הביולוגיה רגילה לתאר את העולם כיחידות נפרדות באופן ברור זו מזו וכתוצאה מצטיירת תמונה מאוד מובחנת של "מהו אינדיבידואל". ואולם, תחומי מחקר חדשים שהתגייסו לדיון בשאלה חושפים מציאות הרבה יותר נזילה, שבה הגבולות בין צורות החיים השונות אינם כה ברורים מאליהם.

אדם קם בבוקר שמשי, שוטף את פניו במים, מוציא את הכלב לטיול ויוצא לדרכו. על פניו, כל חוויית המציאות שלנו, אפילו הבנאלית והשגרתית ביותר, מורכבת מאינספור עצמים, צורות חיים וישויות נפרדות ומובחנות מסביבתן. "אדם", "שמש", "מים", "כלב" – כולם גופים עצמאיים בעלי זהות מוגדרת. או במילים אחרות, אינדיבידואלים.

על רקע הנחת יסוד זו נבנו התורות וענפי המדע השונים החוקרים את אבני הבניין של החיים. עם זאת, ככל שמתקדם מחקר החיים והיקום, הוא חושף שהגדרות אילו כנראה אינן עומדות בקנה אחד עם המציאות שהיא הרבה יותר מורכבת ופלואידית.

הבודהיזם מצידו כבר עומד אלפי שנים על טיבה של סוגיה זו. אחד השיעורים העיקריים בו הוא רעיון האנאטמן או אנאטה (בסנסקירט/בפאלי) – התעוררות מהאשליה שהעולם מורכב מבריות נפרדות ואינדיבידואלית, והכרה במציאות קיומנו כחלק מכלל היקום.

בשנים האחרונות נראה שגם המדע המודרני מתחיל ליישר קו עם הפילוסופיות הקדומות, כאשר יותר ויותר חוקרים מתחומים שונים באקדמיה מביעים תמיכה ברעיון שהאינדיבידואל – ישות נפרדת לגמרי מסביבתה – הוא אשליה, וכי יש לבחון אותו בראייה הוליסטית יותר תוך שימוש בכלים תיאורטיים השאולים מהמדעים החדשים.

של מי הגוף הזה בכלל?

פרופסור טום אוליבר, חוקר אקולוגיה ואבולוציה מאוניברסיטת רדינג, מסכים עם הדעה שקונספט האינדיבידואל שגוי מיסודו. על פי ה-Telegraph, אוליבר טוען כי עלינו להתפכח מהתפיסה שהעולם בנוי מישויות נפרדות וקבועות. "אנו עשויים להרגיש כאילו אנחנו אינדיבידואלים שפועלים באופן אוטונומי בעולם ושיש לנו עצמי פנימי שנותר קבוע לאורך כל חיינו", מסביר אוליבר. "זו האשליה שאני מחפש להפיג".

"אנחנו מחוברים באופן מלא לעולם שסביבנו. כמו חוט ששזור באריג ואינו מודע למלוא הדרה של היצירה המורכבת השלמה, אנו איננו אינדיבידואלים עצמאיים כי אם חלק מרשת אוניברסלית מקושרת ועמוקה".

גוף האדם, למשל, מדגים אוליבר, בנוי מעשרות מיליארדי תאים עם תוחלת חיים שלרוב אינה גבוהה ממספר ימים או שבועות – כך שהוא מתחדש כל הזמן. למעשה, אין אף חלק בגופנו שמתקיים למשך יותר מ-10 שנים. ואם לא די בכך, רובם המכריע של התאים בגוף כלל אינו אנושי, אלא בקטריאלי. לכן, על-פי אוליבר, אין די בגוף הפיזי שלנו בכדי להחזיק את קיומה של זהות מובחנת.

ומה לגבי התודעה? לדברי אוליבר, ממצאים מתחומי מדעי המוח חוזרים ומדגימים שהנפש שלנו אינה אלא תיבת תהודה לאמונות שרכשנו בעבר.

"אנחנו מחוברים באופן מלא לעולם שסביבנו", אומר אוליבר. "כמו חוט ששזור באריג ואינו מודע למלוא הדרה של היצירה המורכבת השלמה, אנו איננו אינדיבידואלים עצמאיים כי אם חלק מרשת אוניברסלית מקושרת ועמוקה".

כשמסתכלים על ה"אני" כתהליך, קל יותר למדוד אותו

על רקע בעיותיו של המדע בהגדרת מושג ה"אני", חברו צוות חוקרי מערכות מידע מורכבות ממכון סנטה פה האמריקאי וממכון מקס פלאנק הגרמני בניסיון להציע פתרונות חדשים לסוגיה העתיקה. "למרות הנחת העבודה הקנונית של מושג האינדיבידואליות בביולוגיה, יש מעט מאוד הסכמה לגבי מה הם אינדיבידואלים, ויש קריטריונים ומבחנים כמותיים מעטים בכדי לזהות אותם", כתבו החוקרים בעבודה שסוקרה ב-Phys.org. הם ממשילים את הבעיה לאשליה האופטית הידועה שבה שני פרצופים יוצרים מתאר של אגרטל, ולהיפך. נוצר קושי להפריד בין הדמות לבין הרקע – הם תלויים האחד בשני. "צורת חיים אינדיבידואלית וסביבתה יוצרות שלם הגדול מסכום חלקיו", מסבירים החוקרים.

על כן הצוות שם לעצמו למטרה לבחון את הגדרות האינדיבידואליות מחדש ולפתח כלים מדעיים שיסייעו ליצור תמונה נאמנה יותר של המציאות. בניסיון לעשות כן, פנו לרעיונות מתורת המידע – ענף מתחום המתמטיקה השימושית שעוסק ביכולת להעביר ולמדוד מידע, בעיקר בתחומי התקשורת, המחשוב והנדסת החשמל – ויצרו את תורת המידע של האינדיבידואליות.

אשליית "האגרטל של רובין" – מיהן הדמויות ומהו הרקע? תמונה:   Martin Janecek on Shutterstock

במקום להתמקד בתכונות האנטומיות של האינדיבידואל (למשל דפנות התא ככאלו שמפרידות אותו מסביבתו), הצוות מציע להסתכל על היחיד ועל הסביבה כעל מערכות שמעבירות מידע ביניהן. לדבריהם, "כדאי להסתכל על אינדיבידואלים במונחים של תהליכים דינמיים, ולא כעצמים נייחים […] כפועל ולא כשם עצם".

דרך עיניהם של חוקרי מערכות קל יותר לתאר את אבני הבניין של הביולוגיה כ"דרך לשמר ולקדם מידע בזמן". כך גם מתאפשר למדוד אותן ביתר קלות באמצעים כמותיים. פרופסור ג'סיקה פלאק מצוות המחקר מסבירה שעל-מנת להגדיר מחדש את האינדיבידואל – במקום לשאול מהו – יש לשאול 'איזה תהליך יוצר זהות מובחנת?' ולראות כיצד ובאיזו מידה נפרד או מושפע היחיד מסביבתו.

כך נוצר למעשה רצף שעליו נעות צורות החיים ואינדיבידואלים אחרים, ובאמצעותו ניתן לבחון, על-פי פלאק, עד כמה צורה מסוימת היא אינדיבידואלית. הסקאלה נעה בין צורות שמעוצבות ותלויות לגמרי בסביבתן (למשל מערבולות במים) דרך כאלה שתלויות בה חלקית (למשל שוניות אלמוגים או רשתות קורי עכביש), וכלה באורגניזמים שעוצבו על-ידי הסביבה אך בעלי אוטונומיה גבוהה (למשל בעלי חיים). כל מיקום שכזה על הסקאלה, כל צורה, כל דרגה של אינדיבידואליות – הם למעשה אסטרטגיות של הטבע לשימור מידע.

מהפכה לשחרור האנושות מכבלי ה"אני"

לרעיונות אלו מספר השלכות מרחיקות לכת, והם מציפים גם שאלות נוספות. אם תורת המידע רואה בהתרבות וחלוקה – מנגנון שאופייני לצורות חיים – כטקטיקות של הטבע לשמר מידע לאורך זמן על-ידי יצירת אינדיבידואלים, "הדבר מותיר אותנו חופשיים לשאול שאלות הדומות לזו החוקרת מדוע ישנם בכלל חיים מלכתחילה", מספרת פלאק.

פרופסור דייוויד קראקאור, נשיא מכון סנטה פה לחקר מערכות מורכבות ומוביל המחקר, מציין שאולי המשמעות הגדולה ביותר של ראייה זו היא בכך שהיא מיישרת קו עם רעיונות מתחום מכניקת הקוונטים. על-פי תיאוריות אלו, שעליהן הרחבנו בעבר, מצבה של מערכת מסוימת תלוי במדידה של 'צופה'. באופן זהה, בעולם הביולוגיה כלי המדידה שאנו קוראים לו 'הברירה הטבעית' מכתיב את צורתו המועדפת של האינדיבידואל. בכך מוצב ה'צופה' במרכזה של תורת האבולוציה.

"בדיוק כפי שקופרניקוס הבין שכדור הארץ אינו מרכז העולם, החברה האנושית זקוקה בדחיפות למהפכה דומה בכדי להבין שאנשים אינם ישויות נפרדות אלא חלק מזהות מחוברת".

בראייה אקולוגית, פרופסור אוליבר טוען שההתפכחות מאשליית העצמי הנפרד היא מהפכה תודעתית שחיונית להמשך קיומו של המין האנושי בכדור הארץ.לדבריו, הבנה זו תוכל לסייע לדחוף לפתרונן של בעיות חברתיות וסביבתיות. "אנו נמצאים בצומת דרכים קריטית כמין ואנו חייבים לשנות את תודעתנו והתנהגותנו במהירות" אומר אוליבר.

"הכול זורם", גורסת אמרה המיוחסת לפילוסוף היווני הקדום הרקליטוס. "אדם לא יכול להיכנס אל אותו הנהר פעמיים. האדם לא יהיה אותו האדם, והנהר לא יהיה אותו נהר". נראה שרק היום, 2,500 שנים מאוחר יותר, מגיע המדע לאותן מסקנות ומתחיל להגדיל את ארגז כליו כך שיוכל לתת מענה טוב יותר לשיקוף המציאות המורכבת. האם אכן שום דבר אינו קבוע? ואם באמת כך, מהיכן מגיעה אשליית העצמיות החזקה שאנו כל-כך מתקשים להשתחרר ממנה? נדמה ששאלות אלו עוד עתידות להישאר פתוחות, לפחות עד שתורות חדשות יתווספו לארגז הכלים של הידע האנושי.

תמונת כותרת: Taviphoto on Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אירועים טראומטיים עשויים להותיר חותמת תורשתית במשך דורות, אך גם לריפוי כוח דומה

ההבדלים בין אנשים נוצרים בדמיון שלנו – ראם דאס על תמצית הזהות האנושית

0 ו-1 מגדירים את עצם קיומנו במובן עמוק בהרבה מהמהפכה הדיגיטלית

עוד מרדיו מהות החיים:

מה שלימד הבודהא – ה"אני"