הצצה לסטודיו אומן: חזקה או שברירית, גלויה או מסתורית – מי את, זכוכית?


כיצד מגדירים זכוכית? היא מוצקה וחזקה אבל שברירית ומתנפצת. היא יכולה להיות שקופה כמו מי מעיין אבל גם עכורה ואטומה. הפסלת ענת וייס הופכת לזכוכית כלים משולחן עבודתו של אביה הנגר וחפצים מחייה הנשיים. מה קורה לנו כשהמלמלות הופכות שקופות? מה מנסה לומר לנו פטיש שעשוי מזכוכית?


תום לב-ארי בייז | 8 מאי, 2023

תפסנו את מתחם סדנאות האומנים בעין כרמל ביום די סגרירי. שלוליות ענק כיסו את האדמה שמחברת בין חדרי הסטודיו השונים. המלאכות מגוונות ורף היצירתיות עולה מהצצה להצצה. קרמיקה, נגרות, פיסול באבן, צורפות, תפירה ואפילו בחור שמייצר קשתות לכינורות. בצעדים הראשונים ניתן לחשוב שנכנסנו ליריד סגור, אבל למתחם אין שעות פעילות ואין לו מפעיל או מפעילה. הוא פשוט צבר של אומנים החושבים, יוצרים, גונזים, מפרקים ומרכיבים מחדש זה לצד זה. החיבור שנוצר ביניהם, אם כן, הוא אותנטי. הם נפגשים בקפה זהרה שבפינת המתחם או בדרך למבנה של השירותים המשותפים.

מתוך שפע ההיצע פתחנו את הביקור בסטודיו לזכוכית של ענת וייס. אט אט התחלנו להבין מה רואות העיניים. שלל חפצים, רובם מתוך עולמה הנשי, קיבלו ייצוג כגושי זכוכית עבי בשר. חלקם שקופים כמו מים שקפאו וחלקם עכורים וחלביים, מעוררים איזה רצון למגע. "נולדתי וגדלתי ברחוב הזכוכית בחדרה", היא מספרת, בקצה הרחוב גילו מפעל זכוכית מהתקופה הביזנטית. ועל אף זאת, רק סביב גיל ארבעים הנבואה התממשה והיא החלה להמס, ליצוק וללטש את החומר המיוחד הזה.

הדגמים שעליהם מבססת וייס את עבודות הזכוכית שלה כבר שנים מורכבים משמלות מלמלה, מבדים ומנעלי עקב. מצד אחד היא מאוד מחוברת אל החפצים הנשיים, מבקשת שוב ושוב לפרק אותם ממשמעותם ומהשימוש השכיח שלהם ולחבר מחדש. מאידך, ניכר כי לאחרונה כלי עבודה שמייצגים דמות גברית מחייה מעסיקים אותה גם כן, חודרים אל מרחב האסוציאציות האומנותי שלה.

יצירת דגם של חומר רך וצבעוני כמו בד מחומר קשה ושקוף כמו זכוכית מסיבה לה הנאה ועניין. "הבגד הוא נשל – הוא חוצץ בין העולם החיצוני של האישה לעולמה הפנימי. כשמסתכלים עליה רואים רק את הבגד ואני הייתי רוצה שיראו את האישה", היא אומרת. בשנים האחרונות הבינה שאחת הסיבות שבגללן בחרה לעבוד בזכוכית היא אביה הנגר, שנפטר לפני שנה. "הוא היה ניצול שואה שמאוד אהב היסטוריה. הוא היה חזק בזה אבל את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, את הסיפור האישי שלו, הוא מעולם לא סיפר לנו. אולי הבחירה שלי בזכוכית היא מעין ניסיון לראות, להפוך דברים לגלויים, לשקופים. להסיר את הבגדים". לאחרונה הניחה בצד כמה טכניקות עבודה מורכבות שדורשות מכשור מיוחד – ונותרה עם טכניקה פשוטה יותר של עבודה באמצעות דגמי שעווה. כך זכתה בחופש יצירה גדול והחלה לפסל גם את כלי העבודה של אביה בזכוכית שקופה,  לוקחת עוד ועוד אלמנטים מחייה ומנסה להפוך אותם גלויים וברורים יותר.


1. מול אילו חולשות אנושיות שקשה להכיל את מצליחה להתנהל באורך רוח?

"כשמדובר באנשים פגועים. פגועים בנפש או בעלי מגבלה שכלית. אני יכולה לקבל את זה שיש להם התנהגות קשה. אני יכולה להכיל את זה. לא להתרגז מזה שיעקפו אותי בתור".

2. לאילו חולשות אנושיות יש לך אפס סובלנות?

"הקטנת נשים. כשחושבים שנשים לא יכולות לעשות דברים זה יכול להוציא אותי מהכלים. אם אני נוכחת בשיחה ומישהו מדבר בצורה כזו אני מאוד ערה לזה ואני ישר מגיבה".

3. מהי החרטה הראשונה שעולה לך לראש?

"כשהפכתי לאמא ההערכה שלי לאמא שלי גדלה בהרבה, אבל היא נפטרה ולא הספקתי להודות לה על כל מה שהיא עשתה בשבילי".

4. מה השינוי התפיסתי הכי משמעותי שעברת?

"בהתחלה, בעבודה שלי, ניסיתי לעשות את הכול נורא מושלם. הייתי נורא ביקורתית. זה לא מספיק טוב, זה כן מספיק טוב. באיזשהו שלב הבנתי שהדבר הכי חשוב בעבודה הוא שתהיה לה אמירה ושהמושלמות של העבודה מבחינה טכנית היא פחות קריטית".


5. איזו מילה אחת יכולה להחליף מבחינתך את המילה אושר?

"אהבה".

6. מה טועים לחשוב עלייך?

"טועים לחשוב עליי שאני שלווה ורגועה, אבל אם עושים את זה מספיק טוב אפשר ממש להוציא אותי מהכלים".

7. אילו יכולת לשנות שני דברים בכל בני האדם, מה היית משנה?

"את יצר הנקמה והרוע".

8. מה הדבר שהכי כדאי להימנע ממנו במערכות יחסים?

"כל אחד מבני הזוג מגיע ממקום אחר ורואה את הדברים בצורה קצת אחרת. זה יכול ליצור כעסים ואני חושבת שמאוד חשוב לפתוח ולפתור אותם, לא לשמור דברים בבטן".


9. מה היית משנה בחינוך שקיבלת?

"גדלתי בבית של ניצולי שואה. הכי חשוב היה שנלמד, שתהיה לנו השכלה, שנרכוש מקצוע ונתקדם. לא היה נהוג להזמין חברים. כמעט ולא היו מבקרים בבית. אני חושבת שאם הייתי חוזרת אחורה ומשנה הייתי דואגת לפן החברתי שלנו. אני מקווה שעשיתי תיקון עם הילדים שלי. אצלנו בבית יש אנשים בלי הפסקה. הילדים אומרים שהם יכולים להתעורר בבוקר ולגלות שיש עוד ילד בבית".

10. לו יכולת לגלות משהו שאת לא יודעת (על עצמך, על החיים) מה היית רוצה לדעת?

"הייתי רוצה לדעת עד איזה שלב אני אוכל להמשיך ליצור בסטודיו. מבחינה פיזית".

11. מה היית עושה אם לא היית מתעסקת באומנות?

"יש לי נטייה לדברים אסתטיים. אני חושבת שהייתי בוחרת בתחום שהכישור הזה חשוב בו, כמו אדריכלות".

12. מה מאפיין את כתב היד שלך ומה זה יכול ללמד עלייך?

"כתב היד של אבא שלי היה נראה כמו הדפס. שלי, לעומת זאת, מתפרע לכל הכיוונים. אני חושבת שזה מראה על איזו מורכבות שטבועה בי ואני חושבת שזה בא לידי ביטוי גם בעבודות שלי. תמיד משהו בהן יוצר מתח. שילוב של מרקם חלק עם מחוספס או שימוש בדימוי של קשרים. פעם עשיתי סדרת עבודות מזכוכית של קשרים והיה מעין מתח בעבודה. גם הבחירה בזכוכית שהיא חומר מאוד מאתגר, יש בו גם חוזק וגם שבריריות, מעידה על המורכבות הזו. אני חושבת שהכול שלוב זה בזה".


13. מה את הכי אוהבת לבשל?

"אני מאוד אוהבת לבשל. אני אוהבת לגוון ולהתנסות. אבל הדבר שאני הכי אוהבת הוא לאפות לחמי מחמצת. כשהילדים היו קטנים הייתה לנו מסורת: היינו עושים מימונה משלנו. אופים מלא מאפי מחמצת בצאת החג ומזמינים חברים. לאט לאט זה הפך לאירוע של החברים של הילדים שלי עד שאנחנו הבנו שכבר אין מקום לחברים שלנו ופינינו. זה היה כמו מועדון של הנוער העובד. היו פעם מאה ילדים וכולם הכניסו והוציאו לחמים מהתנור. זה היה נפלא. אבל זהו, היום הם גדלו והשנה זו השנה הראשונה שלא עשינו".

14. בעינייך, האם יצירה נתונה לפרשנות הקהל או שיש לה מסר מכוון להעביר?

"אני חושבת שהיא נתונה לפרשנות הקהל ולא רק זה, אלא שעבודה טובה זו עבודה שהקהל מגיב עליה. ותגובה יכולה להיות לאו דווקא תגובה חיובית. חלק יאהבו וחלק לא יאהבו אבל זה שהם מגיבים אליה אומר שהיא נוגעת בהם, שהיא עושה משהו. מקרה קצת קיצוני אבל דומה זה פרסומות. יש פרסומות שאת מתעצבנת מהן וזה אומר שזה עשה משהו, גם אם את לא מזמרת את זה כל היום. אם זה מרגיז זו תגובה".

15. איך נראה התהליך היצירתי התיאורטי שלך? מה מעורר השראה בעינייך?

"דברים שאני חווה בתור אישה הם לרוב ההשראה שלי. כשאני רוצה לעבד נושא אני בדרך כלל מחפשת עליו חומר, ממש מאמרים. אני מקלידה מילות חיפוש שקשורות לנושא ובודקת מה גוגל מביא. תוך כדי הקריאה של המאמרים אני מתחילה לראות בדמיון שלי מה אני רוצה לעשות. הקריאה מעוררת אותו. עם הנעליים זה היה ככה. קראתי על ההיסטוריה של הנעליים, על הקשר ביניהן לאישה ולנשיות".

16. איך נראה תהליך העבודה המעשי שלך?

"אני קודם כל בונה איזשהו דגם מחפצים. אני מצלמת ומסתכלת על איך שזה נראה ואחר כך אני מצפה את הדגם בגומי. בתוך הגומי אני יוצקת שעווה, בונה תבנית מסביבה, ממיסה אותה החוצה ושמה בתנור כשבפנים יש נאגטס, חתיכות זכוכית שנמסות ומתקשות מחדש. מקרה חריג היה העבודה של כפות הרגליים, שנקראת 'סודות'. בניתי אותה על בסיס כף רגל אמיתית מחומר שנקרא אלג'ינט – חומר שרופאי שיניים משתמשים בו כדי ליצור תבניות שיניים – כי הוא מתקשה הרבה יותר מהר [מהגומי]. במקרה הזה יצקתי גבס לתוך האלג'ינט ועליו בניתי מודל גומי, שהוא רב פעמי. משם ממשיכים כרגיל".


17. מה את עושה כשאת נתקעת במחסום יצירתי?

"אני עושה ריסטארט, מכבה את המוח, הולכת קצת אחורה ועושה כל מיני דברים פשוטים ומשחקיים. אני מתיכה בקבוקים עם כל מיני טקסטורות, עושה להם פרצופים, מכינה מגשים מבקבוקים. נחה קצת, עושה משהו אחר ואז חוזרת חזרה".

18. עם מי את הכי אוהבת לדבר על היצירות שלך ולמה?

"פעם בחודשיים אני נפגשת עם קבוצת אומניות בהנחיית האוצרת רויטל בן-אשר פרץ. כל אחת מעדכנת במה שהיא עשתה בשבועיים האחרונים, אנחנו נותנות משוב ומתייעצות איך ממשיכים הלאה. זה מאוד מאוד עוזר. המפגש עם אומניות מתחומים שונים מעניין וההנחיה של רויטל מעצימה. היא מכוונת אותי במה להתמקד ובמה לא, היא עוזרת להוריד את רעשי הרקע ומאתגרת אותי בלעשות עבודות יותר מורכבות ויותר מעניינות".

צילום: בועז מזרחי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.