מה אם הייתם מגלים שחצי ממטלות הבית שלכם בכלל לא רלוונטיות, או שהאופן שבו אתם מבצעים אותן אינו אידיאלי עבורכם? ואיך הייתם מגיבים לו גיליתם שזה נכון גם לגבי תחומים אחרים בחיים?

טור הומוריסטי שפורסם ב-New Yorker מציע ניתוח אופי שמתבסס על ההרגלים הכי מעצבנים שלנו במרחב הביתי המשותף. באווירה נוסטלגית בסגנון מעריב לנוער מסבירה ניקול רוז וויטאקר שמי שנותן למכתבים להצטבר בערימה על שולחן המטבח מאופיין בפחד גדול מהלא נודע; אלו שמניחים לכלים להיערם בכיור נוטים להימנע מלפעול בתקווה שמישהו אחר יטפל בצרות שלהם; ומי שמשאיר את דלתות ארונות המטבח פתוחות הוא "אמיץ מספיק כדי להתחיל כל משימה שצצה […] אך פחדן מכדי לסיים אותה". אחת הסיבות לכך שהטור משעשע היא שהוא נשען על הנחה שבה רובנו מחזיקים: האופן שבו אנחנו מצליחים – או לא – לתחזק את הבית שלנו מעיד על נקודות התורפה והחוזק של האופי שלנו.

האומנם?

את בתה השנייה ילדה ק. ס. דייוויס במהלך הסגרים הראשונים של מגפת הקורונה. כל התמיכה שתכננה לקבל נעלמה בן לילה והימים שלה הפכו לבליל של קשיי הנקה, בכי וכאוס כללי. "הכלים נשארו בכיור במשך ימים, ערימת הכביסה הגיעה לגבהים מרשימים ופעמים רבות לא היה שביל ללכת בו מחדר לחדר", היא מספרת על בימת TED. דיוויס הרגישה שהיא נכשלת. נכשלת בניהול משק הבית משל היה זה מבחן מסכם בתואר נחשק.

כאקט שנועד לרומם את רוחה החלה לתעד את הבלגן בביתה ואת ניסיונותיה הכושלים לטפל בו. הפידבקים מהפוסטים שהעלתה החלו להישפך. הורים מרחבי העולם הזדהו עם המרדף המתסכל אחר השלמת מטלות הבית. כאילו שכל יום מתנקז למאמץ להחזיר את הבית למצב פינטרסט. מתגובה לתגובה דיוויס החלה לחשוד שמשהו פה לא מתנהל בצורה הגיונית, שרובנו מתפעלים את משק הבית כאילו כל רגע עומד להיכנס הרס"ר ולהעביר אצבע במסילת החלונות. 'למה הבגדים לא מקופלים כמו בחנות?' או 'למה יש סלסילה של קוביות בסלון?' הוא ישאל ואנחנו ניאלץ לגמגם ולהסביר שלא הספקנו.

היי, אני לא באמת צריכה לקפל את זה

יום אחד נדלקה הנורה מעל לראשה. "מבחינה ערכית", פתאום התחוור לה, "מטלות הבית הן ניטרליות לחלוטין" – השלמתן אינה הצלחה בדיוק כפי שאי השלמתן אינו כישלון. ומי בכלל קבע מה נחשב להשלמת המשימה ומה לא? ניהול משק הבית, היא מסבירה, הוא עניין פונקציונלי ולא יותר מזה. וכעניין פונקציונלי בבית פרטי עליו להתאים לדיירי הקבע ולא לנורמות חברתיות או לסטנדרטים שעוברים מדור לדור.

במקרה של דיוויס, רגע היוריקה התרחש בעודה מקפלת הרים של כביסה. היא הביטה מטה על בגדי התינוקת שבידיה וחשבה לעצמה: "למה אני בעצם מקפלת את זה? בגדי תינוקות לא ממש מתקמטים וגם אם כן, זה לא משנה לאף אחד". בום. הספק הוטל. בעיני רוחה, פתאום "ספר החוקים של הכביסה" הודח מכס מלכותו ושונמך לרשימת המלצות. במקום לחשוב כיצד היא אמורה להצליח לעשות את הכביסה כמו שצריך, היא התחילה לחשוב כיצד פעולת הכיבוס אמורה לשרת אותה. "הסתכלתי על פיג’מות הפליז והתחתונים ומכנסי ההתעמלות והגופיות והבנתי שבעצם כמעט אף אחד מהבגדים שלי לא דורש קיפול. ולא קיפלתי בגדים מאז".

פלא הבדים שאינם מתקמטים. צילום: Girl with red hat / Unsplash

אם נצא מסל הכביסה הפרטי שלה, השאלות שדיוויס שאלה את עצמה יכולות לשרת אותנו מול כל מטלה, גדולה כקטנה (בבית ומחוץ לו). למה אנחנו בעצם עושים את מה שאנחנו עושים? מה אנחנו רוצים להשיג בזה? האם זו הדרך המוצלחת ביותר ביחס למטרה האישית שלנו? אם מה שחשוב לנו זה שהבית רק *ייראה* מסודר, אנחנו לא באמת חייבים לסדר: אפשר לאפסן אי סדר מאחורי ארונות קיר סגורים, מתחת למיטה או בארגזי נוי מעץ. אם חשוב לנו שזמן העמסת המקרר בקניות יהיה מינימלי, ובכן, למה אנחנו בעצם מוציאים את הביצים – אחת אחת – מהקרטון ומעבירים למתקן הייעודי בדלת המקרר? תלישה מהירה של מכסה הקרטון יכולה לעשות את העבודה. כדי שמטלות הבית ישרתו אותנו ולא אנחנו אותן, עלינו לבחון מטלה-מטלה: האם עליה להישמר כמו שהיא, לקבל וריאציה או להיכחד כליל.

מה, למשל, אם אלו שהמכתבים נערמים על שולחנם בעצם מעדיפים לעקוב אחר המידע במייל? אולי במקום לסדר שוב ושוב את הערימות (זו של המכתבים וזו של רגשות האשם) הם יכולים לפנות אל החברות השונות ולבקש שיפסיקו לשלוח אליהם עותק קשיח? מה אם חלקנו מעדיפים בעצם לרחוץ כלים רק פעם ביומיים ולהתמודד עם כמות גדולה – במקום לשטוף כל יום כמויות קטנות יותר? אולי נכון להשקיע את האנרגיה בסידור חכם של הכלים בכיור כך שלא יעלה על גדותיו? ומי מאיתנו שמשאירים את ארונות המטבח פתוחים לרווחה – ייתכן שאם היינו מתאימים את המטבח לצרכינו היינו משאירים יותר מדפים פתוחים לאחסון ופחות ארונות סגורים כי ככה נוח לנו, גם אם זה מצטלם קצת פחות טוב.

"הסתכלתי על פיג’מות הפליז והתחתונים ומכנסי ההתעמלות והגופיות והבנתי שבעצם כמעט אף אחד מהבגדים שלי לא דורש קיפול. ולא קיפלתי בגדים מאז".

רומנטיזציה למטלות הבית

בדומה לדיוויס, גם טנאל זובלה חיפשה כיצד להתאים את מטלות הבית לאורח חייה, במקום להיפך. "מכיוון שתמיד נמשכתי לחלקים הרומנטיים יותר של החיים, תהיתי האם ניתן ליישם את אותם עקרונות רומנטיים על עבודות הבית", היא כותבת ב-Apartment Therapy. רומנטיזציה של חיי היומיום היא טרנד מוכר בפלטפורמות כמו טיק-טוק ויוטיוב. "לעשות רומנטיזציה למשהו זה לגרום לו להיראות יותר אטרקטיבי או מעניין ממה שהוא באמת", היא מסבירה ומספרת כיצד החלה לבחון את הנראות של חומרי הניקיון שלה. "חשדתי שכמו שסט של בגדי אימון חדשים יכול לעורר בך השראה להתאמן, גם זה עשוי".

את סל הכביסה מהפלסטיק, שנשבר בשלוש פינות, החליפה בסלסלת נצרים, את חומרי הניקוי העבירה לבקבוקי ספריי מזכוכית ואת מברשות הניקוי הצבעוניות החליפה בדגמי עץ פשוטים ויפים. בעיניה. כי לעומת זובלה, בבלוג של המעצבת אינגריד פטאל-לי היא מספרת כיצד – לשם אותה מטרה בדיוק – יצרה אוסף צבעוני ומלא שמחה של מברשות ניקוי מפלסטיק. בעוד שזובלה החליטה להפסיק לנסות לסיים את המטלות במהירות ויעילות ודווקא להאט ולהשתמש בהן כהזדמנות מדיטטיבית לריכוז בדבר אחד, פטאל-לי החלה לשחק עם טיימר: היא גם בדקה כמה זמן באמת לוקח לה לפנות את המדיח (וגילתה שמדובר ב-4 דקות בלבד, מה שגרם לה להתנגד פחות למשימה) וגם הציבה לעצמה יעדים והתחרתה בשעון. זובלה מוזגת לעצמה כוס יין לבן וחותכת את הירקות למרק על השולחן בגינה ופטאל-לי רואה את הסדרה האהובה עליה בזמן שהיא מקפלת כביסה.

כפי שזובלה ופטאל-לי מדגימות, הטלת הספק אינה נוגעת לחשיבות המטלה ונחיצותה בלבד. יכול להיות שכל מטלות הבית שלנו באמת ובתמים רלוונטיות לרווחה שלנו – אך אופן הביצוע אינו מותאם. האם מבחינתנו 'הנאה מהדרך' משמעה להפוך את הביצוע לקל ומהיר ככל האפשר? לנעים וכיפי, כזה שלא נרצה להפסיק? או לבלתי מורגש, שמתקיים בזמן שמשהו אחר, מעניין יותר, תופס מקום?

בכל מנזר ובית ספר לאימון מתנהלת שיחה על האיזון בין מטרה ודרך. אבל היום עולות על הבמה מטלות הבית, נושא שכביכול נתפס כשולי אך תופס נתח משמעותי מהעיסוק היומי שלנו וצורך אחוז גדול מהמשאבים שלנו. תחת אור הזרקורים הן הופכות ליותר מטאטוא וניגוב. הן ביטוי נוסף לאזורי הנמנום בחיינו, לדברים שאנחנו – אולי – עושים על אוטומט מבלי להיתרם מבחירה מודעת וממעט טאצ' אישי.

תמונת כותרת: engin akyurt / Unsplash

 

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

3 הרגלים שצברו מוניטין שלילי ויכולים להיות דווקא מועילים עבורנו

סדר שמתחיל בארון יכול להתפשט ולהפוך את כל תחומי החיים לבהירים יותר

הפנטזיה הכפרית – כמה רחוק מפיצרייה אנחנו באמת מסוגלים לגור?

עוד מרדיו מהות החיים:

תחושת בטן – זהר צמח וילסון וד"ר מוטי לוי משוחחים על סדר ואי-סדר בראי הגוף והנפש