בני אדם נידונו לחיות בחוסר הסכמה לגבי דברים. איך יודעים מי צודק? בספרו תחשבו שוב עוסק פרופסור אדם גרנט בדרכים לרכישת עמדות ודעות בצורה מושכלת. לדבריו, אחת החשובות בהן היא וכחנות בריאה. כיצד שומרים על ראש פתוח גם כשהדיון מתחמם?

בין הקטגוריות הרבות שעל-פיהן ניתן לחלק את העולם לשניים, אחת המוכרות היא אנשים שיעשו הכל כדי להימנע מעימות, ואנשים שכל שיחה איתם תיגמר בוודאות בוויכוח. ובזמן שהתרבות של ימינו מבכרת שקט תעשייתי ונוטה לדחות ויכוחים ועימותים, פרופסור אדם גרנט מאמין שהם חמצן לגיבוש ידע תקף ומהימן. בפרק 4 של ספרו תחשבו שוב, הוא מסביר באמצעות סיפורם של האחים רייט איך עושים את זה נכון. באדיבות הוצאת מטר.

פרק 4: הטובים למועדון הקרב, הפסיכולוגיה של קונפליקט מועיל

בניו של הבישוף היו הצעירים ביותר במשפחה גדולה, והם עשו הכול יחד. הם הקימו עיתון וייסדו לעצמם בית דפוס משלהם, יחד. הם פתחו חנות אופניים ואז החלו לייצר אופניים משלהם, יחד. ולאחר שנים שניסו לפתור בעיה שנראתה בלתי פתירה, הם המציאו את המטוס הראשון המוצלח, יחד.

וילבור ואורוויל רייט נדבקו בחיידק התעופה כשאביהם הביא הביתה מסוק צעצוע. לאחר שהוא נשבר, הם בנו מסוק משלהם. כשגדלו וכבר לא שיחקו יחד, אלא עבדו יחד כדי לחשוב מחדש על תעופה של בני אנוש, לא היה ביניהם אפילו שמץ של יריבות האופיינית לפעמים לאחים. וילבור אפילו אמר שהם "חשבו יחד". אמנם וילבור הוא שהשיק את הפרויקט, אבל האחים קיבלו קרדיט משותף על ההישג. כשהגיע הזמן להחליט מי יטוס בטיסה ההיסטורית שלהם בקיטי הוֹק, הם פשוט הטילו מטבע.

היכולת לנהל מחלוקת בונה היא מיומנות חשובה ביותר בחיים, אבל רבים מאיתנו אינם מפתחים אותה לעולם. הבעיה מתחילה בשלב מוקדם: הורים מתווכחים מאחורי דלתות סגורות, מחשש שקונפליקט יעורר בילדים חרדה או יפגע איכשהו באופיים. אבל המחקרים מראים שלתדירות הוויכוחים בין הורים אין כל השפעה על ההתפתחות האקדמית, החברתית או הרגשית של ילדיהם. מה שחשוב הוא אופן הוויכוח של ההורים, לא התדירות. ילדים שהוריהם מלבנים מחלוקות באורח בונה מרגישים בטוחים יותר מבחינה רגשית בבית הספר היסודי, ובמהלך השנים שלאחר מכן הם למעשה עוזרים יותר לחבריהם לכיתה ומפגינים כלפיהם יותר חמלה.

"במחקר קלאסי התברר שאדריכלים יצירתיים במיוחד נוטים להגיע מבתים שהיתה בהם מידה רבה יותר של חיכוך מאשר בבתים שבהם גדלו עמיתיהם, הכשירים מבחינה טכנית אבל מקוריים פחות. לעתים קרובות הם גדלו במשפחות שהיו מתוחות אבל בטוחות".

היכולת לנהל קרב מוצלח לא רק הופכת אותנו למתורבתים יותר; היא גם מפתחת את השרירים היצירתיים שלנו. במחקר קלאסי התברר שאדריכלים יצירתיים במיוחד נוטים להגיע מבתים שהיתה בהם מידה רבה יותר של חיכוך מאשר בבתים שבהם גדלו עמיתיהם, הכשירים מבחינה טכנית אבל מקוריים פחות. לעתים קרובות הם גדלו במשפחות שהיו "מתוחות אבל בטוחות", כפי שמציין הפסיכולוג רוברט אלברט: "האדם שיגדל להיות יצירתי בא ממשפחה שאין בה טיפת הרמוניה, משפחה 'מתנדנדת'." ההורים לא היו פוגעניים פיזית או מילולית, אבל הם גם לא נמנעים מקונפליקטים. במקום להגיד לילדיהם שישמרו על השקט, הם מעודדים אותם לעמוד על שלהם. הילדים לומדים למתוח ביקורת ולספוג אותה. זה בדיוק מה שקרה לווילבור ואורוויל
רייט.

כשהאחים רייט אמרו שבילדותם הם חשבו יחד, הם בעצם התכוונו לומר שהם נלחמו יחד. ויכוחים היו העסק המשפחתי. אמנם אביהם היה בישוף בכנסייה המקומית, אבל הוא הכניס לספרייתו ספרים שכתבו אתאיסטים ועודד את ילדיו לקרוא אותם ולדון בהם. הם פיתחו את האומץ להילחם על רעיונותיהם ואת החוסן הנפשי שיאפשר להם להפסיד בוויכוח בלי לאבד את נחישותם. כשפתרו בעיות, הם ניהלו ויכוחים שנמשכו לא רק שעות אלא לפעמים גם שבועות וחודשים. הם לא רבו כך בלי הפסקה מפני שכעסו זה על זה. הם רבו מפני שנהנו ולמדו מכך רבות. "אני אוהב להתווכח עם אוֹרְב," ציין וילבור. כפי שתראו מיד, אחד הוויכוחים הלוהטים והממושכים ביותר ביניהם הוא שהוביל אותם לחשוב מחדש על הנחת יסוד קריטית שמנעה מבני אדם להמריא אל על.

לא כל אי-הסכמה צריכה לעורר חשש שמא נריב עם בר-הפלוגא. צילום: Etienne Boulanger on Unsplash

אף על פי שלאחים רייט היו חיים שלמים כדי להכיר את הנקודות הרגישות זה אצל זה, אין פירוש הדבר שהם תמיד שמרו על קור רוח. האתגר האחרון שהיו צריכים להתמודד איתו לפני ההמראה היה הגדול מכולם: תכנון מדחף. הם ידעו שהמטוס שלהם לא יוכל להמריא בלי מדחף, אבל הסוג הנכון עדיין לא היה קיים. בזמן שגיששו את דרכם עם גישות כאלה ואחרות, הם התווכחו שוב ושוב, לפעמים במשך שעות, ולעתים קרובות הרימו את קולם. המחלוקת נמשכה חודשים, וכל אחד מהם הטיף לטובת הפתרונות שלו והציג את טיעוני התביעה שלו נגד הטיעונים שהעלה אחיו. בסופו של דבר אחותם הצעירה, קתרין, איימה שתעזוב את הבית אם לא יפסיקו לריב. הם המשיכו לריב בכל זאת, עד שערב אחד הסלים הריב והפך לתחרות הצעקות הגדולה ביותר בחייהם.

מוזר, אבל למחרת בבוקר הם נכנסו לסדנה והתנהגו כאילו לא קרה דבר. הם המשיכו בוויכוח על המדחף בדיוק בנקודה שבה סיימו אותו, אבל עכשיו בלי הצעקות. עד מהרה הם חשבו מחדש על הנחות היסוד שלהם, ואז השיגו את מה שהיה אחת מפריצות הדרך הגדולות ביותר שלהם.

האחים רייט היו אמנים ביכולת לנהל קונפליקט ממוקד-משימה נוקב בלי להידרדר לקונפליקט בין-אישי. כשהרימו את קולם, זה שיקף את החשיבות שהם ייחסו לעניין ולא שום עוינות. כפי שאמר בהתפעלות המכונאי שעבד איתם, "אני לא חושב שהם באמת כעסו, אבל הם ללא ספק התחממו מאוד."

"המחלוקת נמשכה חודשים, וכל אחד מהם הטיף לטובת הפתרונות שלו והציג את טיעוני התביעה שלו נגד הטיעונים שהעלה אחיו. בסופו של דבר אחותם הצעירה, קתרין, איימה שתעזוב את הבית אם לא יפסיקו לריב. הם המשיכו לריב בכל זאת, עד שערב אחד הסלים הריב והפך לתחרות הצעקות הגדולה ביותר בחייהם. מוזר, אבל למחרת בבוקר הם נכנסו לסדנה והתנהגו כאילו לא קרה דבר. הם המשיכו בוויכוח על המדחף בדיוק בנקודה שבה סיימו אותו, אבל עכשיו בלי הצעקות".

האחים רייט זכו לגדול במשפחה שוויכוחים נחשבו בה מועילים ומהנים. אבל כשהתווכחו עם אחרים, הם יצאו לפעמים מגדרם כדי למסגר מחדש את התנהגותם. "ויכוח הגון הוא בסך הכול תהליך של טול קורה מבין עיניך, כדי שכל הצדדים יוכלו לראות את הדברים בבהירות," כתב פעם וילבור לאחד מעמיתיו שהאגו שלו נפגע אחרי חילופי דברים כעוסים בענייני אווירונאוטיקה. וילבור הדגיש שהוויכוח אינו אישי: ויכוחים הם בעיניו הזדמנויות לבחון ולשכלל את דעותיהם. "אני רואה שחזרת למנהגך הישן להרים ידיים עוד לפני שהובסת בוויכוח. אני די בטוח בעמדה שלי, אבל ציפיתי לעונג שבמחלוקת טובה לפני שנסכם את העניין. ויכוחים עוזרים לנו לחשוב על דרכים חדשות לבחון דברים."

למחרת בבוקר, האחים רייט ניגשו אל בעיית המדחף מזווית אחרת. אורוויל הגיע לסדנה ראשון ואמר למכונאי שעד כה הוא טעה: הם היו צריכים לתכנן את המדחף בדרך של וילבור. ואז הגיע וילבור והחל לטעון נגד הרעיון שהוא עצמו העלה וטען שאולי אורוויל צודק.

בזמן שעברו למצב המדענים, הם התמקדו פחות בסיבות שיקבעו את מידת הצלחתם או כישלונם של פתרונות שונים, ויותר באופן שבו הפתרונות האלה עשויים לעבוד. לבסוף הם זיהו בעיות בגישות של שניהם והבינו ששניהם טעו. "גיבשנו יחד תיאוריה משלנו בנושא, ומהר מאוד גילינו," כתב אורוויל, "שכל המדחפים שנבנו עד עכשיו היו כולם שגויים." הוא טען שהמדחף החדש שתכננו "נכון לגמרי (עד שנוכל לבדוק אותו בקיטי הוֹק ונגלה ששוב טעינו)."

גם אחרי שחשבו על פתרון טוב יותר, הם עדיין היו מוכנים לחשוב עליו מחדש. בקיטי הוק הם גילו שזה אכן היה הפתרון הנכון. האחים רייט הבינו שהמטוס שלהם אינו זקוק למדחף. הוא זקוק לשני מדחפים שיסתובבו בכיוונים מנוגדים ויתפקדו כמו כנף מסתובבת.

זה היופי שבקונפליקט ממוקד-משימה. בשעת ויכוח גדול, היריב שלנו אינו מכשול אלא מדחף. עם שני מדחפים שמסתובבים בכיוונים שונים, החשיבה שלנו לא תיתקע על הקרקע; היא תמריא אל על.

תמונת כותרת: History in HD on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

שיחות בין עמדות מנוגדות הן דרך פתלתלה – לכן כדאי לצלוח אותן בהילוך נמוך

כיצד לזהות אם אנחנו באמת בקיאים בנושא מסוים? הכירו את "טכניקת פיינמן"

חלילה של רטוריקה – כשדברים נשמעים מתאימים מדי עבורנו

עוד מרדיו מהות החיים:

איך מייצרים מוכנות ובשלות לתהליך של גישור בימים של סכסוך ואלימות?