הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

אם אתם מעדיפים לפגוש אנשים פנים אל פנים, עכשיו יש לכם גם תירוצים מדעיים


27 בנובמבר, 2017

בועז מזרחי

מי שנולד לפני המהפכה הדיגיטלית בוודאי חווה את ההתלבטות המסמלת את העידן שלנו: האם הטכנולוגיה טובה לנו או מזיקה? וכשאנו אומרים 'טכנולוגיה' בהקשר של העידן הדיגיטלי, לא מדובר על השפעותיהם של מנוע הבעירה הפנימית או של שיטות בידוד תרמיות מתקדמות. העניין שלנו הוא כמובן בטכנולוגיות המתווכות את האינטראקציה שלנו עם בני אדם אחרים. ולמרות שהשאלה מנוסחת כך, כולנו כבר מבינים שזה לא משחק סכום אפס.

הנה סיטואציה מוכרת. אתם פוגשים חבר לקפה ואחרי כמה דקות של שיחה נעימה נשמע צליל מהטלפון, ואתם מאבדים אותו. "שנייה איתך", הוא אומר והמבט שלו חותך מכם לטלפון באמצע המשפט. נוצר רגע של שתיקה מביכה, אבל רק אתם אלה שחווים אותה, כיוון שהוא מבחינתו נמצא בעיצומה של אינטראקציה מרתקת, הנשקפת מהחיוך על פניו, שלאור גסות הרוח והמכה הקטנה לאגו, נראה לנו בדרך כלל כאווילי למדי.

מה כבר כזה דחוף שהוא לא יכול להתנהג בנימוס וכבוד, אתם שואלים? ובכן, כך זה עשוי להיראות מהצד שלו: אותו חבר בדיוק רצה לספר לכם שהוא הגיש מועמדות למשרת חלומותיו בחברה גלובלית, שמאפשרת לו לעבוד מכל מקום. רגע לפני שהנושא עלה בשיחה, ובמקרה כשהייתם באמצע משפט, הגיע המייל המיוחל עם תשובה, והיה עליו להשיב בחיוב בהקדם על מנת לא להפסיד את ההזדמנות, בין היתר בשל פערי השעות. כשהמידע הזה בידיכם, פתאום החיוך שלו אולי קצת פחות אווילי. הטכנולוגיה אפשרה לחבר שלכם להיות זמין לקבלת התשובה ולמענה מיידי, כמו גם את ההזדמנות לעבודה מהסוג הזה.

צריכים להרגיש נחוצים

הסיטואציה הזו היא פתח לשני מוקדי דיון מרכזיים בשאלת השפעת הטכנולוגיה על מערכות היחסים. ראשית, ישנן נקודות החיכוך שנוצרות כשאנו מעדיפים טכנולוגיה על פני האנשים שמולנו, וזו שאלה של נימוס, כבוד הדדי ונורמות סוציו-תרבותיות. שנית, ובכך ענייננו הפעם, עולה ממנה דילמת התועלת של אינטראקציות מתווכות טכנולוגיה לעומת מפגשים בלתי אמצעיים עם בני אדם. כאן כבר עולים שיקולים יותר מעשיים בעלי גוון רציונלי: מה קורה כשאנו מנהלים את הקשרים שלנו – יהיו אלה קשרי חברות או עבודה – על בסיס הסמארטפונים, ומה התוצאות של מגע פנים אל פנים.

מבט בוגר על מעורבות הטכנולוגיה בחיינו מגלה כי החיים הם לא שחור-לבן. את אחת הטענות המעניינות הממחישות זאת מציג הכותב בראדלי סטולברג בטור ב-Science of Us. לדבריו, "אתה יכול להיות מאושר ובודד באותו זמן". סטולברג מספר כיצד נקלע למצב חברתי פרדוקסלי, שבו כמות החברים והאינטראקציות החברתיות שלו צומחת בחדות, ובמקביל הולכת ומתחזקת בקרבו תחושת הבדידות. הוא מעיד כי הוא חש מאושר מחייו באופן כללי, אך חסר את המגע האנושי הישיר.

גסות רוח מחד והזדמנויות בלתי מוגבלות מאידך.

כמו רבים לפניו, גם הוא מסביר את ההשלכות השליליות של בדידות, אבל כל זה לא חדש. בדבריו בולטות דווקא שתי טענות פחות נפוצות לגבי בדידות ומגע אנושי. הראשונה נוגעת לתנאי השגשוג של בני האדם. הוא מציג את דבריו של העיתונאי האמריקאי זוכה הפרסים סבסטיאן יונגר, שכתב כי: "לבני האדם אין בעיה עם קשיים, למעשה הם משגשגים בהם. מה שמפריע להם זה לא להרגיש נחוצים, והחברה המודרנית הביאה לכדי שלמות את האומנות של הבאת אנשים להרגשת חוסר נחיצות". היזכרו במפגש עם החבר בבית הקפה ברגע שהפכתם לתפאורת רקע. תחושת הנחיצות היא תולדה של המאפיין החברתי שלנו, ונרצה או לא - היא תלויה באנשים אחרים. על פי מומחים בתחום, ממשיך סטולברג, האינטראקציות הטכנולוגיות שלנו יוצרות אשליה של מערכות יחסים תקינות, אך הן לא ממלאות לחלוטין את כל הצרכים שלנו כפי שנוכחות פיזית עושה, ומכאן שהטכנולוגיה מבודדת אותנו במידה שיכולה בקלות לעלות על איכות החיבורים שהיא מספקת לנו.

הטענה השנייה מדברת על המאבק בין פרודוקטיביות וחיסכון בזמן ובין הצורך במגע אנושי. סטולברג מביא את דבריהם של שני פרופסורים לפסיכיאטריה מהרווארד, ז'קלין אולדס וריצ'רד שוורץ, אשר מסבירים את השפעתה של תרבות התעסוקה במאה ה-21 על הקשרים החברתיים שלנו. "הפוקוס הגדל על 'פרודוקטיביות' – ו'כת העסוקים' שהוא הצמיח – דוחק הצידה את הזמן המוקדש לטיפוח ולשימור מערכות יחסים משמעותיות". וכאן חייבת להישאל שאלה שלא עולה במאמר: האומנם מפגשים פנים אל פנים הם בזבוז זמן? האם הטכנולוגיה לא עושה לנו שירות גדול בכך שהיא מאפשרת לנו לשמור על קשר מבלי להשקיע זמן ואנרגיה שאנו יכולים לשים במקום אחר במקביל?

למפגש פנים אל פנים יש יתרון באיכות

את השאלה הזו אפשר לנסח בצורה פשוטה יותר אם הופכים אותה: האם יש – ואם כן, מהם – היתרונות של מפגשים פנים אל פנים? רבות דובר, ועוד ידובר, על היחס שבין קשרים טכנולוגיים ובין קשרים במגע ישיר. בזמן שדעות ומחקרים מסוימים טוענים כי הטכנולוגיה מבודדת אותנו, דעות ומחקרים אחרים מסבירים כי טכנולוגיה מקרבת ויכולה להוות ממד מספק של אינטראקציה אנושית. אבל בכל הזמן הזה אנו עוסקים בעיקר במה עושה או לא עושה הטכנולוגיה. מה לגבי התועלת של מפגשים פנים אל פנים עצמם? מרוב להט הוויכוח נדחק העניין 'השולי' הזה מחוץ לשולחן הדיונים.

לורה ואנדרקם היא חוקרת וכותבת על ניהול זמן, שמחזירה את השאלה הזו אל השולחן. ואנרדקם, שהרצאת TED  שלה זכתה למיליוני צפיות, במאמר במגזין Fast Company מניחה ואנדרקם את העניין הטכנולוגי בצד, ומתמקדת בסיבות ובתועלות הפרקטיות של פגישות פנים אל פנים. במאמר מוסגר, הגישה של לגבי ניהול זמן היא שהדרך היעילה ביותר לניצולו היא לשחרר מעט את הלפיתה ולהתייחס לזמן בצורה חופשית וזורמת יותר. זה יכול להוות רקע שמסביר כיצד דווקא היתרון של הטכנולוגיה בפינוי הזמן שלנו עלול להסתבר כחסר ערך, לעומת אינטראקציה ישירה שיכולה למלא חללים רבים. היא מציגה חמישה כאלה המגובים במחקרים.

האפקט הראשון שמתקיים באינטראקציה בלתי אמצעית ונעדר יחסית בתיווך טכנולוגי הוא בניית אמון. הסיבה לכך, לדבריה, היא מגע פיזי. "זה יכול להיות משהו רשמי כמו לחיצת יד [...] או נגיעה בזרוע שהולמת קונטקסט עסקי בסוף פגישה". ואנדרקם מציינת מחקרים שגילו כי אנשים שניהלו מו"מ הגיעו לתוצאות טובות יותר, וכן היו פתוחים וכנים יותר, אם לחצו ידיים. הקרבה הפיזית שבאה לשיא באמצעות חוש המישוש, היא כותבת, "מפעילה את מרכזי המוח שקשורים לגמול. אתם משדרים חום, תרתי משמע". היתרון המעשי השני קשור לתפקידה של התקשורת הא-ורבאלית באינטראקציות.  ואנדרקם מציגה נוסחה של מומחה מוביל בתחום, הקובעת כי 38 אחוזים מהמסר שלנו מגיעים מהתרשמות מהקול ו-55 אחוזים נובעים מהבעות פנים, בזמן שרק 7 אחוזים שמורים למילים עצמן. המשמעות היא שהודעה או אימייל יעלימו את רוב התוכן של דברינו. "הרבה מזה נעשה בצורה תת-מודעת", היא מסבירה, "האישונים של אנשים מתרחבים כשהם שמחים או מתרגשים, ומתכווצים כשהם עצובים. כשאתה מביט בעיניו של מישהו, אתה סופג את המידע הרגשי ומגיב".

במפגש פנים אל פנים אנחנו קולטים מידע חשוב מבלי להיות מודעים לכך, כמו למשל התרחבות האישונים.

בהמשך ישיר לכך, מגע בלתי אמצעי מפעיל גם את נוירוני המראה שלנו, רשת עצבית שגורמת לנו לחקות את התנהגות של האנשים בסביבתנו. זהו מנגנון למידה חברתית שמסייע לבני האדם לאמץ דפוסים והתנהגויות כקבוצה, אך יעיל גם באינטראקציות אינטימיות יותר. למשל, כותבת ואנדרקם, "אם אתם להציג לעובדים תוכנית חדשה, אתם יכולים לשלוח אותה באימייל או לקבוע שיחת ועידה כדי לספק להם פרטים. מצד שני, אם אתם רוצים להלהיב אותם כשם שאתם נלהבים ביחס אליה, קרוב לוודאי שעדיף לכם להעביר את ההתרגשות באופן אישי". כלומר, מגע פנים אל פנים מסייע לנו לרתום אחרים למטרותינו, וכן להירתם בצורה עמוקה יותר למטרות של אחרים, בין אם של הארגון שאנו עובדים בו ובין אם של בן או בת הזוג שלנו.

פעמים רבות הפגישות שלנו עשויות להתרחש במקומות חדשים, כמו במסעדה, באולם כנסים וכדומה. לדבריה של ואנדרקם, היתרון אז הוא בהגברת תשומת הלב והמיקוד שלנו בשיחה ובאדם שמנהל אותה עימנו. שתי חוקרות מאוניברסיטת קורנל מסבירות את הרציונל: "סביבה חדשה מציעה את ההזדמנות לספק התנסויות ומצבים חדשים שמעירים את המוחות שלנו ופותחים אותם לראות דברים מנקודת מבט חדשה". מעבר לכך, ואנדרקם טוענת כי פגישה פנים אל פנים גם משדרת מסר של חשיבות, מה שיכול גם כן לשחק תפקיד במידת תשומת הלב שיעניקו הצדדים המשתתפים. וככל שהפגישות שלנו עם אנשים מתרבות, וזה היתרון החמישי, כך גוברת החיבה שלנו כלפיהם ושלהם כלפינו. "ככל שאנו רואים מישהו יותר, כך אנו מחליטים שאנו מחבבים אותו או אותה. האדם הזה הופך לחלק מה'שבט' שלנו".

הצרכים שלנו התרחבו, לא השתנו

למרות היתרונות הללו, ואנדרקם מסייגת את דבריה וטוענת כי פגישות בינאישיות הן חלק חשוב אך לא בלעדי מהחיים שלנו. לדבריה, קיימים יתרונות גם לגמישות שמספקת הטכנולוגיה, כלומר לאופציה של עבודה מרחוק. היא מציעה מודל שבו ארגונים מגדירים "שעות ליבה" שבהן על העובדים לנכוח פיזית ולבוא במגע אלה עם אלה, ובזמנים מסוימים לאפשר להם גמישות.

מאז שיצאנו מהמערות סביבת המחיה שלנו התפתחה משמעותית, וכך גם הצרכים שלנו. זה כמעט לא ריאלי עבור האדם הממוצע לזנוח את הטכנולוגיה ולהעביר את חייו אוף דה גריד. אנו זקוקים לה כדי לנהל את חיינו בעולם המודרני. השאלה היא אם האלטרנטיבה היא בהכרח מכירת הנשמה שלנו לשרתים של גוגל, פייסבוק או וואטסאפ. נראה שהתשובה לכך היא לא. עד כמה שנאהב להביט על עצמנו כיצורים מתקדמים, בתוך כל אחד מאיתנו יש איש מערות קטן שזקוק לקרבה ולמגע, לא רק כדי לספק את הצרכים הפסיכולוגיים והרגשיים, אלא גם כדי להגיע ביעילות לתוצאות קונקרטיות, יהיה מה שיהיה הדבר שאנו עושים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מיקום הוא הכול – הדבקה חברתית מסייעת לנו לצמוח ומאפשרת לנו לעזור לאחרים

הטיעון האקדמי בעד בזבוז זמן באינטרנט – תפנית מפתיעה ביחסים שלנו עם הטכנולוגיה

וורן באפט וביל גייטס מציעים אלטרנטיבה לאופן שבו אנו חושבים על הזמן שלנו

עוד ממהות החיים

13.12.18
ההרצאה השבועית של TED: מדוע מבט בוחן גורם לירידה בביצועינו, ואיך מתמודדים?
12.12.18
טנגו עם הנורמות – מה אפשר ללמוד על עצמנו דרך נקודת המבט של קווין?
11.12.18
הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי
10.12.18
עושים שלום עם השיער – כיצד לגרום לו לשתף פעולה עם השאיפות שלנו?
06.12.18
ההרצאה השבועית של TED: כדי להבין את עצמנו צריך לשאול איך תיראה המציאות בהיעדרנו
05.12.18
ואן גוך עוזר להכשיר סטודנטים לרפואה, והתרגיל הזה יכול לאמן אותנו בצורה חדשה של חשיבה
03.12.18
הילכו השניים יחדיו? הפרדוקסליות שבניסיון למדוד רוחניות בכלים מדעיים
29.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כמה מחשבה אנו משקיעים ב'למה' שלנו?
28.11.18
מדוע אנו כה נמשכים לריכולים – וכיצד הם משפיעים על מבנה החברה שלנו
26.11.18
המקרים המוזרים שבהם המוח נמצא בכמה מצבי הכרה בו זמנית – ומה זה אומר על התודעה
22.11.18
ההרצאה השבועית של TED: לא צריך תירוצים מיוחדים כדי להיות יצירתיים
21.11.18
ירידה לצורך עלייה – ככול שנוח לנו יותר, כך נדרש מאמץ גדול יותר בכדי לחוש נוחות
20.11.18
מחבקים את חכמי השבט – 3 מאתגרי התקופה וכיצד להיערך לקראתם כבר מגיל צעיר?
19.11.18
שני פנים לפרפקציוניזם – היתרונות והחסרונות של חתירה לטוב ביותר
15.11.18
ההרצאה השבועית של TED: שימו קץ להתלבטויות באמצעות מודלים מדעיים פשוטים
14.11.18
מדוע להתנהג כמישהו אחר זה דווקא כן אותנטי, ואיך אפשר להשתמש בכך לשיפור עצמי?
13.11.18
גבולותיה המטושטשים של ההשראה – האם ניתן בכלל לדעת מתי הרעיון באמת שלנו?
12.11.18
אין דבר כזה אנשים משעממים - כיצד לטפח את נקודת המבט הייחודית שלנו?
08.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד אנו מודדים עצמנו בתור הורים – ומה זה גורם לנו
07.11.18
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו