5 ההטיות הקוגניטיביות הכי נפוצות בקרבנו

קיצורי הדרך שבהם המוח שלנו משתמש כדי להקל על תהליכים מסיביים של עיבוד מידע מייצרים הטיות שבסופו של דבר משבשות את אופן הסקת המסקנות שלנו ואת ההחלטות שאנו מקבלים. האם במקום לקצר את הדרך כדאי לחשב מסלול מחדש?

דניאל דותן | 4 פברואר, 2026

המוח האנושי מיומן בקבלת החלטות מהירות. הוא עושה זאת באמצעות קיצורי דרך מנטליים שמאפשרים לנו לתפקד בעולם עתיר מידע. אבל אותם קיצורים, המכונים היריסטיקות, הם הבסיס להיווצרות הטיות קוגניטיביות, המשבשות את תהליך קבלת ההחלטות שלנו.

'הטיה קוגניטיבית' נוצרת ככלי מנטלי לקיצורי דרך 'מסקנתיים' – במקום שנתאמץ לנתח מידע אובייקטיבי – סטטיסטי, מחקרי, אינפורמטיבי – המוח מציע שנתבסס על מידע קודם שאנו כבר מכירים. אלא שבפועל קיצורים עלולים לעוות את התמונה, לגרום לפרשנויות לא הגיוניות ולהוביל לבחירות שאינן משרתות אותנו. הבשורה המשמחת היא שהכרת המנגנונים הללו תורמת בעצמה למזעור השפעתן, וישנם כלים נוספים שיכולים לעזור.

להלן חמש הטיות קוגניטיביות מרכזיות שמנהלות אותנו, והדרכים להתגבר עליהן.

1. הטיית האישוש: כשהמוח הופך ל'סנגור' של עצמו

הטיית האישוש היא הנטייה לחפש, לפרש ולזכור מידע שמאשר את מה שכבר חשבנו, ולהמעיט בערכו של מידע שסותר, אפילו להתעלם ממנו. המשמעות של כך היא ששני אנשים יכולים לשמוע את אותו סיפור ולצאת ממנו עם מסקנות הפוכות, כשכל אחד מהם יהיה משוכנע שהמציאות איששה את עמדתו.

במאמר ב-Psychology today מתארת הפסיכותרפיסטית פ. דיאן בארת' סיטואציה יומיומית שעלולה להסלים בעקבות הטיית האישוש: "חברה קרובה שלכם לא עונה להודעות: האם נניח שהיא כועסת עלינו? או שאולי קרה לה משהו?" ההנחה הראשונית שלנו, לדבריה, תכוון את הפרשנות הבאה, וגם את ההתנהגות שלנו בהמשך.

"אולי אתה חושב שהתגובה שלך, מה שלא תהיה, הגיונית לחלוטין; אבל מחקרים מצביעים על כך שמה שאתם מניחים לגבי חברתכם ייקבע בחלקו על ידי משהו שנקרא 'הטיית האישוש. והיא לא רק תשפיע על התרחיש שתבחרו אוטומטית. היא עשויה גם להשפיע על האופן שבו תגיבו כלפיה בהמשך".

בארת' מסבירה כיצד ההטיה עלולה לחבל בקשרים שלנו: " נניח שאתם מאמינים שהיא כועסת עליכם. ייתכן שתדאגו בהתחלה שמא עשיתם משהו לא בסדר. ייתכן שאפילו תשלחו לה הודעת טקסט עם התנצלות, ותבקשו ממנה להסביר. ואם היא עדיין לא תגיב? ייתכן שפשוט תכעסו עליה, מתוך אמונה שהכעס שלכם מוצדק, מכיוון שהיא כועסת עליכם על שום דבר שעשיתם ומסרבת לדבר אתכם או לקבל את התנצלותכם".

אבל ההטיה הזו חורגת הרבה מעבר לרגשות. מחקר אמריקאי הראה שהיא יכולה אפילו לעוות מחירי שוק אמיתיים. החוקרים הפעילו שוקי חיזוי (זירות מסחר ספקולטיביות המאפשרות למשתתפים להמר על תוצאות של אירועים עתידיים) בנושא הכנסות סרטים, ובחלק מהשווקים חייבו סוחרים לכתוב תחזית להכנסות הצפויות והסבר מפורט לפני המסחר. עצם יצירת ההסבר חיזקה את ההיצמדות לעמדה הראשונית עד כדי כך שכאשר פורסמו נתוני ההכנסות של סוף השבוע הראשון – מידע אובייקטיבי לחלוטין – הסוחרים לא עדכנו את המחירים של הסרטים במידה מספקת.

כדי לצמצם את הטיית האישוש מוצע לבצע חיפוש מכוון של דעות מנוגדות, קריאת מאמרים מלאים ולא רק כותרות, בדיקת מקורות אמינים ובעיקר נכונות ממשית לקבל מקרים שבהם טעינו, וליישר קו בהתאם.

2. הטיית העיגון: הנתון הראשון שמבסס את כל היתר

הטיית העיגון או 'אפקט הראשוניות' מבטאת את הנטייה להיות מושפעים יתר על המידה מפיסת המידע הראשונה שבה אנו נתקלים. במאמר ב-Psychology Today מדגימה זאת ד"ר אווה קרוקוב, מרצה בכירה לפסיכולוגיה, באמצעות הפניית שתי שאלות פשוטות לנבדקים: מהו גילכם? ומהו מספר ההרוגים בתאונות מטוסים בשנת 2018? היא מוכיחה כי התשובה לשאלה הראשונה 'מעגנת' את השנייה, גם כשאין קשר ביניהן: המשיבים ברובם כתבו מספרים הרבה יותר קטנים מהנתון האמיתי, 500 הרוגים, כיוון שהמחשבה על אורך חייהם הובילה אותם להירתע ממוות ו'לגמד' את הערכתם.

לצד הדברים המובנים מאליהם, כמו מודעות להטיה, האטת קבלת החלטות ואיסוף עוד מידע, קרוקוב מציעה שיטה מתוחכמת יותר: להקדים וליזום עוגנים משלנו. אם אנו יודעים שמידע ראשוני ישפיע על התפיסה שלנו ועל ההתנהגות שלנו, למה שלא נבחר בעצמנו לאיזה מידע ראשוני להיחשף? כך למשל, חיפוש המחיר הנמוך הקיים עבור מוצר או שירות מסוימים יכולים לקבע את עמדתנו על הגבול התחתון לפני מיקוח. להבדיל, חיפוש כללי של מחירים, או של מחיר ממוצע, עלול לשים אותנו בעמדה שבה נוח לנו יותר לקבל מחיר גבוה.

בתוך השפע האינסופי של אפשרויות הטיית העיגון תוביל אותנו להתבסס על המידע הראשוני שאליו נחשפנו. צילום: Heidi Fin on Unsplash

3. הטיית הייצוגיות: האופן שבו אנו מושפעים מסטריאוטיפים

הטיית הייצוגיות מבטאת את הנטייה לשפוט דברים בהתאם לדמיון שלהם לתבניות מוכרות. תחת זה נכנסת בעיית הסטריאוטיפים, שאנו מנסים להימנע ממנה ככל האפשר. טברסקי וכהנמן הדגימו זאת בניסוי המפורסם שנודע בכינוי 'בעיית לינדה'. המשתתפים בניסוי קיבלו תיאור של לינדה: אישה אינטליגנטית, מעורבת חברתית ומודאגת מאי־שוויון, ואז נשאלו מה סביר יותר: שהיא פקידת בנק, או פקידת בנק ופעילה פמיניסטית. רוב המשתתפים בחרו באפשרות השנייה, כיוון שהיא מרגישה מתאימה יותר לסיפור, אף שמבחינה הסתברותית היא פחות אפשרית. במקרה הזה מעורבת גם היריסטיקת הצירוף הקובעת שהוספת פרטים גורמת לתרחיש להיראות סביר יותר, גם אם סטטיסטית הוא דווקא פחות.

כשם שהטיית הייצוג גורמת לנו להמציא תכונות ומאפיינים יש מאין, על פי מאמר באתר The Decision Lab, היא יכולה לגרום לנו להעלים ניואנסים אנושיים. השימוש בקטגוריות קבועות וידועות מראש משטח את ההיסטוריה האישית, הייחודיות, ניסיון החיים ויתר הדברים שהופכים כל אדם למי שהוא.

תחום נוסף וחשוב שבו הטיית הייצוגיות עלולה לייצר נזק של ממש הוא הרפואה. מחקר של כהנמן וטברסקי מצא שרופאים עלולים להיות מושפעים מההטיה ולאבחן חולים באופן שגוי על פי מידת הדמיון של התסמינים שלהם לתסמינים 'סטיראוטיפיים' של חולים במחלה.

מחקרים אף מצאו שההטיה גורמת לתיוג לא נכון של אקראיות אירועים. הטיית הייצוגיות עלולה לייצר מחשבת שווא שרצף אירועים נתון הוא בעל משמעות, כיוון שהוא לכאורה חוזר על דפוס אירועים שכבר קרה והוביל לתוצאות מסוימות. אם לפני קריסת הבורסה התרחש עימות מזוין בין שתי מדינות וקדמה לכך בועת נדל"ן, אנשים עלולים להסיק שהרצף יביא בהכרח לקריסת הבורסה בפעם הבאה שהוא מתרחש. אבל בפועל, מדובר באקראיות מוחלטת.

למרות שלא ניתן להפסיק לקטלג לחלוטין, כיוון שזהו מנגנון בסיסי של תפיסה, המודעות להטיה עשויה לשנות את הגישה שלנו. מחקרים מראים שכאשר אנשים מזהים שהם נשענים על ייצוגיות, הם מסוגלים לתקן את השיפוט הראשוני שלהם.

4. הטיית הצופה המשתתף: אנחנו 'קורבן של נסיבות', אצל אחרים זהו 'אופי'

כאן מדובר על הנטייה האנושית לייחס את הכישלונות שלנו לנסיבות חיצוניות (המבחן היה קשה), ואת כישלונותיהם של אחרים – לתכונות פנימיות (הוא עצלן). ההבדל בייחוס מבטא את נקודת המבט שלנו כ'שחקנים' (משתתפים) או כ'צופים'. התוצאה, כפי שמסבירה במאמרה ב- Very well mind קנדרה צ'רי, מומחית לשיקום פסיכו-סוציאלי, היא הימנעות מלקיחת אחריות והחרפת קונפליקטים בין־אישיים.

"ביטול מוחלט של הטיית הצופה-שחקן אינו אפשרי", מסבירה צ'רי, "אך ישנם צעדים שניתן לנקוט כדי לסייע במזעור השפעתה", בין היתר זהירות מפני האשמת הקורבן, התמקדות בפתרון ולא באשמה, ותרגול הכרת תודה, אשר לדבריה מרחיב את נקודת המבט ומסייע לצאת מהפוזיציה של שחקן/משתתף.

5. הטיית הזמינות: מה שקופץ לראש נראה נכון יותר

הטיית הזמינות גורמת לנו להסתמך על מידע שעולה לנו בראש במהירות בעת קבלת החלטות, במקום על המידע הרלוונטי ביותר. דיויה סריקומר, מנהלת מוצר ראשית ב-Amazon Web Service, מדגימה זאת במאמר ב-Researcher.life, באמצעות ההרגל לבחור מותגים מוכרים, פשוט כי הם זמינים יותר בזיכרון, במקום לשקול יתרונות וחסרונות של כל המותגים על המדף או בעמוד הרכישה.

"בעת רכישת אבקות כביסה, ייתכן שתבחרו בטייד על פני מותגים אחרים מכיוון שהיא עולה בראשכם ראשונה ומהר יותר מכל מותג אחר", היא מציינת. "החלטה זו מבוססת על היריסטיקה של זמינות. עם זאת, קיצור דרך זה לקבלת החלטות אינו תמיד אמין מכיוון שהוא עלול להוביל לשגיאות שיפוט".

היא מסבירה כי המנגנון בבסיס ההטיה הוא שחלק מהזיכרונות, האירועים או העובדות נזכרים באופן ספונטני במוחנו, בזמן שאחרים מצריכים לעיתים מאמץ לשחזור, ואנחנו נוטים לבלבל בין קלות שליפה ובין חשיבות. למעשה, חלק עצום ממאמצי השיווק של חברות מושקע בהגברת ה'זכירות' שלהן. ג'ינגלים, צבעים, חרוזים, חזרתיות וכן הלאה – כולם עובדים בשירות הטיית הזמינות.

כדי להימנע ככל האפשר מהסתמכות עליה, מציעה סריקומר לחזק את המודעות להטיה, לגוון את מקורות מידע, לאמץ חשיבה ביקורתית, להסתמך על נתונים ולא על חוויות בודדות, ולשתף פעולה עם אחרים כדי 'לאתגר' את ההנחות שלנו.

תמונת כותרת: Nick Fancher on Unsplash