בין אם מדובר במשרד שאליו נכנס בעל תפקיד חדש ובין אם בתא משפחתי המתרגש לקראת תינוק נוסף – טלטלת השינוי נוכחת. בעזרת מענה מותאם לצרכים, טקסים יצירתיים ומשחקי תפקידים ניתן להקל את ההסתגלות לשותפות החדשה בין בני המשפחה.

כניסה של עובד חדש לחברה היא מרגשת ומשמחת – גלום בה פוטנציאל רב לשדרוג ההתנהלות, לאינטראקציות חברתיות מעניינות ולהתקדמות החברה בעולם העסקי. עם זאת, היא עשויה להציף חששות, לייצר קונפליקטים ולערער את מערכות היחסים הקיימות. כמו בכל קבוצה המקבלת לתוכה שחקן חדש, ישנו תהליך של הסתגלות לשינוי. חשיבה מחודשת על חלוקת העבודה, על השרשראות הבירוקרטיות הקיימות וכמובן על מאזן הכוחות החברתי. קצת כמו לקבל טלפון חכם מדגם חדש – אנחנו יודעים שהוא טוב, מבינים שהוא אמור להקל עלינו ולהפוך לידיד של ממש, אך באותה הנשימה אנחנו ניצבים בפתחה של דרך הסתגלות שעליה אולי היינו מעדיפים לדלג.

הלחצנים שמחזירים אחורה בזמן ממוקמים בצורה שונה, אייקונים נראים אחרת וסף הרגישות של המסך גם הוא לא דומה לנייד האחרון שלנו. אין מנוס, פרט חדש המתווסף למערכת קיימת, משמח ככל שיהיה, מצריך תהליך למידה. וזה, בתורו, דווקא יכול להיות מעצים ומפתח אם רק נקדיש לו את תשומת הלב והמאמצים הדרושים.

במסגרת העבודה – כאשר מדובר בצוות בוגר ואחראי המורכב משחקנים שמבינים את מטרת השינוי, מילא. אך מה ניתן לעשות על מנת למקסם את יתרונותיו של תהליך שכזה, במסגרת קצת פחות בוגרת כמו ילדים המקבלים אח קטן לתוך התא המשפחתי? תשומת הלב של ההורים הולכת להתחלק בצורה שונה, וככל הנראה אפילו לא בחלוקה שווה. זמן האיכות עם האחים הגדולים עומד להתקצר וגם הנכסים (כמו חלל חדר השינה, צעצועים או מדפים בארון הבגדים המשותף) עומדים להצטמצם.

עקומת שלבי ההסתגלות לשינוי

במגזין Insights מתוארת עקומה המחלקת את שלבי הסתגלות לשינוי במסגרת ארגון או חברה. היא מציגה שלושה שלבים עיקריים – הכחשה, ספק וקבלה, המתאפיינים בתגובות כגון: האשמה חיצונית, ביקורת עצמית, בלבול ולמידה מחודשת מצד העובדים, וכלפיהן מוצע המענה הנכון ביותר מצד המעסיק. ניכר כי קשב והכלה הם ליבת התגובה המתאימה לשלבי ההכחשה והספק, וכי בשלב הסופי המתאפיין ברציונליזציה ופרקטיות נכון לתמוך בעובדים, לעודד אותם לקראת עתיד ורוד יותר ולהוביל את תהליך הלמידה החדש.

על אף השוני הגדול בקהלי היעד, מצטייר דמיון מאוד אנושי וטבעי בין הסתגלותם של עובדי חברה לקולגה חדשה ובין הסתגלותם של ילדים לאח קטן שזה עתה נולד. ההכנה המקדימה, הכלת מגוון הרגשות הצפים, יצירת הביטחון וגיוס הצוות הקיים כשחקני מפתח להצלחת השינוי – כל אלו משמעותיים בשני המקרים. כמובן שכשמדובר בשני ילדים, הטון משתנה, פעולות ההכנה כוללות משחקי תפקידים ואולי תחפושות, והרגשות עשויים לצוף על פני השטח בהתנהגויות לא הולמות ובבכי (אולי גם אצלכם במשרד, אנחנו לא שופטים).

השלב הראשון שמומלץ להשקיע בו את תשומת הלב הוא רגע הבשורה. כפי שאין טעם לספר לעובדים שבעוד שלוש שנים תיכנס מנהלת צוות חדשה, גם מול הזאטוטים בבית, תזמון הוא אלמנט משמעותי. "לילדים בגיל הרך עוד אין, לרוב, תפיסת זמן", מסבירה ג'ניפר שרוף פנדליי, דוקטור לפסיכולוגיה, בכתבתה במגזין Kids Health. "על כן", היא ממשיכה, "אין טעם לומר להם שהתינוק יגיע בעוד מספר חודשים. לעומת זאת, ניתן להסביר שהוא יגיע בחורף או כאשר קר בחוץ". בצורה שכזו נאפשר להם ציפייה מותאמת מציאות, בין אם זו הולכת להיות רוויה בשמחה או במתח – עדיף שהיא לא תרגיש כמו נצח.

האפשרות לבנות, כבר מההתחלה, קשר שבו יש מקום לכולם.

טקסיות והצעות פרקטיות נוספות

בהמשך, כבניית תשתיות לקראת השינוי, מציעה פנדליי להקריא לאחים לעתיד ספרי ילדים התואמים את גילם ועוסקים בנושא, לבקר משפחות חברים שלהן תינוק חדש ואפילו להציע להם לקחת חלק באריזת התיק ללידה או לחשוב יחד על שמות מוצלחים לאח החדש. באנלוגיה לעולם הקריירה, זהו השלב המקביל לפגישות הכנה בנושא השינוי, שבהן יוצגו מצגות, יוקדש זמן לשאלות וחששות ובעיקר תירקם תמונה מסודרת בראשם של העובדים של כיצד-זה-הולך-להיראות. בתוך מסגרת בעלת גוף ניהולי מוביל, חשיבות ההנגשה ברורה מאד, ואילו בתוך תא משפחתי עשויה להיות נטייה לחשוב שדברים יסתדרו מעצמם.

אלמנט נוסף שיכול להתקיים במקומות עבודה בתצורה של ימי גיבוש או הרמת כוסית חגיגית לחיי השינוי המתקרב הוא טקסיות. זה לא סוד שטקסיות מגייסת את הנוכחים למען מטרה משותפת, מפיחה בהם גאוות יחידה ומבססת את תחושת השייכות שלהם, ועל כן, רעיון טקסי אחד העולה מכתבתה של פנדליי הוא ערב צלילה נוסטלגי אל תוך אלבומי תמונות הילדות המשפחתיות. ערב שכזה יעזור לעצב את ההבנה כי גם הם, הילדים שבינתיים בגרו לכדי גובה של שולחן או קצת יותר, היו פעם תינוקות. זה עשוי לעזור לבנות את התפיסה ששלב הינקות לא נמשך לנצח וכי גם הם היו מיוחדים כפי שהתינוק החדש הולך להיות.

טקס נוסף המתאים לשיווק תפקידם החדש הוא טקס הכתרת הילדים כ"אחים גדולים". זה יכול לכלול אבנטים מבד הנושאים כותרת מרגשת כמו "האחות הכי גדולה", זרים לראש, שרביטים או עוגה חגיגית. המעמד יתבל את השינוי הקרב ובא בניחוח של חשיבות חיובית.

ולקינוח, טקס אחר שמתואר במאמר של מחלקת הילדים בבית החולים Stanford Children’s Health בא לענות על החשש שבאובדן אהבת ההורים לטובת התינוק. הרעיון המתואר הוא טקס הדלקת נרות והמשל הטמון בו הוא יכולתה של להבת הנר להדליק נרות אחרים מבלי שייגרע מאורה. ניתן להשתמש בנרות גדולים שייצגו את ההורים ונרות קטנים שייצגו את הילדים (כולל נרו של האח העתידי), והלהבה תגלם את תפקיד האהבה שבלב. "לבסוף הדליקו את נרו של האח העתידי והראו להם כיצד האהבה לא הצטמצמה אלא להיפך, רק גדלה", מסבירים במאמר.

אוזן קשבת ורשת ביטחון – בבית ובמשרד

אף על פי שניכר השוני בין הטקסיות המשרדית הרשמית וזו המקושטת והתיאטרלית שבתא המשפחתי, ניתן לראות כי המטרות דומות. ומה בנוגע לנקודת הזמן שבה שחקן החיזוק החדש כבר על המגרש? גם כאן מסתבר שההקבלה לא רחוקה. אם היינו מנהלים חברה קטנה, סביר שהיינו מגבירים את הווליום של נוכחותנו במשרד, מקיימים יותר פגישות אישיות, ומעודדים מצד אחד את גיבוש הקבוצה יחד עם השחקן החדש ומצד שני את המשכיותה של השגרה קרובה ככל הניתן לזו שהייתה קודם.

בהגעה הביתה מבית החולים, ביחד עם העולל החדש, מציעה פנדליי לנסות לשמור על שגרת יומם של הילדים האחרים ככל האפשר, לדאוג להעסיק אותם בספרים או במשחקים בזמני האכלת התינוק שבהם תשומת הלב מופנית הצידה מהם ולעודד אותם (בעיקר את הגדולים מבינם) לדבר על רגשותיהם.

במאמר של בית החולים סטנפורד הולכים עם אותו רעיון צעד נוסף קדימה: "מראשית התהוות התא החדש, קבעו זמן איכות, יומי או שבועי, עם האחים הגדולים (כל אח והחלון שלו). אם אפשר, שלכל הורה יהיה זמן האיכות הקבוע שלו עם כל אחד מהילדים". גם אם אתם מבלים זמן רב עם הילדים בבית, במאמר נטען כי ההגדרה הזו של זמן איכות בלעדי מהווה עוגן עבור הילד ומשחררת אותו קצת מתחושת התחרות התמידית על "זמן-הורים". במילים אחרות, שיחות חתך.

משפחה, כמו כל קבוצה אחרת, מאופיינת בדינמיקה המוכרת ויחד עם זאת, הייחודית לה. מערכות היחסים שזורות זו בזו בחוטים עדינים ובחבלים עבים, וכניסה של פרט חדש היא בין השינויים המשמעותיים ביותר שיכולים להתרחש בה. כאשר השחקן המתווסף הוא אח או אחות, להבדיל מגיס או גיסה, פוטנציאל הערעור שלו, בדומה לפוטנציאל החיבור וההעצמה שלו, גבוה יותר. אין ספק שמדובר בסיפור מסגרת אחר לחלוטין מאשר צוות עובדים במשרד משותף, ועם זאת, בהחלט נראה שחוקיות מסוימת מאפיינת את תנודותיה של כל קבוצה ואת המענה שהיא מבקשת בעת הסתגלות לשינוי משמעותי חדש.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

6 דרכים שבהן אחינו ואחיותינו משפיעים על הזהות, הבריאות והאושר שלנו

ההרצאה השבועית של TED: אפשר לבנות את היסודות של מערכת היחסים גם אחרי שנים

תחביב, עבודה, קריירה וייעוד – 4 מרכיבים שנוטים להתערבב ומספר רעיונות לשילוב

עוד מרדיו מהות החיים:

אסימונים: על חלומות והמסע להגשמתם.