עבור חלק, שדות הם חלק אינטגרלי מתחושת הבית. המרחב הגיאוגרפי של כל אזור נכלל בהגדרה הרחבה יותר של ביתיות.

מגורים באזור כפרי נחשבים למבוקשים בישראל. שטחים חקלאיים הולכים ומצטמצמים לטובת שכונות בניינים, שדייריהן נהנים מנוף לשדות, לפחות באופן זמני עד הקמת הפרויקט הבא.

יונה משקיפה מחלונו של בית נטוש; בית יכול לעבור גלגולים – מה שהיה פעם ביתו של אחד הופך למשכנו של אחר.

"הצריפים השוודיים", שיכון הטכניון, חיפה. במעבה חורש הכרמל הוקמה בשנות ה-50 שכונת בקתות שיובאו משוודיה במטרה לשכן בתוכן מדענים וחוקרים. ברבות השנים עזבו הדיירים או עברו מן העולם וכיום הצריפים עומדים נטושים, למעט בודדים.

בבתים אלה גרו מקימי מחלקות למדעים מדויקים בטכניון, ממייסדי תעשיות ביטחוניות והייטק.

היום הצריפים ממתינים לגורלם ובינתיים עומדים כתיבת אוצרות למבקרים אקראיים שמגיעים לאזור וסקרנותם גוררת אותם במורד גרם קטן וכמעט בלתי נראה, אל שבילים מרוצפי אבן בינות לעצים.

ניצן (מימין) ודניאל (משמאל) חיים באוטובוס משופץ במשק במרכז. בני הזוג רצו חוויית מגורים כפרית מיוחדת מבלי לוותר על הנוחות שבקרבה למטרופולין.

עם הולדת בנם הכשירו דניאל וניצן מבנה מעט יותר מרווח בסמוך לאוטובוס והם מחלקים את זמנם בין שתי היחידות. בעבר שימש המבנה אורווה לחמור.

האוטובוס מעוצב בסגנון דיינר אמריקאי עם נגיעות אוריינטליות. בחלקו האחורי של האוטובוס ממוקמים המקלחת וחדר השינה.

במתחם המקיף את האוטובוס וביחידה שלצידו פזורות פינות קסומות המשמשות את בני הזוג לאירוח ולבילוי זמן איכות.

רגע אחד זו ערימה אפורה של חומרי בניין, ורגע אחרי זהו ביתה של משפחה שבו ייצברו הזיכרונות הצבעוניים ביותר.

עבודה מהבית יכולה ללבוש צורות מגוונות, עסק משפחתי הוא אחת מהן. מבואה עתיקה זו שייכת לבית פאוזי עזאר בנצרת. בעבר שימש המקום כאחוזה משפחתית והיום הוסב לגסט האוס עבור תרמילאים. המקום עדיין נמצא בבעלות צאצאי הבעלים המקוריים מלפני כ-200 שנים.

המטבח המשותף בבית פאוזי עזאר. החדר שנחשב על פי רוב ללב של הבית משמש את התרמילאים שהפכו אותו למשכנם הזמני. מטיילים מכל העולם לנים במקום בדרכם על "שביל ישו", מסלול טיולים בין נקודות ציון בחייו של מייסד הנצרות.

מטחנת הקמח בחנות התבלינים אל-באבור יובאה מגרמניה בשלהי המאה ה-19. העסק נותר אומנם משפחתי, אך התקדם עם הטכנולוגיה והזמן. את המטחנה (בגודל אולם) שומרים הבעלים במרתף החנות. עבור הבעלים, הבית, המשפחה והעסק שזורים זה בזה לאורך זה למעלה ממאה שנים.

בית סייף. המקום בעיר העתיקה הוא בית ומסעדה. הבעלים גרה במקום ומעבירה בו סדנאות בישול מהמטבח המקומי (המצולמת אינה הבעלים אך עובדת בבית).

האורחים המגיעים לבית סייף יכולים לעבור בין חדרי המגורים המשמשים את הדיירים, המסתעפים מאולם המסעדה.

בנחל מערות בכרמל התגלו ממצאים ארכיאולוגיים שערכם לא יסולא בפז: מערות האדם הקדמון. חוקרים משערים כי אנשים אכלסו בתים אלו כבר בטווח שלפני 250-500 אלף שנים. במערות נמצאו עצמות אדם ובעלי חיים, כלים ועוד. תרבויות שונות חיו במערות הנחל עד לפני כ-11,500 שנים.

המושג בית עבר גלגולים רבים והתפתח לממדים עצומים, הן במובן הפיזי והן במובן הרגשי. אבל הכול התחיל שם, במערות. המערה, על אף היותה בית בצורתו המופשטת ביותר, עדיין מכילה כמעט את כל מה שבית מודרני טעון בו. יש שאומרים כי בית הוא אנשים, ובמובן זה מערה אינה נבדלת מפנטהאוז.

רעות והדר חיות בעגלה נגררת. בזמן הצילומים הן היו כבר 8 חודשים בדרכים. העגלה חנתה ביער עופר, כשהאתר הקודם שלה היה חוף אילת.

בנות הזוג רכשו עגלה נגררת והתאימו אותה למגורים. משטח העגלה משמש כמיטה ובתחתיתה הותקנו תאי אחסון ומגירות לכלי מטבח כמו גם ציוד עזר נוסף.

בשעות הפנאי עוסקות רעות והדר במה שיש למקום המארח להציע. ענפים מתים וגדמים שנמצאים ביער בשפע סיפקו להן חומר גלם לגילוף כלי בישול.

בכל מקום שהבית חונה, חברים שנמצאים באזור מגיעים לבקר וחווים לזמן קצר את "חיי העגלה".

אוהלים בפארק הלאומי כוכב הירדן. מטיילים רבים פקדו את האתר כדי לצפות במטר מטאורים. ללילה אחד חזרו לצורה בסיסית של בית, אולי אפילו יותר ממערה. החציצה בין האדם לסביבה מייצרת תחושת פרטיות, אינטימיות והגנה. בנסיבות מסוימות די ביריעה כדי להשרות הרגשה של בית.