פטריות הן הרבה יותר ממרכיב בסלט או מנגע בלתי רצוי בכפות הרגליים. הן מהוות ממלכה ייחודית בפני עצמה לצד ממלכות החי והצומח, ונושאות עימן שלל סגולות ויכולות ייחודיות. האם ייתכן שהן אינטליגנטיות ובעלות מודעות? כיצד הן שינו את פני האנושות, ואיך קשור סנטה קלאוס לעניין?

פטריות וסוגי פטרת שונים נתפסים לא פעם בתרבות כבעלי מוניטין מפוקפק או מיסטי, ובעבר נהגו לקשור אותם לכישוף ומזל רע. אין זה מפליא  לאור התפקיד שחלקן ממלאות במחלות, ריקבון ומוות, ולאור העובדה שסוגים רבים שלהן רעילים ביותר עבורנו.

ואולם, כשם שהן משחקות בצד האפל, יש להן תפקיד חיוני שמאפשר את תנועתו המתמדת של גלגל החיים על פני כדור הארץ. ככל שהמדע לומד לחקור ולהבין אותן, מתגלה בדיוק עד כמה השותפות השקטות – ולעיתים בלתי נראות – שלנו לחיים הן אורגניזמים ייחודיים בעלי יכולות מופלאות שלרוב לא מספיק ידועות.

מה הן בעצם פטריות? המיקולוג (חוקר פטריות) פול סטמטס מסביר בסרט הדוקומנטרי פטרייה פנטסטית שפטריות הן ממלכה טקסונומית בפני עצמה: לא בעל חיים ולא צמח, אלא משהו בין לבין. מסתבר שהפטריות שאנו רואים לעיתים מבצבצות בטיולים בטבע או בצלחת שלנו הן רק קצה הקרחון. אותו כובע שעומד על רגל הוא למעשה מעין פרי שמגיח לעיתים מעל פני האדמה בחלק מהמינים, בזמן שרובו המוחלט של האורגניזם חבוי דרך קבע מתחת לפני האדמה: רשת מסועפת של קורים המכונה תפטיר. התפטיר מתפרש על פני שטחים נרחבים, מקשר בין עצים וצמחים ומעביר ביניהם מידע וחומרים תזונתיים.

הפטריות מתפקדות כמפעל המחזור של הטבע: הן מפרקות אורגניזמים מתים (בעלי חיים, צמחים) והופכות אותם לאבני הבניין של חיים חדשים. בלעדיהן, מערכות אקולוגיות יתנוונו וידעכו.

זהו האורגניזם הרב-תאי הקדום ביותר בכדור הארץ, וטכנית, כל עוד יש לו הזנה, הוא יכול לחיות לנצח. הוא נוצר לפני 4.5 מיליארד שנים והיה הראשון לצאת מן המים ולהכין את הקרקע לכל צורות החיים באשר הן. לפני כ-60 מיליון שנים בלבד התפצל מהן הענף שבסופו של דבר התפתחו ממנו בני האדם. "תפטיר הוא האמא של כולנו", אומר סטמטס.

נראה שלבני האדם ולפטריות יש הרבה יותר במשותף ממה שהיינו עשויים לחשוב. יש שיאמרו שהמבנה המסתעף של קורי התפטיר מזכיר מאוד בצורתו ובהתנהגותו את רשת העצבים של המוח האנושי. האם ייתכן שיש להן תודעה או אינטליגנציה?

אינטליגנציה פטרייתית 

"בהתחשב במוניטין המיסטי של פטריות, הטענה כי הן עשויות להיות בעלות תודעה היא טריטוריה מסוכנת עבור מדען מוסמך", כותב פרופסור לביולוגיה ניקולס פ. מוני במאמר ל-Psyche. אולם, בשביל להיות מסוגלים לדון בכך יש לקחת בחשבון את ההגדרות החמקמקות ששגורות במדעי הקוגניציה. הוא מסביר כי המונחים "תודעה" או "הכרה" באים להצביע בדרך כלל על מודעות שעשויה לבוא לידי ביטוי ברגישות או בתגובתיות של אורגניזם לסביבתו. במדע ובפילוסופיה מייחסים בדרך כלל את תכונות התודעה לבעלי חיים בעלי מוחות גדולים, בזמן שרגישות ותגובתיות לסביבה מתקיימים בכל צורות החיים. הבעיה היא, ש"בלתי אפשרי לזהות את קריטריון הסף לרמת המודעות או התגובתיות שמפרידה בין יצורים בעלי תודעה לאלו חסרי התודעה. עם זאת, אנחנו יכולים להימלט מהדילמה הזאת ברגע שנאפשר לעצמנו לזהות גרסאות שונות של תודעה על פני רצף המינים, מקופים ועד אמבות".

"בלתי אפשרי לזהות את קריטריון הסף לרמת המודעות או התגובתיות שמפרידה בין יצורים בעלי תודעה לאלו חסרי התודעה. עם זאת, אנחנו יכולים להימלט מהדילמה הזאת ברגע שנאפשר לעצמנו לזהות גרסאות שונות של תודעה על פני רצף המינים, מקופים ועד אמבות".

לפי מוני, בשנים האחרונות מספר מחקרים הדגימו כי פטריות מציגות תכונות שמקושרות לא פעם לאינטליגנציה: מודעות לסביבה, התנהגות אינדיבידואליסטית, קבלת החלטות, יכולת למידה ואף זיכרון. אלה הן כמה המחשות לכך.

כל תפטיר עשוי להצמיח מושבות פטריות שיהיו בעלי מבנים ותצורות שונים אלה מאלה – למרות שהן בעלות גנטיקה זהה – בהתאם לתנאי הסביבה שבה הן צומחות. "כל אחת מהן היא כמו פתית שלג, עם צורה שמופיעה במקום וזמן אחד ביקום", כותב מוני.

באחד המחקרים שהוא מציג, חוקרים הצליחו "לאמן" פטריות להסתגלות לתנאי חום קיצוניים בעזרת חשיפה הדרגתית. "הן פיתחו מנגנון הגנה מסוים שמאפשר להן לעמוד בלחצים גדולים יותר. הפטריות שמרו את הזיכרון הביוכימי הזה למשך 24 שעות לאחר החשיפה החלקית לחום, אך שכחו אותו מייד לאחר מכן, ונכנעו לנוכח הגברת החום כאילו לא למדו כלום".

במחקר אחר, הוזן תפטיר בבלוקים של עץ. כאשר הונח בלוק העץ הראשון מעל התפטיר, הפטרייה החלה לצמוח מעליו. עד מהרה היא זיהתה את הצד בבלוק העץ שהיה קל יותר לחדירה והחלה לפרק אותו לסוכרים מזינים עבורה. משמיצתה את כל חומרי ההזנה, עברה והמשיכה לחפש מזון בצדדים נוספים של בלוק העץ. מאוחר יותר, כשהונח במגש התפטיר בלוק עץ חדש, הפטרייה הגיחה וטיפסה עליו מאותו צד שזכרה כמזין.

ב-2010 הניחו חוקרים יפנים פתיתי שיבולת שועל כמזון במגש עם פטריית עובש מסוימת, וארגנו אותם בתצורה הדומה לעיר טוקיו ופרבריה. תוך זמן קצר העובש הסתעף על פני המגש וניזון מהפתיתים, תוך שהוא יוצר פריסה הדומה באופן מדהים למפת מערכת הרכבות של טוקיו. "בכך שהגיב לצורך ליצור קשרים קצרים יותר בין עמדות המזון שלו, הצליח העובש להשיג כלכלות זהות לאלו של אדריכלים אנושיים", כותב מוני. "הפטריות בניסויים האלה מדגימות זיהוי מרחבי, זיכרון ואינטליגנציה. זהו אורגניזם בעל תודעה".

האם סנטה קלאוס הוא שמאן? צילום: novifoto on Shutterstock

התרופה נמצאת מתחת לכפות רגלינו

אותה אינטליגנציה פטרייתית הולכת ומתבררת כבעלת ערך רב לאדם, בתחום הרפואה למשל. "רשתות תפטירים הן אורגניזמים בעלי כושר למידה עצמאי שיכולים לאחסן ולשתף מידע", מספר סטמטס. פטריות התגוננו כנגד גורמים מעבירי מחלות במשך מיליוני שנים, וכנראה שיש לא מעט שאנחנו, בני האדם, יכולים ללמוד מהן.

"פטריות מייצרות אנזימים – סוג של לוחמה כימית כנגד מתחרים על מזון כמו מיקרובים, בקטריות, חיידקים, וירוסים ופטריות אחרות", מסבירה יוג'ינה בון, כתבת טבע ומיקולוגית חובבת שהתראיינה גם היא לסרט הדוקומנטרי. כך, למשל, פועלת אנטיביוטיקה – פניצילין הוא חומר המופק מאנזים שמייצרת פטריית עובש כדי להרוג חיידקים מתחרים.

בעשורים האחרונים מחקר נרחב בהובלת  סטמטס חושף כי פטריות יעילות גם בלוחמה לא רק מול חיידקים, אלא גם מול וירוסים. "התפטיר מחסן את עצמו נגד פתוגנים במערכת האקולוגית", הוא מסביר. "נוכל לרתום זאת לטובתנו בגלל שרבים מהפתוגנים שמדביקים פטריות פוגעים גם בבעלי חיים". כך למשל התגלו במחקר מולקולות חדשות ויעילות כנגד נגיפי אבעבועות שונים, וכן נגד וירוס הפפילומה האנושי (HPV). "יערות ראשונים שבהם צומחות הפטריות הקדומות האלו הם מאגרים עמוקים לתרכובות פוטנציאליות למלחמה במגפות ויראליות". 

מעבר לכך, מחקרים נוספים חושפים את סגולותיהן של פטריות שונות גם בתחומי רפואת הקוגניציה והנפש. נמצא שתרכובות מפטריות מסוימות מסוגלות לשנות נתיבים עצביים במוח, מסבירים בסרט ד"ר בוב ג'סי, ד"ר אנדרו ווייל, ד"ר ביל ריצ'רדס, ופרופסור אנדרו גריפית'ס, מומחים בתחומי מדעי הרפואה, הנפש וההתנהגות. מצד אחד הן מצליחות לנתק התניות קיימות (למשל תגובת פחד כתוצאה מגירוי מסוים או התמכרויות שונות) ומצד שני מסוגלות לעורר צמיחה של תאי עצב חדשים (נוירו-גינזה). ככאלו, מסבירים המומחים, תרכובות שמקורן מפטריות נמצאות כיום בחוד החנית של מחקרים בתחום ההתמודדות עם דמנציה, אלצהיימר, פוסט-טראומה והתמכרויות.

מחקרים בתרכובת פסילוסיבין, המופק מפטריות פסיכו-אקטיביות שונות, הדגימו שהחוויות מרחיבות התודעה בעלות האופי הרוחני שהן מעוררות (בשימוש מבוקר ומפוקח על ידי חוקרים ומטפלים שהוכשרו לכך), השפיעו על נבדקים באופן עמוק כל-כך עד שהצליחו לטפל במגוון תופעות פסיכיאטריות. "מהזיכרון של חוויית ההתעלות, אנשים רבים מדווחים על הפחתה בתסמיני דיכאון וחרדה, הפחתה בהתעסקות בכאב, שיפור במערכות היחסים, ואולי המרשים מכולם – אובדן הפחד מהמוות", מספר ריצ'רדס. אולם "הליבה של החוויה המיסטית הזו היא עדיין בגדר תעלומה".

וייתכן שתעלומה זו עשויה להיות הפתרון לתעלומה אחרת. הממצאים על אודות השפעת פסילוסיבין על המוח הדהימה כל כך את הקהילה המדעית, עד כי עלתה אף השערה מרחיקת לכת במיוחד שלפיה צריכת פטריות כאלו באופן קבוע במשך מיליוני שנים על ידי אבותינו הקדמונים היוותה גורם משמעותי לכך שלפני כשני מיליון שנים קליפת המוח האנושי שילשה את נפחה באופן שהמדע לא יודע להסביר בצורה חד-משמעית. "הפטריות האלו פותחות לרווחה את שערי המוח ומציפות אותו במידע. בגדול אפשר לחשוב עליהן כנוזל סיכה לסינפסות", מסביר  בסרט צ'רלס גרוב, פרופסור לפסיכיאטריה ולמדעי ההתנהגות. "מעין תוכנה שחיווטה את החומרה הנוירולוגית המודרנית [קליפת המוח] לחשיבה, לקוגניציה ולשפה".   

הנה בא סנטה קלאוס

ראיות נסיבתיות להשערה שלפיה פטריות היוו מנוע התפתחות חסר תחליף עבור המוח האנושי נמצאות גם בהתרחשויות הרבה יותר מאוחרות על ציר ההיסטוריה. בתרבויות ילידיות באזורים שונים בעולם, וכן במסורות הרפואה העתיקות של המזרח הרחוק העניקו כבוד רב לפטריות. השתמשו בהן כצמחי מרפא במשך אלפי שנים, וכן התקיים פולחן פטריות מסוימות כשער לחוויות רוחניות הרבה לפני היווצרות הדתות. זן אחד של פטריות היה בעל השפעה כה רבה בעולם העתיק, שניתן לזהות עדויות להשתרשותו בפולקלור עד ימינו.

אם נתבקש לצייר פטרייה, בסבירות גבוהה נצייר פטרייה בעלת כובע אדום ונקודות לבנות. אמניטה מוסכריה היא הפטרייה המזוהה והאייקונית ביותר מבין מגוון הפטריות העצום בטבע. ניתן למצוא אותה מככבת במבחר נכסי תרבות, החל בספרים כמו אליס בארץ הפלאות, דרך סרטי דיסני והדרדסים, ועד למשחקי מחשב קלסיים כמו סופר מריו. תהילה יוצאת דופן בעולם הפטריות, בהתחשב בעובדה שמדובר בזן רעיל במיוחד לאדם.

בסרטון ל-New York Times, מגולל היוצר מת'יו סאלטון את ההיסטוריה יוצאת הדופן של הפטרייה הקטלנית ויחסיה עם בני האדם דרך מקרה הבוחן של אגדת סנטה קלאוס ומנהגי חג המולד המקובלים עד היום ברחבי העולם.

לפי סאלטון, מספר מומחים וביניהם קארל רוק, פרופסור ללימודים קלסיים שידוע בזכות עבודתו בנושא השפעת צמחים פסיכו-אקטיביים על המיתולוגיה והדת, ולורנס מילמן, מחבר ומיקולוג, העלו את ההשערה שסיפור החג קשור קשר הדוק לסיפורה של הפטרייה.

"מהזיכרון של חוויית ההתעלות, אנשים רבים מדווחים על הפחתה בתסמיני דיכאון וחרדה, הפחתה בהתעסקות בכאב, שיפור במערכות היחסים, ואולי המרשים מכולם – אובדן הפחד מהמוות. הליבה של החוויה המיסטית הזו היא עדיין בגדר תעלומה".

פטריית האמניטה נפוצה בעיקר בחוגים הארקטיים, באזורים כמו לפלנד וסיביר, שם ניתן למצוא אותן צומחות בסימביוזה תחת עצי מחט ירוקי עד. הפטרייה אומנם רעילה מאוד לאדם, אך ניתן לפרק את הרעל שבה: ייבוש מאדה את התרכובת הרעילה, אך מותיר בפטרייה תרכובת פסיכו-אקטיבית משנת-תודעה. השמאנים, מנהיגים רוחניים ורופאים מסורתיים, נהגו לצרוך את הפטריות המיובשות ולקיים טקסי ריפוי רוחניים בהשפעתן. על כן היו לובשים גלימות אדומות ולבנות כצבעי האמניטה. על פי המסורת, כחלק מחגיגות היפוך החורף, נהגו השמאנים לעבור בין הבתים כשהם רכובים על גבי מזחלות איילים ולחלק מתנות לבני שבטם. אלו, היה מורדות במורד פתחי הארובות, מכיוון שדלתות הבתים היו חסומות בשלג . לפי הסברה, מתנות אלו היו פטריות אמניטה מיובשות או מתנות רוחניות כגון ריפוי או ייעוץ לבעיות. בתמורה, היו מקבלים מזון. בנוסף, פטריות האמניטה חביבות במיוחד למאכל עבור האיילים, שכנראה נהנו גם הם מתחושת הריחוף שהן מעניקות.

הדמיון לאייקון הנוצרי ברור כשמש. אגדת חג המולד מספרת על סנטה קלאוס – זקן יודע-כל בתלבושת אדומה-לבנה שמגיע מן הצפון על גבי מרכבה רתומה לאיילים מעופפים, ומחלק בערב החג (סמוך ליום היפוך החורף) מתנות מתוך שק כשהוא עובר בין הבתים. בחג נהוג לקשט עץ אשוח – מחטני ירוק עד – ולהשאיר לסנטה מנחה.

נראה שככל שאנו לומדים את ממלכת הפטריות, אנו רק מגלים עד כמה רב הנסתר על הגלוי. באופן סימבולי, הידע שלנו עליהן הוא רק קצה הקרחון, בדיוק כמו שפרי הפטרייה הוא רק הקצה הנראה של התפטיר רחב הממדים. עוד נותר לגלות לאילו הישגים נוכל להגיע כמין וכמערכת אקולוגית אם נלמד לפצח את כל סודותיהן.

תמונת כותרת: Florian van Duyn on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

תודעה ויראלית – האם נגיף קדום הוא זה שהעניק לנו את הזיכרון וההכרה?

"מולקולת הרוח" – האם חומר שמיוצר גם בגופנו הוא השער לתודעה?

השורשים העמוקים של חיי החברה אצל צמחים נחשפים

עוד מרדיו מהות החיים:

עם הטבע – סדרת פרקים על דרך הטבע והמרקם המופלא שבתוכו