בין תגליותיו המרעישות של המדע מסתתרות תובנות פילוסופיות מעודדות. לעיתים, מבלי שהמגלים בכלל התכוונו לכך. איזה חוק פיזיקלי מוכיח כי חוויית החיים שלנו היא ייחודית כל כך שאין שנייה לה? מה לא הולך לאיבוד לעולם? וכיצד מערכת מורכבת ורגישה – כמו החברה האנושית, היקום וגוף האדם – עשויה להגיב לתנודה המזערית ביותר?

לפני שאתם מציירים בדמיונכם לוחות וגירים, משוואות אינסופיות וחלוקים לבנים – למדע יש גם צדדים מרככים, מחממי לב ואופטימיים. לאורך השנים פרסמו פיזיקאים, מתמטיקאים, אסטרונומים ומדענים מתחומים נוספים תגליות המלמדות על האופן שבו העולם שלנו עובד, אך מעבר לכך – הן מעלות תובנות מרגשות על אודות הקיום האנושי. מהו תפקידנו בעולם? האם ישנם דברים שלא יאבדו עם הזמן? ומהו אחד העקרונות הכי מלבבים של הטבע? אספנו מקבץ של חוקים פיזיקליים ותיאוריות מדעיות מבוססות שהמשמעויות הפילוסופיות שהן טומנות בחובן גדולות לא פחות מהמשמעויות הגשמיות שלהן.

1. מהו הדבר שאינו אובד לעולם?

אובדן הוא אולי תמצית הכאב של הקיום האנושי. מפרידות קטנות ויומיומיות מדברים שאהבנו ואינם, דרך אובדן הנעורים, התמימות והפשטות, ועד לידיעה הכואבת שכל הקרובים אלינו והיקרים לנו לא יישארו פה לנצח. אל מול זה, מציע ג'ון הורגן בכתבה ב-Scientific American, בעולם ישנם כמה דברים שכן יישארו לנצח. חוק שימור האנרגיה הוא חלק ממקבץ חוקי בסיס פיזיקליים שמעולם לא הופרו. "אנרגיה", הוא מסביר, "יכולה ללבוש צורות רבות – קינטית, פוטנציאלית, חשמלית, תרמית, אנרגיית כבידה ואנרגיה גרעינית, והיא יכולה לעבור מצורה אחת לאחרת". אבל היא לעולם לא הולכת לאיבוד. אפילו כשהיא נפלטת בתהליך מסוים, היא נשארת כאנרגיית חום בתוך מערכת העל של היקום שלנו.

"זה מרגיע לדעת שברמה מסוימת הדברים נשארים כפי שהם", הוא כותב. "על פי מקבץ חוקי השימור אין בעצם סוף או התחלה אלא רק טרנספורמציות". חוק שימור האנרגיה אפילו מציע, באופן מסוים, כי גם האנרגיה שלנו ושל היקרים לנו לעולם לא תיעלם באמת, אלא רק תתגלגל לצורות אחרות של קיום. תחמם את גבם של אחרים לאחר לכתנו, תניע ספינות או תצמיח עצים.

2. לא רק החזק שורד בטבע

ההבנה השטחית של תיאוריית הברירה הטבעית מלמדת אותנו שבטבע – החזק שורד; שישנה תחרות תמידית על משאבים ובמסגרתה מי שלומד להסתדר זוכה להעביר את הגנים שלו הלאה. אך ישנו חוק יסוד פיזיקלי נוסף שמביא לידי ביטוי התנהלות קצת אחרת של טבע. חוק הכלים השלובים, מסביר רובין קומר ב-Brainly, "מבוסס על התנהגות בסיסית של נוזלים תחת לחץ (אטמוספרי)". בעודם זורמים אל המפלס הכי נמוך שבנמצא, מים תמיד ישאפו לאזן את גובה פני השטח שלהם. שני כלי קיבול המחוברים זה לזה, כך שמתאפשרת תנועה של המים הממלאים אותם, נקראים כלים שלובים – וללא תלות בגודל, זווית או צורת הכלי – המים תמיד ישאפו לפלס את פני השטח במערכת.

אחת מצורות הביטוי המשמעותיות ביותר של החוק הזה היא שכיוון שכל הימים מחוברים זה לזה, גובה פני הים בכל רחבי כדור הארץ הוא כמעט אחיד. מתוך כך, למשל, האוקיינוס האטלנטי עצום הממדים כמו שומר על הים התיכון הקטן וממלא אותו במים דרך מפרץ גיברלטר כשזה מאבד נוזלים מכורח הסביבה החמה שבה הוא ממוקם ומבנהו הסגור. הטבע, כך נראה, אומנם תחרותי ברמת המיקרו, אך במאקרו הוא מהווה מערכת שמבקשת לשמור על איזון ולפצות על פערים. אולי במבט על, הטבע הוא סט של תנאים שנועדו למקסם את שגשוגן של כמה שיותר צורות חיים מגוונות.

תמונת כותרת: Khamkéo Vilaysing / Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מהו העצמי? תשובות מדעיות חדשות לשאלה פילוסופית עתיקה

האם מדע הפיזיקה יכול לשלול קיום אחרי המוות? תיאוריית התודעה הקוונטית עומדת למבחן

הילכו השניים יחדיו? הפרדוקסליות שבניסיון למדוד רוחניות בכלים מדעיים

עוד מרדיו מהות החיים:

שי אביבי ושמואל שאול בשעה שנעה על התפר בין רוח למדע