לפני אלפיים שנה איגדו חז"ל את שבעת הסודות הכמוסים הכי נחשקים עבור האנושות, ולמרבה הפלא האחרונים נותרו אקטואליים באותה המידה. מהן השאלות, מדוע דווקא הן נבחרו וכיצד מסתוריותן משפיעה על המנועים הפנימיים שלנו?
מאז נחרב בית המקדש השני החל להשתנות משהו בתפיסה של העם היהודי. האופן שבו הוא מממש את ייעודו הדתי קיבל התאמות מחודשות. תרבות פולחנית של טקסי הקורבנות הפכה בהדרגה לתרבות של שינון, למידה והגות. "ברמה ההישרדותית", מספרת חוקרת התלמוד חיה גלבוע, "רעיונות זה דבר שיכול ללכת איתך גם ברילוקיישן, גם כשנכפה עלייך לעזוב את המקום שאהבת, ומקדש וקורבנות זה דבר שהוא מחובר לאדמה". ההבנה שכל שנבנה עשוי להיות זמני הובילה את היהודים לחפש דרכים להפנים את יהדותם. במקום מבנים מפוארים, כל נפש וכל מוח יהוו כלי קיבול לתורה.
בני העם היהודי של המאה הראשונה והשנייה לספירה התכנסו במרחבים צנועים ואקראיים יותר, כך שהעשייה הדתית התפזרה מבית המקדש האקסקלוסיבי אל הקהילה המקומית. בתי הכנסת היוו מוקד לתפילה ולקריאה בתורה, וחצרות ובתים פרטיים הוסבו לבתי מדרש המשמשים ללימוד והגות. המשנה היא אוסף של שיחות שנהגו בבתי המדרש השונים ונערכו יחד על ידי רבי יהודה הנשיא. מטרתו הייתה לאגד אותן לכדי טקסט משותף שנוגע בכל רובדי החיים. "בשנת 220, כשהמשנה ננעלת, מתחיל הדיון, הפלפול על המשנה, וזה התלמוד".
חיה גלבוע גדלה בשכונה חרדית בירושלים. בסדרה תלמודות מבית רדיו מהות החיים היא מספרת לשחקנית יובל שרף על העולם השמרני שבו התחנכה. דבריה משרטטים עולם שמעודד גברים לפילוסופיה והגות, ונשים – לפרקטיקה היומיומית של שמירת מצוות וטיפול בבית. גלבוע, שהייתה ילדה סקרנית ואקטיבית מטבעה, לא השלימה עם המצב. "אני זוכרת שהבנתי שאני צריכה לעזוב את הקהילה שלי כדי לחזור אליה מדלת אחרת". היא בחרה לצאת בשאלה, להיכנס למסדרונות האקדמיה ולחקור את התלמוד שאותו תמיד שאפה להבין. בכל פרק בסדרה היא מציגה סוגיה מעוררת מחשבה אחרת שדרכה ניתן ללמוד על חיינו, תוך חקירה ולמידה מחד וביקורתיות וחשיבה מודרנית מאידך.
אחת הסוגיות המעניינות שעולה כבר בפרק המבוא מתייחסת לשבעת הדברים שבני האדם הכי רוצים לדעת ואין ביכולתם, ומדוע הם אינם גלויים. "שבעה דברים מכוסים מבני אדם", מקריאה גלבוע מתוך מסכת פסחים, סדר מועדים. "ואלו הם: יום המיתה, יום הנחמה ועומק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בליבו של חבריו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אישה, ומלכות הרשע אימתי נופלת". מדוע נבחרו דווקא שבע השאלות הללו? האם אותן תשובות נסתרות מעסיקות אותנו גם היום? והאם היתרון להיותן סמויות מאיתנו עדיין תקף?
שבע השאלות המהותיות
כשמתעמקים בשבע השאלות מתחוור כי כל אחת מהן מגלמת סוגיה מהותית רבת עוצמה בחיינו. קיימות עשרות שאלות חשובות נוספות כמובן, אך על רובן ניתן להסתכל כנגזרות של אותן שאלות מרכזיות.
לגבי הנסתר הראשון, יום המיתה, כמעט ואין צורך להרחיב. יום מותנו הוא אבי כל הסופים. החותמת הכי מוחשית לכך שכל דבר בא על סיומו. מותנו הוא תעלומה שמלווה אותנו לאורך כל החיים – אנחנו יודעים שהוא יגיע אך איננו יודעים אם זה יקרה בקרוב או עוד שנים רבות, אם נמות בכאבים, באופן פתאומי, מוקפים באוהבים או בודדים ועריריים. איננו יודעים אם נמות לפני בחירי ליבנו או ילדינו או שנסבול את כאב הפרידה מהם. מי לא היה רוצה לדעת פרטים על יום מותו?
יום הנחמה, לפי פרשנות שמציגה גלבוע, הוא "היום שבו הקולות הפנימיים שמקשים עליי להתנהל בחיים, ישקטו". כלומר, הפחדים, הרצונות, החרטות, כל מה שמבלבל אותנו ומסכל חוויית חיים חיובית – יידום. ברמה הגבוהה יותר זו כמיהה אופטימית השגורה בנו ומבקשת: מתי ייגמרו כל צרותינו? גם אם יום נחמה אידילי שכזה אינו מציאותי, החיים מלאים עליות ומורדות של נחת ונחמה. ובכל תקופה שבה הגלים גבוהים וסוערים אנחנו צמאים לדעת מתי תגיע הרגיעה.
"רעיונות זה דבר שיכול ללכת איתך גם ברילוקיישן, גם כשנכפה עלייך לעזוב את המקום שאהבת, ומקדש וקורבנות זה דבר שהוא מחובר לאדמה".
גם לגבי עומק הדין ישנן מספר פרשנויות, אחת מהן מתייחסת לשאלה: "האם כבר עברנו את הקשה ביותר או שהוא עוד לפנינו". במהותה, שאלה זו מתייחסת לקיום הסבל האנושי. האם הוא חלק מהיותנו בני אדם או שניתן להתעלות מעליו ולזכות בחיים נטולי סבל? הדוגמה היומיומית שמציעה גלבוע לקוחה מחדר הלידה. כמעט כל אישה שסובלת מכאבי הצירים הקשים שואלת את המיילדת עד כמה פתוח צוואר הרחם. היא מבקשת לדעת כמה מתקדמת הלידה כדי לנהל נכון את האנרגיה. אנחנו כל הזמן סקרנים לדעת האם המשברים הגדולים של חיינו כבר מאחורינו ומעכשיו הכול יהיה פרופורציונלי ביחס אליהם או שעלינו לשמור את כוחנו ולשקול צעדינו לקראת מה שצופן לנו העתיד.
את השאלה הרביעית, "אין אדם יודע במה הוא משתכר", ניתן לפרש ברמה הכלכלית, כלומר, איננו יודעים מהיכן תגיע הפרנסה הטובה, אך ניתן גם להתייחס לשכר כרווח במובן הרחב: "האם הפעולות שאנחנו עושות עכשיו הן באמת פעולות מיטיבות?" היא עוסקת באחד הכישורים החשובים ביותר –קבלת החלטות – ונוגעת בליבת המורכבות שלו: אנחנו יכולים לצפות אבל לעולם לא נדע בוודאות מה יהיו תוצאות מעשינו. האם הכיוון שבו אנחנו משקיעים את התפתחותנו יוביל לתוצאה שאנחנו מבקשים? האם החלטות שקיבלנו יתגלו כמוצלחות או שגויות? האם מאבקים שבהם השתתפנו השפיעו בסופו של דבר באופן חיובי או שלילי על המציאות האישית והחברתית שלנו?
ההיגד החמישי, "אין אדם יודע מה בליבו של חבריו", מציף פנים שונים של אותו רצון בלתי אפשרי: קריאת מחשבות. הראש שלנו הוא קופסה שחורה, וככל שאנחנו לומדים את מורכבות החשיבה שלנו עצמנו, כך אנחנו מבינים כמה מידע בלתי נגיש מאופסן במוחם של אחרים. בעידן שבו טכנולוגיה ותקשורת בינאישית מעורבבות לכדי ישות אחת, מה אחרים באמת חושבים עלינו הוא מידע מאוד נחשק. האם הידידים שמגיבים על תמונות שהעלנו שמחים בשמחתנו או שליבם מלא קנאה? מה חושבת עלינו חמותנו? מה חושבות עלינו הגננות של הילדים או העובדים הוותיקים במשרד? מכיוון אחר, נוכל לתהות מה מתחולל בליבם של היקרים לנו? האם מה שאנחנו יודעים תואם את רגשותיהם? מי מילדנו מתמודד עם משבר פנימי נסתר? מה הורינו המבוגרים לא מספרים לנו על עצמם?
ידיעת העתיד עשויה להיות מצמיחה והרסנית באותה המידה. צילום: Natalia Blauth / Unsplash
בקריאה ראשונה, "אין אדם יודע מה בעיבורה של אישה" נשמע כמו תעלומה שנפתרה. כבר בשבוע ה-12 אנחנו יכולים לגלות אם מדובר בתינוק או תינוקת. "אבל אני לא חושבת שמדובר פה על מגדר", מציעה גלבוע. "אלא במי יהיו הילדים שלנו? האם יהיו דמויות מיטיבות או פחות מיטיבות? מה באו לעשות בעולם?" תהייה זו מגלמת בתוכה את הכוח המניע הגדול ביותר של כלל המינים בטבע – השאיפה להעמיד צאצאים ולהמשיך להתקיים דרכם בעולם. אבל מרגע הלידה הם כבר ישות נפרדת מאיתנו ואנחנו, שיצרנו אותם במו תאינו, מקווים שהם ימשיכו את השושלת בגאווה. אנחנו לא יודעים אילו שיעורים הם הולכים ללמד אותנו או באיזה אופן הם ישנו את חיינו, ואפילו האם הם יהיו מאותם אחדים ששינו את פני החברה. מצד שני, אנחנו לא יודעים אם הם יעמדו בציפיות שלנו ויחיו על פי הערכים שאנו שואפים להנחיל להם, או שיבחרו נתיבי חיים שאנו רואים כשליליים, עבורם או בכלל.
השאלה האחרונה, "מלכות הרשע אימתי נופלת", מתייחסת לכוחות שמניעים את העולם. זו שאלה שעוסקת בהבנה שבעולם יש 'טוב' ו'רע' ובתקווה התמידית שהטוב יגבר על הרע. יש שמפרשים את ההיגד כאמונה בסדר עליון ובכוחו להשפיע על הלך הרוח על פני האדמה. כלומר, הוא זה שקובע מתי מלכות רשע מתחלפת במלכות טובה. הוא זה שקובע מתי הגיעו מים עד נפש, מתי החורבן עשה את שהיה צריך וניתן לאפשר שינוי.
אנחנו באמת רוצים לדעת את התשובות הגדולות?
ואם היינו יודעים שהכוחות הולכים להשתנות לטובתנו רק בעוד ארבעים או מאתיים שנה? ואילו ידענו שילדינו הולכים לעורר כעס ומחלוקת בעולם? ומה אם היינו מגלים שהנחמה תגיע רק לקראת מותנו? הידיעה, עם כמה שהיא מסקרנת ויכולה להקל, עלולה גם לסרס. אנחנו עשויים לגלות שהסקרנות לדעת היא סלקטיבית. שהיינו רוצים תשובה אבל רק אם היא מעודדת. ואם הבחירה היא בין ידיעה מלאה לחוסר ידיעה – אנחנו מעדיפים את האחרון.
לתלמוד, לדברי גלבוע, אין תשובה אחת ברורה מדוע הדברים הכה מהותיים הללו נותרים סמויים מעינינו. אין איזו חוקיות שבגינה דווקא הם נותרים נעלמים. אך מתוך היכרות עם יתר הסוגיות היא מציעה: "אני חושבת שחז"ל מבינים שלאי הוודאות יש מפתח מאוד חשוב בחיים יצירתיים של בני האדם". כלומר, יכול להיות שעם כמה שבני האדם סקרנים לגביהן, אנחנו מבינים, כבר דורות על גבי דורות, כי אי הידיעה שלהם היא שמניעה אותנו בעולם. את היכולת שלנו ליצור דברים בחיינו, לשנות, להוביל, להתאמץ ולקדם מטרות. זה המתח שבין חשיבות הדברים ובין חוסר הוודאות לגביהם ששומר אותנו בתנועה.
גלבוע מוסיפה דוגמה: "אם הייתי יודעת שאת הספר שלי אף אחד לא יקרא, לא הייתי כותבת אותו. אבל ברור שיש חשיבות לפעולה עצמה גם ללא ודאות של מה יקרה איתה בעולם, ולפעמים מה יקרה איתה בעולם יכול לפגוש אותי בעוד עשר שנים פתאום או באופן עקיף ולא ישיר". החיים הם לא מסלול ליניארי ולעיתים לעשייה שלנו יש משמעות רבה יותר מהתוצאות הישירות שהיא הביאה. מכתיבת ספר ועד התקדמות של לידה פעילה, השאלות שמעסיקות אותנו ביומיום הן כולן נגזרת של שאלות ברומו של עולם.
תמונת כותרת: Gabriel Miller / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אבידות ומציאות – מה יש בחיפוש התמידי שעושה אותנו מאושרים?
שחרור מהפחד עשוי להפחית כאבים בגוף – מחשבות על שלב המעבר שבין חיים ומוות
ההנחה המטעה שכדי לשלוט בגורלנו אנו יכולים לשלוט באחרים
עוד מרדיו מהות החיים:
סדרת שיחות קצרות על השאלות הפילוסופיות והקיומיות הגדולות ביותר
