מאחורי חזות הביטחון העצמי המופרז שמפגינים אנשים עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית, לצד הערכה נמוכה לאחר, טמונים מנגנוני נפש הפוכים. המדע שופך עליהם אור חדש ותוך כדי כך מייצר הזדמנות לשבור את המעגל הסגור של יחסי שליטה וכניעה מול אדם נרקיסיסט.
כשד"ר קרי מקאבוי הכירה את בעלה השני היא חשבה שמצאה את גבר חלומותיה. הוא היה מקסים, נאה, שאפתן, עטף אותה באהבה וסחרר אותה כבר מהדייט הראשון.
חודשיים בלבד לאחר חתונתם היא קיבלה הודעה טלפונית מאישה לא מוכרת, שניפצה את עולמה. בהודעה נכתב: "אני מניחה שהבדיחה היא לא רק עליי אלא גם עלייך. יצאתי עם בעלך".
המומה, כואבת ומאוהבת, קיוותה מקאבוי שמדובר בבגידה חד-פעמית. כפסיכולוגית במקצועה היא קיימה עם בעלה שיחות ממושכות, ואף ניסתה כל טיפול אפשרי כדי לתקן את מערכת היחסים, אך לצערה דבר לא עזר. כשהבינה שהיא לכודה בסיוט של בגידות, התעללות ומניפולציה פסיכולוגית חסרת פתרון, היא אזרה אומץ ונפרדה ממנו. אבל אז היא גילתה כמה קשה הפרידה מבן זוג נרקיסיסט. "חשבתי שכשאצא מהקשר הרעיל הזה ארגיש הרבה יותר טוב", היא מספרת בסרטון שפרסמה בפייסבוק. "הבלבול והכאב הרגשי שהייתי מצויה בהם היו גרועים כל כך, שהייתי בטוחה שזו תהיה הקלה עצומה. אבל להפתעתי זה לא מה שהרגשתי". לדבריה, "כדי לשרוד [את מערכת היחסים עם נרקיסיסט] צריך לזנוח את האמת שלך, את הצרכים שלך, את הרגשות שלך, הכול כדי לשמור על שלום. והמצב הכרוני הזה של נטישה עצמית הוא קריטי […] הרבה רגשות נדחקו, ועכשיו אתה לא יודע מה לעשות איתם".
ד"ר מקאבוי עוסקת כיום בהפשטת התכונות הנרקיסיסטיות ממבנה האישיות של מטופלים, ובטיפול בטראומה מורכבת בקרב מי שחוו התעללות נרקיסיסטית.
בגילוי לב היא מסבירה איך זה שחרף היותה פסיכולוגית לא זיהתה את האישיות הנרקיסיסטית של בעלה לשעבר כבר מהתחלה: "נרקיסיסטים ואנשים רעילים אחרים יוצרים חזות. הם הופכים למי שאנחנו צריכים שהם יהיו כדי שנחשוב שפגשנו את ההתאמה המושלמת שלנו".
איך מזהים נרקיסיזם, גם בדיעבד
לפי הארגון הפסיכולוגי הקנדי, הפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) מאובחנת אצל אדם המאופיין ב-5 או יותר מהקריטריונים הבאים של DSM-5: תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית; עיסוק בפנטזיות של הצלחה בלתי מוגבלת, כוח, זוהר, יופי או אהבה אידיאלית; אמונה של האדם שהוא מיוחד וייחודי; צורך בהערצה מוגזמת; תחושת זכאות; ניצול אחרים למטרות רווח אישי; חוסר אמפתיה; התנהגויות או עמדות יהירות.
באופן אירוני, המונח נרקיסיזם עלול להטעות לא פחות מהנרקיסיסט עצמו. פעמים רבות הוא נזרק באופן אגבי ושגוי, למשל לתיאור יהירות או חוסר התחשבות. אבל יקיריהם של נרקיסיסטים מתמודדים עם אתגרים הרבה יותר מורכבים מכך, המגיעים במקרים לא מעטים עד כדי מצב של טראומה נפשית. השפעה זו אוששה מספר פעמים, למשל במחקר שמצא רמות גבוהות של חרדה, דיכאון, דאגות, תוקפנות עצמית ומחלות בקרב בני המשפחה של אנשים עם הפרעה נרקיסיסטית.
הבעיות הללו לא מגיעות משום מקום. הן ביטוי הגיוני של מערכת יחסים הדוקה עם נרקיסיסט הכרוכה במעגל אינסופי של אידיאליזציה של אחד, וחוסר הערכה של האחר. ובזמן שמבן זוג נרקיסיסט ניתן להיפרד, האפשרות הזו לא קיימת עבור ילדים להורים נרקיסיסטיים. הם כלואים בסיטואציות שבהן ערכים הוריים מוחלפים במיקוד עצמי, והאידיאל של הורה שנמצא שם עבורך ולמענך ונענה לצרכיך, מתגמד עד ללא קיים.
החיים לצד אדם בעל הפרעה נרקיסיסטית עלולים ליצור משבר נפשי. צילום: Robert Kneschke / shutterstock
הפסיכותרפיסטית קתלין סאקסטון מכירה זאת היטב. רבים מלקוחותיה גדלו להורה נרקיסיסט, והבינו זאת רק בבגרותם. בריאיון ל-The Guardian היא מסבירה כי ההבנה הזו עשויה להגיע עם תחילת מערכת יחסים למשל, או בעת פגישה עם משפחת בן/בת הזוג, או-אז מכה בהם ההבנה שהם גדלו לסיטואציה חריגה. לעיתים היא נוחתת רק כשיש למטופל משפחה משל עצמו והוא מבין שלעולם לא היה עושה לילדיו מה שנעשה לו. כך או כך, לילדים אין את היכולת להבין שהוריהם בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית. "ייתכן שהם גדלו תחת שליטה", היא מסבירה, "בסביבה שבה אהבה הייתה מותנית, גזלייטינג [מניפולציה פסיכולוגית הגורמת לאדם לפקפק בעצמו ובמציאות] היה נפוץ, ולעיתים קרובות הם ספגו האשמות, זלזול וביקורת. צורכי הוריהם גברו על הצרכים שלהם, ואימם או אביהם היו נצלנים רגשית".
חוסר אונים בתחפושת
באשר לנרקיסיסטים עצמם, אופיים המתעתע והאופן שבו הם יודעים לעורר רגשות במיומנות נמצאים על פי רוב במוקד השיח. אבל ככל ששופכים אור על ההפרעה, ומבינים מה עומד מאחורי ה'התנהגות האנוכית', מתברר שהם סובלים לא פחות מסביבתם.
מה שאנו חווים מצידו של נרקיסיסט כעודף ביטחון וחשיבות עצמית מופרזת, מוגדר על ידי חלק מאנשי מקצוע דווקא הפוך – פגיעוּת נרקיסיסטית. פגיעות זו מאופיינת בדימוי עצמי שברירי והערכה עצמית נמוכה התלויה בתיקוף חיצוני. הרגישות המוגברת לאיומים על תפיסת העצמי, המאפיינת נרקיסיסטים, מובילה אצלם לחרדה, חוסר אונים ורגשות שליליים מתמשכים. מחקר אמריקאי הראה כי מתחת לביטחון המזויף מסתתר דימוי עצמי תנודתי ושברירי. כדי להגן על עצמו מפתח הנרקיסיסט 'שריון גרנדיוזי' שהוא דימוי עצמי מנופח, דרישה להערצה ועמדת עליונות.
כשהסביבה נחשפת לפסאדה שמטפח אדם בעל הפרעה נרקיסיסטית מופעל היזון חוזר: העוצמה הבטוחה לכאורה, חוסר הספק והדומיננטיות שהם מקרינים גורמים לסובבים להרגיש קטנים, לא מספיקים, ופחות בטוחים בעצמם. הם נעשים חרדים ותלויים יותר, וכך בלי לשים לב הם מתחזקים בדיוק את מה שהנרקיסיסט צריך כדי להמשיך להחזיק במצג השווא שלו.
"הרגישות המוגברת לאיומים על תפיסת העצמי, המאפיינת נרקיסיסטים, מובילה אצלם לחרדה, חוסר אונים ורגשות שליליים מתמשכים".
זהו מעגל סגור שבו חוסר הביטחון של הנרקיסיסט מזין את הגרנדיוזיות, שמצידה מערערת את הביטחון של האחרים והערעור הזה חוזר אליו כ'הוכחה' לעוצמה שלו – שהיא כמובן, מדומה לחלוטין.
כדי לשבור את המעגל השלילי והלא בריא הזה, פסיכולוגים מציעים טיפולים קוגניטיביים ודינמיים, ביניהם פיתוח גבולות ברורים ועקביים מצד הסביבה, שמטרתם להפחית את היכולת של הנרקיסיסט לייצר מצג שווא ולשלוט בנרטיב. דרך טיפול נוספת מכוונת לשורשי חוסר הביטחון – טיפול שמזהה את החולשות שהנרקיסיסט מנסה להסתיר, מלמד רגולציה רגשית, ומסיר בהדרגה את הצורך להיות 'גדול מהחיים'.
אבל אולי גם לנו, הניצבים בסביבה של הנרקיסיסט, יש תפקיד גדול יותר משאנו מייחסים לעצמנו. ייתכן שההבנה כי מאחורי התנהגויות האנוכיות והפוגעניות מסתתרים לעיתים אנשים חששנים, פגיעים וחסרי ביטחון, עשויה לגרום לנו להיות אמפתיים למצבם ומתוך כך להגיב אליהם מתוך עוצמה וביטחון, ולא מתוך חולשה, פחד וכניעה. כשאנו פועלים כך – בלב נקי כמובן – אנו יכולים ליצור דינמיקה שבה אפקט הדרמה פשוט לא מצליח לתפוס תאוצה, והנרקיסיסט מתחיל לגלות שלא נגרם לו כל נזק. ייתכן שדווקא סדקים קטנים בו עשויים לקרב אדם להבנה שהשריון לא נחוץ כל כך.
תמונת כותרת: Yana Gorbunova on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההנחה המטעה שכדי לשלוט בגורלנו אנו יכולים לשלוט באחרים
מה אנחנו לא מצליחים לראות לגבי העולם – ואיך בכל זאת אפשר להבחין בזה
עוד מרדיו מהות החיים:
