בנסיבות מסוימות, יציאה מגדרנו על מנת להשיג מטרה חשובה עלולה להוביל לתוצאות שליליות, למשל הצלחה בשוק רווי. זו ההזדמנות לבחון את היתרונות המסתתרים ב'בחירה השנייה' – ומדוע במקרים רבים היא מספקת הרבה יותר.
במשך שנים המערכות החברתיות מטמיעות בנו את התפיסה שלפיה חתירה בלתי מתפשרת אל המטרה הגדולה ביותר היא הדרך היחידה שתבטיח הצלחה; שיציאה מגדרנו והשקעת כל האנרגיה בהשגת ה'מקום הראשון' היא ההתנהלות המתבקשת והמשתלמת ביותר. לשיטת הפעולה הזו יש קרדיט עצום בהיסטוריה האנושית, אבל בירור עומק מגלה שלפעמים גישת ה-All In עלולה להוות חרב פיפיות.
בשנת 1950 פרסם המתמטיקאי וחתן פרס נובל לכלכלה ג'ון נאש, מאמר פורץ דרך בכתב העת PNAS, בתחום תורת המשחקים. במאמרו הציג את מושג 'שיווי משקל נאש' (Nash equilibrium), שהפך לאחת מאבני היסוד של ניתוחי ההתנהגות האנושית.
המודל משמש בחקר משחקים שאינם שיתופיים – כלומר כשהשחקנים אינם מתקשרים ביניהם, ולכן אינם יכולים לקבל החלטות משותפות. נקודת שיווי המשקל מבטאת מצב אופטימלי עבור כל השחקנים, שבה לאף אחד מהם לא משתלם לשנות את האסטרטגיה שלו, כל עוד שאר השחקנים אינם משנים את שלהם.
הכלי המחקרי הזה עוזר להציף את אינספור המצבים בחיים שבהם כאשר אחד או יותר מקבוצה של אנשים בוחרים באופציה הטובה ביותר עבורם, התוצאה הקולקטיבית היא שכולם עלולים להפסיד. מנגד, אם כל אחד מהם מכוון מראש ל'אופציה השנייה' – זו שאינה הכי טובה שהוא יכול להשיג תיאורטית – הסיכוי של כולם להשיג תוצאה חיובית גדל באופן משמעותי. למשל בדייטים.
הדרך לנצח בתחרות על בני זוג
האופן שבו עקרונות תורת המשחקים נרתמים למקסום ההצלחה מומחש בצורה נפלאה בסרט נפלאות התבונה משנת 2001. בסצנה מפורסמת בסרט, ראסל קרואו, המגלם את נאש, יושב בבר עם שלושה מחבריו ללימודים, כאשר ארבעתם מרותקים לאישה בלונדינית מושכת במיוחד שנכנסה למקום, מלווה בארבע חברות ברונטיות. חבריו של נאש ממהרים לצטט את ספרו הקלאסי של אדם סמית', עושר האומות, וטוענים כי "בתחרות, שאיפה אישית משרתת את טובת הכלל" – כלומר, אם כל אחד ינסה לחזר אחר האישה הנחשקת ביותר, התחרות תניב את התוצאה הטובה ביותר. אבל נאש, המסתמך על עיקרון שיווי המשקל, מסתכל על זה אחרת.
לשיטתו, הדרך הטובה ביותר היא להתעלם ממנה לחלוטין. "אם כולנו נלך על הבלונדינית", הוא מסביר, "נחסום אחד את השני ואף אחד מאיתנו לא יתפוס אותה. כבחירה שנייה נוכל לנסות ללכת על החברות שלה, אבל כנראה שכולן יסרבו לנו, כי אף אחת מהן לא תרצה להיות הבחירה השנייה אחרי הבלונדינית". במקום זה נאש מציע אסטרטגיה חלופית: "מה אם אף אחד לא ילך לבלונדינית? אז אנחנו לא מפריעים אחד לשני ולא נעליב את הבנות האחרות. זו הדרך היחידה שבה אנחנו מנצחים". אומנם על פי העיקרון התיאורטי הם לא אמורים לשתף פעולה, אבל רון הווארד הבמאי היה צריך להציג את הרעיון איכשהו.
"כאשר אחד או יותר מקבוצה של אנשים בוחרים באופציה הטובה ביותר עבורם, התוצאה הקולקטיבית היא שכולם עלולים להפסיד. מנגד, אם כל אחד מהם מכוון מראש ל'אופציה השנייה' – זו שאינה הכי טובה שהוא יכול להשיג תיאורטית – הסיכוי של כולם להשיג תוצאה חיובית גדל באופן משמעותי. למשל בדייטים".
לא מעט מההחלטות המשמעותיות ביותר בחיינו מגלמות תרחיש בעל מאפיינים מקבילים. למשל, אנחנו 'מתחרים' בצורה עיוורת על תפקיד מסוים מבלי שנוכל לתקשר עם המועמדים האחרים או לקבל נתונים מדויקים לגבי גודל התחרות ומידת הסיכויים שלנו. הנטייה הטבעית היא לכוון אל הפוזיציה הטובה והנחשקת ביותר – במיוחד בקרב אנשים הישגיים. אלא שהבחירה האוטומטית הזו עלולה להביא לעיתים למצבים שבהם יוצאים קירחים מכאן ומכאן.
בעלי שאיפות גבוהות בוחרים לרוב באוניברסיטה הטובה והנחשבת ביותר, במקום העבודה המבוקש ביותר, בבני זוג יפים ומצליחים במיוחד. אלא שמשאבים אלו מצומצמים בגלל הדרישות הגבוהות שהם מציבים – דבר שמעלה את קושי התחרות ומקטין את סיכויי ההצלחה. בסופו של דבר, בשל ההתעקשות לדבוק במטרה העליונה, אנשים עלולים לפספס את שנת הלימודים כולה, או להפסיד משרה מצוינת בחברה עם קצת פחות ביקוש מהחברה שכיוונו אליה. איך בוחרים מתי ללכת על הכי טוב ומתי כדאי לעשות 'שינמוך' אסטרטגי?
במקרים מסוימים קבלה לאוניברסיטה יוקרתית עלולה לפגוע בביטחון ובדימוי העצמי. צילום: Heidi Besen / shutterstock
לזהות את מוקדי העלות-תועלת
כדי להבין כיצד המנגנון הזה פועל בשטח, כדאי להסתכל על הסברו של ד"ר מארק ד. ווייט, ראש המחלקה לפילוסופיה במכללת Staten Island/CUNY. במאמר שפרסם ב- Psychology Todayהוא מראה כיצד השקעת משאבים מקסימלית בתחרות סגורה מייצרת הפסד קולקטיבי לאלו שלא הגיעו למקום הראשון: "חשבו על קמפיינים פוליטיים. מועמדים עשויים להשקיע כמה כסף שהם רוצים, אבל רק אחד יכול לנצח". בתנאים שבהם הצלחה מוגדרת בשחור ולבן, המאמצים וההשקעה של כולם יורדים לטמיון, מלבד מתמודד אחד. ונשאלת השאלה האם בכל 'תחרות' כזו בחיינו ההימור משתלם?
הפרדוקס הזה של ההישגיות, כפי שמסתבר, נוצר בגלל 'מיקוד יתר' בפרס הראשון, אשר בא על חשבון בחינה מפוכחת של ההסתברות הסטטיסטית לניצחון. אנשים הישגיים נוטים להעריך בחסר את עלות התחרות, ואת הסיכון האמיתי לכך שיצאו בידיים ריקות בסוף. לעומת זאת, אסטרטגיה חלופית של פנייה למוסדות לימודיים או לחברות בעלי ביקוש מעט קטן יותר מייצרת יחס סיכון-סיכוי עדיף בהרבה. היא מאפשרת השגה מהירה ומובטחת יותר של המטרה, לצד שקט נפשי וסיכוי גבוה יותר למימוש הפוטנציאל.
ואם בפוטנציאל עסקינן, אזי שדווקא השגת המקום המיוחל והגבוה ביותר מקטינה לא פעם את סיכויי מימושו, כפי שמראה הפסיכולוג והחוקר פרופסור הרברט וו. מארש, מאוניברסיטת אוקספורד. במחקריו מצא כי בלא מעט מקרים, לימודים במוסד אקדמי מוביל משפיעים לרעה על 'התפיסה העצמית האקדמית' (ASC) של הסטודנטים. עמיתיו והוא הראו כי זו מעוצבת ברובה על ידי השוואות חברתיות סביבתיות, ולא רק על ביצועים אובייקטיביים. לכן כאשר סטודנטים נמצאים בסביבה של הישגים גבוהים יוצאי דופן זה עלול להוביל אותם לתחושות שליליות יותר לגבי יכולותיהם, לעומת לימודים בסביבה ממוצעת.
"אופציה ב' יכולה להציע פחות יוקרה, פחות מתקנים ופחות הכל לעומת האופציה המועדפת, אבל עדיין לשמור על רמה מספיק טובה עם תמורה גבוהה יותר לכל שקל. כלל האצבע הוא שככל שעולים במחיר ההבדל בתמורה הולך ומצטמצם בין החלופות השונות, ומקום שנים במצבים כאלה יכול להיות מוצלח יותר כחבילה כוללת בדיוק בגלל שהוא לא במקום הראשון".
מתי זה יכול להוות מכשול? כאשר סטודנט כלשהו באמת היה צריך לצאת מגדרו; לעשות מעל ומעבר ולגרד מלמטה את סף הקבלה, ואז התחרות עלולה להיות גדולה למידותיו. במקום שהיא תמשוך אותו למעלה היא גורמת לו לתחושה עקבית של 'ראש מעל המים'. וזה, אפשר להניח, לא מייצר חוויה של מימוש עצמי.
קיימים מצבים נוספים שבהם כיוון לאופציה השנייה ברשימה יכולה להשתלם יותר בטווח הרחוק. למשל ברכישת רכב, אחד הדברים שלא תמיד נלקחים בחשבון הוא עלות וזמינות חלפים. גם אם הצלחנו לגייס תקציב לרכב יקר מאוד, יכול להיות שהאחזקה שלו תכרסם בתקציב השוטף העתידי. לעומת זאת רכב מעולה, אבל לא מקום ראשון בשוק, ייתן תמורה מספיק טובה ויעשה לנו גם חיים קלים יותר בהמשך. או בחירת יעד לחופשה, מלון ואפילו אתר קמפינג – האופציה הטובה ביותר מטבע הדברים תהיה הכי פופולרית, וכתוצאה עמוסה מאוד. וכשיש תור בן שעה לכל אחד מהפסילטיס באתר, האם מקסמנו את ההשקעה שלנו? לחלופין, אופציה ב' יכולה להציע פחות יוקרה, פחות מתקנים ופחות הכל לעומת האופציה המועדפת, אבל עדיין לשמור על רמה מספיק טובה עם תמורה גבוהה יותר לכל שקל. כלל האצבע הוא שככל שעולים במחיר ההבדל בתמורה הולך ומצטמצם בין החלופות השונות, ומקום שנים במצבים כאלה יכול להיות מוצלח יותר כחבילה כוללת בדיוק בגלל שהוא לא במקום הראשון.
מטרת הדברים אינה להוציא את הרוח מהמפרשים שלנו או להפחית מחשיבות המאמץ וההישגיות ככלל, אלא להוסיף כמה רכיבים למנעד השיקולים של קבלת ההחלטות.
כשאנחנו לומדים לשחרר את האחיזה הנוקשה בחלום של המקום הראשון, ומתחילים להעריך את הרציונל והיתרונות שבמקום השני, אנו לא מוותרים על השאיפות שלנו, אלא מעניקים להן למעשה מרחב לנשום. לפעמים לעשות את הכי טוב שאתה יכול פירושו לדעת מתי לא להגזים עם ההישגיות והמאמצים, מתי הזמן לצאת מהשלולית הקטנה שבה אנשים חדורי מטרה נוספים נלחמים על אותו המקום, ולמצוא את האגם הצלול והרגוע, שבו המאמצים מקבלים סיכוי רב בהרבה להניב את הפירות.
תמונת כותרת: Jo Galvao / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתה יודע שהצלחת להשיג שליטה במשהו כשאתה לא חושש להתרשל קצת
הטיעון בעד התפשרות על האיכות – מתי השאיפה לשלמות הופכת לדריכה במקום
שני פנים לפרפקציוניזם – היתרונות והחסרונות של חתירה לטוב ביותר
