הייפגשו רציונל ורגש על שולחן המעבדה? התנהלותו הקפדנית והנוקשה של המדע נועדה לספק איכות ודיוק, אך בכוחה גם להעצים את הפליאה ואת החוויה הכמעט רוחנית של האדם מול היקום האינסופי.
הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן אמר פעם: "משוררים אומרים שהמדע גורע מיופיים של הכוכבים – סתם כדורים של אטומי גז. אבל שום דבר הוא לא סתמי", הוא ממשיך, "גם אני רואה את הכוכבים בליל מדבר ומרגיש אותם. האם אני רואה פחות או יותר [אם אני יודע] מה הדפוס או המשמעות או הסיבה? זה לא פוגע במסתורין – לדעת עליו קצת יותר".
בהרצאה שהעביר על בימת המכון המלכותי של בריטניה לחינוך, מדע ומחקר The Royal Institution, ביקש פרופסור לפיזיקה תיאורטית ג'ים אל-חלילי להעמיק את הדיון סביב דבריו של פיינמן. האם המדע הוא מאגר עצום ומתיש של עובדות ומספרים או שמא ציור צבעוני ומדויק להפליא של העולם? האם מדע פונה בהכרח אל הרציונל או שהוא יכול גם לעורר רגש ולהביא לכדי דמעות? ומה באופייה של השיטה המדעית מאפשר לה להוות מקפצה של יופי?
בכדי להתחיל לבחון את הנושא, פותח אל-חלילי בשאלה: מהו בעצם מדע? בניגוד לתשובה שעשויה לקפוץ לרובנו לראש, "מדע הוא לא אוסף של עובדות על העולם", הוא אומר. "אוסף של עובדות על העולם נקרא ידע, והמדע הוא הדרך או אולי אחת הדרכים שבהן אנחנו יכולים לקבל את הידע הזה".
לדבריו, ישנן הרבה דרכים שבהן אנחנו יכולים להרוויח ידע: בכוחם של אמנות, ספרות או אפילו מחול להעביר אותנו תהליך מלמד על עצמנו, על גוף האדם, על אהבה או על החברה. התבוננות פשוטה היא דרך לאסוף מידע וכך גם שיח עם "אנשים אחרים שיודעים על העולם יותר מאיתנו". אבל לאל-חלילי, כמובן, ישנה חיבה מיוחדת לשיטה המדעית.
נוקשות מעולם לא נשמעה חיובית יתר
"פעם סמכנו על אמונות תפלות", הוא אומר, ובהקשר של עולם תופעות הטבע עולות דוגמאות כמו אל השמש שאחראי להעלות אותה בכל בוקר למקומה, טקסי קורבן מגוונים שנועדו להוריד גשם ותפילות שמטרתן להבריא מחולי. אנחנו יודעים אומנם היום שלתפילה יש כוח להשפיע על הלך הרוח וזה כשלעצמו משפיע על הגוף ובריאותו, אבל בזכות השיטה המדעית אנחנו גם יודעים על קיומם של הווירוסים ועל השפעתם וכן אילו תרופות מסייעות לגוף להתמודד איתם. אנחנו גם יודעים שהשמש תזרח מחר בבוקר כי זה המסלול הטבעי שלה ויודעים להעריך מתי הגשם ירד.
ובכן, האם המדע סותר את האמונה? הודף אותה החוצה מהזירה המנטלית? לא בהכרח. יכול להיות שבעולם תופעות הטבע מתרחש תהליך שכזה. הסברים מדעיים ומוכחים מחליפים סיפורי קסם ואגדות. אבל קיימים עדיין רבדים רבים בחיינו שבהם המסתורין נותר בעיצומו וידו של המדע אינה משגת.
יתר על כן, מדגיש אל-חלילי: "גילוי סודות הטבע לא פוגם בקסמו של העולם או מסיר מהמסתורין שלו והופך אותו לקר, קשה ורציונלי", אלא כפי שפיינמן טען: גם במרחב הזה – נותר מסתורין. אנחנו בסך הכול יודעים עליו קצת יותר מקודם. הבנת היקום לא חייבת להרגיש כמו מקלחת קרה של אמת, היא יכולה להיות מאירת עיניים, ממלאה בהשתאות ומעוררת השראה.
"'גילוי סודות הטבע לא פוגם בקסמו של העולם או מסיר מהמסתורין שלו והופך אותו לקר, קשה ורציונלי', אלא שכפי שפיינמן טען: המסתורין נותר. אנחנו בסך הכול יודעים עליו קצת יותר מקודם".
ובכן, כיצד ידע מעצים את יופיו של העולם? אל-חלילי טוען שהבסיס לכך טמון קודם כל במהימנות השיטה המדעית ובביטחון שהיא מקנה לנו. בעוד שמתודות רבות מתנהלות באופן דומה לשיטה המדעית – גם הן עוסקות באישוש ובהפרכת תיאוריות וביצירת מנגנוני חשיבה שחוזים את העתיד לבוא – הן חסרות חלק נכבד מהכללים הנוקשים שלה ואת מערכת הבלמים שאחראית לוודא את איכותה.
מערכת הבלמים של המדע
לצערו, מסביר אל-חלילי, לא כל המדענים עוקבים באדיקות אחר ההנחיות והערכים שמובילים את השיטה המדעית. אך רובם כן וככה זה אמור להיראות: חוקר הוגה תיאוריה שמתבססת על עובדות שאמינותן נבחנה באופן קפדני בעבר. ואז – עליו להתחיל להתנגח בה. עליו לנסות להפיל אותה ולסתור אותה מכל כיוון אפשרי, כך שאם קיים כיוון שכזה עדיף לו להיות זה שמפיל אותה ולא לקבל את הפידבק הזה ממישהו אחר. "אם יש בה פגם היא תופל על ידי מישהו אחר ואתה צריך להיות מוכן לזה". ואכן, התהליך המקובל בשיטה המדעית הוא שעל כל רעיון שמטרתו להפוך רווח ומכובד לעבור ביקורת עמיתים שמאשרת את טיבו.
במילים אחרות, השיטה המדעית מציעה מערכת שלמה שנועדה לבקר ולבחון את רעיונותיה ועובדותיה כך שאנחנו, הלקוח, נקבל את המוצר הכי אמין ואיכותי שאפשר. כהמשך ישיר לכך, השליחות של אנשי המדע, לדבריו, היא למצוא את האמת האחת.
"לכבד נקודות מבט שונות או רעיונות ואמונות של תרבויות אחרות זה חשוב, אבל זה לא אמור לבוא על חשבון העובדה שיש דברים שהם נכונים וכאלו שהם פשוט לא".
לדברי אל-חלילי, בשנים האחרונות מקבלת יותר ויותר תנופה האמירה כי אין אמת אחת. "האינטרנט והרשתות החברתיות מגבירות את זה שישנן כל מיני גרסאות של האמת, שהאמת היא מה שאנחנו רוצים שהיא תהיה או שאנחנו יוצרים את האמת שלנו", אבל בדברים מסוימים, לטענתו, יש בהחלט אמת אחת.
"לכבד נקודות מבט שונות או רעיונות ואמונות של תרבויות אחרות זה חשוב", אבל זה לא אמור לבוא על חשבון העובדה שיש דברים שהם נכונים וכאלו שהם פשוט לא. "בני האדם הלכו על הירח – זה נכון. כדור הארץ הוא שטוח – לא. החיים על פני כדור הארץ התפתחו באמצעות תהליך של ברירה טבעית אמיתית – נכון. והאם העולם נוצר לפני ששת אלפים שנה? – לא נכון". עובדות מדעיות נבנו במשך מאות שנים על בסיס הבנתנו של איך העולם עובד. "אם אתה רוצה לערער על אחת מהן תצטרך למצוא תיאוריה או השערה שמסבירה אחרת את כל אלפי העובדות האחרות שעליה היא נשענת".
שבר קטן של לבנה מתחת לעדשת המיקרוסקופ. צילום: ChWeiss / Shutterstock
כמה יפה הוא הפרח?
מדברי אל-חלילי עולה כי אופייה של השיטה המדעית משחק תפקיד ביכולתה להעצים את יופיו של היקום בעינינו כיוון שהיא יורדת לפרטי פרטים. אנשי המחקר מבקרים ומוודאים זה את זה כך שתיאוריות חדשות שנבנות יוכלו להישען בנחת על פיסות המידע הקודמות להן. התוצאה היא הבנה מאוד מקיפה ברזולוציה גבוהה.
בריאיון משנת 1981 מספר פיינמן על שיחה בינו ובין חברו האמן. השניים מביטים על פרח וחברו פותח ואומר: "אני כאמן יכול לראות כמה זה יפה, אבל אתה בתור מדען רק מפרק את זה והופך את זה לדבר משעמם". פיינמן מודה שהוא אולי לא שם לב לדקויות האסתטיות של הפרח בדומה לחברו, אבל הוא בהחלט רואה ומעריך את יופיו ויתרה מכך, במיוחד בשל ההבנה שלו את כל המתרחש בתוך הפרח – דווקא אוסף העובדות ופרטי הפרטים שנחקרו ונבחנו מכל כיוון בידי המדע – היא שהופכת אותו אף ליפה יותר בעיניו.
"יכולתי לדמיין את התאים ואת הפעולות המסובכות שמתרחשות בתוכו, שגם להן יופי משל עצמן. כלומר, זה לא רק יופי בממד הזה החיצוני, בסנטימטר האחד [של הפרח]; יש גם יופי בממדים קטנים יותר. במבנה הפנימי, בתהליכים. העובדה שצבעי הפרח התפתחו כדי למשוך חרקים להאביקו היא מעניינת; זה אומר שחרקים יכולים לראות את הצבע. זה מוסיף שאלה: האם החוש האסתטי הזה קיים גם בצורות נמוכות יותר? למה זה אסתטי? כל מיני שאלות מעניינות שבזכותן הידע המדעי רק מוסיף להתרגשות, למסתורין ולתחושת הפליאה שלי מהפרח".
"אי ודאות לא אומרת שאנחנו לא יודעים. אלא שאנחנו יודעים מספיק כדי לדעת שיש דברים שאנחנו לא יודעים. והענווה הזו היא שהופכת את המדע למהימן".
טענה דומה הפנה בעבר המשורר קיטס אל אייזק ניוטון, "על שחירב את שירתה של הקשת בענן", מספר אל-חלילי. קיטס טען כי הסבריו של ניוטון צמצמו תופעה כה פואטית לכדי סקאלה של צבעים הנוצרים משבירת אור השמש. "אבל כשאתה עומד ומתבונן ביופייה של הקשת ואתה מוסיף לכך את ההבנה לגבי האופן שבו היא נוצרת – התמונה רק מעוררת בך יותר כבוד והערכה".
דמיינו את זה רגע, מיליארדי טיפות גשם נופלות מהשמיים וקרני השמש חוצות אותן ומתפרקות, כשלכל טיפה מבנה ייחודי המשפיע על הצבעים שיתגלו לעינינו ועל צורתן. כשהסנכרון בין כל המשתנים הללו מתרחש אנחנו זוכים לחזות במראה המרהיב של הקשת. המוסיקה כמעט מתנגנת באוזניים. ותוסיפו על כך את הידיעה שהקשת היא רק חלק ממעגל שלם של אור – ואלו אנחנו שרואים רק חצי ממנו בשל המיקום שלנו על כדור הארץ. "הבנה מעמיקה יותר לא אומרת שאתה מסתכל על קשת וחושב אה, זו פשוט השתקפות פנימית ושבירה מוחלטת וזהו. סתם משעמם ורציונלי. לא, זה רק מוסיף פלא וראווה לכל היופי הזה", מסביר אל-חלילי. ואולי כמו בתהליך של התאהבות, שבו ככל שההיכרות מעמיקה האדם שמולנו הופך יפה יותר ויותר בעינינו, כך גם אנשי המדע חווים יופי שהולך ומתעצם ככל שהם לומדים יותר על העולם. ואולי, ממש כמותם, בכל מי שרואה יופי בעולם, טמון פוטנציאל לראות עוד ממנו בעזרת ידע.
תמונת כותרת: Todd Cravens / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: הכירו את חוקי הפיזיקה שמכתיבים את היומיום שלכם
סינגולריות בגובה העיניים והלב – הסבר פיזיקאלי ופואטי למונח המפוצץ
מהו העצמי? תשובות מדעיות חדשות לשאלה פילוסופית עתיקה
עוד מרדיו מהות החיים:
