הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

סוד השלווה של הים הסוער – מדוע אנו מוצאים נחת רוח מול הגלים הנשברים?


4 בספטמבר, 2018

בועז מזרחי

על פני כדור הארץ יש מקומות שכמו תוכננו מראש לטפל במתחים וברעשים המצטברים שלנו. כפי שמעצבי משחקי מחשב שותלים במרחב הווירטואלי נקודות שבהן ניתן להצטייד מחדש ולאגור כוחות, כך נופים טבעיים מסוימים משמשים נקודות הצטיידות עבור הנפש. רשימה של מקומות וסצנות עם אפקט שכזה פורסמה במסגרת הפרויקט The Book of Life, תחת הכותרת "על מקומות מרגיעים". ובראשה – איך לא – הים.

בהקדמה לרשימה נכתב: "נדמה כי השלווה תלויה במידה ניכרת ביכולת לטייל, בגוף או בדמיון, למקומות המותאמים היטב לשיכוך החרדות שלנו". זה לא סוד שלים יש אפקט מרגיע. התפיסה האינטואיטיבית של רבים אוששה שוב ושוב על ידי מחקרים פסיכולוגיים. אבל מדוע לים יש השפעה כזו עלינו? מה יש בשברי הגלים ובצבע הכחול העמוק ששובה את הנפש ומסוגל לאחות את הסדקים הקטנים של השגרה וגם פצעים עמוקים יותר?

קיימות תיאוריות אבולוציוניות שונות לגבי הקשר שלנו לים: ההשערה שהאוקיינוס הוא מקור החיים – ובכל מקרה, העובדה שמים הם תנאי לחיים – משחקת תפקיד חשוב במחקר לגבי מערכת היחסים שלנו עם הים. אבל עד שהמדע יכריע לגבי הפרטים הטכניים, חשוב לא פחות להבין את החוויה שלנו מול הים בגוף ראשון. ארגון The School of Life (ארגון האם של The Book of Life), מבית היוצר של הפילוסוף אלן דה בוטון, ניסה להמחיש את החוויה הזו באמצעות סרטון קצר המשלב צילומים מרהיבים של האוקיינוס. בשורה אחת? הסוד הגדול של האוקיינוס טמון בגודל ובעוצמה.

הכוח המפתיע של ים סוער

כיאה לתופעה בעלת השלכות ביולוגיות ורגשיות, הקריין בווידיאו נע על התפר שבין סרט טבע לשירה של ממש. נקודת המבט שהוא מנסה להעביר היא של אדם המטייל בזמן אמת לאורך הצוקים הנושקים למים. "כמה שוכן מתחת למילה המטעה בפשטותה – הים?" תוהה הקריין כשהגלים המתנפצים מלווים אותו ברקע. ואת התשובה הוא מנסה למצוא לא רק ב"דרמה המתפתחת של מיליארדי גלים, כל אחד בעל אופי וקצב משלו", אלא גם במפגש עם היבשה. הים, אם כן, הוא הרבה יותר מסכום מולקולות המים שבו. זוהי מערכת אקולוגית שהשפעתה מתמשכת הרחק אל מעבר לקו החוף.

"למעלה בצוקים יש חתך רוחב באוטוביוגרפיה של כדור הארץ... סלעים שנוצרו לפני 300 מיליון שנה", ממשיך הקריין כדי להמחיש את הוותק ואת היציבות של הנוף ממול, כהכנה לתובנה הרחבה יותר לגבי הים. על פי הווידיאו, כאן נמצאת ליבת אופיו המרגיע של האוקיינוס, כלומר בעוצמה האדירה שלו אפילו מול הסלעים הנצחיים שמשמשים חומה הולכת ונשחקת עם כל גל שנשבר עליהם. "זעמו וכוחו המאיים של הים מזמינים אותנו אל תחושה גואלת של קטנותנו ושבריריותנו", מסביר הקריין. מסתבר כי בשונה מהדימוי המקובל של האדוות המלטפות את החול הרך לאור השקיעה, דווקא לים רוגש יש אפקט משתיק מתחים. "מרחב מעורר שמרגיע ומשכך את הפחדים הקטנים ואת האגואיזם שלנו... האדישות של הטבע משחררת אותנו מלהיות עצמנו".

הרעיון לגבי גדולתו ועוצמתו של הטבע וההשפעה המשככת שלו הוא פרפרזה לנצחיותו של היקום. בשני המקרים ישנה חוויה דואלית. כשאנו מביטים בשמים ומבינים שאור הכוכבים מגיע אלינו מלפני מיליוני שנים, אנו מבינים מצד אחד עד כמה חסרי חשיבות אנחנו, ומצד שני עד כמה משמעותיים - שהרי עצם הנוכחות וההתבוננות שלנו מעניקה קיום לאותו אור כוכבים. בדומה לכך, האוקיינוס, ובפרט כשהוא מרעים קולו לצד הסלעים העתיקים והשותקים, חושף אותנו במערומינו אל מול מסת המים הבלתי נגמרת שבכוחה לכרסם הרים. לצד זאת, הים מזכיר לנו שעל אף כל הסערות שבו, הוא מקור החיים שלנו ואנחנו חלק בלתי נפרד ממנו.

את הרעיון הזה ממחיש הקריין כשהוא חוזר לתפקיד המגיש של סרט הטבע ומציג את המערכת האקולוגית הימית כסביבה שבה יצורים שונים חיים בהרמוניה. ברקע נראים השחפים היוצאים לדוג בלב ים והסרטנים המהלכים על החוף, בעוד הקריין מסביר ש"אנחנו חלק מכל זה. עלינו להפסיק לומר 'אני והם', אלא לומר 'אנחנו'". אפשר להסתכל על זה כעל שני תהליכים מקבילים שמתרחשים בתוכנו כשאנו נחשפים לעוצמתו של הים: מחד אנחנו מתגמדים, ומאידך מרגישים חלק מהמערכת האקולוגית. שני התהליכים מתלכדים בסופו של דבר לתחושה ש"עלינו לוותר על ההיקשרות הקנאית והמפוחדת לנקודת המבט האנושית – וללמוד מדי פעם להתמזג עם היקום ועם כוחותיו העצומים והבלתי אישיים".

דמיינו את עצמכם עומדים על צוק בגובה שלושה מטרים מול הים, כשהגלים נשברים בשאון אדיר והרסס המרענן שוטף את פניכם. מבט אחד למטה גורם לכם להבין עד כמה ארעיים אתם ואיך כל ההבדל בין קיום לחידלון מסתכם בצעד אחד. לא מדובר במחשבות אובדניות, אלא בהכרה החשופה בכוחו של הטבע. אתם תוהים כיצד הדגים וכל שאר בעלי החיים מסוגלים לשרוד בתוך הסביבה העוינת לבני האדם. ואז ציפור שעפה לעומק הים בחיפוש אחר מזון, או סרטן תועה שמוצא מפלט בגבים הקטנים שבסלע, מזכירים לכם עד כמה שוקקת חיים הסביבה הזו. זה בדיוק הזמן שבו כל אירועי השבוע החולף במשרד מתאדים להם, כל הצלקות ההיסטוריות שלנו דועכות, מריבים, דאגות, פקקים, ביורוקרטיה – כולם נשטפים עם הרסס. אנחנו מצדנו נותרים מול קצב הגלים המהפנט, מסונכרנים עם תדר שבירתם על קו החוף.

קשר נוירולוגי עם הים

ההתאחדות עם הים נשמעת כמו תיאור ספרותי של החוויה האנושית, ובעיקרה היא אכן כזו. יחד עם זאת, קיימת תיאוריה מדעית שהולכת יד ביד עם תפיסת הקשר שלנו לים. ד"ר וואלאס ג'יי. ניקולס הוא ביולוג ימי שבילה כשני עשורים בחקר הסביבה הימית. בספרו Blue Mind הוא מעלה את הטענה שמערכת היחסים שלנו עם הים – ובפרט האפקט המרגיע שלו עלינו – נטועים עמוק בגנטיקה ונובעים מהיסטוריה אבולוציונית ארוכה.

המגזין SALON פרסם מובאה מהספר וקטע אחד שממחיש את קווי הדמיון בין התיאוריה המדעית לחוויה האינטואיטיבית: "'ביופיליה' היא מונח המתאר את ההיפותזה שלבני האדם נחרט בגנים קשר אינסטינקטיבי עם הטבע. מכיוון שבילינו את רוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו – כשלוש מיליון שנים – בטבע, יש לנו אהבה מובנית לתפאורה טבעית. כמו ילד התלוי באמו, בני האדם היו מאז ומתמיד תלויים בטבע להישרדותם. ובדיוק כפי שאנו אוהבים את אמנו באופן אינטואיטיבי, אנו קשורים לטבע פיזית, קוגניטיבית ורגשית". הקטע נחתם בציטוט של אלן ווטס: "לא הגעת אל העולם הזה. נוצרת מתוכו, כמו גל מתוך האוקיינוס. אינך זר כאן".

הדימוי של ווטס לוקח אותנו בחזרה אל תפקידו המרכזי של הים בחיינו ולחיבור התודעתי שלנו לאוקיינוס ולטבע בכלל. הקריין בסרטון בחר לתאר את הביופיליה במילים אחרות: "חלק קטן מהאנרגיה של הטבע נמצא בכל אחד מאתנו – וימשיך את פעימתו הבלתי נלאית גם כשאנו כבר לא נהיה כאן, כשהותרנו אחרינו ולו סימן קלוש, רגעים טרופים בנצח". הים - בעוצמתו, בנצחיותו ובעושרו - פורץ את גבולות האישי ומאפשר למים לשאת אותנו הלאה, מולקולה אחת המחוברת בקשר בלתי נפרד לשאר המולקולות שנעות עמה בזרם.

נקודת ההתלכדות של הקשר האבולוציוני-נוירולוגי שלנו עם החוויה במפגש פנים אל פנים עם הים היא ככל הנראה סוג של מידע שרץ לאורך כל שושלת הדורות, בין אם בגנטיקה, בין אם בתפיסה חווייתית, בין אם בתלות הישרדותית ובין אם בסיפורי פולקלור. תחושה הבטן היא שכל הגורמים הללו התערבבו יחד בשצף קצף כדי ליצור את מערכת היחסים שלנו עם הים – ואת היכולת שלו לשמש לנו מפלט. אבל זוהי רק תחושת בטן.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

התגובה המדהימה של הגוף שלכם למים וכיצד הם יכולים להציל חיים

המקום שבו תשמעו את הדם זורם בעורקים – האם ניתן לחוות דממה מוחלטת ומה השפעותיה?

מדוע אנו מוצאים שלווה ויופי בסימטריה מושלמת?

עוד ממהות החיים

19.09.19
ההרצאה השבועית של TED: עד כמה אנו בטוחים שהתודעה שלנו אמיתית?
18.09.19
גבולות החיים הולכים ומיטשטשים – מדענים גילו גנים שמופעלים אחרי המוות
16.09.19
שיחות בין עמדות מנוגדות הן דרך פתלתלה – לכן כדאי לצלוח אותן בהילוך נמוך
12.09.19
ההרצאה השבועית של TED: שלושה רכיבים שמעלים את הסיכוי שלנו לשכנע אחרים
10.09.19
כיצד לסגל פתיחות לחוויה ויכולת לראות את המציאות כפי שהיא באמת
09.09.19
4 סגנונות של עמידה במשימות – לא משנה איזה טיפוס אנחנו, יש דרך להוציא מעצמנו את המיטב
05.09.19
ההרצאה השבועית של TED: הכלי העיקרי להבטחת עתידנו הוא הדמיון שלנו
04.09.19
מדוע לקשרים הקרובים שלנו פוטנציאל קנאה גדול וכיצד ניתן לנתב אותה להתפתחות אישית?
03.09.19
לשמוע צבעים ולראות טעמים – כיצד פועל המוח כשמתמוססים הגבולות בין החושים
29.08.19
ההרצאה השבועית של TED: מספר תובנות לחיים שאפשר לקחת מהשיטה המדעית
28.08.19
לפתוח את הראש בעזרת שפות זרות – 7 מילים שמתארות סיפור שלם ברגע
27.08.19
באילו תנאים ונסיבות עדיף להתמקד בדבר אחד, ומתי כדאי לפרוס רשת רחבה?
22.08.19
ההרצאה השבועית של TED: בקשת עזרה נבונה ומדויקת מעודדת מענה חיובי ואפקטיבי
21.08.19
17 ציטוטים על חינוך, השכלה והוראה – היסודות שעליהם בנויים האדם והחברה
20.08.19
הרשו לעצמכם להוריד את האצבע מהדופק מדי פעם – התועלת מצמצום הבקרה בחיינו
19.08.19
חזרה על מנטרה משקיטה פעילות מוחית הקשורה בסטרס, גם עבור מי שלא מתרגל מדיטציה
15.08.19
ההרצאה השבועית של TED: סתגלנות מבדילה בין הצלחה לכישלון, והיא ניתנת לשיפור
14.08.19
לפעמים חוסר החלטיות הוא קריאה לחיזוק הדימוי העצמי – אך ספק הוא גם המפתח לתהליך
12.08.19
מה מושך אותנו בהצצה לחייהם של אחרים, אפילו אם הם זרים גמורים או אלמונים
08.08.19
ההרצאה השבועית של TED: הבנת הרגשות של בעלי חיים יכולה לשנות את גישתנו לעולם