כולנו רוצים להיות שם בשביל הילדים, אבל לפעמים הכוונה הטובה מתפספסת ואנחנו נופלים לתפיסות שגויות שעשויות להפריע לרגעים של חיבור אמיתי. החדשות הטובות: תובנות פשוטות ורעיונות מעשיים קלים ליישום יכולים להפוך כל אינטראקציה עם הילד למשמעותית.
זמן איכות עם הילדים הוא הרבה מעבר לבילוי נעים. מחקרים מראים שהוא תורם כמעט לכל היבט בחייהם – וגם בחיינו כהורים. הוא מחזק את הקשר הרגשי ומעניק לילד תחושת שייכות, אהבה וביטחון. הוא מפתח חוסן נפשי, מפחית תסמינים של חרדה ודיכאון, ומעודד גמישות ויכולת התמודדות עם אתגרי החיים.
אינטראקציות בין הורה לילד תומכות בהתפתחות הקוגניטיבית, מעודדות שיח רגשי, משפרות כישורים חברתיים ומגבירות את הסיכוי להצלחה לימודית. הן אף נמצאו כמפחיתות התנהגויות סיכון כמו אלימות או התמכרויות, דרך הגברת הקשר והאמון עם ההורה.
ולא פחות חשוב – אינטראקציות איכותיות עם הילדים מיטיבות גם עם ההורים: חיזוק תחושת ערך, יצירת רגעים של משמעות ותרומה לבריאות פיזית ונפשית. כך למשל, מחקרים מצאו קשר בין זמן איכות משפחתי ללחץ דם נמוך, תפקוד לבבי טוב יותר ואריכות ימים.
כמה טוב, אם כן, שרבים מאיתנו מבלים זמן משמעותי במחיצת הילדים.
עם זאת, סקרים מגלים נתון מבלבל ואף מטריד: הורים בעולם המערבי מבלים בממוצע רק 37 דקות ביום של זמן איכות אמיתי עם ילדיהם. איך זה ייתכן? הרי כולנו מבלים שעות עם הילדים: משחקים, שיחות, בילויים, הסעות, ארוחות ועוד.
ובכן, מתברר שלא כל זמן במחיצת הילדים מעניק את התועלות המדוברות. החדשות הטובות הן שלא הכמות קובעת, אלא – כמו במקרים רבים אחרים – האיכות. לעיתים מספיקות כמה דקות כדי להוות גורם חיובי משמעותי, כל עוד הן ממוקדות, קשובות ונוכחות באמת. אז מה הופך זמן משותף לזמן איכות אמיתי – כזה שמטפח, מחבר, ומותיר חותם? ארבעה עקרונות פשוטים יכולים לעשות את כל ההבדל.
1. להיות עם הילד – לא רק לידו
לא פעם יש תחושה שכשלוקחים את הילד לבלות או נמצאים יחד איתו, זהו זמן איכות. עם זאת, ג'סיקה אלוורדו, מרצה לחינוך לגיל הרך, מגלה במאמר באתר האגודה האמריקאית לחינוך ילדים צעירים (NAEYC) כי לא עצם הבילוי המשותף הוא שחשוב, אלא אופיו. לדבריה, מחקרים בתחום ההתפתחות מצביעים על כך שנוכחות פיזית לבדה אינה ערובה לקשר רגשי משמעותי.
אפשר לשבת יחד בחוף הים, לצפות במשחק כדורגל, ללוות לחוג, לקיים השכבה מזורזת או אפילו לישון יחד – ועדיין לא להיות שם איתו באמת. כשההורה מתעסק בטלפון, שקוע בשיחה עם הורה אחר או פשוט צופה מהצד בזמן שהילד מבלה, הוא אומנם נוכח פיזית, אך נעדר רגשית ואינו יוצר חוויה משותפת.
פרופסור מארק דאדס, פסיכולוג קליני וחוקר בכיר בתחום בריאות הנפש של ילדים, ופסיכולוגית התפתחותית ד״ר לוסי טולי מדגישים את חשיבות הנוכחות המלאה של ההורה. במדריך למשפחות של Movember הם מסבירים כי דווקא רגעים קצרים של חיבור – כמו משחק משותף, שיחה פתוחה או הקשבה פעילה – הם שממלאים את ״הכוס הרגשית״ של הילד, תומכים בהתפתחותו ומחזקים את הקשר. זמן איכות אמיתי, הם מסבירים, אינו תלוי בכמות הזמן – אלא באיכות הנוכחות, בכוונה ובמעורבות ההורית.
2. להפוך זמן תפעולי לזמן משמעותי
המדריך להורים של האגודה ללקויות למידה באייווה מציין שפעילויות כמו הכנת שיעורים, ביצוע מטלות בית או יציאה לסידורים אינן תמיד נחשבות לזמן איכות גם אם עושים אותן יחד, וגם אם ההורה נוכח בהן באופן מלא. זאת, כך מוסבר, בעיקר מפני שהילדים רואים בהן אילוץ תפקודי, ולא חווים בהן מרחב רגשי חיובי. יתרה מכך, לא פעם הן מלוות בלחץ, דרישות או ביקורתיות מצד ההורים, שעשויים להשאיר טעם רע לזמן המשותף.
עם זאת, כותבי המדריך מדגישים כי ניתן להפוך את הרגעים האלו למשמעותיים, אם משנים את אופי הנוכחות: במקום לזרז, להעיר או להכתיב, אפשר להאט, לפתח שיחה פתוחה ולשלב הומור או משחק.
כך, גם פעילות תפקודית כמו שטיפת כלים או קיפול כביסה יכולים להפוך למרחב מקרב של שיחה, קרבה וצחוק משותף.
גם מטלות שגרתיות יכולות להפוך לרגע משמעותי ומקרב. צילום: Jonathan Borba on Unsplash
3. לרדת לגובה העיניים ואף מטה ממנו
היבט נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת הוא מי מוביל וקובע את הכללים. גם כשהפעילות אינה נתפסת כאילוץ, כשהמבוגר הוא זה שמנהל את העניינים, מחלק את ההוראות או מפקח על התוצאה – הילד לא באמת שותף, אלא מבצע.
ואולם, דאדס וטולי טוענים כי יש ערך רב מבחינה רגשית לפעילות שוויונית בגובה העיניים. לפי השניים, זמן איכות נוצר כשיש שיתוף, סקרנות הדדית, שוויון ואפשרות ליוזמה מצד הילד. הוויתור על שליטה הורית מאפשר לילד לבטא את עצמו, לחוות תחושת ערך ולהעמיק את הקשר.
כשמתאפשר, הם אף מציעים להעביר את המושכות לידי הילד – הוא זה שבוחר את הפעילות, מוביל אותה, וההורה רק מצטרף, מעודד ונמנע מהכוונה או תיקון. הורה שנוכח באמת, הם כותבים, לא תמיד מנצח על התזמורת – לפעמים הוא אחד מהנגנים.
4. להתמקד בעולמו הפנימי של הילד, ולא רק בביצועיו
במהלך היומיום קל לגלוש לשיח ביצועים – איך היה בבית הספר? מה אכלת? כמה קיבלת במבחן? סיימת את שיעורי הבית? שיחות כאלה, גם כשמתקיימות מתוך דאגה כנה, אינן יוצרות בהכרח חיבור רגשי אמיתי. לדברי אלוורדו, דאדס וטולי, חיבור רגשי נוצר דווקא ברגעים שבהם אנו מתעניינים במה שהילד מרגיש, ולא רק במה שהוא עושה.
כשילד יודע שהוא יכול לשתף במה שמעסיק אותו מבלי לחשוש מביקורת או להתעכב על שאלות טכניות, הוא מפתח ביטחון בקשר, מעין הבנה פנימית שהוא יכול להיפתח מבלי לשלם מחיר. ההורה, מנגד, זוכה להצצה יקרת ערך לעולמו הפנימי של הילד – לרצונות, לפחדים, לשאלות ולתקוות שמעצבים את חייו.
אלוורדו ממליצה ליצור ״רגע יומי של חיבור״, שבו שואלים לא רק מה קרה – אלא מה הילד חש, כמו ״מה היה החלק הכי טוב ביום שלך? והכי פחות טוב? למה?״ – שאלות שמעודדות חקירה עצמית ודו־שיח רגשי.
5. רעיונות לבילוי משמעותי
בסופו של דבר, מתברר שזמן איכות עם הילדים אינו דורש מאמץ מיוחד כפי שאולי נהוג לחשוב: הפקה, השקעה, משאבים יקרים. כשמבינים מה באמת חשוב – נוכחות, הקשבה, חיבור – מתברר שהפתרונות פשוטים בהרבה. הולי גרסיה, במגזין Parents, מגישה מספר דרכים פשוטות ויומיומיות להפוך את הזמן המשותף למשמעותי.
אחת היעילות שבהן היא פשוט לשחק יחד – אבל עד הסוף. להצטרף למשחקי הדמיון ולהשתתף במסיבת התה – עם הכתר, הנצנצים והארוחה בת שבע המנות. ללכת לגן השעשועים, אבל במקום להתמקם על הספסל – לעלות יחד על כל המתקנים.
דרך נוספת היא יצירת מסורות וטקסים קבועים – רגעים קטנים שחוזרים על עצמם ומקנים תחושת יציבות, שייכות וחום. למשל: טקסי שינה שכוללים שיח מקרב, פיקניק בוקר בשבתות, ערב משחקים שבועי ואפילו חיבור שיר או המצאת משחק לצחצוח שיניים.
כמו כן ״דייטים אחד־על־אחד״ – זמן אישי קבוע עם כל אחד מהילדים, שבו הילד בוחר מה עושים, וההורה מעניק תשומת לב מלאה, בגובה העיניים – הוא משהו שהילד יכול לחכות לו בציפייה. זה לא חייב להיות בילוי יקר או ארוך, כל עוד הילד במרכז תשומת הלב.
גרסיה מדגישה גם את כוחם של רגעי תכנון ויצירה משותפים: להכין יחד את ארוחת הערב, להכין ערב משחקים משפחתי, או לתכנן מסלול לטיול סופשבוע – פעולות שהופכות את הילד לשותף מלא ואף מוביל, במקום לנמען פסיבי.
ומה לגבי מסכים – מרכיב בלתי נפרד מהיומיום? גרסיה ממליצה להעדיף פעילויות שמעודדות אינטראקציה אנושית ישירה וחווייתית, אך מדגישה שגם זמן מסך יכול להפוך למשמעותי – אם הוא נחווה יחד, ולא בצפייה פסיבית ומבודדת. צפייה אקטיבית משותפת, המלווה בהתעניינות, שיח, תיווך וצחוק משותף, יוצרת חוויה רגשית, לא רק בידורית.
כך למשל, ניתן לקבוע ערב סרטים או סדרות קבוע, שבו משתפים את הילדים בתכנים שגדלנו עליהם: סרטים קלאסיים, סדרות נוסטלגיות או תכנים ערכיים. זו לא רק דרך לבלות יחד, אלא גם הזדמנות ליצור שפה משפחתית משותפת, להעביר מסרים דרך הדמויות – ולתת להם הצצה לעולם שהיינו בו בגילם.
תמונת כותרת: Amber Faust on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בישול עם ילדים – שכחו מהבלגן, מה שהם ירוויחו ישרוד הרבה אחרי שתסיימו לנקות
5 רעיונות פרקטיים שיהפכו את הצפייה בטלוויזיה לבעלת ערך
לגדל אדם – 17 ציטוטים על המסע של הורות
עוד מרדיו מהות החיים:
הורה דרך: ארגז כלים להתמודדות יומיומית עם חווית ההורות. והפעם: החופש הגדול
