בתוך כור ההיתוך של סבל בל יתואר, הצליח ויקטור פרנקל להתבונן ממעוף הציפור על דרכי ההתמודדות של האדם מול קושי. תובנותיו מעניקות 5 דרכים שעשויות לסייע לגייס תעצומות נפש בכדי להתרומם מעל כל מצוקה, ולשמור על אנושיות בכל מצב.
מאז ומתמיד התמודדו בני האדם עם שאלות קיומיות ושאלות של תכלית, תוך שהם שואפים לחשוף את המהות מאחורי החוויה האנושית והעולם הסובב אותה. דווקא במעמקי התופת של מחנות הריכוז באירופה של מלחמת העולם השנייה, במקום שבו נראה שהאנושיות כבתה, נולד הספר "האדם מחפש משמעות" מאת הפסיכיאטר היהודי שורד השואה ויקטור פרנקל.
פרנקל, שנכלא באושוויץ וחווה אכזריות בל תתואר, בחר בתנאים אלה דווקא להתבונן באדם ולחקור את משמעות החיים מול פני התהום. כפי שמעידים הטקסטים שכתב, הוא הצליח להתעלות מעבר לחווייתו האישית ולבחון שאלות קיומיות רחבות יותר על תכלית, על מטרה ועל יכולתו של האדם למצוא תקווה בתוך ייאוש. מתוך אותה התופת, ספרו מציע תובנות שנשאבו ממעמקי הסבל והחוסן האנושי כאחד, ומהווה זעקת חיים עוצמתית המהדהדת עד היום.
בגלל שנוסחו בנקודה הקיצונית ביותר של האנושות בעת המודרנית, המסרים של פרנקל נושאים משמעות אוניברסלית: האתגרים העומדים בפנינו עשויים להיות שונים בהיקפם ובאופיים, אך החיפוש הבסיסי אחר משמעות נשאר זהה. בין אם מדובר במצוקה אישית, באתגרים מקצועיים או באיומים קיומיים על האנושות, העקרונות שהתווה פרנקל מציעים לנו משואה של תקווה. 5 תובנות מתוך ספרו מזכירות לנו שגם בזמנים חשוכים ביותר, יכולתנו לחפש ולמצוא משמעות עשויה להאיר את הדרך ולספק בסיס לחוסן ולצמיחה.
1. החיפוש אחר משמעות: מצפן פנימי בעולם הפכפך
התזה המרכזית של ויקטור פרנקל, כותב חואקין רויבל, היא שמציאת משמעות בחיים היא דחף אנושי בסיסי שחיוני להישרדותו. הוא פותח את ספרו בציטוט מפורסם של הפילוסוף פרידריך ניטשה: "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'". משפט זה מבטא את ליבה של הלוגותרפיה, שיטת הפסיכותרפיה שפיתח פרנקל.
ה"למה" של כל אדם משמש ככוח מניע, המספק את תעצומות הנפש להתמודד עם קשיים ולשאוף קדימה. זו איננה משמעות חיצונית, כזו שמכתיבה לנו החברה או התרבות, אלא משמעות פנימית, ייחודית לכל אדם, שנובעת מתוך ערכיו, אמונותיו ותשוקותיו. היא אינה קבועה, אלא ניתנת למציאה בכל רגע נתון, ומהווה את המצפן הפנימי המנחה אותו לאורך מסע החיים.
תצפיותיו של פרנקל במחנות הריכוז גילו כי אלו שמצאו מטרה הצליחו להתמודד טוב יותר עם התנאים הקשים. לדוגמה, אסירים במחנה יכלו למצוא משמעות בכך שסייעו לחבר חולה, התנגדו לדיכוי או שמרו על זיכרון יקיריהם.
לעומת זאת, אסירים שאיבדו את התקווה ואת הסיבה לחיות לא שרדו. "האסיר שאיבד את האמון בעתיד – העתיד שלו – נידון לכליה. עם אובדן האמונה שלו בעתיד הוא איבד גם את אחיזתו הרוחנית; הוא הניח לעצמו להידרדר ולהיות נתון לדעיכה נפשית ופיזית", כותב פרנקל.
פרנקל מציע לנו שלושה נתיבים עיקריים למציאת משמעות בחיים:
באמצעות ביצוע פעולות משמעותיות: עבודה, לימוד, יצירה או כל פעילות שתרגיש לנו חשובה ותורמת.
באמצעות אהבה: אהבה למשפחה, לבן/בת זוג, לילדים או לכל אדם אחר בחייכם.
באמצעות גילוי ערך בתוך סבל: גם בתקופות קשות ובתנאים מחרידים, ניתן למצוא משמעות באמצעות עזרה לזולת, צמיחה אישית או התבוננות ביופי שמסביב.
לפי פרנקל, כל אחד מאיתנו יכול למצוא את ה"למה" האישי שלו. הוא יכול להיות קשור לקריירה, למשפחה, לתחביב או לכל דבר אחר שחשוב לנו.
2. חופש הבחירה: ניצחון הרוח האנושית
לפי שון פ. מוראי, מרצה ומחבר בתחום המנהיגות, אחת התובנות העמוקות של פרנקל היא כוחה של הבחירה האנושית. אפילו בתנאים האכזריים ביותר של מחנות הריכוז, שם נשללו מהאסירים משפחתם, חירותם, רכושם, שמם, ולמעשה זהותם האנושית הבסיסית, דבר אחד נותר תמיד בידיהם: חירות פנימית. פרנקל הבחין שכמה אסירים מצאו כוח בהתמקדות בהיבטים חיוביים של החיים, כמו עזרה לאסירים אחרים או שמירה על ערכיהם, בעוד שאחרים נכנעו לייאוש.
"אנו שגרנו במחנות ריכוז יכולים לזכור את הגברים שעברו בין הצריפים, ניחמו אחרים, חלקו את פת הלחם האחרונה שלהם. הם אולי היו מעטים במספר, אבל הם מספקים הוכחה ניצחת לכך שאפשר לקחת הכול מאדם חוץ מדבר אחד: אחרונת החירויות האנושיות – היכולת לבחור את הגישה שלו בכל מערכת נתונה של נסיבות, לבחור את הדרך שלו".
לדבריו, הגישה שלנו לאירועי החיים מכתיבה באופן משמעותי את השפעתם עלינו. במקום להיות קורבן של הנסיבות, בחירה בגישה חיובית ופרואקטיבית יכולה לסייע לשנות את חוויית המצוקה ולצקת משמעות אפילו במצבים הקשים ביותר.
כך גם גורס פרנקל לגבי התנהגות, כותב בנג'מין מק'בוי, מרצה, מחבר ומנחה מועדוני ספרים. בזמן שהסביבה יכולה להשפיע עלינו, היא אינה קובעת את גורלנו. אנו יכולים להתנגד להשפעות שליליות ולשמור על ערכינו גם בסביבה רעילה. פרנקל ראה במחנות את האכזריות האנושית השפלה ביותר, ובה בעת היה עד למעשי גבורה של אנשים שסירבו להיכנע לייאוש ולרוע. הוא ראה אסירים שעזרו לזולת בזמן שהם עצמם היו שרויים במצוקה, וטוען כי אלו דוגמאות מושלמות לכוח הבחירה שלנו.
האדם מחפש משמעות – רטרוספקטיבה על משנתו של ויקטור פרנקל. מתוך רדיו מהות החיים.
3. כוחה של הסתגלות: הגוף והנפש חזקים יותר משאנו חושבים
תצפיותיו של פרנקל במחנות הריכוז מדגישות את יכולת ההסתגלות המופלאה של הגוף והנפש האנושיים, כותב מק'בוי. למרות התנאים הקיצוניים, פיתחו האסירים מנגנוני התמודדות פיזיים ופסיכולוגיים.
פרנקל מתאר כיצד הצליחו אסירים לשרוד עם צרכים בסיסיים מינימליים, תוך שהם מפגינים חוסן פיזי ונפשי בלתי צפוי. לדבריו, הם נוכחו לדעת כי "ספרי הלימוד טועים!" וכי צרכים שנחשבו לחיוניים כמו כמות מסוימת של שינה או נוחות בסיסית התגלו כפחות הכרחיים מכפי שהיה נהוג לחשוב. למשל, הוא מספר, בלילה הראשון במחנה ישנו תשעה אסירים על דרגש צר, עם שתי שמיכות בלבד. למרות שמצב כזה היה בלתי נתפס קודם לכן, התגלתה בו עמידות פיזית מפתיעה מצידם. נוסף על כך, מעיד פרנקל, על אף תנאים תברואתיים קשים, חוסר היגיינה וחשיפה למחלות, למרבה הפלא גופם של האסירים לעיתים דווקא התחזק.
"לא יכולנו לנקות את השיניים, ועדיין, למרות זאת ולמרות מחסור חמור בוויטמינים, היו לנו חניכיים בריאות יותר מאי פעם. היינו צריכים ללבוש את אותן החולצות במשך חצי שנה, והן התבלו כל כך עד שלא נותר בהן מראה של חולצות. ימים שלמים לא הצלחנו לרחוץ, ולו חלקית, בגלל צינורות מים קפואים, ובכל זאת הפצעים והשפשופים בידיים שהיו מלוכלכים מעבודה באדמה לא הזדהמו".
יכולת ההסתגלות הזו מספקת שיעור רב עוצמה בחוסן אנושי. מעבר לעמידות הפיזית, מתגלה כוחה הבלתי נדלה של הרוח. ההתגברות על אתגרים בלתי נתפסים מגבירה את הביטחון העצמי ואת האמונה ביכולת שלנו להתמיד ולשגשג אפילו בנסיבות הקשות ביותר.
4. אור בחשיכה: ניתן למצוא חמלה גם במקומות הבלתי צפויים ביותר
"הטוב שבאדם מתגלה ברגעים הקשים ביותר", מצטט מוראי את פרנקל. אפילו בתקופות האפלות ביותר הוא הצליח להבחין בניצוצות של חמלה אנושית. במחנות הוא היה עד למעשי חסד מפתיעים שלא רק סיפקו נחמה, אלא גם הדגישו את היכולת מעוררת ההשראה של טוב לב אנושי.
הוא צפה באסירים שחלקו עם אחרים את מנותיהם הדלות וברופאים שהצליחו להעניק טיפול לאסירים חולים בסתר.
באופן מפתיע, הוא הצליח למצוא חמלה גם בקרב שומרי המחנה, כאשר אחד מהם סיכן את עצמו והעניק לפרנקל פת לחם בחשאי. "זה היה הרבה יותר מפיסת הלחם הקטנה שריגש אותי עד דמעות באותו הרגע. היה זה 'משהו' אנושי שאותו אדם העניק לי – המילה והמבט שליוו את המתנה".
הלקח שהפיק מכך, כותב מוראי, הוא שגם באלו שאנחנו רואים כהתגלמות הרוע, טמון פוטנציאל לטוב. "עצם הידיעה שאדם היה או שומר או אסיר לא אומרת לנו כמעט כלום. ניתן למצוא חסד אנושי בכל הקבוצות, גם באלו שככלל היינו מגנים". נקודת המוצא הזו מגלמת את התקווה שתמיד דברים יכולים להשתפר ולהשתקם.
5. חשיבות האהבה: דלק לחיים ותקווה לעתיד
פרנקל טען כי "ישועת האדם היא דרך האהבה ובתוכה". לדבריו האדם הוא יצור חברתי הזקוק לקשר, חום ושייכות. אהבה נותנת לנו תחושת ביטחון, חיוניות ותכלית, מספקת לנו סיבה לחיות ומניעה אותנו לפעול. ככזו, אהבה מהווה מקור רב עוצמה למציאת משמעות בחיים. היא הופכת אותנו לגרסה הטובה ביותר של עצמנו: היא דוחפת אותנו קדימה, מפחיתה את האגוצנטריות ואת הביקורתיות, וממלאת אותנו בחיוביות ובתקווה.
מעבר לחשיבותה הכללית, כותב מק'בוי, האהבה שימשה עבור פרנקל עוגן וגלגל הצלה בתקופת המאסר במחנות הריכוז. לצד המחשבה על כתביו האבודים, הוא מצא נחמה עצומה באהבתו לאשתו, שממנה נפרד בתחילת המאסר. גם ברגעים הקשים ביותר, כשהוא מותש, חסר שינה, קורס מעבודה וסובל מתת-תזונה, פרנקל מצא ישועה במחשבה על אהובתו. "דמותה צפה בראשי בבהירות מופלאה. שמעתי אותה עונה לי, ראיתי את חיוכה, את המבט הכן והמעודד שלה. אמיתית או לא, אור פניה היה זוהר יותר מהשמש שעלתה זה עתה".
פרנקל למד שהאהבה באמת יכולה לנצח הכול. לדבריו, השומרים הסדיסטים יכלו לעשות לו ככל העולה על רוחם, כל עוד עלתה בעיני רוחו דמותה של אשתו האוהבת. היא שימשה תרופת נגד לכאב.
פרנקל חווה את האושר הזה למרות שלא היה פיזית עם אשתו, למרות שלא ידע כיצד היא מתמודדת עם הסבל שלה, למרות שלא ידע אם היא בכלל בחיים.
"הבנתי כיצד אדם שאין לו כבר דבר בעולם הזה עדיין יכול לחוות אושר, אפילו לרגע קצר, בהתבוננות באהובתו. במצב של ייאוש מוחלט, כאשר אדם לא יכול לבטא את עצמו בפעולה חיובית, כאשר ההישג היחיד שלו עשוי להיות התמודדות נכונה – בדרך מכובדת – עם הסבל שלו, במצב כזה אדם יכול, באמצעות התבוננות אוהבת בדמות אהובתו, להגיע להשלמה".
שיעור זה מלמד אותנו שאהבה היא לא רק רגש אלא בחירה. אין מדובר בהכרח באהבה רומנטית, כי אם באהבת האדם באשר הוא.
תמונת כותרת: fran_kie on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית: כיצד לייצר לעצמנו עוגנים בטוחים בים סוער
חיים טובים אינם חייבים להיות בהכרח מאושרים – מספיק שיהיו עשירים פסיכולוגית
ההרצאה השבועית של TED: ארבעת המרכיבים של חיים מלאי משמעות
עוד מרדיו מהות החיים:
