הרב מכר ״לממש את הטוב שבך״ עכשיו בחנויות הספרים, לרכישה לחצו כאן X

ההרצאה השבועית של TED: הקשר המפתיע בין מערכת העיכול והתודעה שלנו


8 בפברואר, 2018

לאיברים שונים בגוף יש קסם מיוחד. ללב מיוחסות תכונות רומנטיות, היד קשורה לעוצמה והמוח, ובכן, הוא המוח. ויש גם איברים עם מוניטין פחות מרשימים. המעי, כמייצג בולט של הקבוצה הזו, הוא איבר שסקס-אפיל הוא ממנו והלאה. לאדם הממוצע יש סיבות די ברורות להירתע מהאיבר הזה, או לפחות להצניע את תפקודו ואת השיח עליו. מדובר במערכת שפעולתה, בשורה התחתונה, היא פינוי פסולת. ואנחנו הרי נהנים להביט על פרארי, לא על משאית זבל.

בהיבט הזה, ד"ר ג'וליה אנדרס לא ממש עונה לקריטריונים של 'האדם הממוצע'. בגיל 28 כבר הספיקה להשלים לימודי רפואה, להרצות בכנסים ואף לכתוב ספר שהפך להצלחה גדולה בגרמניה. אבל החלק ה'לא ממוצע' היותר מעניין אצלה הוא המשיכה והריתוק שלה למערכת העיכול של האדם. אנדרס, בניגוד לתפיסה הרווחת, חושבת שמערכת העיכול היא איבר מקסים, לא פחות. הבה נתעכב על זה רגע – המעיים הם לא רק חשובים או מרתקים, הם מקסימים.

מה כל כך מקסים במערכת העיכול, על כל הקונוטציות המתבקשות מכך? אנדרס מעלה על בימת TED מספר טיעונים שלדבריה יכולים לשנות את הפרספקטיבה שלנו לגבי האיברים הללו. בכל אופן, היא מספרת, הם שינו את הפרספקטיבה שלה. אנדרס עורכת לנו סיור היכרות במערכת העיכול מזווית לא שגרתית (זה לא רע כמו שזה נשמע), ומסבירה כמה דברים מפתיעים, כמו ההשפעה של הבטן על המוח ועל התודעה וכיצד תפקודם הקריטי של החיידקים יכול לשמש משל חשוב לחיים.


השאלות המוזרות שיוצאות כשאלכוהול נכנס

זה מאות ואולי אלפי שנים שאימהות בכל העולם נמלאות גאווה כאשר הן נשאלות מה הילד או הילדה שלהן עושים, והתשובה שלהם היא "הבן שלי רופא" או "הבת שלי רופאה". אנדרס מספרת שגם המקרה שלה לא היה שונה, אבל "אצלי זה נמשך בדיוק 30 שניות. כי ברגע זה אחד מהם ישאל, 'אז, באיזה תחום של רפואה? איזו התמחות את רוצה לעשות?'" והיא תשיב כפי שהיא תמיד משיבה לשאלות מהסוג הזה: "אני מוקסמת מהמעי הגס", מה שלדבריה גורר יותר מבוכה מגאווה. אצל השואלים, כמובן. אנדרס עומדת על דעתה שמדובר במערכת מופלאה שראויה לכבוד והערכה.

במידה רבה אנו אכן נותנים את הכבוד למערכת העיכול, רק בעקיפין, עם שמץ של נימוס בריטי. התקופה שלנו מאופיינת במודעות עולה על גדותיה לתזונה ולאוכל שאנו מכניסים אל גופינו. אנשים מן השורה מחזיקים במידע שלא יבייש מדען צעיר: דיאטות, תפריטים, הגבלות והיתרים. כל זמן שהכול מסודר באסתטיות על המדפים אנחנו נלהבים לחקור ולגלות, אבל, לדברי אנדרס, "אף אחד כמעט לא מתעניין באיבר שבו מתרחש הכול, האנטומיה והמכניקה שמשפיעות על הכול. ולפעמים נראה לי כאילו כולנו מנסים לפענח את הטריק, אבל שוכחים לשאול את הקוסם. רק כי יש לו, נגיד, תסרוקת מביכה, או משהו כזה". לכך תוסיפו את האתגרים הטכניים הניצבים בפני החקר המדעי של המעיים. המספרים שמאפיינים אותם עצומים. כך, למשל, שטח הפנים של המעיים גדול פי 40 משטח העור, יש בהם 100 טריליון חיידקים בעלי תפקידים מגוונים, 20 סוגי הורמונים ועוד. התוצאה היא איבר שלא קל ולא מקובל לשים עליו את אור הזרקורים. מה הפלא שהוא נדחק מהשיח?

אנדרס ניגשת לכך מזווית אחרת: ככל שזה יותר מסתורי ומורכב להבנה, כנראה שפוטנציאל הגילוי מרגש יותר. הסקרנות הזו הובילה אותה בדרך לא הכי שגרתית. אם לשמור על תמת ה-'לא ממוצע', כך באמת התחיל גם סיפור האהבה של אנדרס עם המעיים. היא מספרת שהטריגר הראשון היה השותף שלה לדירה, שערב של שתיית אלכוהול הוביל אותו לפתיחות יתר, והוא מצא לנכון לברר עם הסמכות הרפואית הבכירה בנמצא כיצד פועל תהליך סילוק ההפרשות. כפי שאפשר לדמיין, הוא השתמש במילים פחות פיגורטיביות.

את השאלה אפופת האלכוהול לקחה אנדרס בשיא הרצינות, והלכה לחדרה לבדוק בספרי הלימוד. היא החלה לחקור מה נמצא בצד ההופכי לפה וגילתה מנגנוני בקרה יחידים במינם שמאפשרים לבני האדם לבצע את תהליכי סילוק הפסולת בצורה "כל כך מתקדמת ונקייה". הגילוי בנוגע לאצילות היחסית ולתחכום הביולוגי שבהם אנו נפטרים משאריות המזון עוררו בה כבוד רב כלפי מערכת העיכול. סקרנותה נלכדה והיא נמשכה לחקור את הנושא יותר לעומק. כך, למשל, גילתה מה משמעות הקולות של בטן מקרקרת, שהתבונה העממית מייחסת לרעב. אנדרס מסבירה כי זו לא באמת הסיבה. "המעי הדק שלנו הוא בעצם משוגע לניקיון, ומשתמש בזמן בין פעילויות העיכול כדי לנקות הכול", היא אומרת, "לפעמים זה יכול ליצור קולות, אבל לא תמיד. אז מה שמביך אותנו הוא בעצם סימן למשהו ששומר את חלקינו הפנימיים תקינים ונקיים". היבט מביך נוסף במעיים הוא הצורה הלא מחמיאה שלהם. המעי הדק, למשל, הוא צינור בן כמה מטרים שדחוס בפיתולים בחלל הבטן. אבל הצורה הזו מאפשרת לנו לעשות דברים כמו ספורט או לצחוק מבדיחה, מבלי שנקיא תוך כדי בגלל הלחץ על הבטן.

על חיידקים וניקיון כמשל לחיים

עד כה מדברת אנדרס על רמה אחת מתוך שלוש של התבוננות במערכת העיכול. הרמה הזו עוסקת במכניקה הפנימית ואפשר להסכים או שלא לגבי היופי שלה. אבל ברמה הבאה מדובר כבר על השפעה שעל חשיבותה אין עוררין, הקשר שבין מערכת העיכול והמוח. גם במקרה הזה ציפתה לאנדרס תגלית מעניינת. "אנחנו נוטים לחשוב שהמוח שלנו נותן את ההוראות האלו ואז שולח אותן למטה לאיברים האחרים. והם כולם חייבים להקשיב". בפועל, התברר לה, מרבית התקשורת מתבצעת דווקא בנתיב הנגדי. למעשה, 90 אחוזים מחילופי המידע מתרחשים בזרימה מהבטן לראש. כעת השאלה היא - מדוע?

"כשחושבים על זה קצת", טוענת אנדרס, "זה הגיוני, כי המוח שלנו מבודד מאוד. הוא נמצא בתוך גולגולת עצם, ומוקף בעור עבה, והוא זקוק למידע בכדי לבנות תחושה של 'מה שלומי, מה שלום הגוף שלי?'" לגבי המצב החיצוני, המוח מסתמך על חושים כמו ראייה ושמיעה, אבל מה לגבי המצב הפנימי? כמובן שיש את מערכת העצבים, אבל הייחוד של מערכת העיכול הוא בשילוב של פנים וחוץ: המידע נוגע למצב הפנימי, אבל הרבה ממנו נוגע למה שמגיע מבחוץ – מזון. אמנם גם הריאות עובדות על בסיס חומר חיצוני, אבל אין מה להשוות את הגיוון ואת המורכבות של תהליך הפירוק והשימוש בחומרים בין מערכת העיכול למערכת הנשימה. הראיה המשמעותית ביותר לחשיבות מערכת העיכול עבור המוח היא רשת העצבים המורכבת שבה, שזכתה לכינוי "המוח השני". אנדרס אומרת כי "המעיים הם אולי היועץ החשוב ביותר של המוח, כיוון שזה איבר החישה הגדול ביותר שלנו, שאוסף מידע לא רק לגבי איכות התזונה שלנו, אלא גם על מצבם של תאי המערכת החיסונית, או על דברים אחרים שהוא מזהה, כמו ההורמונים בדם".

נתון מעניין נוסף הוא האזורים במוח שבהם מעובד המידע העולה מרשת העצבים של מערכת העיכול. "הוא יכול להגיע לאזורים שאחראיים על דברים כמו מוסר, פחד או עיבוד רגשות או אזורים שאחראיים על מודעות עצמית". העובדות הללו עדיין לא מספיקות כדי לבסס קשר מדעי-רפואי ברור ומפורט בין המוח למערכת העיכול, אבל אנדרס מאמינה שיש בכך די כדי לשער שכשמוח עורך סקירת מצב היקפית של הגוף, ובכלל זה המצב הפיזי והרגשי, למעיים יש השפעה לא מבוטלת על התוצאה הסופית. זה יכול להתבטא במצב הרוח, במידת הנינוחות הגופנית וכן הלאה. "הידיעה על מחקרים כאלה שמתבצעים כרגע ממש", היא מוסיפה, "עוזרת לי בחיי היומיום. אני חושבת בצורה שונה על מצבי הרוח שלי". בכל פעם שמתעורר בה מצב רוח כזה או אחר, היא לא פונה ישר החוצה כדי לחפש את הגורם, קודם כל היא מנסה לחשוב מה קורה בפנים. "מה אכלתי אתמול? האם התאמצתי מדי? האם אכלתי בשעה מאוחרת מדי או משהו כזה? ואז אני קמה, מכינה לעצמי תה, או משהו אחר, קל לעיכול. כמה שזה נשמע פשוט, נראה לי שזה נהדר בשבילי".

עד כאן לגבי השלב השני, העצבי. ברמה הבאה מרחיקה אנדרס אל מעגל השפעה רחב יותר וגוזרת ממנו משל מעורר מחשבה לחיים. ניקיון וחיידקים נתפסים אצלנו כמו אש ומים: האחד לא יכול להתקיים בהינתן השני. היא, לעומת זאת, מציגה את הגישה המדעית שמגדירה ניקיון בצורה די שונה. תיאוריה יותר מלומדת לגבי חיידקים וניקיון היא שחיסול טוטאלי שלהם יכול לגרום לבעיות, כיוון שמעט חיידקים דווקא מחזקים את המערכת החיסונית. אבל אנדרס מדברת על תפיסה שונה לחלוטין לגבי הקשר בין השניים.  "95 אחוזים מהחיידקים על כדור הארץ לא מזיקים לנו", היא מסבירה, "הם לא מסוגלים. אין להם את הגנים הדרושים. רבים, בעצם, עוזרים לנו מאוד". כלומר, זה לא רק שאנו זקוקים למעט חיידקים כדי שיתרגלו את מערכת החיסון שלנו – אנחנו זקוקים מאוד לחיידקים, ולהרבה מהם. "מדענים כרגע בוחנים דברים כמו: האם חיידקים מסוימים עוזרים לנו לנקות את המעיים? האם הם עוזרים לנו לעכל?" במקרים הללו נוכחותם של חיידקים עשויה להתברר אף כהכרחית לניקיון.

"למעשה, מדובר באיזון בריא", מסבירה אנדרס, "אי אפשר לחמוק מהשלילי כל הזמן, פשוט אי אפשר. תמיד יש משהו שלילי בסביבה. אז כשמסתכלים על מעיים נקיים, צריך שיהיו שם חיידקים טובים בכמות מספקת, וגם קצת חיידקים רעים". העובדה הזו הובילה אותה לבחון האם התפיסה הזו מאפיינת היבטים נוספים בחיים שלנו. כלומר, האם אפשר להשליך את הרעיון של ניקיון כאיזון בין טוב לרע, על עוד תחומים. הנמשל, היא מספרת, הופיע בהרצאה שנשאה באוניברסיטה. כשסיימה אותה גילתה כי נפלה טעות אקוטית באחד הנתונים שהציגה, מה שעורר בה תחושה קשה מאוד.

לאחר מחשבות על האירוע הכתה בה התבונה שזו הייתה טעות אחד בתוך שפע של חומר מועיל ואיכותי. ופתאום התגובה הראשונית נראתה לה מעט מוגזמת. היא תפסה שכמו שבמערכת העיכול ניקיון הוא איזון בריא בין טוב ורע, כך אפשר להביט על החיים בכלל. "אולי אנחנו צריכים להפוך את זה להיגיינת חיים", היא מסכמת, "לדעת שמה שחשוב הוא לטפח את הטוב בדיוק כמו שמנסים להתגונן מהרע".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

פרפרים בבטן – הכירו את 'המוח השני' ששולט במערכת העיכול שלנו

מקבלי ההחלטות הבלתי נראים – ההשפעה המפתיעה של חיידקים על ההתנהגות שלנו

ההרצאה השבועית של TED: מזון למחשבה - כיצד המוח שלנו משתמש באוכל

בועז מזרחי העורך הראשי של מגזין מהות החיים

סיים בהצטיינות תואר בתקשורת עם התמחות שיווקית מהמרכז הבינתחומי, הרצליה. עוסק בכתיבה, עריכה, מדיה חברתית ויצירת סוגים שונים של תוכן משנת 2011. את שעותיו הפנויות מקדיש לקריאה, צילום וספורט.

עוד ממהות החיים

21.05.18
שכחו אותי בבית – היתרונות הקוגניטיביים והפסיכולוגיים של מנוחה מהסמארטפון
17.05.18
ההרצאה השבועית של TED: איך מנצחים התמכרות מבלי להילחם בה?
16.05.18
האם מה שאנחנו שומעים הוא אכן הקול האישי שלנו? מתוך הכלום מגיעה התשובה
15.05.18
ענווה אינטלקטואלית – ההרגל שמבטיח שאף פעם לא נפסיק להתפתח
13.05.18
דמיינו שאתם עיתונאים – וכלים נוספים להתמודדות עם מצבים מביכים
10.05.18
ההרצאה השבועית של TED: היתרונות המגוונים של חלומות באישון לילה
09.05.18
העיקר הכוונה? מהי נדיבות וכמה מאמץ צריך להשקיע בשביל לעשות הבדל
08.05.18
העולם המוזר של שכפול אנושי – האם תיתכן יצירת עותק זהה שלנו במעבדה, או ביקום מקביל?
07.05.18
איזה מין בנאדם אנחנו - מה הפנטזיות המיניות שלנו יכולות ללמד אותנו על עצמנו?
03.05.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד לרפא את הגישה שלנו לבריאות
02.05.18
מיתוס סגנונות הלמידה – מסורות עתיקות מלמדות שיעור שאבד בעידן הטכנולוגי
01.05.18
פרדוקס הקונכייה – רק כשאנו יוצאים ממנה אנחנו מתחילים לחשוב בעצמנו
30.04.18
כשהדרך הקלה דווקא יעילה יותר – או – מהי עצלנות שמביאה תוצאות?
29.04.18
אל תהססו להסס – זה מנגנון קוגניטיבי שנועד לדייק את הבחירות שאנו עושים בחיים
26.04.18
ההרצאה השבועית של TED: כיצד שפות שונות מולידות מחשבות אחרות
25.04.18
רמזים מהעבר שמסתתרים בגופנו מספרים על הקשר שלנו לטבע – וליקום בכלל
24.04.18
ניצחת איתי הכול – מדוע עצב הוא שחקן מפתח במערכות החשובות של חיינו?
23.04.18
מדענים ופילוסופים מתקשים לקבוע האם תיתכן תודעה בעצמים דוממים – מדוע?
18.04.18
עצמאות במחשבה תחילה - 15 ציטוטים של סופרים, הוגים ומנהיגים על חופש ושחרור
17.04.18
ללכת נגד הזרם – שיעורים מחייו האישיים ומעוררי ההשראה של דוד בן-גוריון