה.
באלאסאנה, תנוחת העובר. צילום: Balu Gáspár / Unsplash
בכדי לבחור באנטי שבריריות צריך להתוודע לקיומה
ובכן, בסרטון מבית Picking Nuggets מסביר טאלב כי גורמים שונים משפיעים על היכולת שלנו להיות אנטי שבריריים. רובם אינם נקודתיים לרגע האמת אלא מאפיינים את אורח חיינו לפני המשבר. השניים הבולטים ביותר הם חשיפה מבוקרת לקושי והלך רוח הרפתקני. "מעט לחץ גרם להרבה אנשים דווקא להצליח מאוד", הוא אומר ומסביר כי חשיפה ללחץ, לקושי ואפילו לטראומה – בנקודות זמן שונות במהלך חיינו, במינונים נמוכים ובתנאי שמתקיימת התמודדות אקטיבית – יכולה לעורר גדילה, יצירתיות וחוסן. כלומר, בזמן שהנטייה הטבעית היא לגונן על עצמנו ולהימנע מהתמודדות עם אירועים מורכבים או עם מידע כואב, דווקא המפגש איתם תורם לפיתוח אישיות אנטי שברירית.
ביחס להרפתקנות, טאלב משווה בין שני סגנונות טיול – הרפתקני וגמיש לעומת תיירותי וצפוי. שני הסגנונות מקובלים ומסיבים הנאה כמובן. עבור חלקנו בילוי אידיאלי יכלול מפה מסומנת והגעה לכל היעדים המרהיבים, ועבור אחרים – דווקא שהייה ללא תכנון וזרימה עם ההצעות שמגיעות לפתחם. לכל גישה יתרונות וחסרונות אבל בהקשר של חוסן – להרפתקנית יתרונות מובהקים. לפי טאלב, רק מי שלומד לנצל את חוסר הוודאות יכול לצמוח ממנו. וזו למידה שלוקחת זמן ויש להתנסות ולהתמקצע בה. "אם אתה קם בבוקר ויודע איך ייראה היום שלך באופן מדויק, אתה קצת מת", הוא אומר.
טאלב טוען שצורך בוודאות, בלוחות זמנים קבועים ובשגרה מחליש את היכולת להתמודד עם כאוס. חיים שיש בהם מקום להפתעות, לטעויות ולשינויים — הם חיוניים ומלאי חיות. הרפתקנות, מבחינתו, היא לא דרך להפיק הנאה ולטרוף את העולם אלא תרגול הישרדותי קריטי. ועל אף כל זה, גם אם שני התנאים הללו מתקיימים אבל לא תהיה כוונה לצמיחה מתוך משבר – לא יהיה מהלך אנטי שברירי. במילים אחרות, אנטי-שבריריות היא לא רק בחירה, אבל בלי בחירה היא כמעט ולא מתאפשרת.
"עבור חלקנו בילוי אידיאלי יכלול מפה מסומנת והגעה לכל היעדים המרהיבים ועבור אחרים – דווקא שהייה ללא תכנון וזרימה עם ההצעות שמגיעות לפתחם. לכל גישה יתרונות וחסרונות אבל בהקשר של חוסן – להרפתקנית יתרונות מובהקים".
אם כך, במהלך תרגול יוגה תנוחת באלאסאנה יכולה להיות רגע של בחירה. הקשבה לגוף ולרגע הנוכחי, הסקה לגבי הקצב המיטיב עבורנו או תכנון המשך השתתפות שיקדם שיפור ולא יתיש אותנו – כל אלו עשויים להיות צעדים אנטי שבריריים. הרקע שלנו ישפיע על היכולת לראות את אפשרות הצמיחה, לבחור בה ולממש אותה. למתבונן מהצד תנוחת העובר עשויה להיראות כנועה, אך הנסיגה הרגעית הזו יכולה להיות פתח לשינוי ולגדילה.
הצצה בטקסטים ההודיים מגלה שמקור שם התנוחה הוא באחיו של האל קרישנה – באלארמה. בכדי להינצל מניסיונות פגיעה של אחד האלים, השניים גדלים יחד בכפר קטן של רועי צאן, מה שהופך אותם למעין ישות שמשלבת אדם ואל. קרישנה מתואר כילד שובב מאוד ואהוב. הוא מתעתע בכל סובביו ורוב הזמן שוכחים שהוא בכלל אל. גם כבוגר הוא סמל לחיות, התהוללות, בלגן והרבה חן. בזמן שהסביבה נותרת מבולבלת מקרישנה ונעה בין רתיעה מהאל שהוא, לחיבה וכעס כלפי הילד שהוא – אחיו באלארמה נותר לצידו, כתף אל כתף, ומגבה אותו. הוא היחיד שמצליח להכיל את מורכבות דמותו של אחיו ומכבד אותו כאל וכאדם. הוא לא נרתע מהשיגעונות שלו והולך איתו לכל ההרפתקאות שהוא מייצר. בשפה ההודית סנסקריט 'באלה' משמעה 'כוח'. באלארמה ידוע בכוחו לשאת שינויים, ללמוד ולהתפתח ולהישאר נאמן וטוב לבב.
כמו האתגרים שהחיים מזמנים, קרישנה תמיד מערער את הסדר. באלארמה לא מנסה להחזיר אותו לתלם – אלא מתנהל כמו הרפתקן שנענה לתנודות של החיים ונחשף לקושי ומורכבות לאורך חייו. ייתכן כי באלארמה הוא דוגמה קלאסית לדמות אנטי שברירית ומתוך כך, גם באלאסאנה, תנוחת ההתאוששות הקרויה על שמו, נועדה לעודד אנטי שבריריות, ולא רק את הגרסה הבסיסית יותר – חוסן.
באחד הרגעים בסרטון מוסיף בן שחר כי בעולמנו המודרני "מתח הוא לא הבעיה, אלא היעדר זמן ההתאוששות ממנו". באלאסאנה היא הפתרון על המזרן, עכשיו נותר לשאול כיצד נראות הגרסאות המקבילות לה בחיי היומיום שלנו.
תמונת כותרת: Benjamin Elliott / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
"לעולם אל תבזבז משבר טוב": צעדים מעשיים לטיפוח נוכחות ומשמעות בתקופות של שינוי
אנטי-שביר: 5 אסטרטגיות שיסייעו לנו לא רק לשרוד משברים, אלא גם לשגשג בעקבותיהם
דברים שרואים משם – האפקט המצטבר של יום ועוד יום בחיינו
עוד מרדיו מהות החיים:
