הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

חיים בסרט? כיצד יכולים 22 כללי הכתיבה של פיקסאר לדייק את הסיפור של חיינו


26 ביוני, 2018

פיקסאר, יצרנית סרטי האנימציה הגדולה שבאמתחתה למעלה מ-20 סרטים עטורי שבחים, ביניהם צעצוע של סיפור, מוצאים את נמו והקול בראש, יצרה מסמך ובו ריכזה 22 כללים לכתיבת סיפור טוב. עכשיו, נכון שהרבה דברים שקורים בחיים שלנו הם מחוץ לגבול שליטתנו. אבל בסופו של יום, אנחנו אלו המספרים לעצמנו את הסיפור על אודות מה שקרה. לשמחתנו - או שלא - אנחנו גם קהל הצופים של אותו סיפור, וכמו שכל קהל היה מבקש, עדיף שהוא יהיה טוב. אז האם הכללים ליצירת סיפור טוב יכולים לשרת אותנו גם בסיפור של חיינו? האם אותן תובנות – שזיקקו עבורנו גדולי כותבי סיפורי הילדים של שלושים השנים האחרונות – ילמדו אותנו משהו על חיי היומיום שלנו? על הבחירות שלנו ועל ההיכרות שלנו עם עצמנו? איך נוכל להפוך לדמות אהובה בעינינו, איך נוכל לפשט ולתבל את הסיפור שלנו ומהו טריק הכתיבה שיכול להפוך את חיינו למלאי משמעות?

1. הקהל מעריץ דמות שמשתדלת עבור משהו גדול יותר מאשר צרכיה שלה.

זה נכון לגבי המנהיגים המועדפים עלינו, זה נכון לגבי החברים שאנחנו בוחרים לעצמנו ואפילו לגבי השכנה ממול שתמיד בא לנו לחייך אליה בזמן שהיא מאכילה את כל חתולי השכונה. אז למה שלא נשתמש בהבנה הזו כדי להתחבב על עצמנו? מתי בפעם האחרונה לקחתם נושא שחשוב בעיניכם ופעלתם למענו? לא צריך להקים מפלגה, אפשר להתחיל במסורת של ארוחות ערב משותפות בבניין או סתם להציע לחבר שמשתוקק לנגן על גיטרה שתלמדו אותו מה שאתם יודעים.

2. מה שמעניין את קהל הצופים עשוי להיות מאוד שונה ממה שכיף לכם לכתוב. והראשון הוא שרלוונטי יותר.

בכתבה הזו אנחנו גם הכותבים וגם הצופים. וגם הדמות הראשית פה ושם. אם נקביל את הכלל השני לחיינו – הוא יכול לדבר על הילד הזה שיושב בפינה עם פרצוף חמוץ וסובל כי לא הקשיבו לו ולא משחקים במה שהציע. הילד הזה הוא קצת אנחנו בסיטואציות מסוימות. בכל גיל. שליטה גורמת לנו להרגיש חזקים ומלאי ביטחון, אבל לפעמים בשם השליטה אנחנו מאבדים את עצמנו כצופים, כאלו שחווים את החוויה. נסו לשים לב מתי אתם מזניחים את החלק החווה שלכם ושמרו גם עליו. לפי פיקסאר הוא השחקן הראשי, עד כמה שזה עשוי להישמע מופרך לכותב.

משהו גדול מאיתנו.

3. לנסות לייצר תמה מראש זה חשוב, אבל רק בסוף הסיפור תדעו על מה הוא באמת. ואז, החלו לשכתב. לפחות פעם אחת.

אנחנו משקיעים מאמצים רבים במציאת משמעות בחיינו. מה אם היינו מדמיינים את סוף הסיפור שלנו ושואלים את עצמנו – מי היינו בעולם? לגבי נקודת הסיום הזאת נטיל ספק, האם זה הסוף שמוצא חן בעינינו? או שאולי היינו רוצים להשאיר חותם אחר? ובהתאם לכך, נחזור לנקודת המוצא, לעכשיו, ונשכתב את הסיפור כך שיוביל לסוף שאנחנו מאחלים לעצמנו. את התהליך הזה מומלץ לעשות יותר מפעם אחת.

4. מבנה של סיפור: היה היה ____ בכל יום ____ עד שיום אחד ____ מה שהוביל ל ____ ולכן ____ עד שלבסוף ____.

סיבה ותוצאה. כל דבר שקורה לנו בחיים מוביל למשהו אחר. בדיוק כמו בסיפור. נסו לדמיין שאתם הדמות הראשית אבל אתם יודעים שכל המהמורות האלו בדרך נכתבו על מנת להוביל אתכם לנקודה מאוד חשובה בסיפור.

5. פשטו. מקדו. ערבבו דמויות והסירו מעקפים מיותרים. זה עשוי להרגיש כאילו אתם מאבדים דברים חשובים אבל זה ישחרר אתכם לחופשי.

הכלל החמישי יכול להתקבל כקריאה להתפשטות. פסיכולוגית ומנטאלית. להשיל מעלינו את כל אותן מערכות היחסים המכבידות על חיינו, את הזיכרונות המעכבים אותנו והאמונות המחזיקות אותנו מאחור. כל אותם היבטים של חיינו שנדמה לנו שמגדירים את מי שאנחנו אבל בעצם גם זו רק אמונה שלנו. זו הצעה להרפות מהתסבוכות שלנו ולכוון את עצמנו אל עבר החופש שאנחנו מאחלים לעצמנו.

6. שאלו את עצמכם – במה הדמות שלכם טובה? מה נוח לה? לאחר מכן, עמתו אותה עם ההופכי לה. אתגרו אותה ובחרו כיצד היא תגיב.

כאבי גדילה: אנחנו מרגישים תקועים במקום ומשועממים מעצמנו אז אנחנו רוצים ללמוד משהו חדש. להתחיל עבודה חדשה. לפתוח דף חדש. אנחנו עושים זאת ומוצאים את עצמנו משותקים מהפחד, מתוסכלים מהיותנו חדשים ולא יודעים, לא מנוסים וחסרי ביטחון. נסו לחשוב איך הייתם רוצים שהדמות הראשית של הסיפור שלכם תבחר להתמודד עם הפחדים שלה.

7. בחרו את הסוף לפני שיצרתם את האמצע. ברצינות, סופים הם מאתגרים יותר, מצאו את שלכם מבעוד מועד.

אם נציב לעצמנו מטרות ושאיפות שיהיו לנו למגדלור, נוכל לדעת שנגיע לאן שנרצה. הדרך כבר תיטווה מעצמה.

8. סיימו את הסיפור שלכם גם אם הוא אינו מושלם, והתקדמו הלאה. בעולם אידיאלי הוא היה גם שלם וגם מושלם, אבל עזבו את זה. השתפרו בפעם הבאה.

ככותבים, בעולם אידיאלי היינו יושבים על עבודה שבועות וחודשים עד שתהיה מושלמת. מדייקים כל פרט ופרט. אבל החיים אינם אידיאליים ואינם מושלמים. יתרה מכך, סיכוי גבוה שהיינו מוצאים את עצמנו בלופ שאין לו יציאה. אם נסתכל סביבנו על כל המקומות או האנשים שעושים לנו נעים, נגלה שהם מאוד לא מושלמים ודווקא אי השלמות שלהם היא זו שנעימה לנו כל כך. היא מעניקה להם אנושיות.

הסצנה המכריעה מגיעה, איך הייתם רוצים שהדמות הראשית תתמודד עם הפחדים שלה?

9. אם נתקעתם בסיפור, ערכו רשימה של כל מה שלא יקרה הלאה בסיפור מבחינתכם. לרוב, בזמן שתשקדו על רשימה זו, יצוץ הרעיון הנכון.

זה עשוי להרגיש מתסכל אם רק זה יקרה לאורך זמן, אבל ההבנה של מה אנחנו לא רוצים בחיים: במה אנחנו לא רוצים לעבוד, היכן אנחנו לא רוצים לחיות או מה אנחנו לא רוצים לעשות, מקדמת אותנו מאד לקראת מה שכן. חשבו מכמה מבחנים ניצלתם בשיטת האלימינציה.

10. פרקו לגורמים סיפורים שאתם אוהבים. מה שאתם אוהבים בהם הוא חלק בכם, וזיהוי שלו יעזור לכם להשתמש בו.

מה שנכון לגבי סיפורים, כבר ראינו, נכון גם לגבי עצמנו והאנשים בחיינו. נסו לחשוב על החברה האופטימית שיודעת למצוא את חצי הכוס המלאה או על הבן דוד שתמיד זורם עם הרפתקאות – איפה האיכויות שלהם פוגשות אתכם והאם אפשר לתת לאלו קצת יותר מקום?

11. להעלות רעיון על הכתב יאפשר לכם להתבונן בו ולערוך אותו. להסתובב עימו בראש ישמר אותו כישות מוגמרת וימנע מכם לחלוק אותו עם אחרים.

נייר אמנם נתפס כאובייקט דק וקל לכיפוף, אבל מעבר לחומר הוא מהווה מקום מכיל וחזק, כזה שאפשר להניח בו הכול, למחוק ולערוך. הוא מאפשר לנו להניח על גבו את תהיותינו הכמוסות, את החלומות והפנטזיות, ואת הבעיות שאיתן אנחנו מתמודדים. הוא מחזיק את כל אלו עבורנו, הוויזואליות והמוחשיות שלהן מאפשרות לנו ביתר קלות להתבונן בהן ולהכיר אותן. כמו שילדים נוטים לספור עם האצבעות, כך גם אנחנו יכולים להיעזר בנייר כדי להקל על הראש.

12. בטלו את הדבר הראשון העולה במוחכם. וגם את השני, השלישי, הרביעי והחמישי. סלקו מהדרך את כל הרעיונות המובנים מאליהם והפתיעו את עצמכם.

כמעט תמיד, בנושאים מורכבים יותר מאשר מה לאכול לארוחת הצהריים, התשובה הראשונה שלנו תהיה רק קליפה חיצונית. וככל שאנחנו מרגישים יותר אי נוחות לגבי הנושא, כך יהיה מעניין ומתגמל יותר להעמיק בו. אם נטיל ספק בתשובה הראשונה נגיע לתשובה קצת יותר אמיתית. אם נסיט גם אותה הצידה ונתאמץ נגיע לזו שמתחתיה וכך הלאה, בסוף ניגע בנקודה. וכשניגע, נרגיש.

13. תנו לדמויות שלכם דעות. דמות קלה ופסיבית עשויה להרגיש כיפית כאשר אתם כותבים אותה, אבל היא מאוד לא מעניינת עבור הקהל.

אנחנו נוטים לחשוב שככל שיהיה לאנשים קל להסתדר איתנו ככה הם יאהבו אותנו. אבל האמת היא שכדי לשמוע את כל מה שהם כבר יודעים אנשים לא באמת צריכים חברים. כדי לבחור את הבחירות שכבר בחרו הם לא צריכים אף אחד. אבל אם נביא את האותנטיות שלנו, נחדש את השיח ונביא נקודת מבט מרעננת, לעומת זאת, סביר שנהפוך מוערכים ומעניינים עבור חברינו, שהפעם משחקים בתפקיד הקהל.

מרעננים את השיח, מגוונים את הדעות ומטילים ספק. גם אם זה לא יהיה הדבר שהחברים שלנו הכי רוצים לשמוע.

14. למה אתם חייבים לספר את הסיפור הזה? מהי האמונה הבוערת בכם בפנים ומלהיטה אתכם לשתף את הסיפור הזה עם העולם? זוהי הליבה של הכול.

האם אנחנו מתעסקים במשהו שבוער בנו? לא כל היבט בחיינו חייב שתהיה בו אש, אבל לפחות משהו אחד שימשיך להניע אותנו וידחוף אותנו לעשייה. שיהיה שווה לקום בשבילו בבוקר. זו יכולה להיות אפילו סקרנות פשוטה לגבי מה יביא עימו היום – את מי נפגוש ומה נלמד ממנו?

15. אם הייתם הדמות שלכם, מה הייתם עושים? כנות משרה אמינות על הסיטואציות המופרכות ביותר.

האם אנחנו היינו עומדים בסטנדרטים שאנחנו מציבים עבור אחרים? והאם אלו אותם סטנדרטים שאנו מציבים לעצמנו? אם הסטנדרטים זהים או לאו, כאשר אנחנו נצמדים לתוכנית הערכים שבחרנו לעצמנו אנחנו נשארים עקביים ואותנטיים בשלל הסיטואציות שנקרות בדרכנו.

16. מהו הסיכון? מה יקרה אם הדמות שלכם לא תצליח? תנו לקהל סיבה טובה להתחבר אליה.

מה יותר מרגש אותנו – אדם שאל מול הסיכון הגבוה לקח את הצ'אנס וצלל אל המלחמה הערכית של חייו או אדם שלא היה לו מה להפסיד ומתוך חדר מוגן עשה שינויים מרהיבים בעולם? שניהם טובים, אין ספק, אבל זה שהימר על כל הקופה הוא כנראה זה שישבה את ליבנו. אנחנו מתחברים לאנשים בעלי חולשה, כאלו שיכולים להפסיד את מה שחשוב להם, כאלו שאינם מוגנים מפני כל. ועם זאת, אנחנו נוטים לעיתים לחשוב שלהציג את עצמנו לראווה כדמות חזקה ללא דופי זה מה שיחבר אלינו את כולם.

17. אף עבודה לא הייתה לחינם. אם זה לא שמיש כרגע, עזבו את זה. זה עוד יחזור אליכם ויהפוך שמיש בשלב אחר.

אנחנו אף פעם לא יודעים מתי כלי שרכשנו יבוא לידי ביטוי. תואר שעשינו, קורס שלקחנו, ספר שקראנו. כל עבודה שעשינו תרחיב ותצבע את הדמות שלנו בעוד גוונים ותעשיר את האדם שאנחנו, לאן שלא נלך ובמה שלא נתעסק. זה המשפט הזה שמישהו שולף מתחום אחר לחלוטין, במהלך שיחה, שמבהיר את העניין ושובה את ליבנו.

18. הכירו את עצמכם: ההבדל בין לעשות את הטוב ביותר ובין לעשות מהומה.

עברנו את עשרת אלפים הקילומטרים שמפרידים בין הטיפול האחרון לזה שאמור לבוא אבל אנחנו כבר שבוע בכלל מוטרדים משריטה שמקורה לא ידוע בצדו של הרכב. ירידה לפרטים היא תכונה רלוונטית מאוד בתחומים רבים בחיינו, אך מגבול מסוים היא עלולה להיות לנו למקל בגלגלים. מתי הזמן הנכון לעשות זום-אאוט, להתבונן בתמונה הגדולה ולהתקדם הלאה מהפרטים שלא נותנים מנוח?

19. צירוף מקרים מפתיע הוא דרך נהדרת להכניס דמויות לצרות, אבל ייחשב לרמאות של ממש כדרך להוציא אותן מהן.

האם בחיים אנחנו מתחמקים מחשיבה יצירתית על מנת לצאת מבורות? האם אנחנו נוטים לחכות לצירוף מקרים או לפעולה של אדם אחר שתחלץ אותנו מהם? בניגוד לסיפור, בחיים האמיתיים, אם אנחנו מתעצלים אף אחד לא מבטיח לנו צירוף מקרים פלאי.

מחכים לנס או מתחילים לחשוב?

20. התאמנו: פרקו סרט שאתם לא אוהבים לגורמים ובחנו כיצד אתם יכולים לחבר אותו מחדש בצורה שתגרום לכם לאהוב אותו.

למשל, המשפט הבא: "אני הכבשה השחורה של המשפחה; כולם מנגנים על כלי מוסיקה מגוונים ובצורה נפלאה ורק אני אף פעם לא אצליח להיות טובה בזה". עכשיו בואו ננסה לפרק את הסיפור הזה ולחבר אותו מחדש – בתוך עשרות העיסוקים המעוררים בי הנאה, שלהם אני מקדישה את שעות הפנאי שלי, אף פעם לא עצרתי להתמסר רק ללימוד נגינה ורמת הביצועים שלי בהתאם. זו בחירה שאני חיה איתה בשלום ושמחה עליה בכל יום ולכן אין סיבה שאתבאס על התוצאה שלה.

21. עליכם להזדהות עם הדמויות שלכם – מה היה יכול להניע אתכם לפעול כפי שהן פעלו?

הזדהות היא מילת המפתח בסרטים. דמיינו שאתם צופים בסרט ומזדהים עם כל הדמויות. עם זאת שבוגדת וזה שנבגד, עם ההיא שמלשינה ועם ההוא שלא מצליח לקום בבוקר לעבודה. עם המצחיק הבודד ועם הרעשנית חסרת הביטחון. אתם מוצאים חוט מקשר עם כולם. אתם לומדים מכל אחד מהם משהו על עצמכם. המציאות מאוד דומה, רק שאין תסריטאי אחד שמחבר את החוטים לכדי אמירה ברורה. כל אחד הוא התסריטאי של עצמו ואנחנו לרוב לא עוצרים לקרוא את הרקע שכתב, אלא רק מזפזפים בין סצנות. מה אם היינו עוצרים רגע על ערוץ של מישהו, שמשהו בו מרחיק אותנו, ומשקיעים בלנסות להבין את עומק הדמות? 

22. מהי תמצית הסיפור שלכם? נסו לכתוב פסקה המתארת מי הגיבור, מהי התפאורה, מהו הקונפליקט ומהם הסיכונים החיצוניים והפנימיים שלו, מהי השאלה הפילוסופית הגדולה המרחפת מעל, מהי נקודת המפנה וכיצד זה מסתיים. אם יש לכם את זה, אפשר להתחיל.

נסו לדמיין שהנשמה שלכם באמת מתגלגלת וחיה כבר אלפי שנים בתוך גופים שונים. בגלגול הזה היא מי שאתם רואים במראה. בין אם זה נכון או לא, יש האומרים שלכל נשמה יש שיעור גדול שמלווה אותה לאורך הגלגולים שהיא חווה. זו השאלה הפילוסופית של חיינו, זה האתגר הזה שהוא התמצית של כל האתגרים שלנו. הוא גורר איתו סיכונים פנימיים - כמו הרגשות שלנו ואולי גם תחושת הביטחון שלנו, וחיצוניים - כמו ההשפעה שלו על הסביבה. אם נעמיק, נגלה שהוא מתבטא ברוב הקונפליקטים של חיינו. אם כל זה נכון, נסו לחשוב כיצד בגלגול הזה תוכלו לקדם את הנשמה שלכם בשיעור שלה. בתמצית הלמידה שלה על פני האדמה.

*

מארז היגדים של פיקסאר יכול גם לעזור לנו לכתוב את הסיפור הטוב הבא, וגם לדייק ולהקל את החיים שלנו ושל הסובבים אותנו. לפתוח את נקודת המבט ולגלות שאנחנו רב ממדיים. שאנחנו משחקים את רוב התפקידים בחיינו, מעין מופע יחיד של צוות הפקה שלם. מהכתיבה והתסריט, לבימוי ולרצועת הקול שברקע, למשחק אמין או לא ועד לצפייה מסופקת או מבואסת. לפי דבריו של ניסים אמון, הצעד הבא הוא השלב שבו אנחנו קמים ויוצאים מהאולם. אבל עד אז.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

אפקט כדור השלג – פסיכולוגים מסבירים כיצד פעולות מינימליות מסייעות לשנות אורח חיים

שיעור שלימדו אותנו משוררים: ערפול ואי-בהירות מעודדים יצירתיות ומגרים את המוח

אם אתם לא זברה בסוואנה, נסו לא להילחץ כמו זברה בסוואנה

תום בייז כותבת במגזין מהות החיים

בעלת תואר ראשון במדעי המוח משולב באומנות, מאוניברסיטת בר אילן. עוסקת בכתיבה ועריכה, בבניית סדנאות המבוססות על פוטותרפיה ובהייטק. מתרגלת יוגה משנת 2011 ומעבר לשעות התרגול, את זמנה הפנוי מקדישה למוסיקה, קריאה וציור.

עוד ממהות החיים

15.11.18
ההרצאה השבועית של TED: שימו קץ להתלבטויות באמצעות מודלים מדעיים פשוטים
14.11.18
מדוע להתנהג כמישהו אחר זה דווקא כן אותנטי, ואיך אפשר להשתמש בכך לשיפור עצמי?
13.11.18
גבולותיה המטושטשים של ההשראה – האם ניתן בכלל לדעת מתי הרעיון באמת שלנו?
12.11.18
אין דבר כזה אנשים משעממים - כיצד לטפח את נקודת המבט הייחודית שלנו?
08.11.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד אנו מודדים עצמנו בתור הורים – ומה זה גורם לנו
07.11.18
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו
06.11.18
אשליית הנוסטלגיה – מדוע החיים בהווה נראים מאתגרים יותר לעומת העבר?
05.11.18
היקום מדבר אלינו במוזיקה - פיזיקאים מסבירים מהם גלי כבידה ומה חשיבותם
04.11.18
ברירת המחדל של מוחנו היא חשיבה יצירתית – עלינו רק ליצור את התנאים הנכונים
01.11.18
ההרצאה השבועית של TED: לכל דור תבונה ייחודית משלו, והיא נשארת רלוונטית תמיד
31.10.18
מזדהים עם האנטי-גיבור: מה קובע את חשיבות הדברים בעינינו?
29.10.18
אלן ווטס: מה המשמעות האמיתית של קארמה, וכיצד ליהנות ממנה באמצעות מדיטציה
28.10.18
כוחה של קבוצה – 6 אלמנטים מתוך טיפול קבוצתי שניתן ליישם בארוחת ערב משותפת
25.10.18
ההרצאה השבועית של TED: שיעורים לחיים שאפשר ללמוד כשכולם מנסים להעמיד פנים
24.10.18
מה יותר חשוב – המבנה או החלל שבתוכו? עבודה עם עמוד השדרה כמשל לחיים
23.10.18
כיצד להפוך את הבקשות שלנו לקלות יותר לעיכול ולהגדיל את הסיכוי להיענות בחיוב
21.10.18
מה עושים כאשר התשוקה הגדולה והכישרון הבולט שלנו לא חופפים?
18.10.18
ההרצאה השבועית של TED: אפשר להגיד כמעט הכול, העניין הוא כיצד אומרים
17.10.18
למידה משמעותית או רגע של זן – מדוע תהליך הייצור של עבודות יד כה מהפנט אותנו?
16.10.18
אבידות ומציאות – מה יש בחיפוש התמידי שעושה אותנו מאושרים?