נבואה פעילה

ניקח שאלה ספציפית יותר: אם תחזית גורמת לנו לשנות את התנהגותנו, והשינוי הזה הוא שגורם לה להתממש – האם היא אכן ניבאה את העתיד?

נניח שאלגוריתם מנבא שעובד בחברה צפוי לעזוב את מקום עבודתו בתוך שנה. המעסיק שלו מקבל את התחזית ומפסיק להשקיע בו. מה הטעם? העובד מרגיש מוזנח ולא מוערך והרצון לעזוב מתחיל לקנן בו. כעבור שנה הוא נשבר ועוזב. האם האלגוריתם צדק, בהתחשב בעובדה שהוא השפיע על התוצאות?

השאלה הזו הופכת יותר ויותר רלוונטית לחיינו. אם פעם מנבאי העתידות היו בודדים בדמות אסטרולוג, אורקל או קוראי כף יד – היום חיזוי העתיד מגיע בצורת ממסד נתונים רהוט מפי טובי מנועי הבינה המלאכותית. מה הסיכוי שהשמאל ינצח בבחירות? האם המפגש עם צורות חיים אחרות מחוץ לכדור הארץ מתקרב? ומה הסבירות שהילד יאובחן באוטיזם אם אלו הם מאפייניו?

"אם תחזית גורמת לנו לשנות את התנהגותנו, והשינוי הזה הוא שגורם לה להתממש – האם היא אכן ניבאה את העתיד?"

אנחנו שואלים את הצ'אט והוא עונה. אך בזמן ש"תחזיות לגבי מזג האוויר אינן משפיעות על מזג האוויר, תחזיות על אנשים בהחלט משפיעות על אנשים", אומרת וליז ומציגה דוגמה נוספת: "תחזית אלגוריתמית לגבי מחלות עתידיות של מבוטח יכולה לגרום לדמי הביטוח שלו לעלות, מה שעלול להוביל למצב בריאותי רעוע יותר – מהמתח לבדו".

בדומה לתחזיות שעוסקות בפרט, היא אומרת: "תחזיות חברתיות נוטות להתנהג כמו מגנטים. הן מכופפות את המציאות כלפי עצמן ומשפיעות על המציאות שהן מתיימרות לחזות". למשל, מספיק שמישהו שנתפס כבעל ידע צופה שמטבע מסוים הולך להיחלש, כדי שמשקיעים המחזיקים בו יתחילו למכור אותו. השמועה תופץ ויותר אנשים "ייפטרו" מהמטבע כל עוד אפשר, עד שערכו יצנח. באופן דומה, סוכני נדל"ן שמשתכנעים כי שכונה מסוימת עומדת להידרדר עשויים להימנע מלהשקיע בה, ואף להעביר את המסר לתושבים ולמתעניינים, כך שאט אט האזור יזכה לפחות השקעה ויותר נטישה. זה יאיץ את ההידרדרות ויסייע להגשמת הנבואה.

תחזית היא לא עובדה

כוחה של תחזית עולה כשהיא מקבלת מעמד של עובדה. בחלק גדול מהמקרים אין לנו ברירה אלא לקבל החלטות על סמך מה שעדיין לא קרה: האם לאשר הלוואה, כמה לגבות על ביטוח, האם להשקיע במיזם או להעסיק אדם. אנחנו משתמשים בנתונים קיימים כדי להעריך מה עשוי לקרות בעתיד. אבל לדברי וליז, לעיתים קרובות מדי אנחנו שוגים להתייחס באותו אופן הן לנתונים והן למסקנה שהסקנו מהם.

כך לדוגמה, גובה הכנסה, היסטוריית אשראי ואירועי חובות – הם נתונים שניתנים לאישוש. אבל המסקנה שאדם בעל נתונים מסוימים לא יחזיר הלוואה היא הערכה לגבי העתיד. אפשר להטיל ספק ולבחון את המודל שאסף וניתח את הנתונים, אבל אי אפשר להגיד באופן נחרץ האם התחזית שלו שגויה או נכונה כיוון שהיא עוד לא התממשה, ואולי – אם נימנע מלתת לו הלוואה – לעולם לא תתממש או תופרך.

"תחזיות אף פעם לא עובדות. העובדות שייכות לעבר" ואילו התחזיות לעתיד, אומרת וליז. תחזית יכולה להיות מבוססת על נתונים, מדויקת מאוד ואפילו שימושית, אבל כל עוד היא עוסקת במה שטרם קרה, היא עדיין אפשרות – ולא עובדה. וההבדל הזה חשוב במיוחד כאשר התחזית עצמה משפיעה על האפשרויות שעומדות בפני האדם שאמור לחיות את העתיד הזה.

"תחזית יכולה להיות מבוססת על נתונים, מדויקת מאוד ואפילו שימושית, אבל כל עוד היא עוסקת במה שטרם קרה, היא עדיין אפשרות – ולא עובדה. וההבדל הזה חשוב במיוחד כאשר התחזית עצמה משפיעה על האפשרויות שעומדות בפני האדם שאמור לחיות את העתיד הזה".

אחד הסממנים לכך שתחזית מתחילה להתקבע כעובדה הוא האופן שבו מדברים עליה. "שמתם לב באיזו תדירות אנשים שמבצעים תחזיות לגבי טכנולוגיה אומרים שהעתיד שהם מתארים הוא בלתי נמנע?" מוסיפה וליז, "זה דגל אדום. תחזיות שכאלה נועדו לשמש כמפסיקי שיחה". אבל אם אנו רוצים לקחת יותר שליטה על גורלנו, זיהוי הדגלים האדומים הללו חיוני: הם מזכירים לנו שהשיחה צריכה להישאר פתוחה, ויחד איתה האפשרויות העומדות בפנינו.

דוגמה בקנה מידה בינלאומי התרחשה בסוף שנות ה-90, כאשר מומחי מחשבים ברחבי העולם הזהירו מפני באג 2000. הם טענו כי מערכות רבות שלוקחות בחשבון רק את שתי הספרות האחרונות של השנה עלולות לפרש את שנת 2000 כשנת 1900, ולשבש בכך שירותים חיוניים. כדי למנוע זאת, גופים ממשלתיים ופרטיים איתרו את המערכות המועדות לפורענות, תיקנו קודים ויצרו תוכניות לגיבוי חירום. הראשון בינואר 2000 הגיע – והעולם לא קרס.

ניתן היה להסיק מכך שהאזהרות היו מוגזמות, אבל ייתכן שהתחזית לא התגשמה דווקא מפני שאנשים סירבו להתייחס אליה כאל עובדה בלתי נמנעת. הם פעלו כאילו העתיד עדיין פתוח לשינוי – ובכך שינו אותו.

ובכל זאת, נבואות שמשפיעות עלינו כך שנגשים אותן הן עסק שכיח, ואפילו יומיומי משנדמה לנו. למשל כשחבר צופה לקשר הרומנטי החדש שלנו סיום מר, כיצד משתנים הרגשות וההתנהגות שלנו? מאוד סביר שתשומת הלב פתאום ממוקדת בכל סטייה מתקשורת מושלמת ודי מהר נראה שהוא צדק. לדברי וליז, אנחנו מייחסים לנבואות משקל רב כיוון שאפילו נבואה לא מוסמכת נוחה יותר מחוסר ודאות. אך חוסר ודאות משמעו שהעתיד אינו כתוב, והיכולת להשפיע עליו אולי עוד קיימת.