כיצד בעיות עור קשורות למערכת העיכול? מדוע חשוב לתת לילדים להתגושש? ומה קורה במרחב שבין גוף לגוף? שלוש אנקדוטות לא שגרתיות בנוגע למעטפת של גופנו.

כילד היה רודולף שטיינר מבלה שעות ארוכות בצפייה בטבע; מתעמק ומסביר לעצמו מה מבדיל בין פרח לאדמה, ובין פרח לאדם. עם השנים הנטייה הזו להתבוננות התפתחה לגישה פילוסופית. הוא כינה אותה אנתרופוסופיה וביקש להעביר אותה הלאה. "חשיבה היא אומנות", אמר פעם, "וכמו כל אומנות, גם לה יש טכניקה שאותה אפשר ללמוד".

כחלק מגישת החשיבה האנתרופוסופית הציע שטיינר מספר תרגילים שנועדו לשמור על כושר מנטלי. אחד מהם מצריך חפץ קטן ויומיומי כמו אטב כביסה, קליפס לשיער או פותחן בקבוקים. שטיינר מנחה להקדיש בכל יום חמש דקות להתבוננות ממוקדת בחפץ ולנסות לתאר אותו לעצמנו כאילו היינו מתארים אותו לאדם עיוור. איזו צורה יש לו? מאילו חומרים הוא עשוי? מה עושים איתו? מה אפשר לעשות איתו שלא נהוג לעשותו? על פי השיטה כדאי בכל יום להתאמן בזיהוי דבר מה שלא זיהינו קודם לכן.

ד"ר מוטי לוי, מייסד כללית רפואה משלימה שלמד רפואה בגישה אנתרופוסופית, מתבונן בעור בצורה שמזכירה את תרגיל אטב הכביסה. בתוכנית מחוסר לחוסן ששודרה ברדיו מהות החיים הוא מעניק לעור, הרקמה שעוטפת את תוכנו, תשומת לב שאינה רפואית או אסתטית, כזו שלה זוכה רק לעיתים נדירות האיבר המקיף ביותר בגופנו. ההסתכלות של לוי אינה מנותקת מהיבטים אלו, אך היא חוקרת אותם גם ברבדים פילוסופיים, רגשיים ואפילו – יש שיאמרו – רוחניים.

ברמה הטכנית, לפי נתונים מכתבה ב- National Geographic, מדובר באיבר בעל השטח הגדול ביותר בגוף. עורו של אדם בוגר מכסה בערך 2 מטרים מרובעים ומגיע למשקל של 3.5 קילוגרמים (כ-15% ממשקל גופנו). הוא משמש כשכבת הגנה מפני מים, חיידקים, טמפרטורות קיצוניות, קרינה וכימיקלים מזיקים. הוא מפריש חומרים אנטיבקטריאליים המונעים זיהום ומייצר ויטמין D שחיוני לספיגת סידן ולעצמות חזקות. הוא גם חזק וצפוף וגם גמיש ומשתנה. הוא מאותת למערכת החיסון על צרות ומעביר למוח מסרים בכל רגע נתון. בעזרת לוי ומומחים אחרים התמקדנו בשלושה היבטים טכניים כאלה של העור, אשר חושפים סיפורים רחבים יותר ומעוררי מחשבה.

1. העור מלמד אותנו להפריד בין עיקר לתפל

אחת החוויות המפתיעות ביותר עבור תינוק שרק יצא אל העולם היא מגע. בין שזה המעבר הצפוף בתעלת הלידה ובין שזו תחושת החזקה, מגע ישיר עם עורה של אימו או עיטוף בבד. לפי לוי, העור מעביר מסר ראשון מסוגו למוח – נגעו בי. "והנגעו בי הזה מאוד חשוב לקיום שלנו כי הוא מייצר תודעת גוף ותודעת נפרדות". ברמה הפיזית, העור שלנו הוא הגבול שמפריד בינינו ובין העולם, בין הפנים שלנו לחוץ. בשנים הראשונות לחיינו, מגע בעור – חיבוקים, עיסויים, התגוששויות של ילדים – הכול מבסס את ההפרדה הזו. גם ברמה הרגשית אנו עוברים תהליך של היפרדות: "כשתינוק נולד הוא נמצא בתודעת כוליות, הוא אחד עם העולם. העולם הפיזי הוא מרחב של נפרדות ואנחנו לומדים בהדרגה להיפרד מהסביבה שלנו". לדברי לוי, ככל שילד יחווה יותר מגע בריא ומיטיב כך יגדל הביטחון העצמי שלו ותתבסס הבנת הגבולות העצמיים שלו.

החציצה הזו כה משמעותית עד שהיא משפיעה אפילו על יכולות הקשב והריכוז שלנו. לוי מספר על מחקר שהראה כי עיסוי במגע במשך רבע שעה, אחת לשבוע, הוביל לשיפור של למעלה מ-70% ביכולות של ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. הקשר לעור הוא סימבולי להפליא. אותם ילדים סובלים מכך שיותר מדי מידע סביבתי חודר פנימה ומציף את מוחם. "כשאתה כל כולך בחוויית 'חוץ' אתה פתוח מדי לחוויות חיצוניות ואתה מתקשה להפריד בין תפל לעיקר", אומר לוי, "כשילד מקבל מגע בגיל צעיר הוא לומד להפריד בין החוץ לפנים. זה כמו להגיד לו – זאת הממלכה שלך. מה שיש בחוץ הוא בחוץ". כך, לדבריו, גם היכולת שלו להבחין בין מה שחשוב ומה שזניח – מתבססת. דרך מגע פשוט לכאורה, העור הופך לכלי של התודעה: מלמד אותנו מה שלנו ומה לא, מה חשוב ומה משני.

2. העור הוא תמונה מיקרוסקופית של הגוף

גישת הרפואה האנתרופוסופית מסתכלת על גוף האדם דרך חלוקה לשלוש מערכות עיקריות: המערכת העצבית-חושית שמרכזה בראש; המערכת המטבולית-תנועתית שכוללת את העיכול והגפיים; והמערכת הריתמית שמתייחסת ללב ולריאות ותפקידה לאזן בין שתי האחרות, שנקראות גם 'שני הקטבים'. "כשאחד מהקטבים דומיננטי הוא מייצר מצב של מחלה", מסביר לוי וטוען כי קיים דמיון רב בין מבנה זה למבנה התלת שכבתי של העור: האפידרמיס, הדרמיס וההיפודרמיס.

לדבריו, השכבה העליונה של העור עסוקה מאוד בחישה ובתודעה. היא אוספת מידע ומעבירה אותו הלאה, היא משתתפת בניתוח המצב ואפילו נוטה להרס תאי בדומה למוח. השכבה התחתונה היא האזור המטבולי של העור, שם נבנים תאי העור החדשים שיעלו אל פני השטח, שם נאגר שומן ונשמר חום, יש בה "כוחות של חיים". ובאמצע, הדרמיס, שכבה עשירה בכלי דם, מכילה קולגן ואלסטין אשר מעניקים לעור יציבות וגמישות ומזכירים את איכויות הנשימה – תנועה של התרחבות והתכווצות.

כשלוי בוחן את מצב העור של מטופל הוא מתייחס גם להקבלה הזו. "כשהעור נוטה להיות מאוד יבש, נוטה לחתכים, והוא כמו חסר חיים, זה אומר שיש עודף פעילות עצבית חושית, תודעתית. זה יכול להיות אדם שהשכל שלו עובד שעות נוספות […] שפחות מתעניין באוכל ויותר עסוק בעולם החשיבה". לעומת זאת, עור שמנוני ונוטה לשלפוחיות עשוי להעיד על פעילות יתר של מערכת העיכול. מנקודת המבט הזו, העור חדל להיות איבר בפני עצמו והופך לשדה שדרכו ניתן ללמוד על מידת ההרמוניה – או חוסר ההרמוניה – בין שלוש מערכות מרכזיות בגופנו.

3. עור חשוף הוא כלי לא מודע לביטוי עצמי

מבין שלל תפקידיו של העור מציג לוי אחד שלא בהכרח עולה על הדעת במחשבה ראשונה: הפרשת זיעה. באמצעות פעולה זהו הוא עוזר בוויסות טמפרטורת הגוף, אבל לא רק. ניסויים בזיעה וריחות גוף מציעים כי היכולת של העור להפריש נוזל הופכת אותו לאיבר תקשורת משמעותי בחיינו. מחקרים שמציגה דייזי יוהאס ב-Scientific American מראים למשל כי ריח זיעת נשים השפיע על המחזור החודשי של נשים אחרות, ריח גופן של נשים מבייצות העלה את רמות הטסטוסטרון אצל גברים, ואף – שימו לב – ריח זיעתם של מי שקפצו בצניחה חופשית לראשונה בחייהם חידד את כושר זיהוי הרגשות בקרב מי שהריח אותם. ניתוח החוקרים הציע כי "כימיקלים בזיעת הקופץ עשויים לבטא אות אזעקה שמכניס את הקולט לכוננות גבוהה והופך אותו קשוב יותר לפרטים".

זיעה, אם כך, מעבר להיותה מסגירה את העובדה שחם לנו או שאנחנו לחוצים, מספרת על שינויים הורמונליים, על פוטנציאל המשיכה שלנו ולפי לוי, גם משחררת רמזים עדינים למאכלים שמתעכלים בגופנו. בנוסף, לדבריו, יובש ולחות של העור מספרים על אינטנסיביות החשיבה והיצריות. ואנחנו יודעים שחיוורון ואודם של רקמת העור מעידים על חולי, בהלה או מבוכה. מי שמתרכז במסריו של עורנו יגלה מידע רב, גם מבלי שנרצה בכך. כשהעור שלנו חשוף אנחנו ניצבים במערומינו, ביותר מובנים ממה שאולי העלינו על דעתנו.

תמונת כותרת: Wilhelm Gunkel on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מה יותר חשוב – המבנה או החלל שבתוכו? עבודה עם עמוד השדרה כמשל לחיים

מה אם לא היינו מפרידים בין גוף ונפש מלכתחילה?

איזה שימוש אנחנו עושים במרחבים המנטליים שלנו?

עוד מרדיו מהות החיים:

לאילו ילדים יש נטייה לפתח אלרגיה?