10 עקרונות הכתיבה של ניטשה יכולים ללמד אותנו המון על תקשורת ועל מחשבה בכלל


הפילוסופיה של הכתיבה – ניטשה מסביר כיצד לבנות מסרים מושכים ואפקטיביים


בועז מזרחי | 19 פברואר, 2017

ב-26 במאי 1973 כתב הסופר קורט וונגוט מכתב לידידו הסופר הצ'יליאני ג'וזה דונוסו ובו ביטא את ממד הבדידות המובנה בחייו של כותב. "צר לי שנמאס לך לחיות חיים כאלה בודדים, אבל אני מוכן להתערב שאתה לא יכול לעשות דבר בנדון מבלי להחליף מקצוע", כותב וונגוט. "פגשתי סופרים רבים עד כה, וכולם נושאים עמם עשרים אקרים של מדבר סהרה לכל מקום שהם הולכים. אין לי מושג מה ההסבר לכך, מלבד צמצומם ההכרחי של הארגונים שלהם".

התפיסה הזו נובעת מהעובדה שרוב פעילות הכתיבה מתרחשת בין האדם לעצמו. חלק ניכר ממנה נובע מאינטראקציה עם אנשים ועם הסביבה, אבל בסוף, בפרקטיקה, העבודה של הכותב מתבצעת במוחו ובנפשו שלו. כשבוחנים את הכתיבה מהזווית הזו, מתגלה פרדוקס קטן: למרות שאכן יש בה אלמנט של בדידות, עבודת הסופר או הכותב היא סוג של תקשורת. הכותב אמנם מבצע את הפעולה בעצמו, אך ייעודה הסופי ליצור קשר עם קהל רחב מאוד. למעשה, הדפוס הוא גלגולה הראשון של תקשורת ההמונים.

מילים ורעיונות, כך נראה, נעים בצורה מחזורית. אנחנו סופגים אותם מבחוץ, מעבדים אותם ומוציאים אותם חזרה החוצה, כדי שאחרים – כולל אותנו – נוכל לבצע את אותה פעולה שוב, במטרה להוסיף, לשנות ולהעמיק במידע. ובמילה אחת, ללמוד. את האופן שבו הכתיבה מאפשרת לעשות זאת, המחיש ניטשה בצורה מאלפת כשניסח עשרה כללים לכתיבה עם סגנון. כיאה לאחד מגדולי הפילוסופים, רעיונותיו הפרקטיים של ניטשה טומנים בחובם משהו מעבר, תפיסת עולם שחורגת מעבר לדף עצמו ונוגעת לאופן שבו אנו מתקשרים בפרט וחושבים בכלל.

1. בחשיבות עליונה הם החיים: סגנון חייב לחיות.

נאמר על ניטשה שיצק את אישיותו אל כתביו באמצעות השימוש בסימני פיסוק. קריאת מילותיו הייתה שקולה להאזנה לדבריו. ניתן להניח שניטשה האמין כי מסר מוצלח לא יכול להיות יבשושי, גנרי או שטוח. המילים משקפות את האדם ומכיוון שהאדם חי, כך צריכה להיות גם התקשורת שלו.

2. סגנון צריך להתאים לאדם המסוים שאתו אתם רוצים לתקשר.

ניטשה הקדים את בתי הספר לפרסום ושיווק בעיקרון זה. בתוך הראש שלנו יש הרבה חומרי גלם, ויש לנו דרכים רבות לעצב אותם. שיקולים שונים משפיעים על הדרך שבה אנו מחברים את המחשבות לכדי מסר קוהרנטי, ואחד העיקריים שבהם הוא הנמען. מעבר לכך, אמנם המחשבות שלנו הן לעצמנו, אבל כשאנו משחררים אותן לחופשי בצורת כתב או דיבור, הן כבר לא רק שלנו. שתי התפיסות הללו מדגישות את פרדוקס הבדידות-חיבור שבכתיבה.

3. ראשית, על האדם לקבוע בדיוק מה-ומה אני שואף לומר ולהציג, לפני שמותר לו לכתוב. כתיבה חייבת להיות בעלת היבט של חיקוי.

הכתיבה אינה המסר עצמו, היא באה בשלב שני. עלינו להיות מגובשים, לפחות במידה מסוימת, לפני שאנו ניגשים לכתוב. פעילות הכתיבה נועדה לתת ביטוי ויזואלי לרעיונות קיימים. על אף שהם יכולים להתפתח ולהתפתל תוך כדי תנועה, על הכותב לפתח תמונה כלשהי לגבי התוצאה הסופית בטרם התחיל לכתוב. הכתיבה אמורה לחקות את מה שכבר קורה במחשבה.

4. מאחר ולכותב חסרים רבים מהאמצעים של הדובר, חובה שיהיה לו, בכלליות, מודל מאוד הבעתי להצגה [של דבריו, מכיוון ש] העותק הכתוב יראה חיוור בהרבה.

אחד האמצעים הוורבליים הבולטים שעליהם מדבר ניטשה ושאינם עומדים לרשות הכותב, הוא שפת הגוף. פאתוס, למשל, עובר טוב יותר בדיבור מאשר בכתיבה. ולכן הכותב צריך לפצות על כך בשימוש בכלים הקיימים במילה הכתובה, דהיינו לחדד את המסר, לגשת אליו מזוויות מרובות, להמחיש, להדגים וליצור אותו בצורה מקיפה, מלאה ומלאת הקשר.

קורט וונגוט, ניו יורק 2001. קרדיט: Everett Collection / Shutterstock, Inc.

5. עושר החיים מגלה עצמו דרך עושר המחוות. על האדם ללמוד לחוש הכול – אורכם ומשכם של המשפטים, תחיליות, בחירת המילים, ההשהיות, רצף הטיעונים – כמו מחוות.

בהמשך לסעיף הקודם, ניטשה מציין את הדרכים שבהן כללי השפה יכולים לתרגם את החוויות המציאותיות לטקסט כתוב. ככל שאנו שולטים יותר בשפה יש לנו כלים מורכבים יותר להעביר את המציאות הממשית אל הנייר. ידע נרחב בשפה מאפשר גמישות קוגניטיבית בעיצוב המסר ולמעשה גם בתפיסתו.

6. היו זהירים עם שימוש במחזורות! רק האנשים שלהם גם אורך נשימה בזמן דיבור זכאים למחזורות. עם רוב האנשים, המחזורת היא עניין של העמדת פנים.

מחזורת היא אמצעי הבעתי המקובל בספרות גבוהה. משפט שנכתב בסגנון מחזורת יהיה מורכב וארוך, בהיררכיה הפוכה: הרעיון העיקרי יופיע בסוף ויקדמו לו רעיונות תומכים פחות חשובים שנועדו לבנות מתח או ציפייה. ניטשה מסביר שהשימוש בכתיבה מהסוג הזה צריך להיות אותנטי: אם אנו משתמשים במחזורת באופן טבעי במחשבה ובדיבור, יהיה ראוי להעלות משפטים כאלה גם על הכתב. בפן הרחב יותר זוהי קריאה לכל אדם להימנע מיומרות ולהיות נאמן לטבע שלו. תמיד צריך לשאוף להתפתח, אבל לשמור על סנכרון בין מה שמתרחש במוח ובין מה שקורה על הדף.

7. סגנון חייב להוכיח כי האדם מאמין ברעיון כלשהו; לא רק שהוא חושב אותו, אלא שהוא גם מרגיש אותו.

שוב יש כאן משחק על הגבול שבין כלליות המסר ובין פרטיותו. קל לכתוב את מה שאחרים חושבים וזה לא שאין לכך מקום בתרבות האנושית. חלק ניכר מהדיווח העיתונאי הוא בדיוק זה. יותר מזה, אובייקטיביות היא ערך עליון בסוג כתיבה זה. לעומת זאת, כאשר אדם עוסק בכתיבה סובייקטיבית, מן ההכרח שיביא משהו מתוך עצמו, מעולם הערכים ומתפיסות העולם האישיות שלו. על פי ניטשה, כתיבה איכותית מאפשרת לקורא לראות בבירור את ה-DNA של הכותב בין המילים.

8. ככל שהאמת שאדם רוצה ללמד מופשטת יותר, כן עליו לפתות תחילה את החושים.

רעיונות אבסטרקטיים מטבעם קשים יותר לתפיסה. ולכן, כאמצעי עזר, על הכותב לתווך את המסר בעזרת אמצעי התפיסה הנפוצים. כאשר אנו רוצים להסביר משהו מורכב ומשולל אחיזה במציאות הגשמית, עלינו ליצור מסדרון נוח למעבר בין הדרך הנפוצה להבנת המציאות – שימוש בחושים – לבין שימוש בעיבודים קוגניטיביים גבוהים יותר.

9. אסטרטגיה מצדו של כותב סיפורת מוצלח מורכבת מבחירת האמצעים להלך קרוב אל השירה, אבל לעולם לא לצעוד לתוכה.

ניטשה טוען כי עלינו לעשות ככל יכולתנו להשתמש בכתיבה בצורה היפה, המורכבת והנעלית ביותר שבכוחנו, כל זמן שאנו מקפידים שהיא לא הופכת למשהו אחר. הכתיבה האיכותית תגרה את האינטלקט כמו שירה, אבל תשמור על מאפייניה כישות מובדלת. שוב יש כאן דרישה לשאיפה מעלה, אך שמירה על אותנטיות.

10.  אין זה מנומס או חכם למנוע מהקורא שלכם את ההתנגדויות המובנות ביותר מאליהן. מנומס מאוד וחכם מאוד להניח לקורא שלכם לבטא בעצמו את התמצית האולטימטיבית של חוכמתכם.

במילים פשוטות, ניטשה מבקש לשמור על הוגנות בכתיבה מחד ולא לזלזל באינטליגנציה של הקורא מאידך. מצד אחד אנו מחויבים לציין את הביקורת כלפי דברינו, מצד שני – די לחכימא ברמיזא. כתיבה בצורה הזו דורשת מאתנו לבצע שני תהליכים מחשבתיים חיוניים ביותר: ראשית, כדי לציין את הביקורת כלפי עצמנו, עלינו לחשוב בביקורתיות מלכתחילה ולא להתייחס לרעיונות שלנו כאל אמיתות מוחלטות. שנית, כשאנו מותירים לקורא הזדמנות לחלץ את עיקר המסר בעצמו, אנחנו לומדים לכבד את האדם שעמו אנו מתקשרים. אבל יש פה תועלת גם עבורנו, כיוון שכתיבה כזו דורשת מאתנו ללמוד להסוות בתחכום את המסר באמצעים הבעתיים שונים ומגוונים. זה מתרגל אותנו בחשיבה מורכבת ועמוקה ומפתח את היכולת שלנו להשתמש בשפה ובמחשבה בכלל.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.