ההרצאה השבועית של TED: שמיים זרועי כוכבים חיוניים לנו, ולא רק בגלל היופי שלהם


לחושך יצא שם רע מסיבה מאוד פשוטה – הוא מפריע לנו לראות. אלא שבאופן פרדוקסלי, בתנאים מסוימים הוא דווקא מסייע לנו לראות והאור הוא זה שמפריע, כמו במקרה של חקר גרמי השמיים. אך מתברר שהנזק של זיהום אור – או התועלת של החושך – לא מסתיים שם. כיצד הוא משפיע על בריאותנו ובאילו צעדים פשוטים ניתן להתגבר עליו?


בועז מזרחי | 11 יוני, 2020

לילה במדבר מזוהה כמעט תמיד עם שני דברים: קור חודר עצמות ומופע שמימי מהפנט שבו נחשפים כוכבי היקום במלוא הודם והדרם. רבים מאיתנו ניאותים לסבול את הקור כדי להיות עדים למחזה המרהיב הזה. אומנם למדבר יש קסם מיוחד נוסף, אבל היה נחמד מאוד לו יכולנו להביט בכוכבים גם מחלון הבית. רובם המכריע של בני האדם לא יכולים.

יש אנשים שזה מפריע להם יותר מאחרים. לפרופסור קלסי ג'וסון, למשל, תאורת הלילה ממש מפריעה לעבוד. כאסטרופיזיקאית תפקידה להביט על הכוכבים ולפענח את סודות היקום וזה די קשה עם כל האורות המרצדים הללו סביב. מפתיע לגלות עד כמה העוצמה האדירה של אור הכוכבים נשחקת בדרך אלינו, ועד כמה התאורה הצנועה באופן יחסי שלנו נהנית מיתרון הביתיות.

בהרצאת TED משוחדת לטובת חשכת הלילה מסבירה ג'ונסון כי מלבד ההפרעה לעבודתם החשובה של מדענים, זיהום אור מביא עימו שפע של תופעות לוואי בלתי רצויות, כמו סיכון מוגבר למחלות ולמתח נפשי. ולא פחות חשוב, היא אומרת, שמי הכוכבים מחברים אותנו בחזרה ליקום ומזכירים לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול ורחב יותר. לדבריה, עומדות בפנינו מספר דרכים פשוטות להתנגד לעריצות התאורה המלאכותית.

קסמם של לילות כפריים במינסוטה

בשנים האחרונות נפוצו ברשת תמונות של לילות כדור הארץ שצולמו מהחלל. בתמונות נראה הכדור שלנו בכחול כהה ועליו משובצות נקודות בצהוב-כתום, שבערים צפופות מצטברות לכתמים גדולים. יש משהו יפה, אולי אפילו מרגיע בתמונות האלה, אבל הן מסתירות עובדה בעייתית. אם מהחלל קל לראות את הכדור בלילה בזכות האורות, כשהופכים את נקודת המבט מתהפכות גם היוצרות – האורות שאנו מייצרים דווקא מפריעים לנו לראות את החלל.

ולפעמים אנו רוצים וצריכים לראות את החלל. כמו רבים מאיתנו, בילדותה נהנתה ג'ונסון מתצפית כוכבים. "כשגדלתי במינסוטה אחד הדברים האהובים עליי לעשות בערב קיצי היה לתפוס את שק השינה שלי ולקחת אותו לאיזה שדה מאחורי הבית, שם הייתי מבלה שעות בהתבוננות על שמי הלילה". היא מספרת על הרגל מיוחד שהיה לה, להתמקד בכוכב הבוהק ביותר ולהתרכז רק בו עד ששאר שדה הראייה שלה הופך מטושטש. "הצלחתי להחזיק את הריכוז הזה למספר רגעים בודדים", היא אומרת, "אבל כשהצלחתי, הרגשתי חיבור חזק ליקום, וכמעט תחושת ורטיגו, כאילו אני הולכת ליפול לחלל".

מי שזוכר את המחזה של שמי לילה באזור נטול זיהום אור יכול להתחבר להרגשה הזו. הכוכבים נותנים לשמיים חיות, דינמיקה. השמיים הם לא קנבס סתמי וריק אלא חופה שקופה שדרכה אנו רואים את הסביבה הקוסמית שלנו. החיים בזיהום אור משולים לאדם שיש לו בית עם חלונות פנורמיים אך הווילונות סגורים והוא כבר אינו זוכר איך נראה הנוף מביתו.

זיהום אור פוגע בבריאות

אבל הבעיה לא נגמרת בחוויה האישית שלנו. לזיהום אור יש השלכות נוספות. "כאסטרונומית אני באמת יכולה להגיד כמה חמור זיהום האור על-פי בהירות הכוכבים שאני רואה בשמיים", אומרת ג'ונסון, "ומתברר שכשמנסים לגלות את סודות היקום, זה מאוד עוזר שאפשר לראות את היקום". המידע שמגיע מהכוכבים עוזר לאסטרופיזיקאים עם השאלות שנמצאות בחזית הקדמית ביותר של המדע – איך נוצר היקום, האם יש כוכבים נוספים שניתן לאכלס, מה מבנה המציאות שלנו וכן הלאה. באור שאנו מייצרים אנו מסנוורים גם את המשוכלל שבטלסקופים.

רגע, יש עוד. מהאור המלאכותי סובלים בעלי חיים שסדר יומם מבוסס על מחזורי התאורה. לדברי ג'ונסון, שורה של מינים נפגעת כתוצאה מזיהום אור והיא מתמקדת דווקא בדוגמה לא שגרתית – חלזונות ים: דיירי קונכיות שלא שונים בהרבה מאלה שאנו מכירים מחוף הים. החלזונות מסוגלים לנוע במהירות שיא של מילימטר בשעה. במצב רגיל הקצב הזה טוב להם, אבל כשמשהו משבש את להם את סדר היום הם בצרות. ג'ונסון מסבירה כי "אם שבלולי הים חשופים לאור מלאכותי בלילה הסיכוי שלהם להישאר מתחת למים עם טורף, גדל פי שניים" ומכיוון שהם איטיים מאוד הימלטות אינה אופציה. כמו מינים רבים של בעלי חיים קטנים, גם במקרה של חלזונות הים מערכת אקולוגית שלמה נשענת על כתפיהם הרכות. לאורך זמן עלולה אוכלוסייה שלמה להימחק ואיתה נפגעים גם הטורפים של החלזונות כמו ציפורים וסרטנים. וכשאלה נעלמים נפגעים הטורפים שלהם וכך לאט לאט החיים והטבע עוזבים את האזור.

­­­­­­­­­פגיעה במערכת אקולוגית היא בסופו של דבר פגיעה גם בנו. אבל זיהום אור משפיע עלינו באופן ישיר יותר. ג'ונסון אומרת כי מעבר להשפעה הברורה על איכות השינה, תאורה מלאכותית נמצאה קשורה גם להשמנת יתר, באותה במידה של אכילת מזון לא בריא. כמו כן, חשיפה גבוהה לאור מלאכותי מעלה את הסיכון לחלות בסוגי סרטן שונים, "ובסביבת מעבדה מפוקחת נמצא קשר ישיר בין אור מלאכותי מוגבר בלילה וקצב התפתחות הגידול".

תופעות הלוואי הללו הן תוצאה של שיבוש בייצור מלטונין, ההורמון המווסת את מחזורי הערות והשינה שלנו. "בנוסף, בשביל הכיף", אומרת ג'ונסון, "אני רוצה ליידע אתכם שזיהום אור קושר גם לדברים הבאים: כאבי ראש, חרדה, דיכאון, סכרת, מחלות לב והרשימה נמשכת". על כל אלה תוסיפו 3 מיליארד דולר בשנה עלויות ייצור ומתחילה לעלות התהייה האם קיימת דרך חלופית לגשת לשאלת האור והחושך.

הדרך לעזור פשוטה יותר משנדמה לנו

בל נשכח, מבהירה ג'ונסון, את האור הבלתי נראה. טכנולוגיות המבוססות על אורכי גל בלתי נראים כמו לוויינים, טלפונים סלולריים ורדארים משבשים עוד יותר את אור הכוכבים ותוקעים טריז בינינו ובין המידע שמגיע מהיקום. "עבור אסטרונומים כמוני, המשתמשים באור בלתי נראה לחקור את היקום, זה הולך להיות כמו להסתכל על השמש ולנסות לראות נר יום הולדת מאחוריה".

גו'נסון מדגישה כי אין בטכנולוגיה או בתאורה בעיה כשלעצמן. זה יותר השימוש שאנו עושים בהן. "אני משתמשת באורות בלילה כמו כל אחד אחר. אבל הנה העניין – חלק מהבעיות העולמיות […] נראות גדולות מדי ובלתי פתירות. זיהום האור הנראה הוא לא אחת הבעיות האלו. זה למעשה פשוט בצורה מטופשת", היא אומרת ומציעה חמש דרכים פשוטות שבהן כל אחד יכול לתרום את חלקו למאמץ:

"[1] אל תשתמשו באורות בהירים יותר ממה שאתם צריכים. [2] אל תשתמשו באורות כשאתם לא צריכים אותם. [3] האורות האלו שאתם משתמשים בהם, תוודאו שהם מכוונים כלפי מטה, ולא בוהקים לכיוון השמיים. [4] ובואו נדבר על אורות LED. אם יש לכם ברירה, אל תקנו את הכחולים. תחפשו מילים כמו 'לבן חם'. אם אתם קונים אורות LED עם מילים כמו 'אור טבעי' או 'אור יום', זה כמו להגיד שאתם שונאים את החלל. [5] ולבסוף, אתם יכולים להיות שגרירים. אפילו בקהילה המקומית שלכם, תבדקו אם יש קוד תאורה ואם זה יכול להיות יותר ידידותי לשמי הלילה. או אם אעז להגיד, אתם אפילו יכולים לתמוך ברמה הארצית, על-ידי בקשה בנימוס מהרשויות".

ועל אף כל ההשפעות החמורות של זיהום אור, ג'ונסון מאמינה כי המוטיבציה הטובה ביותר לפעול היא לחוות שוב את שמי הלילה זרועי הכוכבים במו עינינו. במרחק לא יותר משלוש שעות כמעט כולנו יכולים למצוא אזור נקי יחסית מזיהום אור, להרים ראש לשמיים, לאבד את הראש בכוכבים ולהרגיש שעוד רגע אנחנו נופלים אל החלל.

תמונת כותרת: Mark Basarab on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.