על אף שמחקרים מעידים כי הורים פחות מאושרים מלא-הורים, רובנו ממשיכים לקחת את התפקיד הגדול הזה. מה מעניקה לנו ההורות שנותן לנו כוח להמשיך גם כשהדלק אוזל? מדוע בוחרים בה למרות הקושי ועל איזו שאיפה קיומית היא עונה?
בחיי המין האנושי היו תקופות שבהן השאלה האם להביא ילדים לעולם לא הייתה על השולחן. היצר המיני היה מוביל לאן שהיה מוביל, והתוצר (או ההשלכות) היה תינוק שמנמן שבא כדי להישאר. מאז, בהדרגה, השתנו פני הדברים. ישנן עדויות לגרסאות פרימיטיביות של אמצעי מניעה כבר מלפני 4,000 שנה, וכבר בתנ"ך קיימים אזכורים לניסיונות להערים על התהליך הטבעי. במילים אחרות, זה מכבר שבני האדם מבינים את השתלשלות העניינים ומחפשים דרכים יצירתיות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ועם זאת, נראה שהיום, יותר מאי פעם, הדיון סביב הבאת ילדים לעולם תופס נפח. רבים מתלבטים אם להיכנס למסע ההרפתקאות הזה או לא, ואם כן – עד כמה רחוק ללכת בו? ילד אחד? שניים? ארבעה? לכל בחירה יש יתרונות וחסרונות, ובזמן שהשכל הישר מעבד נתונים – הרגש לעיתים מוביל למקומות אחרים. איך יכול להיות שבזמן שהסטטיסטיקות (ותכף נציג אותן) דווקא אינן מתארות הורות באור חיובי, רבים ממשיכים לבחור בה? עד כמה ההחלטה שלנו מושפעת מנורמה תרבותית ומדוע – על אף הקשיים הרבים – אין בנמצא הרבה הורים שמתחרטים?
ילדים, כך מציע המחקר, הם לא ממש שמחה. אבל הם כן מייצרים בחיינו משהו אחר, שאולי אין שני לו. משהו שגורם לרובנו להתחיל ולהמשיך להביאם לעולם.
נתחיל בשיקולים הקרים. לא מעט הורים בוחנים כמה ילדים יוכלו לכלכל, אם בכלל. חישוב שנערך בסרטון של CNBC מגלה כי גידול ילד בארה"ב עולה עד גיל 17 כ-233 אלף דולר. והמספרים בישראל אינם רחוקים. זה לא מעט כסף. והטיימינג של ההוצאה הוא עוד יותר טריקי, לפי הסרטון, כי בגילאים 18-40 – שלפחות מבחינת הפוריות הנשית מהווים חלון ההזדמנויות להורות – "שוק העבודה אינו מספק משכורות שיכולות לכלכל את הבחירה הזו בצורה טובה". וזה כשלעצמו מייצר לא מעט תסכול וגם פוגם באיכות החיים של ההורים והילדים כאחד.
בסרטון מבית VOX מסבירה קליאו אברם שחלון ההזדמנויות ההורי מגיע בנקודת זמן בעייתית גם במובן הכלכלי וגם במובן הקרייריסטי. "זה מרגיש כמו חוסר צדק קוסמי", טוענת אחת המרואיינות, "בדיוק כשאת מתחילה להרגיש בנוח בעור שלך, אולי אפילו התחלת לבנות משהו, את נאלצת להתעמת עם ההחלטה הזו: או שעלייך לשנות את החיים שלך מקצה לקצה או שאת לא יכולה להקים משפחה".
מה אומרים המחקרים על אושר הורי?
בהמשך, פרופסור לסוציולוגיה ג'ניפר גלאס מציגה לאברם את האמת הכואבת: הורים במערב הם פחות מאושרים מלא-הורים. לדבריה, נתונים שאספה מאז שנות השישים מציגים באופן עקבי "מחסור באושר של הורים". זה נכון לגבי מספר מדינות באירופה וגם לגבי ארה"ב וישראל. במדינות האירופיות שבהן האושר עולה עם ההורות, היא מסבירה, שיעור הילודה הוא מאוד נמוך. "זה מספר לנו שאנשים שכן מחליטים להביא ילדים לעולם קשורים לילדים בצורה יוצאת דופן, ורוצים בזה מאוד".
לפחות עד לנקודת הזמן הזו, אברם מבינה שהורות לא רק שאינה הולכת לעשות אותה מאושרת יותר, אלא אף תגבה ממנה מחיר כלכלי כבד. ועדיין, את הסרטון היא מסיימת בשיחת וידיאו עם אימה: "האמת היא שאני לא הולכת לקבל את ההחלטה הזו על סמך סטטיסטיקה", היא אומרת לה. "אני אקבל את ההחלטה הזו על סמך הרגשות שלי, המשפחה הנוכחית שלי והמשפחה הפוטנציאלית שלי […] אשמח לעשות עבור אדם אחר את מה שעשית עבורי. אני אשמח להיות עבור מישהו סוג האמא שהיית עבורי. ואני אשמח ליחסים בוגרים מהסוג שיש לי ולך עכשיו".
"בדיוק כשאת מתחילה להרגיש בנוח בעור שלך, אולי אפילו התחלת לבנות משהו, את נאלצת להתעמת עם ההחלטה הזו: או שעלייך לשנות את החיים שלך מקצה לקצה או שאת לא יכולה להקים משפחה".
מה יש בו, בתפקיד ההורי, שמפצה על כל מה שהשכל הישר מבין שילך לאיבוד? בהיבט הכלכלי, לא בטוח שנמצא איזה טוויסט בעלילה אבל בנוגע לאושר אולי עוד יש מה לומר. בסרטון של Big Think מסביר פרופסור פול בלום שנושא האושר בהורות הוא קצת יותר מורכב מזה. בלום מתאר שני סוגים של אושר: נוכחי ונזכר. בזמן שהאושר הנוכחי בהורות (תחושת אושר שמתרחשת ברגע זה ממש) הוא נמוך ביחס לאופציה האחרת, האושר הנזכר (האופן שבו אנחנו משחזרים תקופות שעברו) הוא גבוה יותר.
מדבריו עולה כי המוח שלנו אוהב להתרפק על זיכרונות טובים, וככל שהוא עושה זאת, כך הזיכרון שלהם מתחזק והנפח שהם מקבלים בתפיסה שלנו את התקופה – גדל. אז כל הפיקים המרגשים של ההורות (ויש כאלו) תופחים כמו חלה מתוקה בתוך הראש שלנו, בעוד שהקושי היומיומי (הרב) הולך ומיטשטש. זה יכול להסביר את העובדה שאנחנו ממשיכים להרחיב את המשפחה. אך מה לגבי ההתחלה? האם האושר הנזכר של האחרים הוא שמפתה אותנו להתחיל? או שהאושר הוא בכלל לא העניין?
"בזמן שהצד השלילי של הבאת ילדים ברור: […] כסף, חרדה, לילות ללא שינה, כל הזמן שהם דורשים […] והמקור מספר אחד לריבים, ויכוחים ומתח […] כשאתה אומר להורים שיש הרבה הוכחות לכך שילדים לא הופכים אותך למאושר יותר, תגובתם תהיה לרוב: זו לא הסיבה לכך שיש לי ילדים. לא בגלל זה אני אוהב אותם".
ההבדלים בין אושר למשמעות
אז מה כן? "אם אתה שואל הורים האם החיים שלהם משמעותיים, הם נוטים לומר 'כן' יותר מאשר לא-הורים", מסביר בלום ומוביל אותנו למחשבה הבאה: האם בזמן שילדים לא הופכים את חיינו למאושרים יותר הם כן הופכים אותם לבעלי משמעות? האם משמעות למעשה מייצרת אושר בחיינו או שלא בהכרח? ואם היא לא, מה מפתה יותר? מה היינו מעדיפים ומדוע?
כדי לדבר על אושר ומשמעות עלינו קודם ליצור הבחנה בין השניים. פרופסור לפסיכולוגיה רוי פ. באומיסטר מסביר בכתבה ב-Aeon שכשאנשים נשאלים לגבי משמעות הם נוטים להסביר אותה על ידי אושר, ולהיפך. ואולם לדבריו, ישנם חמישה מישורים עיקריים שבהם השניים נבדלים זו מזה: סיפוק רצונות, ממד הזמן, קשרים חברתיים, מאבקים וזהות אישית.
"באופן לא מפתיע", הוא כותב, "סיפוק רצונות היה מקור אמין לאושר. אבל לא היה לו בו דבר – אולי אפילו פחות מכלום – להוסיף לתחושת המשמעות". בזמן שאנשים מאושרים מציינים שיש להם מספיק כסף כדי לקנות את הדברים שהם רוצים, תדירות הרגשות הטובים והרעים מתבררת כלא רלוונטית לתחושת המשמעות.
"אושר, כך מתחיל להתבהר, קורה כאן ועכשיו, אבל אין לו שום הבטחה ארוכת טווח. משמעות, לעומת זאת, נחווית לאורך זמן. זוהי תחושה מתמשכת ויציבה יותר".
בממד הזמן מסתמן שאושר מתקיים בהווה ואילו משמעות עוסקת בחיבור בין עבר, הווה ועתיד. "אם אתה רוצה למקסם את האושר שלך, עצה טובה תהיה להתמקד בהווה, במיוחד אם הצרכים שלך מסופקים. משמעות, לעומת זאת, נובעת מהרכבת עבר, הווה ועתיד לסיפור קוהרנטי אחד". אושר, כך מתחיל להתבהר, קורה כאן ועכשיו, אבל אין לו שום הבטחה ארוכת טווח. משמעות, לעומת זאת, נחווית לאורך זמן. זוהי תחושה מתמשכת ויציבה יותר. כך למשל, אושר שנובע מסיפוק צרכים מייצר בדרך כלל צורך להתעלות מעל לרף ההנאה שגובהו הולך ועולה. ומשמעות יכולה להתקיים זמן רב יותר מתוך עשיית אותו הדבר.
ביחס לאופי הקשרים שהשניים מייצרים או שמהם הם נובעים, מסביר באומיסטר: "במילים פשוטות, משמעות נובעת מלתרום לאנשים אחרים, בזמן שאושר נובע ממה שהם תורמים לך". ממחקריו עולה כי עזרה לזולת תרמה לתחושת המשמעות ללא תלות באושר, אך לא היה סימן לכך שהיא מגבירה את האושר ללא תלות במשמעות. מאבקים, התמודדויות, חוסר ודאות ומתח מפחיתים את תחושת האושר אך הולכים יד ביד עם תחושת משמעות. "המעבר לפנסיה ממחיש את ההבדל הזה: עם הפסקת הדרישות והלחצים בעבודה, האושר עולה אך המשמעות יורדת".
ולבסוף, באומיסטר נוגע באירוניה מסוימת – על אף שאושר קשור בסיפוק צרכים ובדאגה ל'אני', "פעילויות המבטאות את העצמי הן מקור חשוב למשמעות אך לרוב אינן רלוונטיות לאושר". לדבריו, אפילו רק הקדשת המחשבה לנושאים של זהות אישית והגדרה עצמית הייתה קשורה לתחושת משמעות גבוהה יותר, אך לא הייתה רלוונטית לתחושת האושר.
משמעות נובעת מלתרום לאחרים, בזמן שאושר נובע ממה שהם תורמים לנו. צילום: Sergiu Vălenaș / Unsplash
האם חיים משמעותיים עדיפים על חיים מאושרים?
אם כן, הורים – קווים לדמותם: השעה תשע בבוקר והם ערים כבר ארבע שעות; עוד לא צחצחו שיניים או החליפו בגדים והקפה שהכינו עומד ומתקרר על אדן החלון. כאן ועכשיו הם בעיקר עייפים. אבל מול עיניהם מתנועע צאצא שזה עתה למד ללכת. כל צעד שהוא צולח מסמן את העתיד, את הטיולים שיטיילו יחד, יד ביד, את משחקי הכדור שישחקו בדשא. את העצמאות שתהיה לו לשחק עם חברים. ההורים זוכים לחיבוקים ממלאים ולהבעות תודה על שלל גוניהם, אבל ברוב המוחלט של הזמן הם עסוקים בלתרום לילדיהם ולא להיפך. במקרי קצה אולי היו מי ששמרו על זהותם כפי שהייתה לפני שהפכו להורים אבל הרוב כנראה יעידו שההגדרה העצמית שלהם השתנתה, אולי אפילו מקצה לקצה. הם נאבקים לשמור על מה שאהבו בעצמם תוך קבלה של הצדדים החדשים. את חלקם הם אוהבים יותר ואת חלקם פחות. מה שבטוח הוא שהם עסוקים בזה. במילים אחרות, חיים מלאי משמעות.
באומיסטר הציף את העובדה שמשמעות, להבדיל מאושר, היא רגש יציב. אבל אם היא לא כיפית כמו אושר, מדוע שנבחר בה על פניו?
"החיים", הוא מסביר, "הם שינוי בלתי פוסק המלווה בשאיפה מתמדת להאט או לעצור את תהליך השינוי, אשר מוביל בסופו של דבר למוות". כלומר, אחת משאיפות היסוד של האדם היא יציבות. ומשמעות "מציגה את עצמה אפוא ככלי חשוב שבאמצעותו החיה האנושית עשויה לכפות יציבות על עולמה".
"המעבר לפנסיה ממחיש את ההבדל הזה: עם הפסקת הדרישות והלחצים בעבודה, האושר עולה אך המשמעות יורדת".
וזה לא הכול. באומיסטר פורט ארבעה מרכיבים של חיים מלאי משמעות שכשבוחנים אותם מתגלה שהבחירה בחיים משמעותיים גדושה ברווחה. המרכיב הראשון הוא מטרה, והיא כשלעצמה מהווה משהו לצפות לו, להתגייס אליו. מטרה הופכת אותנו אקטיביים ומעוררת בנו תקווה ותחושת חיות. המרכיב השני הוא ערכים. אנשים שחייהם מלאי משמעות "נאלצים" להתעסק בנושא הערכים, ולמצוא "ערכים המהווים בסיס שמאיר באור חיובי את חייהם ושמצדיקים את מי שהם ומה שהם עושים".
המרכיב השלישי שמאפיין חיים משמעותיים הוא יעילות. כשאנחנו חשים יעילים אנחנו בעצם חווים את עצמנו כבעלי כוח ומסוגלות. "אנשים אוהבים להרגיש שהם יכולים לעשות שינוי", שיש להם השפעה כלשהי על העולם. והמרכיב הרביעי הוא תחושת ערך עצמי. חיים משמעותיים מגלמים בתוכם את הידיעה שאנחנו בעלי ערך, שאנחנו חיוניים לאחרים.
אושר הוא עונג צרוף. וכל המרבה הרי זה משובח. הורות אולי לא תתרום למאזן האושר שלנו אבל היא מקנה לנו רווחה גדולה לא פחות. היא מקנה לנו יציבות, היא מייצרת בנו ציפייה, תקווה ותחושת חיות. היא הופכת אותנו אקטיביים, יעילים ומסוגלים. היא מייצרת בסיס ערכי חיובי לחיינו, היא נותנת הצדקה לקיומנו ומעלה את הערך העצמי שלנו.
הורות היא לא הדרך היחידה לייצר משמעות בחיינו, ומשמעות לבדה היא לא בהכרח סיבה מספקת בשביל להביא ילדים לעולם. אבל אם נזכור להכניס אותה למשוואה ברגעים שבהם הזרקור מופנה אל היעדר האושר או אל ערמת הטיטולים המגולגלים בפינת החדר – זה עשוי למלא עוד קצת דלק במנוע שלנו.
תמונת כותרת: Juliane Liebermann / Unspalsh
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: ארבעת המרכיבים של חיים מלאי משמעות
חיים טובים אינם חייבים להיות בהכרח מאושרים – מספיק שיהיו עשירים פסיכולוגית
כיצד משתחררים מגלונים של אשמה? הורים בלתי מושלמים לילדים בלתי מושלמים
עוד מרדיו מהות החיים:
