7 קונפליקטים מהטבע שיכניסו את אתגרי ההורות שלנו לפרופורציה

איך מספיקים לבשל תחת העומס? מה עושים כשהאח הגדול מקנא בקטן? ומתי נחזור לישון כמו בני אדם? אתגרי ההורות מעסיקים אותנו בלי סוף וישנם רגעים שנדמה שלא נעמוד בהם לאורך זמן. פתרונות אין לנו, אבל אספנו עבורכם כמה סרטוני טבע שעשויים להכניס את החיים האנושיים לפרופורציה.

תום לב-ארי בייז | 28 דצמבר, 2022

יום עבודה אחד נגמר סביב 17:00 (במקרה הטוב) ויום עבודה נוסף מתחיל בבית. הגדולה רוצה שנקפיץ אותה לחברה, האמצעי מבקש סיפור והקטן צריך שמישהו יחמם לו בקבוק. גובה ערמת הכביסה הפך לא בטיחותי, הצלחות הנקיות במגירת המטבח אזלו ועוד מעט יתחילו המריבות על הכניסה לאמבטיה. רוב הזמן אנחנו לבד בזה. כשהורה אחד נמצא עם הילדים אז השני משלים פערים של עבודה. ותמיד יש איזה אירוע בלתי מתוכנן ברקע, כמו להעביר את האוטו טסט, לבקר את הסבתא שבדיוק עברה לדיור מוגן, להוציא לכולם דרכונים לפני שפג התוקף או לבחור גן לקטנצ'יק לשנה הבאה.

בסוף מגיע הרגע הזה שהילדים נרדמו והבית שקט, וכל מה שבא לנו זה לבהות במסך ולא להתאמץ על כלום. חלקנו תוהים לעצמנו כמה זמן עוד נחזיק מעמד תחת העומס הזה. חלוקת הקשב, ריבוי המשימות, לחץ הזמן. הורות יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת.

אז הנה רעיון. בפעם הבאה שאתם מחפשים במה לצפות, נסו אחת מסדרות הטבע, ובפרט אלו שעוסקות בגידול צאצאים. גורי פרא, מעבר להיות מתוקים להפליא וממיסים את הלב, יכולים להעניק לנו כמה תובנות לגבי גידול ילדים. רובן מכניסות קצת פרופורציה לאופן שבו אנחנו חושבים על אתגרי ההורות שלנו ולדרך שבה אנחנו מתנהלים כהורים בעולם.

1. איך מספיקים לבשל צוהריים בעומס הזה?

הלוטרות באלסקה חייבות לאכול בכל יום כרבע ממשקל גופן, והן ניזונות בעיקר ממזון שיש לצוד בים או ללקט על הקרקעית. בנוסף על הדיאטה שלה, אמא לוטרה צריכה להשיג מזון גם לגור שלה, בכל מזג אוויר. השלג יורד, המים קופאים אט אט, והיא מנהלת מרוץ נגד השעון – צוללת לצוד, עולה לאכול ולהאכיל, וחוזר חלילה. בעוד אנחנו מצוידים בטרמפולינה לפעוטות, פוף או ערסל, אמא לוטרה מניחה את הגור על קרחון קטן בזמן שהיא דואגת להתקין ארוחה. בגיל הזה הפרווה שלו עוד חדירה למים והוא אינו מצליח לשמור על טמפרטורת גופו. באחת הגיחות מעלה היא מגלה שכמו כל פעוט, גם הגור שלה לא נשאר במקום. היא שוחה במעגלים, בין שברי קרחונים, מחפשת אותו בנרות. כל רגע שעובר הוא מתקרר וחשוף לטורפים. חלון ההזדמנויות קצר, השלג יורד ושניהם רעבים. לוקח עוד רגעים ארוכים עד שלבסוף היא מוצאת אותו, מתהפכת על גבה ומניחה אותו עליה לחימום והזנה. וכן, הברדק הזה עלול להתרחש בכל גיחה שלה למצולות.

2. חוסר אונים, מהו?

גורי ארנבונים קטנים הם כה רגישים וחסרי אונים עד שכל שינוי בטמפרטורה עלול להרוג אותם. גם עלייה ברמת הסטרס יכולה להרוג אותם, וכך גם כמעט כל בעל חיים אחר בסביבה. איך שומרים על אוצר כה עדין וממשיכים לתפעל את יתר מטלות הבית כמו הבאת מזון? לשם כך, הארנבת בונה מחילה מפוארת מתחת לאדמה. עם חדרים ומעברים ומספר דרכי מילוט. היא מכניסה את הצאצאים פנימה ומכסה בחול. היא בעצם אוטמת את כל הפתחים כדי להגן עליהם כשהיא נעדרת להביא אוכל. מי לא עובר בסביבה? כלבים, שועלים, נמרים, נשרים שחגים ממעל. תלוי מאיזה אזור חיוג המשפחה. המזל הוא שלארנבונים הקטנים אין ריח ולכן המשוטטים לא מתאמצים לחפור. אבל רגע אחד של חוסר תשומת לב, וכף או מקור פורצים את התקרה העדינה ומגיעים אל המשך השושלת. למעשה, הדרך היחידה של אמא ארנבת להגן על גוריה היא לקבור אותם בחיים.

3. כשהצרכים של שני הילדים מתנגשים

ראו הוזהרתם, סופו של הסיפור הבא אינו ברור. משפחת ברווזים צועדת על גדת הנהר באחד ממפליה היפים של פטגוניה. אמא מובילה את השיירה ואבא מאסף, באמצע שני אפרוחים צעירים במשקל נוצה. המים קולחים ועליהם לנוע בזהירות מסלע לסלע. הם מדלגים מבלי ליפול, אבל עכשיו יש לצלוח בשחייה את הנהר עד לנקודה שבה הסלע מספיק רחב והמים רגועים כך שאפשר לשלות מזון. פלומתם מהווה חגורת הצלה, שומרת אותם צפים מעל למים, אך זה לא פותר הכול. שנייה חולפת ואחד הברווזונים נסחף עם הזרם. עליהם להחליט אם להתקדם עם הברווזון שאיתם או לנסות להציל את השני ואולי לאבד את שניהם. בחיים שלנו זו נשמעת כמו סיטואציית קצה אך בממלכת החי אלו דילמות שכיחות. בכל פעם שיוצאים לחפש מזון עלולים להתמודד עם הצורך להציל אפרוח אחד ולוותר על אחר. הם ממשיכים אל הסלע. אמא, אבא וברווז אחד צעיר מחפשים אוכל בנהר גועש. אולי עוד יתאחדו עם הברווזון השני. אבל אולי גם לא.

4. איפה אתם משחקים עכשיו? יורד גשם בחוץ!

הפינגווינים הקיסריים חיים באנטרקטיקה. סופת השלג הקדימה, הטמפרטורה צונחת למינוס 60 מעלות צלזיוס והראות לקויה. מבלי משים, אפרוח פינגווין אחד סטה כמה צעדים הצידה ועכשיו הוא ואמא שלו מחפשים זה את זה. הקריאות נמוגות ברוח שנעה במהירות של 100 קמ"ש. מה זה לעמוד בחלון ולצעוק להם שיעלו הביתה לעומת זה? תארו לכם שבשנייה שהורדתם את העיניים מהילד הוא לא סתם מקשקש על קיר או מפזר קמח על הרצפה, אלא עלול להיעלם בסופת שלג של מינוס 60 מעלות. גם אחרי שהם סוף סוף נפגשים, הקור כה עז והיא לא תצליח לשמור על טמפרטורת גופו בעצמה. הם מדדים ומחפשים את המושבה, את מקבץ הלהקה. זה לוקח זמן, ובכל רגע שעובר פוחתת היכולת שלו לשרוד את הקור. לבסוף, הם מוצאים את יתר הלהקה ונדחקים פנימה למעגל החימום. במרכז המיוחל, הטמפרטורה יכולה להגיע ל-3 מעלות צלזיוס חמימות, ולהציל את נפשם. ואנחנו? מוציאים בגדים יבשים מהארון ומדליקים רדיאטור.

5. מריבות בין אחים

בביצת ענק בסביבות נהר האוקוונגו, אמא היפו מגיעה בפעם הראשונה עם הגור בן השבעה חודשים לעדר, לפגוש את המשפחה. כשאח קטן מצטרף לתא המשפחתי אנחנו מכינים את עצמנו לכל ההתפתחויות. האח הגדול יכול לחוש קנאה, ליטופים יכולים להיות מאוד גבוליים למעיכות, הזמן של הפעוט עם אמא יכול להפוך לסצנה דרמטית שמלווה בפסקול בכי וצעקות, ויכולה להיות גם התעלמות גדולה והימנעות. הלוואי על בייבי היפו שלנו. הגור הגדול יותר של אמא מזהה את הרך הנולד וזה ממש לא מוצא חן בעיניו. הוא מאגף אותו ומתחיל בדחיפות ונגיחות. אמא מנסה להפריד ואף מרתיעה קצת את הגדול אבל הוא חוזר, ובמוטיבציה רבה יותר. הוא ממש תוקף את הפעוט, פותח פה גדול ונושך את אחוריו, מגלגל אותו במים ונראה שאם אמא לא תצליח לעצור אותו הוא ממש יפגע בו ואולי יהרוג אותו. אפילו מריבות הירושה הקשות ביותר מתגמדות לעומת האחים היפו, ולהזכיר, מדובר בפעוטות. אמא מנסה לנוע מהר ככל האפשר, אבל היא גדולה ומסורבלת והעניין עדין. בכל זאת, מדובר בבנה השני. לבסוף היא מצליחה להפריד שוב בין השניים ומתרחקת עם הקטן לשולי הלהקה. לא ברור כיצד מלמדים היפופוטם לא לאכול את אחיו הצעיר.

6. לא, אין לי ידיים פנויות ואני לא יכולה להרים אותך עכשיו

הסרטון הבא אינו לבעלי לב חלש. בגרינלנד, אווזי בר מקננים בגובה רב כדי להימנע מטורפים. אבל את יתר החיים הם צריכים להעביר למטה, קרוב למזון ולמים. מרגע בקיעת הביצים על הצאצאים לאכול תוך 36 שעות, אחרת ירעבו. אבל ייקח להם בערך חודש ללמוד לעוף כדי להגיע בבטחה למטה. אין להם ברירה אלא לקפוץ מצוק בגובה 120 מטר, בתקווה שלא ייחבטו בסלעים המשוננים שבדרך, וכמובן ישרדו את החבטה בקרקע. הראשון שורד. אבל הצרות שלו רק התחילו. המום מהנחיתה ומההישארות בחיים, הוא מתנדנד לו על הקרקע, עד שעורב שחור מזהה אותו. אמא אווזה מגיעה ומנסה להבריח את העורב, מגינה על גוזלה שזה שרד צניחה חופשית, אך לשווא. העורב חוטף את הגוזל ובורח איתו. הגוזל השני מזנק למטה מהצד השני של הצוק. שם הדרך קצרה יותר אך גם משוננת יותר והוא נחבט בלא מעט סלעים חדים ואינו שורד את הקפיצה. נותר גוזל אחד אחרון. הוא קופץ מהצד הגבוה, נחבט בכמה סלעים אך מגיע לקרקע. אמא אווזה מיד מאגפת אותו ומוליכה אותו בבטחה אל האגם, שם מחכה ארוחת הבוקר הראשונה בחייו. ככה זה כשהצעד הראשון בעולם הוא הימור של 1 ל-3 על החיים עצמם.

7. חשבתם שאתם לא ישנים בלילה?

גורי ג'ירף גדלים 5 ס"מ ביום. הם יכולים להכפיל את גודלם בשנה, אך עד אז הם מהווים טרף קל בסביבה העוינת של הסוואנה האפריקנית. במשך שנה הם נשארים צמודים לאימם, יונקים ממנה ולומדים ממנה טכניקות הישרדות. רבים מהגורים אינם שורדים את השבוע הראשון לחייהם. על האם לשמור על גוריה באופן צמוד ומתמשך עד כדי כך שהיא מצמצמת את היקף שעות השינה שלה ל-30 דקות ביום, אשר מחולקות ל-6 תנומות של 5 דקות המפוזרות במהלך היום. כל מילה נוספת מיותרת.