כיצד מגדירים זכוכית? היא מוצקה וחזקה אבל שברירית ומתנפצת. היא יכולה להיות שקופה כמו מי מעיין אבל גם עכורה ואטומה. הפסלת ענת וייס הופכת לזכוכית כלים משולחן עבודתו של אביה הנגר וחפצים מחייה הנשיים. מה קורה לנו כשהמלמלות הופכות שקופות? מה מנסה לומר לנו פטיש שעשוי מזכוכית?

תפסנו את מתחם סדנאות האומנים בעין כרמל ביום די סגרירי. שלוליות ענק כיסו את האדמה שמחברת בין חדרי הסטודיו השונים. המלאכות מגוונות ורף היצירתיות עולה מהצצה להצצה. קרמיקה, נגרות, פיסול באבן, צורפות, תפירה ואפילו בחור שמייצר קשתות לכינורות. בצעדים הראשונים ניתן לחשוב שנכנסנו ליריד סגור, אבל למתחם אין שעות פעילות ואין לו מפעיל או מפעילה. הוא פשוט צבר של אומנים החושבים, יוצרים, גונזים, מפרקים ומרכיבים מחדש זה לצד זה. החיבור שנוצר ביניהם, אם כן, הוא אותנטי. הם נפגשים בקפה זהרה שבפינת המתחם או בדרך למבנה של השירותים המשותפים.

מתוך שפע ההיצע פתחנו את הביקור בסטודיו לזכוכית של ענת וייס. אט אט התחלנו להבין מה רואות העיניים. שלל חפצים, רובם מתוך עולמה הנשי, קיבלו ייצוג כגושי זכוכית עבי בשר. חלקם שקופים כמו מים שקפאו וחלקם עכורים וחלביים, מעוררים איזה רצון למגע. "נולדתי וגדלתי ברחוב הזכוכית בחדרה", היא מספרת, בקצה הרחוב גילו מפעל זכוכית מהתקופה הביזנטית. ועל אף זאת, רק סביב גיל ארבעים הנבואה התממשה והיא החלה להמס, ליצוק וללטש את החומר המיוחד הזה.

הדגמים שעליהם מבססת וייס את עבודות הזכוכית שלה כבר שנים מורכבים משמלות מלמלה, מבדים ומנעלי עקב. מצד אחד היא מאוד מחוברת אל החפצים הנשיים, מבקשת שוב ושוב לפרק אותם ממשמעותם ומהשימוש השכיח שלהם ולחבר מחדש. מאידך, ניכר כי לאחרונה כלי עבודה שמייצגים דמות גברית מחייה מעסיקים אותה גם כן, חודרים אל מרחב האסוציאציות האומנותי שלה.

יצירת דגם של חומר רך וצבעוני כמו בד מחומר קשה ושקוף כמו זכוכית מסיבה לה הנאה ועניין. "הבגד הוא נשל – הוא חוצץ בין העולם החיצוני של האישה לעולמה הפנימי. כשמסתכלים עליה רואים רק את הבגד ואני הייתי רוצה שיראו את האישה", היא אומרת. בשנים האחרונות הבינה שאחת הסיבות שבגללן בחרה לעבוד בזכוכית היא אביה הנגר, שנפטר לפני שנה. "הוא היה ניצול שואה שמאוד אהב היסטוריה. הוא היה חזק בזה אבל את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה, את הסיפור האישי שלו, הוא מעולם לא סיפר לנו. אולי הבחירה שלי בזכוכית היא מעין ניסיון לראות, להפוך דברים לגלויים, לשקופים. להסיר את הבגדים". לאחרונה הניחה בצד כמה טכניקות עבודה מורכבות שדורשות מכשור מיוחד – ונותרה עם טכניקה פשוטה יותר של עבודה באמצעות דגמי שעווה. כך זכתה בחופש יצירה גדול והחלה לפסל גם את כלי העבודה של אביה בזכוכית שקופה,  לוקחת עוד ועוד אלמנטים מחייה ומנסה להפוך אותם גלויים וברורים יותר.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הצצה לסטודיו אומן: מה יש בפסלי-צעצועי העץ האלה שגרם לאנשים לבכות?

כולנו רגילים לחשוב כמו זירעונים כדי להצליח – אך מה נוכל ללמוד מן הביצית?

על פי מה אנחנו מעריכים גברים ונשים וכמה משקל מקבלים המדדים השונים?

עוד מרדיו מהות החיים:

עפות – מיכל ליבידנסקי וסמדר מילר חוגגות את הימצאותם של גברים בעולמנו