בין כל זיכרונות האימה של השואה, מנצנץ לו מדי פעם סיפור טוב, אירוע שהצליח למרות הכול להאיר מעט בתוך ים הזוועה. מתוך נסיבות כה אפלות, מתברר, חסד קטן יכול ללכת דרך ארוכה. למעשה, כפי שמספר וורנר רייך, הוא יכול ללוות אותך לשארית חייך וזוהרו רק מתגבר עם השנים.

הגרמנים שניהלו את מחנות ההשמדה נתפסים לפעמים כמכונות, רובוטים דמויי אדם, שכן הדעת לא סובלת כי בן אנוש מסוגל לבצע זוועות כאלה. אבל הם היו בני אדם, ולמעשה עשו מאמץ לשמר לעצמם שגרה 'אנושית' בלב הגיהינום שיצרו. כך, למשל, ידוע שבמחנות רבים איתרו הגרמנים אסירים עם רקע תרבותי כלשהו, כדי שהללו ישמשו צוותי בידור עבורם. ביניהם היו נגני תזמורת, שחקני תיאטרון – ואפילו קוסמים.

מבלי שכיוונו לכך, יצרו הגרמנים כל מיני עיוותים במציאות; הצורך הסתמי שלהם בבידור התברר עבור אסירים רבים כגורלי ומשנה חיים. בין האסירים הללו היה וורנר רייך, שמפגש אקראי שלו עם איש בידור במחנה סייע לו לשרוד והותיר בו חותם שהיה לו למצפן חיים.

בהרצאת TED מספר רייך על אותו מפגש, עד כמה הוא היה בלתי נתפס בתנאי המחנה, וכיצד נחרט בו כה עמוק שגם היום, עשורים רבים אחרי, הוא מקפיד לספר את הסיפור ולהעביר את המסר שלו הלאה: די בחסד קטן שלנו כדי לשנות את חייו של אחר מקצה לקצה.

ניצוץ של חמלה בעיצומה של האפלה הגדולה בתולדות האנושות

כשהגיע רייך לאושוויץ היה המחנה בשיא פעולתו. הוא נולד בגרמניה, אך משפחתו עברה ליוגוסלביה לאור האנטישמיות שקדמה למלחמת העולם השנייה, שם חיו כשבע שנים שאותן הוא מתאר "מאושרות". לאחר פלישת הוורמאכט ב-1941 הסתתר רייך, אז בן כ-13, והצליח בכך קרוב לשנתיים. לאחר שנתפס בידי הגסטפו נשלח למחנה בצ'כוסלובקיה ומשם, כעבור 10 חודשים, לאושוויץ.

כך הוא מתאר את המפגש הראשון עם המחנה: "הגענו, לקחו מאיתנו את כל הרכוש שלנו, כל מה שהיה לנו, ונתנו לנו מדי פסים, שמו לנו קעקוע על הזרוע, והעבירו לנו את המסר שאנחנו נשהה שם לשישה חודשים בדיוק. ולאחר מכן, נעזוב את המחנה. דרך הארובה".

רייך מציג תיאור מוכר של המחנות והדרך אליהם: רעב, צפיפות, זוהמה וקור. ואולם, בסיפורו האישי הייתה תפנית אחת שהתעלתה מעל מסכת איומה זו שהפכה נחלתם של רבים. שכנו לדרגש "היה אדם מאוד נחמד, והוא הציג את עצמו כמר הרברט לוין". יותר מאוחר יתברר לו מי היה מר לוין, אבל נכון לעכשיו הוא היה פשוט שכן לדרגש, כמו מעל מיליוני שכנים לדרגש אחרים שהיו במחנות השונים.

"ושם ישב לו מר לוין עם חפיסת קלפים, והוא ערבב את הקלפים. ולא יכולתי להבין את זה. אתם יודעים, חפיסת קלפים באושוויץ הייתה כמו למצוא גורילה במקלחת שלך".

ולמרות שעדיין לא ידע מי היה מר לוין, בכל זאת נהנה מחברתו. "מר לוין היה נחמד ונימוסי כלפיי". אך יום אחד הנחמדות הקז'ואלית שלו התגבשה לכדי אירוע מכונן בחייו של רייך. היה זה כשחזר מאיזו מטלה וטיפס לדרגש שלו, העליון מבין 3 הקומות. "ושם ישב לו מר לוין עם חפיסת קלפים", הוא משחזר, "והוא ערבב את הקלפים. ולא יכולתי להבין את זה. אתם יודעים, חפיסת קלפים באושוויץ הייתה כמו למצוא גורילה במקלחת שלך".

מר לוין הושיט לו את החפיסה וביצע תרגיל קלפים. עבור רייך כל הסיטואציה הייתה סוריאליסטית מלכתחילה, והקסם העצים את התחושה עוד יותר. כמו שאופייני בתרגילים של קוסמים מוצלחים, הצופה נותר לתהות מה בעצם קרה הרגע לנגד עיניו. ומר לוין היה בהחלט קוסם מוצלח. הוא "היה קוסם מקצועי. הוא עבד בגרמניה, וכשהגיע לאושוויץ ה-S.S ידעו מי הוא, אז הם נתנו לו חפיסת קלפים, הם נתנו לו חתיכת חוט, הם נתנו לו קוביות משחק, והוא היה מציג בפניהם". ואם יש כלל אחד שידוע לגבי קוסמים מקצועיים – הם אף פעם לא מגלים את סודות המקצוע שלהם.

אלא שמר לוין חרג ממנהגו והסביר לרייך המופתע את התרגיל. עבורו היה זה מעשה בלתי נתפס. "המילים נצרבו במוחי וזכרתי כל מילה ומילה. ומאותו היום התאמנתי על התרגיל בכל יום למרות שלא היו לי קלפים. פשוט המשכתי להתאמן".

חסד שחווינו הופך אותנו עצמנו לשגרירים של חסד

שלושה שבועות מאוחר יותר נשלחו מרבית אסירי המחנה לתאי הגזים, ובין המעטים שהושארו בחיים לצורך עבודה היה גם רייך. בשלוש השנים הבאות הוא יעבור תלאות רבות נוספות, ביניהן צעדת מוות, ושהייה במחנה מאוטהאוזן שם הגיע לרעב כה כבד שבשחרור המחנה שקל 29 ק"ג. "ישנתי במשך שלושה ימים ליד גווייה של אדם, רק כדי לקבל את מכסתו, לחם מעופש בשיעור כף אחת", הוא מתאר. כשהסתיימה המלחמה לא תמו צרותיו. הוא שב ליוגוסלביה, שם במקום חברים ומשפחה שנרצחו מצא משטר קומוניסטי. הוא שהה שם שנתיים בטרם הצליח להימלט לאנגליה. ובכל הזמן הזה לא חדל מלשנן את הקסם שלימד אותו מר לוין באותו יום שגרתי באושוויץ.

באנגליה, למרות שהיה נטול השכלה וכישורים, החל תהליך שיקום חייו. "וכשנה אחרי שהגעתי לאנגליה, קניתי לעצמי חפיסת קלפים", הוא מספר, "ובפעם הראשונה, ביצעתי את התרגיל שראיתי באושוויץ בדרגש בתוך צריף. והוא הצליח. הוא הצליח באופן מדהים. והראיתי אותו לכמה מהחברים שלי, והם אהבו אותו. והלכתי לחנות קסמים, וקניתי כמה תרגילי קסם, והראיתי אותם לחברים שלי, וקניתי עוד כמה תרגילי קסם והראיתי גם אותם. ואז קניתי כמה ספרי קסמים, וקניתי עוד כמה ספרי קסמים. יש קו דק מאוד בין תחביב לשיגעון".

לאחר שהתחתן עבר לארצות הברית ושם למד הנדסה, אבל בשנותיו הראשונות ביבשת הייתה עבודתו כרוכה בדיבור לפני קהל. זה עזר לו כשיצא לגמלאות והחל לדבר בפני תלמידים בבתי-ספר, ולספר את סיפורו. "והסיבה היחידה ליכולתי לדבר בבתי-ספר היא שאדם מאוד חברותי הראה לילד די מפוחד תרגיל קלפים במחנה ריכוז", הוא משתף. "התרגיל שהוא הראה לי נשאר איתי ואפשר לי […] לנסות ולהפוך את העולם הזה לקצת יותר טוב".

רייך חותם בקריאה ליישם סביבנו את 'התרגיל' הקטן שעשה לו מר לוין, כלומר לא את הקסם אלא את החסד הקטן שהפגין כלפיו. אנחנו לא יודעים באיזה מצב ובאילו נסיבות אנו פוגשים אנשים, לכן טוב אם נזכור שמעשה אחד מצדנו, אפילו סתמי, עשוי להתברר כמה שעיצב מחדש לטובה גורל של אדם אחר.

תמונת כותרת: Mila Drumeva / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מדוע מחוות זניחות לכאורה של טוב-לב עשויות להיצרב בנו לכל החיים?

מקרב לב – בחזרה לאומנות הנשכחת של מכתבי תודה

האם החתירה לטוב נמצאת בטבע שלנו? מבט מזווית אחרת על תיקון הדרך

עוד מרדיו מהות החיים:

דליק ווליניץ ושמואל שאול על ניצולי שואה בעולם מקוון ועל תודעה הישרדות